בש"פ 4220/09 מדינת ישראל נ. הייתם חילס

לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן – חוק המעצרים ) בתשעים ימים, מיום 4.6.2009 או עד למתן פסק הדין בת.פ.ח 1165/08 המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטים ב' אזולאי, נ' זלצ'ובר וצ' צפת), לפי המוקדם מביניהם.

כתב האישום

1.

ביום 4.9.08 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום כנגד המשיב, המונה שישה אישומים.

במסגרת האישום הראשון מיוחסות למשיב עבירות של מגע עם סוכן חוץ, לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין ); חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, לפי תקנה 85(1)(א) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 (להלן – תקנות ההגנה ); שתי עבירות של אימונים צבאיים אסורים, לפי סעיף 143(ב) לחוק העונשין; עבירה של קשירת קשר לפשע (רצח) לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; עבירות רבות של נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין ועבירות רבות של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין. על פי הנטען באישום זה, בשנת 2003 נהג המשיב להתפלל במסגד, המזוהה עם ארגון החמאס, יחד עם פעיל חמאס בשם יאסר רפיק חילס (להלן – יאסר ). במועד שאינו ידוע במדויק בשנת 2003, הצטרף המשיב לחמאס, לבקשת יאסר, והשתתף פעם בשבוע בשיעורים באוסרה (קבוצה של לימודי דת). לבקשתו של פעיל חמאס אחר, התגייס המשיב לחמאס והצטרף לחוליה של הארגון, עמה השתתף באימון צבאי שארך 12 ימים, במהלכו למד כיצד לתפעל רובה ואקדח. בשנת 2003 עבר המשיב אימון צבאי מתקדם, שכלל אימוני כושר והועבר על ידי פעילים בכירים בזרוע הצבאית של החמאס. במהלך השנים 2003-2005 השתתף המשיב מספר פעמים בשבוע, יחד עם חברי החוליה, בשמירות נגד כוחות צה"ל באיזור סג'עיה. המשיב וחבריו הוסעו למקום השמירות על ידי פעילי חמאס. במהלך השמירות, נשא המשיב רובה מסוג קלצ'ניקוב, ארבע מחסניות שהכילו תחמושת ושלושה רימוני יד. כן נשאו עימם חברי החוליה, בכל פעם שיצאו לשמירות, מטעני צד ומטול פצצות RPG . במהלך השמירות הטמינו חברי החוליה בכל פעם שני מטעני חבלה במשקל של כ- 30 ק"ג והמתינו להגעת כוחות צה"ל לאזור, על מנת להפעילם ולפגוע בחיילים.

המשיב השתתף בשמירות גם במסגרת חוליות נוספות של הזרוע הצבאית של החמאס, פעילות שתואמה באמצעות חדר המבצעים של החמאס באזור. במהלך השמירות, לא התקרבו כוחות צה"ל למקום השמירה, ולכן לא התעמתו עם חברי החוליות שבמסגרתן פעל המשיב.

במסגרת האישום השני מיוחסות למשיב עבירות של אימונים צבאיים אסורים לפי סעיף 143(ב) לחוק העונשין; נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין ופעילות בהתאחדות בלתי-מותרת, לפי תקנה 85(1)(א) לתקנות ההגנה. על פי הנטען באישום זה, השתתף המשיב בשנת 2005, לאחר נסיגת כוחות צה"ל מרצועת עזה ולקראת ההתנתקות, באימון צבאי שנמשך כחודש ימים, אשר נקרא "קורס האקדמיה על שם השהיד סלאח שחאדה". האימון נערך במספר אזורים ברצועת עזה, וכלל אימונים מעשיים בלוחמה עירונית מול כוחות צה"ל, הנחת מטעני חבלה והפעלתם, תפעול כלי נשק שונים, וכן שיעורים עיוניים בנושאי פעילות צבאית. בתום האימון הצטרף המשיב, יחד עם פעילים נוספים שנטלו בו חלק, לכוח התנפי'דיה (הכוח הביצועי בחמאס). עד ליוני 2006 שימש המשיב כמאבטח ומלווה חמוש של פעילי חמאס בכירים.

