בש"פ 10814/08 מדינת ישראל נ. פלוני

לפניי בקשה להארכת מעצר שניה של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן – חוק המעצרים ) בתשעים ימים מיום 1.1.09 או עד למתן פסק דין בת.פ. 40004/08 המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מביניהם.

עובדות

1.

ביום 3.1.08 הוגש כנגד המשיב כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. ביום 3.6.08 הוגש כתב אישום מתוקן, כך שבחלק הכללי של כתב האישום שונה מקום המגורים המשותפים של המשיב והמתלוננת ואילו באישום השני, בסעיף 1, שונה מועד האירוע. כתב האישום כולל ארבעה אישומים ומייחס למשיב שתי עבירות של תקיפת בת זוג לפי סעיף 379 יחד עם סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן –

חוק העונשין ); שתי עבירות איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין; עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 ביחס עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין; עבירה של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 יחד עם סעיף 382(ג) לחוק העונשין ועבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1). כל העבירות האמורות בוצעו כלפי המתלוננת, אשר בתקופה הרלוונטית הייתה בת זוגו והידועה בציבור של המשיב והם אף התגוררו יחד, החל מחודש יוני 2007 לערך, בדירה

בעיר נתניה (להלן – הדירה ).

2.

על פי האישום הראשון תקף המשיב את המתלוננת במכות, בעיטות ודחיפות, בהזדמנויות שונות לכל אורך תקופת מגוריהם המשותפים. המשיב אף היה מטיח את ראשה של המתלוננת בחזקה אל הקיר ואל הכיסא. במהלך התקופה האמורה היה נוהג המשיב לשתות לשוכרה ולפתוח בויכוחים ובצעקות בשל סיבות של מה בכך. כמו כן, המשיב נהג לנעול את המתלוננת בשירותים למשך כעשרים דקות בכל פעם ולאחר שיצאה שאל האם למדה את הלקח. כמו כן איים המשיב כי יפגע במתלוננת אם תספר על האלימות בה נקט נגדה והוסיף כי ירצח אותה בשנתה. המשיב אף דרש מהמתלוננת, באיומים, שתבקש כסף מהוריה והמתלוננת עשתה כן במספר הזדמנויות.

3.

על פי האישום השני, בחודש יוני או יולי 2007 בקירוב, שבה המתלוננת לדירה ומצאה את המשיב יחד עם אישה אחרת. בין המשיב והמתלוננת פרץ ויכוח, במהלכו חתך המשיב את ידו בשבר זכוכית תוך שהוא מאיים כי אם המתלוננת לא תהיה איתו, הוא יפגע בעצמו. בהמשך, נטל המשיב סכין וחתך את המתלוננת בידה השמאלית. באחד ממוצאי השבת בחודש נובמבר 2007, דרש המשיב מהמתלוננת כי תבקש ותביא מהוריה כסף. המתלוננת סירבה לעשות כן והמשיב דרש כי תסיר את בגדיה ואיים כי ירצח אותה אם לא תעשה כן. המתלוננת הסירה את בגדיה והמשיב הצליף בה באמצעות חגורה.

4.

על פי האישום השלישי, ביום 27.12.07 בשעה 02:00 בלילה חזר המשיב לדירתו והמתלוננת כעסה עליו משום שלא ענה לה לטלפון ומנעה ממנו להיכנס לדירה במשך זמן מה. לאחר שנתנה למשיב להיכנס לדירה, החל הוא להכות אותה בבעיטות, סטירות, דחיפות ואגרופים ואף היכה את המתלוננת בראשה ובגבה באמצעות מחבת ואמר "אם אני לא רוצח אותך אני לא [המשיב]". המתלוננת אמרה למשיב כי אין לו זכות לרצוח אותה ובתגובה אמר לה המשיב כי הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה ואף איים כי הוא יכול להרוג את בני משפחתה. המשיב הביא כף בישול גדולה והכה את המתלוננת באמצעותה.

לבקשתו של המשיב, הביאה המתלוננת סכין, באמצעותה איים עליה המשיב תוך שהוא מצמיד את הסכין לגופה באומרו "אני הורג אותך היום". רק לאחר זמן מה נרגע המשיב, אמר למתלוננת כי ימשיך לטפל בה והלך לישון.

5.

