בש"פ 10125/08 מדינת ישראל נ. יהודה אלהיב

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן – חוק המעצרים ) להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 12.12.08 או עד למתן פסק הדין בת.פ. 142/08 המתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם מביניהם.

כתב האישום

1.

ביום 12.3.08 הוגש נגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.פ. 142/08) וביום 24.3.08 הוגש נוסח מתוקן לכתב האישום (להלן – כתב האישום המתוקן ). כתב האישום המתוקן מייחס למשיב, בארבעה אישומים שונים, עבירה של ייצור נשק לפי סעיף 144(ב2) ו-(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין ); עבירה של סחר בנשק לפי סעיף 144(ב2) ו-(ג) לחוק העונשין; עבירה של ניסיון קשר לפשע לפי סעיף 499(1)(א)(1) יחד עם סעיף 25 ויחד עם סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין; עבירה של החזקת נשק לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין; עבירה של זיוף לפי סעיף 418 לחוק העונשין ועבירה של שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק העונשין.

על פי הנטען באישום הראשון, עובר ליום 13.2.08 אמר המשיב לאדם ששימש כמקור משטרתי (להלן – המקור ), כי הוא נוהג לייצר מטעני חבלה ומחפש לקוחות

שירכשו ממנו מטענים. סמוך ליום 2.1.08 פנה הנאשם לדוד גבאי גולן (להלן – דוד ) וביקש לרכוש ממנו 1,000 ראשי גפרורים. דוד התנה את המכירה בכך שהמשיב יציג לו היתר המעיד על היותו מוסמך לשמש כמפעיל זיקוקין והמשיב הציג לו מסמך כוזב שהכין, הנחזה להיות אישור מטעם משרד התמ"ת, לפיו הוכשר והוסמך ביום 15.7.07 לשמש כמפעיל זיקוקין, למרות שמעולם לא קיבל היתר כאמור. המשיב רכש 500 ראשי גפרורים לצורך הכנת מטעני חבלה מאולתרים וכן רכש 1,000 יחידות דינמיט וייצר מטען חבלה מאולתר בביתו. ביום 13.2.08 נפגשו המשיב והמקור בירושלים והמשיב מכר למקור את המטען המורכב מצינור, דינמיט ונפץ אשר מורכב מראשי גפרורים ופתיל השהייה, תמורת 1,500 ₪.

על פי הנטען באישום השני, המקור שאל את המשיב האם הוא מעוניין למכור מטעני חבלה לעבריין בדואי מאיזור הדרום ונתן לו מספר טלפון של סוכן משטרתי אחר (להלן – הסוכן ). ביום 19.2.08 יצר המשיב קשר עם הסוכן והציע למכור לו מטעני חבלה. הסוכן יידע את המשיב כי הוא עבריין ממוצא ערבי וסיפר לו כי הוא "מחסל אנשים" ובכוונתו למכור לאחרים חלק ממטעני החבלה שירכוש ממנו. בהמשך אותו היום, נפגשו השניים וסיכמו את פרטי העסקה. עובר ליום 21.2.08 ייצר המשיב בביתו שלושה מטעני חבלה מאולתרים. ביום 21.2.08 נפגשו המשיב והסוכן והמשיב מכר לסוכן את שלושת המטענים שייצר, המורכבים מצינור, דינמיט ונפץ, תמורת 7,500 ₪.

על פי הנטען באישום השלישי, ביום 28.2.08 הציע המשיב לסוכן לרכוש ממנו חמישה מטענים דוגמת אלו שסופקו לו בעבר. באותו היום מכר המשיב לסוכן את חמשת המטענים שייצר בביתו, שלושה בעלי פתיל השהייה ושניים בעלי מנגנון הפעלה חשמלי, הכל תמורת 12,500 ₪. המשיב הסביר לסוכן כיצד להפעיל את המטענים, צייד אותו בשני כבלים באורך 40 מטרים

לצורך הפעלתם מרחוק והזהירו כי מדובר במטענים בעלי עוצמה רבה. בהמשך, שאל המשיב את הסוכן האם יש לו "אנשים שיכולים לחסל מישהו". הסוכן השיב בחיוב אך ציין כי הדבר כרוך בתשלום כסף רב.