במסגרת האישום השלישי מיוחסות למשיב עבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; פעילות בהתאחדות בלתי מותרת לפי תקנה 85(1)(א) לתקנות ההגנה; נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין ושתי עבירות של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין. על פי הנטען באישום זה, במהלך שנת 2005 קשר המשיב יחד עם פעילי חמאס נוספים, לרבות סגן מפקד החמאס הצבאי בסג'עיה, להניח מטען חבלה ולהפעילו כך שיפגע באוטובוס ישראלי, המסיע חיילי צה"ל או פועלים ישראלים. עוד תוכנן לעשות שימוש, בפיגוע זה, ברובי קלצ'ניקוב, במחסניות ובאפודים. המשיב וארבעה נוספים נסעו יחדיו ברכב אל עבר מקום הפיגוע המיועד, על מנת להטמין את המטען, אולם חזרו על עקבותיהם משהבחינו במטוס זעיר ללא טייס של צה"ל. מאוחר יותר, ניסו להניח את המטען בשנית, אולם נמלכו בהם לאחר שהבחינו בכוחות צה"ל במקום.

במסגרת האישום הרביעי מיוחסות למשיב עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; שתי עבירות של נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין; שתי עבירות של ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת לפי תקנה 85(1)(א) לתקנות ההגנה. על פי הנטען באישום זה, במהלך שנת 2006 קשר המשיב עם שני פעילי חמאס, ביניהם מפקד בכוח הביצוע, לירות טיל לעבר הישוב נחל עוז שבישראל, כדי לגרום למותם של ישראלים. בהמשך, הביא אחד הפעילים (להלן – חאלד ) טיל. השלושה נסעו יחד עד למקום השיגור, שם ירה חאלד את הטיל לעבר ישראל. כשבוע לאחר מכן, יצאו השלושה פעם נוספת ברכב לאותו המקום. חאלד ניסה לשגר טיל נוסף, אולם הטיל לא שוגר.

במסגרת האישום החמישי מיוחסות למשיב עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; מגע עם סוכן חוץ לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין; ועסקה בנשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין. על פי הנטען באישום זה, בסמוך לתחילת שנת 2008 שהה המשיב בביתו של קרוב משפחה בעזה, הידוע כסוחר באמצעי לחימה. באותה העת, שהה בבית גם סוחר אחר באמצעי לחימה ממצרים (להלן – הסוחר), אשר הציע לקרוב משפחתו של המשיב לרכוש ממנו 200,000 כדורים לרובה מסוג קלצ'ניקוב. קרוב המשפחה סירב, אולם הפנה את הסוחר למשיב, אשר הסכים למצוא קונה לכדורים. בהמשך, פנה המשיב לפעיל הג'יהאד האיסלמי הפלשתיני, אשר הסכים לרכוש 50,000 כדורים ואף אישר את העסקה עם הממונים עליו. העסקה לא יצאה לפועל בסופו של דבר, עקב סגירת מעבר הגבול.

במסגרת האישום השישי מיוחסות למשיב עבירות של מגע עם סוכן חוץ לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין; נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין; ופעילות בהאחדות בלתי מותרת לפי תקנה 85(1)(א) לתקנות ההגנה. על פי הנטען באישום זה, במועד שאינו ידוע במדויק לקראת סוף שנת 2007, בעקבות סכסוך בין משפחתו של המשיב לבין ארגון החמאס, הפסיק המשיב את פעילותו בחמאס והצטרף לארגון חללי אלאקצא. במסגרת זו, שימש המשיב מלווה ומאבטח חמוש של פעיל בכיר בארגון זה וביצע שמירות עם פעילים נוספים בו.