על פי האישום הרביעי, בהמשך אותו היום, 27.12.07, בשעה 23:00, עת חזר המשיב מעבודתו, העיר את המתלוננת משנתה בצעקות. המשיב לקח את מכשיר הטלפון הנייד של התלוננת והחל לעיין בו, עד שראה מספר טלפון שסבר כי הוא שייך לבן זוגה לשעבר של המתלוננת. המשיב האשים את המתלוננת כי היא בוגדת בו ואמר "היום זה הסוף שלך. אני לא מרחם עלייך." המשיב לקח סכין בעלת להב של 15 ס"מ ואמר למתלוננת "אני הורג אותך היום." המשיב הצמיד את הסכין לצווארה של המתלוננת, בעוד היא מנסה להתגונן ומיד לאחר מכן דקר אותה במפשעתה השמאלית. כתוצאה מהדקירה נגרם למתלוננת חתך ברוחבה של כ- 5 ס"מ ממנו נשפכה החוצה שכבת השומן העוטפת את איברי הבטן הפנימיים. להב הסכין חדר לעומק של 10 ס"מ בבטנה של המתלוננת וגרם לשני נקבים במעי הדק שלה.

הליכי המעצר עד תום ההליכים

6.

בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המבקשת את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בבקשה נטען כי כנגד המשיב קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לו, לרבות הודעותיה המפורטות של המתלוננת, הודעת אחותה של המתלוננת המתארת את מצבה הנפשי ואשר לה סיפרה המתלוננת כי המשיב מכה אותה, הודעת אימה של המתלוננת המתארת את מצבה הנפשי הקשה של המתלוננת, דוח פעולה מטעם שוטר שהגיע לדירה בה בוצע העבירות ומתאר שינוי גרסאות מצד המשיב פעמיים במהלך שהותו בדירה ותעודות רפואיות המתארות את פציעתה החמורה של המתלוננת. המבקשת טענה כי כנגד המשיב קמה עילת מסוכנות הנלמדת מהמעשים המיוחסים לו, נסיבות ביצועם והעובדה כי למשיב הרשעה קודמת בעבירות של חבלה במזיד ברכב והתנהגות פרועה במקום ציבורי.

7.

בדיון שהתקיים ביום 3.1.08 ביקש בא כוח המשיב את דחיית הדיון כדי לצלם את חומר הראיות והדיון נדחה ליום 10.1.08. לאחר דחיות נוספות שנבעו מבקשותיו של בא כוח המשיב, התקיים ביום 24.2.08 דיון אשר בסופו קבע בית המשפט קמא כי מתקיימות בעניינו של המשיב עילות מעצר של מסוכנות וחשש לשיבוש הליכי משפט וכי דינו של המשיב להיעצר עד תום ההליכים נגדו.

למרות קביעתו זו, נעתר בית המשפט קמא לבקשתו של בא כוח המשיב וביקש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב בטרם תתקבל החלטה סופית בשאלת מעצרו. לאחר דחייה שהתבקשה על ידי שירות המבחן, הוגש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, במסגרתו ציין שירות המבחן כי נשקפת מן המשיב רמת סיכון גבוהה ולפיכך לא בא הוא בהמלצה לשחרורו לחלופת מעצר. בדיון שהתקיים ביום 31.8.08 ביקש בא כוח המשיב תסקיר מבחן משלים לצורך בחינתה של חלופת מעצר נוספת ולצורך קבלתו של דוח סוציאלי מבית המעצר ובית המשפט קמא דחה את הבקשה והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. כמו כן, לאור תסקיר המעצר, במסגרתו ציין שירות המבחן כי המשיב מסר לו שבכוונתו לפגוע בעצמו, הורה בית המשפט קמא על החזקתו של המשיב בהשגחה ובפיקוח.

8.

משלא הסתיים משפטו של המשיב בתום תשעת חודשי המעצר הראשונים, הוגשה בקשה להארכת מעצרו ב-90 ימים. ביום 2.10.08 הורה בית משפט זה (בש"פ 7923/08, כבוד השופטת א' חיות) על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים שמניינם מיום 3.10.08, בקובעו כי מעשי האלימות הקשים המיוחסים למשיב מלמדים על מסוכנות רבה הנשקפת ממנו, עליה עמד גם שירות המבחן בתסקיר המעצר שהגיש בעניינו. נקבע, כי מסוכנות זו מצדיקה את המשך מעצרו של המשיב על מנת לאפשר את סיום המשפט בעודו נתון במעצר. במסגרת החלטתה ציינה כבוד השופטת חיות כי פרשת התביעה עתידה להסתיים בישיבת ההוכחות הקבועה ליום 12.10.08 וכי יש לקוות כי יקבעו מועדים קרובים לשמיעת פרשת ההגנה ולסיום המשפט.

מהלך הדיונים במשפטו של המשיב

9.