המשיב ציין כי הוא מעוניין לחסל את אביה של גרושתו, עימו הוא מסוכסך עקב אי תשלום מזונות לגרושתו. הסוכן הסכים ל"הירתם למשימה" והמשיב יידע אותו כי אביה של גרושתו יוצא לבית הכנסת מדי יום בשעת בוקר, וביקש ממנו להשליך מטען חבלה לעבר ביתו בזמן זה. כמו כן, ביקש המשיב מהסוכן להרוג את אבי גרושתו ב"מכות רצח", לשבור לו את הידיים והרגליים ולדקרו ברגלו. הסוכן הציע כי ידרוס ברכבו את האב והמשיב ביקש שייעשה כן רק לאחר שהוא, המשיב, ישהה בכלא בגין אי תשלום מזונות לגרושתו, על מנת להסיר ממנו כל חשד לביצוע העבירה. השניים סיכמו כי ביום 2.3.08 יגיע הסוכן לירושלים והמשיב יראה לו את אבי גרושתו.

על פי הנטען באישום הרביעי, במשך שנה וחצי החזיק המשיב בביתו רכיבים של מטעני חבלה שכללו חומרי נפץ מסוגים שונים, חומרים פירוטכניים, פתילי השהייה, ראשי גפרורים ששימשו נפצים למטעני חבלה, פתילים חשמליים, כלי עבודה חשמליים, חומרי איטום לצינורות ועוד חומרים רבים המשמשים להכנת מטעני חבלה וכן חומר ספרותי רב בנושא הפעלת מטען נפץ ואמל"ח. עובר ליום 28.2.08 ייצר המשיב מטען חבלה מאולתר והחזיק אותו במקום מסתור סמוך לשכונת מלחה בירושלים, בתוך חבית פח.

ההליכים עד כה

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בגין העילה הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים שכן לטענתה, קיים חשש סביר כי המשיב יסכן את ביטחון הציבור. עוד טענה המבקשת כי לחובתו של המשיב הרשעה קודמת בגין הוצאת רכוש מרשות הצבא והרשעה נוספת מיום 10.10.07 בגין החזקת נשק שלא כדין.

3.

לאחר שהתקיימו שני דיונים בעניינו של המשיב ביום 17.3.08 וביום 27.3.08, הורה בית המשפט המחוזי בירושלים (ב.ש. 4310/08, כבוד השופט מ' דרורי) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו ציין בית המשפט קמא כי המשיב מייצר מטעני חבלה ואף הוציא "קטלוג" המציג את המטענים השונים המיוצרים על ידו, תיאורם ומחירם, כאשר חלק מהמטענים הוחבאו במקומות ציבוריים, בחורשה ליד בית המשיב. בית המשפט קמא קבע כי המשיב הינו עבריין מדעת, אשר פועל בצורה שיטתית ומוכן להפוך את העיסוק בחומרי חבלה ליום-יומי.

בנוסף, ציין בית המשפט קמא כי עזות מצחו של המשיב, הממשיך ועוסק בייצור מטעני חבלה ומכירתם שעה שהורשע בביצוע עבירות דומות בעבר וטרם נגזר דינו והעובדה כי ביקש למכור מטעני חבלה למי שידע כי הוא עבריין שיעשה שימוש במטעני החבלה לצרכים שונים מעידות על מסוכנותו. לבסוף, ציין בית המשפט קמא כי מוכנותו של המשיב להיות מעורב בניסיון לרצוח את חמו (הגם שהמשיב לא הואשם בעבירה זו אלא בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע) והצעתו כי העבירה תבוצע ביום שבו ייעצר בגין אי תשלום מזונות על מנת לבסס טענת אליבי, מעידים אף הם על מסוכנותו ותחכומו של המשיב. לאור כל אלה, קבע בית המשפט קמא כי הסכנה הנשקפת מן המשיב

היא מוחשית ואין מקום לשחררו לחלופת מעצר, והורה על מעצרו עד תום ההליכים נגדו.

4.

ביום 1.4.08 הוקרא למשיב כתב האישום המתוקן והמשך הדיון נדחה, לבקשת בא כוח המשיב, לאחר חג הפסח. בדיון שהתקיים ביום 28.4.08 נדחה הדיון פעם נוספת לבקשת בא כוח המשיב, לצורך קיום משא ומתן. דיונים נוספים שנקבעו נדחו גם הם לבקשת בא כוח המשיב, מטעמים שונים. בדיון שהתקיים ביום 29.6.08 כפר המשיב במרבית האישומים המיוחסים לו ונקבע כי דיון לפי סעיף 144 חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 יתקיים ביום 2.7.08. הדיון התקיים כמתוכנן.

דיוני הוכחות החלו ביום 16.9.08 ונקבעו מועדים נוספים לחודשים אוקטובר-נובמבר 2008. לאחר דחיות נוספות שביקש בא כוח המשיב הסתיימה פרשת התביעה. לבסוף, לאחר דחייה שביקשה המבקשת לצורך עיון בחוות דעת שהוגשה מטעם ההגנה, נקבע דיון נוסף ליום 23.12.08, במסגרתו צפויה להסתיים פרשת ההגנה וכן צפויים להישמע סיכומי הצדדים.

