בש"פ 5876/08 מדינת ישראל נ. ליאור אלון

בפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בת.פ. 8294/07 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם מביניהם.

1.

ביום 12.10.2007 הוגש נגד המשיב כתב אישום בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה, הכשלת שוטר במילוי תפקידו ומסירת הודעה כוזבת.

2.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 8.10.2007 נהג המשיב ברכב מירוחם לדימונה. כשהגיע לצומת דימונה-ירוחם, שוטרים שהמתינו לו שם ברכב משטרתי (בעקבות דיווח שהתקבל) החלו נוסעים אחריו, הפעילו את האורות הכחולים וכרזו למשיב לעצור. המשיב האיץ את נסיעתו, כשהוא נוסע נגד כיוון התנועה, עד שנהגים אחרים בכביש נאלצו לבלום כדי למנוע התנגשות. בהמשך עלה המשיב על אי תנועה שמפריד בין נתיבים, נכנס לצומת בניגוד לרמזור אדום ונסע במהירות לעבר שתי הולכות רגל שחצו את הכביש, אשר נאלצו לקפוץ לאחור כדי לא להיפגע. בשלב זה איבדו השוטרים את עקבות המשיב, אשר המשיך לנסוע עד שנתקע באזור בלתי נגיש בתוך ואדי, סמוך לפארק ממשית.

3.

כשעה וחצי לאחר מכן הגיע המשיב לבאר-שבע, התקשר למשטרה וטען טענה שקרית לפיה רכבו נגנב. בנוסף, התקשר לחברת איתוראן וטען כי רכבו נגנב.

מאוחר יותר באותו ערב, הגיש המשיב תלונה כוזבת בתחנת המשטרה בבאר-שבע בה טען כי רכבו נגנב ממנו.

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. ביום 11.11.2007, ולאחר שתי בקשות דחייה מטעם ההגנה, הורה בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא נ' הנדל) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. המשיב ערר לבית משפט זה, אשר הורה ביום 28.11.2007 (כבוד השופט ס' ג'ובראן) על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי והחזרת הדיון אליו לצורך קבלת תסקיר מעצר.

5.

תסקיר המעצר שניתן בעניינו של המשיב לא כלל המלצה על שחרור, וביום 30.12.2007 הורה בית המשפט המחוזי שנית על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. ערר שהגיש המשיב על החלטה זו, נדחה על ידי בית משפט זה ביום 10.1.2008 (כבוד השופט א' רובינשטיין).

6.

ביום 27.5.2008 נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בקשת המשיב לעיון חוזר, בטענה לכרסום בראיות. ביום 10.6.2008 נדחה ערר שהגיש המשיב לבית משפט זה, ככל שהוא נוגע לטענת הכרסום בראיות, אולם כבוד השופט א' רובינשטיין הורה על מתן תסקיר מעצר משלים בעניינו של המשיב.

7.

כבר ביום 5.11.2007 בוצעה הקראה פורמאלית של כתב האישום. ביום 16.12.2007 כפר המשיב באופן מפורט בעובדות כתב האישום. בעקבות אילוצי יומן בית המשפט, החלה שמיעת פרשת התביעה רק ביום 6.1.2008. ביום 22.1.2008 הסתיימה פרשת התביעה. ביום 5.3.2008 החלה שמיעת פרשת ההגנה. בעקבות בקשות ב"כ המשיב, שטען כי קיבל חומר ראיות נוסף בדמות קלטת הנוגעת לאירוע, נדחה מועד סיום פרשת ההגנה מספר פעמים. ביום 10.6.2008 נשמעו שני עדי הגנה נוספים וב"כ המשיב מסר כי דרוש להגנה פרק זמן של שבועיים-שלושה נוספים. בית המשפט קבע מועד לסיום פרשת ההגנה, ליום 6.7.2008, וכן קבע כי במועד זה יישמעו גם סיכומי הצדדים וייקבע מועד למתן הכרעת הדין.

8.