הקראה פורמאלית של כתב האישום, ללא נוכחותו של בא כוח המשיב, התקיימה ביום 22.1.08 ובית המשפט קמא דחה לבקשת השיב את מועד התשובה לכתב האישום ליום 6.3.08. במועד זה תיקנה המבקשת את כתב האישום והמשיב השיב לו ובית המשפט קמא קבע שני מועדי הוכחות לחודש מאי 2008. ואולם, נוכח השלמות חקירה שהתבקשו על ידי התביעה נדחו מועדים אלו, באופן ששמיעת ההוכחות החלה רק ביום 17.6.08. שני דיוני הוכחות נוספים נקבעו לחודשים יוני ואוגוסט 2008 ומועד נוסף, שנקבע ליום 11.9.08, בוטל בשל תקלה שבעטיה לא הובא המשיב לדיון. על כן נדחה הדיון ליום 28.9.08 וליום 12.10.08. ביום 12.10.08 הסתיימה פרשת התביעה והחלה פרשת ההגנה, במסגרתה החל המשיב את עדותו. כן נקבעו שני מועדי הוכחות נוספים ליום 2.12.08 וליום 4.12.08.

10.

ביום 26.10.08 הורה בית המשפט קמא על ביטול שני מועדי ההוכחות שנקבעו לחודש דצמבר לבקשת המבקשת, הואיל ובמועדים אלה מתקיימת ההשתלמות הארצית של הפרקליטים באילת. תחתם, נקבע מועד הוכחות נוסף ליום 29.12.08. ביום 9.12.08 התקיימה ישיבת הוכחות נוספת במהלכה נשמעה עדותו של המשיב בחקירה נגדית ובא כוח המשיב הצהיר כי המשך פרשת ההגנה הינו בעדותם של ארבעה עדים שעדותם תהיה קצרה. הדיון נדחה להמשך ליום 29.12.08, כאמור, לצורך סיום פרשת ההגנה ושמיעת סיכומי הצדדים. הדיון שנקבע ליום 29.12.08 לא התקיים בסופו של דבר, הואיל ועדי ההגנה לא התייצבו לדיון. בהסכמת הצדדים, הוגשה עדותו של אחד מעדי ההגנה בכתב וכנגד עדה נוספת הוצא צו הבאה לדיון שנקבע ליום 14.1.09. במועד זה, צפויה להסתיים פרשת ההגנה והצדדים צפויים לסכם את טענותיהם.

נימוקי הבקשה

11.

לטענת המבקשת – באמצעות באת כוחה, עו"ד ד' כהן-ויליאמס - העבירות המיוחסות למשיב ונסיבות ביצוען הן חמורות ביותר. לטענתה, איומי הרצח והתנהגותו האלימה של המשיב כלפי המתלוננת נמשכו זמן רב, הלכו וגברו, עד לשיאה של ההתנהגות האלימה, באירוע הדקירה שגרם למתלוננת חבלה חמורה.

12.

לטענתה של המבקשת, מעשיו של המשיב המתוארים לעיל מצביעים על מסוכנותו הרבה לביטחון הציבור בכלל ולביטחון המתלוננת בפרט. לטענתה, העבירות שבוצעו במתלוננת בוצעו באלימות חמורה, תוך הסלמה במסכת האירועים האלימים, עד כדי פציעתה החמורה של המתלוננת בדקירת סכין מלמדות על מסוכנותו הרבה של המשיב. מסוכנות זו נלמדת גם מביצוע העבירות בבת משפחה; מאיומיו לכאורה של המשיב כי יפגע בעצמו אם המתלוננת תעזוב אותו; משימושו המזדמן של המשיב באלכוהול ואף מהרשעה קודמת שלו בעבירות של חבלה במזיד ברכב והתנהגות פרועה במקום ציבורי, המלמדת אף היא על אופיו של המשיב. לטענתה, לא ניתן להבטיח את שלום הציבור ולאיין את מסוכנותו של המשיב באמצעות חלופת מעצר כלשהי.

13.

מוסיפה המבקשת וטוענת כי מלבד עילת המסוכנות, שדי בה כדי להותיר את המשיב במעצר כפי שקבע בית משפט זה, קיים כנגד המשיב גם חשש לשיבוש הליכי משפט והתחמקות מהליכי שפיטה, לאור העונש הכבד הצפוי לו אם יורשע במעשים המיוחסים לו.

14.

לבסוף, טוענת המבקש כי נכון לעת הזו, קבוע הדיון לגמר פרשת ההגנה וסיכומי הצדדים ליום 14.1.09 כך שההליך ניצב לפני סיום.

15.

לאור כל האמור לעיל, מתבקשת הארכת מעצרו ל המשיב כאמור לעיל.

טענות המשיב

16.

לטענת המשיב – באמצעות בא כוחו, עו"ד ש' פליישמן – אין מקום להיעתר לבקשה.

17.