נימוקי הבקשה

5.

לטענת המבקשת – באמצעות באת כוחה, עו"ד נ' לולב – המעשים החמורים המיוחסים למשיב, נסיבות ביצועם והעובדה כי בוצעו שעה שטרם נגזר דינו של המשיב בגין הרשעתו במעשים דומים, מקימים כנגדו חזקה לפיה עשוי שחרורו לפגוע בביטחון הציבור. לטענתה, אין צורך להרחיב בדבר מסוכנותו של אדם שעיסוקו בייצור חומרי חבלה רבי עוצמה, אותם הוא מספק לגורמים פליליים בעולם התחתון.

6.

עוד טוענת המבקשת כי רובן המכריע של הדחיות במועדי הדיונים נובע מבקשות שונות שהגיש בא כוח המשיב, כאשר במשך שלושת החודשים הראשונים לאחר מעצרו של המשיב לא השיב המשיב לכתב האישום בניסיון לקיים משא ומתן ולהגיע להסדר טיעון בעניינו. לטענתה, הדחייה האחרונה בתיק בוצעה לבקשתה, מן הטעם שחוות דעת המומחה התקבלה ביום 18.11.08 ולא היה באפשרותה ללמוד אותה בתוך יומיים בלבד, לקראת הדיון שנקבע ליום 20.11.08.

7.

לאור כל האמור לעיל, טוענת המבקשת כי נוכח מצבו המתקדם של התיק, המצוי בשלבי סיום ונוכח מסוכנותו הברורה של המשיב, גובר האינטרס הציבורי על פני זה של המשיב, ומחייב את המשך מעצרו עד תום ההליכים נגדו.

טענות המשיב

8.

מנגד, מתנגד המשיב – באמצעות בא כוחו, עו"ד א' הרמן – לבקשה. לטענתו, כל הדחיות שביקש במהלך שמיעת התיק נבעו מטעמים ענייניים, כאשר המשא ומתן שקיים בניסיון להגיע להסדר טיעון מגלם אף אינטרס ציבורי של חיסכון בזמן שיפוטי יקר, ולא ניתן לזקוף את הדחיות הללו לחובתו.

9.

המשיב מוסיף וטוען כי בניגוד לטענת המבקשת, הוא לא כפר במרבית האישומים כנגדו אלא השיב בצורה עניינית ורצינית לכתב האישום, כאשר גדר המחלוקת בינו לבין המבקשת צומצם לשלוש שאלות בלבד: האחת, האם הודח לביצוע המעשים על ידי הסוכן אם לאו; השניה, האם המטענים שהכין עונים על הגדרת "נשק" הקבועה בחוק העונשין והשלישית האם "הקיטור" שהוציא המשיב בנוגע לחמו בלהט הרגע עולה כדי קשירת קשר לביצוע פשע אם לאו, בהתחשב בכך שהוא סירב למסור פרטים מזהים של חמו.

10.

אשר להגשת חוות דעת המומחה מטעמו, טוען המשיב כי המדינה נדרשה להוכיח את יסוד "הנשק" ולכן ביקשה להביא עדים נוספים מטעמה. בהמשך, המומחה מטעמו הגיע לרישום המוצגים ביום 17.11.08 וחוות הדעת מטעמו הוגשו כבר באותו היום, אלא שהמבקשת קיבלה את חוות הדעת למחרת בלבד. לפיכך, טוען המבקש כי אין לזקוף לחובתו גם את הגשתה המאוחרת של חוות הדעת. יצויין כי במסגרת הדיון שהתקיים לפניי הציג בא כוח המשיב לעיוני את חוות הדעת האמורה.

11.

לבסוף, טוען המבקש כי בשלב בו מצוי המשפט בעניינו, ברי כי חל "מהפך בראיות" המצדיק את שחרורו ממעצר, כאשר לטענתו, הכלל הוא שאין מאריכים מעצר לאחר תשעה חודשים ואילו החריג הוא הארכת מעצר כאמור. לאור כל האמור לעיל, מבקש המשיב לדחות את הבקשה ולשחררו מן המעצר.

יצויין כי בתגובה לטענה זו טענה באת כוח המבקשת במסגרת הדיון שהתקיים לפניי, כי מאחר שלא הוגשה בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר, לא ניתן לטעון טענה של "מהפך בראיות" במסגרת בקשה להארכת מעצר, בפרט כאשר טענה זו נטענה בעלמא וללא כל ביסוס ממשי. בנסיבות אלה, טוענת המבקשת כי התשתית הראייתית היא זו שנקבעה בהחלטת המעצר של בית המשפט קמא, אשר, כאמור, לא נתבקש עיון חוזר לגביה.