כעת, משעומדים לחלוף תשעה חודשים מיום מעצרו של המשיב, מבוקש להאריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים, או עד למתן פסק דין במשפטו, לפי המוקדם. לטענת המבקשת, מסוכנותו של המשיב נלמדת מטיב העבירות המיוחסות לו בכתב האישום ומנסיבות ביצוען. עוד טוענת המבקשת, כי פרשת התביעה הסתיימה כבר ביום 22.1.2008 וממועד זה רובצות הדחיות הרבות בשמיעת התיק לפתחה של ההגנה. בנוסף, בדיון שבפניי טען עו"ד א' וינשל, ב"כ המבקשת, כי ב"כ המשיב טען בפני בית המשפט קמא כי לא ילין על התמשכות ההליכים.

המבקשת מוסיפה וטוענת, כי משפטו של המשיב מצוי בשלב מתקדם, וההערכה הינה כי "במידה ולא תהיינה התפתחויות בלתי צפויות או דחיות נוספות מטעם ההגנה, משפטו של המשיב יקודם מאוד במהלך הארכת המעצר הנוכחית". יחד עם זאת, בדיון שבפניי צויין כי הדיון שהיה קבוע ליום 6.7.2008 נדחה ובנוסף, ככל הנראה, גם הדיון הדחוי שנקבע ליום 15.7.2008 צפוי להידחות, לבקשת הסנגוריה.

טענות המשיב

9.

בדיון שבפניי טען ב"כ המשיב, עו"ד א' בן נתן, כי המשיב הינו בחור צעיר, בן כתשע עשרה שנים, ללא עבר פלילי, אשר אינו נאשם בעבירות חמורות ביותר. בנסיבות אלה, סבור הוא כי מן הראוי לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. לטענת עו"ד בן נתן, ישנן ראיות המוכיחות את חפותו של המשיב, ובהן בדיקות פוליגרף שעברו המשיב וכן אדם שנסע ברכב, המוכיחות לדבריו כי המשיב לא נהג ברכב, וכן חוות דעת מומחה (שנמצאת כעת בשלב של טיוטה) בדבר איכון הטלפון הנייד של המשיב. בנוסף, טען ב"כ המשיב כי בדעתו לבקש דחייה נוספת של הדיון בבית המשפט קמא, עקב ניסיונות הסנגוריה לקבל חוות דעת של מומחה מארה"ב בעניין פענוח הקלטת אשר לטענתו מוכיחה את חפותו של המשיב.

10.

אשר לקיומה של חלופת מעצר, עו"ד בן נתן טען כי בהחלטתו של כבוד השופט רובינשטיין מיום 10.6.2008 בעניינו של העורר, נקבע כי יש לקבל תסקיר אשר יעמוד בפני בית משפט זה בעת הדיון בהארכת המעצר. יצויין, כי ביום 7.7.2008 ניתן תסקיר שירות המבחן לעניין חלופת מעצר עבור המשיב. שירות המבחן ציין כי המשיב הציע שתי חלופות מעצר - האחת בבית קרוביו במודיעין והאחת בבית קרוביו בתל-אביב. משיחת שירות המבחן עם קרובת המשפחה המתגוררת במודיעין עלה כי אין ביכולתה לשמש כמפקחת על המשיב, שכן היא מטפלת באמה החולה. בנוסף, אמו של המשיב מסרה כי אין כל קרובים בתל-אביב. לפיכך, סיכם שירות המבחן את התסקיר וציין כי "בהעדר חלופת מעצר מעשית שניתן לבחון התאמתה אין בידנו לבוא בהמלצה לשחרורו". במאמר מוסגר יוער, כי לשאלתי בעניין זהות הקרובים בתל-אביב השיב המשיב כי אחיו מתגורר בתל-אביב.

11.

עו"ד וינשל הוסיף וטען כי מתסקיר המעצר עולה כי אין המלצה לשחרור המשיב לחלופת מעצר לא רק בשל היעדרה של חלופה מתאימה אלא גם בשל התנהגותו הבעייתית של העורר. עוד הוסיף, כי המתווה הנכון לבחינת חלופת מעצר הוא בחינתה על ידי הערכאה הדיונית, ולא על ידי בית משפט זה.

דיון והכרעה

12.