בא כוח המשיב ציין במסגרת הדיון שהתקיים לפניי כי זימן באמצעות בית המשפט שני עדי הגנה, אשר היו אמורים להעיד כבר ביום 9.12.08 וכן עדה נוספת שאמורה להתייצב בפני בית המשפט ביום 14.1.09. לטענתו, גם בבקשת ההארכה הקודמת טענה המבקשת כי המשפט מצוי על סף סיום ובית משפט זה החליט כפי שהחליט, בין היתר בציינו כי הארכת המעצר נדרשת לשם סיום המשפט במהלכה [סעיף 6 להחלטתה של כבוד השופטת חיות]. ואולם, תקופת ההארכה הסתיימה והמשפט טרם הסתיים.

18.

לטענת המשיב, אין מקום להאריך את מעצרו. לטענתו, הוא מצוי במעצר במשך שנה מבלי שמשפטו הסתיים, באופן שנקודת האיזון השתנתה והמילה "מסוכנות" אינה מילת קסם שמצדיקה את המשך מעצרו, בפרט נוכח העובדה שלא ניתן לטעון כיום, לטענתו, כי נשקפת ממנו מסוכנות. כך, טוען המשיב כי במהלך השנה שחלפה הוא לא יצר קשר כלשהו עם המתלוננת, אשר הגיעה מיוזמתה לבית המעצר (ואולם נמנעה מלבקרו בסופו של דבר) ולדיונים בבית המשפט. כן טוען המשיב כי הואיל והסתיימה פרשת התביעה, אין חשש כי ינסה להשפיע על עדים או ישבש הליכי משפט. לטענתו, הוא חף מפשע ומשכך, אין הוא מסכים להארכת מעצרו, ולו גם למשך זמן קצר וטוען כי יש לשחררו לחלופת המעצר המוצעת, שהיא ראויה בנסיבות העניין או למצער, להורות על הכנת תסקיר מעצר משלים בעניינו.

דיון והכרעה

19.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ושמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפניי החלטתי להיעתר לבקשה. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים החל מיום 1.1.09 או עד למתן פסק דין בת.פ. 40004/08 המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מביניהם.

20.

אין חולק כי הכלל המעוגן בסעיף 61 לחוק המעצרים קובע כי יש לסיים את משפטו של נאשם הנתון במעצר בתוך תשעה חודשים, כאשר סעיף 62 לחוק המעצרים נועד לתת מענה למקרים בהם מסיבות שונות לא ניתן היה להביא את ההליך הפלילי לסיומו בתוך התקופה האמורה. כמו כן, מקובלת עליי טענת המשיב לפיה ככל שמתרחקים אנו על ציר הזמן מנקודת הגשתו של כתב האישום, משתנה נקודת האיזון, כאשר משקלם של שיקולי מסוכנות, חשש מפני שיבוש מהלכי משפט וחשש מפני השפעה על עדים הולך ופוחת ומאידך, גדל משקלה של זכות הנאשם לחירות [ראו למשל: בש"פ 5876/08 מדינת ישראל נ' ליאור אלון (לא פורסמה, 9.7.08)]. ואולם, בנסיבות המקרה שלפניי סבורני כי איזון בין השיקולים השונים מביא למסקנה לפיה יש להאריך את מעצרו של המשיב.

21.

אכן, המשיב, שהנו בחור צעיר בעל עבר פלילי שאינו מכביד, שוהה במעצר במשך שנה מבלי שמשפטו הסתיים. יתר על כן, לא ניתן לייחס את מרבית הדחיות במשפטו של המשיב לפתחה של ההגנה. ואולם, המסוכנות החמורה הנשקפת למתלוננת מן העורר, הנלמדת מן המעשים המיוחסים לו, מעשי אלימות רבים ומתמשכים אשר בעטיים נגרמה למתלוננת חבלה חמורה ונסיבות ביצועם, במשך חודשים ארוכים וכלפי בת זוגו עימה התגורר, לצד העובדה כי משפטו של המשיב צפוי להסתיים בעת הקרובה מצדיקים, לדידי, את המשך מעצרו. בהקשר זה יצויין כי הגם שבית משפט זה סבר בהחלטתו מיום 2.10.08 כי המשפט צפוי להסתיים בתוך תקופת הארכת המעצר ולא כך קרה, הרי שכעת, כאשר ישיבת ההוכחות האחרונה קבועה ליום 14.1.09 ובמהלכה צפויה להסתיים פרשה ההגנה והצדדים צפויים לסכם את טענותיהם, המצב הינו שונה. בנסיבות אלה, אין מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר כעת ואף איני מוצא מקום להורות על הכנת תסקיר משלים בעניינו.

22.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים החל מיום 1.1.09 או עד למתן פסק דין בת.פ. 40004/08 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מביניהם.