הליכי המעצר

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. הבקשה התבססה על קיומן של ראיות לכאורה ועל מסוכנותו של המשיב לביטחון הציבור והמדינה, הנובעת מן העבירות המיוחסות לו. עוד נטען בבקשה כי קיים חשש שאם ישוחרר המשיב, הוא ינסה לשבש הליכי משפט, להתחמק מן הדין ולשוב ולעבור עבירות, עקב היותו תושב עזה וחברותו בארגון טרור. ביום 4.9.08 התקיים דיון בבקשה ולבקשת בא כוח המשיב, נדחה המשך הדיון ליום 10.9.08 ומעצרו של המשיב הוארך עד להחלטה אחרת. ביום 10.9.08 נדחה הדיון פעם נוספת ולבסוף, לאחר דחייה נוספת, ביום 23.10.09, הורה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט א' ואגו), בהסכמת המשיב, על מעצרו עד תום ההליכים נגדו.

התנהלות משפטו של המשיב

3.

ביום 22.9.08 הוקרא כתב האישום והמשך הדיון נדחה ליום 23.10.08, לבקשת בא כוח המשיב. ביום 23.10.08 נדחה הדיון פעם נוספת, לאחר שבא כוח המשיב ביקש לבוא בדברים עם המבקשים. לאחר שתי דחיות נוספות מאותו הטעם, נקבע הדיון ליום 28.1.09. אך דיון זה לא התקיים לבקשת בא כוח המשיב שחש ברע והוא נדחה ליום 11.2.09. בהמשך נדחה הדיון פעם נוספת, משיקולי יומנו של בא כוח המשיב, ליום 15.2.09. באותו המועד נקבע מועד לשמיעת עדותו של עד אחד, ליום 18.5.09.

נימוקי הבקשה

4.

לטענת המבקשת – באמצעות באת כוחה, עו"ד אפרת רוזן – מסוכנותו של המשיב נשקפת מן המעשים המיוחסים לו. לטענתה, המשיב הצטרף לכאורה לשני ארגוני טרור שונים, ובמשך מספר שנים נטל חלק בפעילות בעלת אופי צבאי, שמטרתה פגיעה בחיילים ואזרחים ישראלים. לפיכך, טוענת המבקשת כי היקף המעשים והתקופה הארוכה בה נמשכו מעלים את החשש כי במידה שישוחרר המשיב מן המעצר, הוא עלול לחזור ולבצע פעילות מעין זו.

5.

מוסיפה המבקשת וטוענת כי לאור היותו של המשיב תושב עזה ועקב העונש הכבד הצפוי לו אם יורשע, קיים חשש כי במידה שישוחרר המשיב לחלופת מעצר הוא עלול להימלט מן הדין.

6.

המבקשת מדגישה כי העיכוב בפתיחת משפטו של המשיב נעוץ במשא ומתן המתנהל בין הצדדים ובטעמים שונים הרובצים לפתחה של ההגנה. לפיכך, טוענת המבקשת כי שיקולים אלו מפחיתים את משקלו של הזמן שחלף. במסגרת הדיון שלפניי ציינה באת כוח המבקשת כי חל עיכוב משמעותי בהוצאתה של תעודת חיסיון, אשר כפי הנראה תיחתם עוד היום.

7.

לאור האמור לעיל, טוענת המבקשת כי אין מנוס מהותרתו של המשיב במעצר עד לסיום משפטו ומבקשת את הארכת מעצרו כאמור ברישא להחלטה זו.

תגובת המשיב

8.

לטענת המשיב – באמצעות בא כוחו, עו"ד סאמי מלחם – למרות העבירות החמורות המיוחסות לו, יש ליתן את הדעת לגורמים לעיכוב המשפט בעניינו. לטענתו, העיכוב המשמעותי ביותר בהליך בעניינו רובץ לפתחה של התביעה, שטרם הוציאה תעודת חיסיון בעניינו. לטענתו, בישיבת ההוכחות שהתקיימה בבית המשפט המחוזי ביום 18.5.2009, טענה באת כוח המבקשת כי התעודה נמצאת על שולחנו של השר וביקשה לדחות את העדות. לטענתו, לא ניתן לנהל דיוני הוכחות ללא תעודת חיסיון ולפיכך כל עוד לא תוצא תעודה כאמור יתעכב ניהול המשפט.