אף שבדיון שבפניי טען עו"ד בן נתן בלהט לחפותו של מרשו, אין בדעתי להתעכב במקרה דנן על שאלת קיומן של ראיות לכאורה. למעשה, מאז הדיון הקודם בבית משפט זה בעניין מעצרו של המשיב, לא השתנה באופן ממשי מערך הראיות. הראיות להן טען ב"כ המשיב למעשה טרם "בשלו", ואין בהן כדי לכרסם בראיות לכאורה שקיימות להוכחת אשמתו של המשיב (מדובר בבדיקת פוליגרף, אשר אינה קבילה; בחוות דעת שנמצאת בשלב הטיוטה; ובחוות דעת שטרם ניתנה בעניין הקלטת). כלומר, חרף תקוותו של כבוד השופט רובינשטיין, כפי שהובעה בהחלטתו מיום 10.6.2008, גם בשלב זה של בקשה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים, לא התברר יותר טיבן של ראיות ההגנה.

13.

גם בעניין קיומה של עילת מעצר אין בדעתי להרחיב. דומה כי אין חולק על קיומן של עילות מעצר של מסוכנות ושל חשש להימלטות. העבירות המיוחסות למשיב

בכתב האישום הן עצמן מלמדות על מסוכנותו של המשיב ועל החשש להימלטותו מן הדין.

14.

השאלה העומדת בלבו של הדיון כעת הינה האם מן הראוי להאריך את מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים או לשחררו לחלופת מעצר.

15.

סעיף 61 לחוק המעצרים קובע את הכלל, לפיו יש לסיים את משפטו של נאשם הנתון במעצר תוך התקופה שקצב המחוקק - תשעה חודשים. סעיף 62 לחוק המעצרים נועד לתת מענה למקרה החריג, מקום שמתברר כי חרף המאמצים שנעשו, לא ניתן היה להביא את ההליך הפלילי לסיומו, מסיבה זו או אחרת. עם זאת, ככל שאנו מתרחקים על ציר הזמן מנקודת הגשתו של כתב האישום, משתנה נקודת האיזון: הולך ופוחת משקלם של שיקולים כמו הסכנה הנשקפת מהנאשם, החשש מפני שיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים, ומאידך, הולך ומתעצם משקלה של זכות הנאשם לחרות (בש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו (לא פורסם, 24.1.2007) והאסמכתאות הנזכרות שם).

16.

המשיב, שהנו בחור צעיר, ללא עבר פלילי, שוהה במעצר במשך תשעה חודשים, ומשפטו טרם הסתיים. נכון הדבר כי בחודשים האחרונים רובצות הדחיות במשפטו לפתחה של ההגנה, אולם הדבר נובע מרצונו המובן של המשיב לנסות ולהוכיח את חפותו, ואין מקום "להענישו" בהארכת מעצרו מאחורי סורג ובריח.

17.

עוד נכון, כי תסקירי המעצר בעניינו של המשיב אינם "חיוביים" ביותר, לא רק במובן זה שלא נמצאה חלופת מעצר קונקרטית אלא אף מבחינת התרשמותו של שירות המבחן מהמשיב. יחד עם זאת, שירות המבחן לא שלל את אפשרות שחרורו של המשיב, אם תימצא חלופה קונקרטית. בנסיבות אלה סבור אני כי יש מקום לקבל תסקיר משלים משירות המבחן, אשר יבחן, בין היתר, את חלופת המעצר שהועלתה בדיון (קרי, בית אחיו של המשיב בתל-אביב) או כל חלופה קונקרטית אחרת שתוצע על ידי המשיב. התסקיר המשלים יוגש לבית המשפט המחוזי אשר יבחן את חלופת המעצר המוצעת.

18.

הריני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 12.7.2008, או עד למתן פסק דין בעניינו בת.פ. 8294/07, לפי המוקדם. ברם, ככל שיציע המשיב חלופת מעצר, אשר תיבחן על ידי שירות המבחן ותימצא על ידי בית המשפט המחוזי ראויה והולמת, יוכל בית המשפט המחוזי לשקול שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, לאחר שיקבע את תנאי השחרור הנוספים על פי שיקול דעתו המוחלט.