דיון והכרעה

12.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה כמו גם במסמכים שהגיש בא כוח המשיב במסגרת הדיון שהתקיים לפניי ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות, במובן זה שמעצרו של המשיב יוארך החל מיום 12.12.08 בתשעים ימים נוספים או עד לסיום ההליכים המשפטיים בעניינו, לפי המוקדם מביניהם.

13.

הגם שבמסגרת הדיון שהתקיים לפניי טען בא כוחו של המשיב, למעשה, לחפותו של מרשו, מקובלת עליי טענת המבקשת לפיה משלא הוגשה בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר עד תום ההליכים, אין מקום לדיון בטענה זו במסגרת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, בפרט כאשר טענותיו של המשיב נטענו ללא ביסוס ממשי. לפיכך, התשתית הראייתית הצריכה לענייננו היא זו שנפרסה בהחלטתו של בית המשפט קמא מיום 27.3.08 [השוו: בש"פ 5876/08 מדינת ישראל נ' אלון (לא פורסם, 9.7.2008)]. איני מוצא מקום להרחיב גם אודות קיומה של עילת מעצר. המעשים המיוחסים למשיב ונסיבות ביצועם, בשעה שטרם נגזר דינו בגין מעשים דומים בהם הורשע ובשעה שידוע לו כי מטעני החבלה שימכור עלולים לשמש בפועל לפגיעה באנשים, מעידים על המסוכנות החמורה הנשקפת ממנו ואשר מצדיקה את המשך מעצרו.

14.

השאלה העומדת לדיון אם כן הינה האם יש מקום להאריך את מעצרו של המשיב מעבר לתשעת החודשים במהלכם שהה במעצר או שמא יש לשחררו לחלופת מעצר.

כידוע:

"בבואו של בית משפט זה להחליט האם להאריך את מעצרו של נאשם לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, עליו לערוך איזונים בין זכותו של הנאשם לחירות כל עוד עומדת לו חזקת החפות ומשפטו לא הסתיים בהכרעת דין בתוך תקופת המעצר הקבועה בסעיף 60 לחוק המעצרים מחד גיסא, לבין הצורך להבטיח את שלום הציבור ובטחונו ומיצוי הדין עם עבריינים, מאידך גיסא. ואולם, יש לבחון כל מקרה לגופו "ולאתר" את נקודת האיזון המתאימה לאותו המקרה."

[בש"פ 5878/08 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 6.7.08) והאסמכתאות שם].

מקובלת עליי טענת המשיב לפיה הכלל הוא תקופת מעצר עד תום ההליכים שאינה עולה על תשעה חודשים ואילו החריג הוא הארכתה של תקופה זו, וסבורני כי אין חולק כי ככל שמתמשכת תקופת מעצר כך גדל המשקל שיש ליתן לחירותו של נאשם. ואולם, כאמור, יש לבחון כל מקרה לגופו, כאשר לא בכדי ניתנה לבית משפט זה הסמכות להאריך את תקופת המעצר האמורה במקרים המתאימים.

15.

יתר על כן, לא דינה של בקשה להארכת מעצר כאשר לאחר תום תקופת תשעת החודשים כאשר טרם החל להישמע משפטו של נאשם, כדינה של בקשה להארכת מעצר כאשר לאחר תשעת החודשים נמצא המשפט על סף סיום. כך במקרה שלפניי. ביום 23.12.08, בעוד כשבועיים, צפויה להסתיים פרשת ההגנה בעניינו של המשיב ואף צפויים להישמע סיכומי הצדדים. הגם שאין לדעת אימתי תינתן הכרעת הדין בעניינו של המשיב, סבורני כי בנסיבות אלה, כאשר על הכף האחת מונחת חירותו של המשיב ועל הכף השניה מונחים המסוכנות הנשקפת מן המשיב, מצבו המתקדם של המשפט בעניינו והעובדה כי יש לייחס את מרבית הדחיות בניהול המשפט למשיב, הכף השניה היא המטה את המאזניים באופן המצדיק את המשך מעצרו של המשיב. בהקשר זה יצויין כי הגם שהתרשמתי כי מרבית הדחיות בעניינו של המשיב היו ענייניות ולא נועדו להביא להתמשכות ההליכים לשווא, הרי שהדחייה העיקרית בפתיחת המשפט נעוצה בתקופה ארוכה במיוחד במהלכה ביקש המשיב לנהל משא ומתן עם המבקשת, כאשר ספק בעיני אם אכן נדרש פרק זמן כה ממושך למטרה זו.

16.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך החל מיום 12.12.08 בתשעים ימים או עד לסיום ההליכים בעניינו, לפי המוקדם מביניהם.