9.

מוסיף בא כוח המשיב וטוען כי למרות טענות המבקשת לפיהן העיכובים נובעים ממשא ומתן שניהלו הצדדים להסדר טיעון, הרי שבפועל היה ניסיון בודד למשא ומתן ומכיון שהפער בין הצדדים הוא משמעותי, הוא החליט שלא להמשיך ולנהל משא ומתן עם המאשימה בעניין זה והוא הבהיר זאת לבאת כוחה, ומשכך לא נגרמו עיכובים נוספים כתוצאה מכך.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ושמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפניי, החלטתי להיעתר לבקשה, באופן שמעצרו של המשיב יוארך בתשעים יום החל מיום 4.6.2009 או עד לתן פסק הדין בת.פ.ח. 1165/08 המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם מביניהם.

11.

לא אחת נפסק כי טרם ההכרעה בבקשה להארכת מעצרו של נאשם לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, שומה על בית המשפט לאזן בין זכותו של הנאשם לחירות כל עוד עומדת לו חזקת החפות ומשפטו לא הסתיים בהכרעת דין בתוך תקופת המעצר הקבועה בסעיף 60 לחוק המעצרים לבין הצורך להבטיח את שלום הציבור ובטחונו ומיצוי הדין עם עבריינים, מאידך גיסא; כל מקרה לגופו על פי נסיבותיו הוא [ראו למשל: בש"פ 1240/07 מדינת ישראל נ' ריאן (לא פורסמה, 21.2.07); בש"פ 5434/08 מדינת ישראל נ' בוגוסלבסקי (לא פורסמה, 30.6.08); בש"פ 1938/05 מדינת ישראל נ' נסימוב (לא פורסמה, 7.3.05); בש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו (לא פורסמה, 24.1.07); בש"פ 2076/07 מדינת ישראל נ' שורפי (לא פורסמה, 9.3.07)] .

12.

מסכים אני עם מורת הרוח שאותה הביע המשיב כנגד התארכות משפטו ומעצרו כתוצאה מהעיכוב שחל בהוצאת תעודת החיסיון בעניינו. כבר הבעתי בעבר את עמדתי לפיה יש לפעול לשינוי המצב בו מוצאות תעודות חיסיון חודשים ארוכים לאחר הגשתם של כתבי אישום, מצב אשר כתוצאה ממנו מתארכות תקופות המעצר של נאשמים עוד בטרם החל משפטם [ראו את דבריי בבש"פ 5878/08 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסמה, 6.7.08)]. דברים אלו יפים גם למקרה שלפניי. בדומה, ספק הוא אם העיכוב במשפטו של המשיב נובע מהמגעים שקיים עם המבקשת במסגרת משא ומתן להסדר טיעון, כאשר לטענת בא כוח המשיב (שלא נסתרה על ידי באת כוח המבקשת) התקיימה רק פגישה אחת בעניין זה, וכבר בפגישה זו הבהיר בא כוח המשיב כי אין מקום להמשך ניהול משא ומתן להסדר טיעון בין הצדדים נוכח הפערים המהותיים בין עמדותיהם.

13.

ואולם, למרות האמור לעיל, לאחר ששקלתי את השיקולים לכאן ולכאן, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין אין מנוס מהארכת מעצרו של המשיב. העבירות אשר מיוחסות למשיב בכתב האישום הן עבירות ביטחוניות חמורות ביותר המקימות כנגדו את חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים [ראו בש"פ 5878/08 הנ"ל]. בנוסף, קיים חשש כי במידה שישוחרר המשיב, שאינו תושב ישראל, הוא עלול להימלט מן הדין והמשיב ממילא לא הציע חלופת מעצר בעניינו. בנסיבות אלה, כאמור, יש להיעתר לבקשה.

14.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך כאמור ברישא להחלטתי זו.