בש"פ 1938/05 מדינת ישראל נ. מיכאל נסימוב

1.זו בקשת המדינה להאריך את מעצר המשיב בתשעים ימים נוספים לצורך ניהול משפטו.

2.המשיב מואשם בעבירה של רצח בכונה תחילה. על פי הנטען בכתב האישום, הגיע המשיב ביום 15.5.04 לדירת קרובת משפחה שלו, שם דקר אותה 7 דקירות סכין וגרם למותה. המשיב הואשם גם בכך שגנב מדירתה תכשיטים וכסף מזומן.

3.עד כה התקיימה ישיבת הוכחות אחת, אשר במהלכה העידו עשרה עדי תביעה. בשלב זה קבועות עוד 6 ישיבות לחודשים מאי-יולי 2005, כאשר שלוש מתוכן הן בתקופת ההארכה המבוקשת.

המדינה מסבירה בבקשתה כי ביום 29.6.04 התקיימה ישיבת הקראה ונקבעו 4 תאריכים להוכחות בחודשים דצמבר וינואר 2005. בנובמבר 2004 ביטל בית המשפט 3 מבין ארבעת המועדים שנקבעו. ביום 12.12.04 הוסיף בית המשפט עוד 6 מועדי הוכחות לחודשים מאי, יוני ויולי 2005.

4.באת כוח המשיב מתנגדת לבקשה. היא תיארה את העומס הרב הרובץ על כתפי בית המשפט שאינו מאפשר עמידה בלוח הזמנים. היא השיגה על המציאות שבה הוראות החוק בענין מעצרים אינן נשמרות כענין של שגרה, וטענה כי אין מקום לראות בגורם העומס על בתי המשפט עילה להמשך מעצר נאשם בחריגה מן הדין.

5.אכן, קצב ניהול המשפט בענין זה אינו משביע רצון כלל ועיקר. קיום ישיבת הוכחות אחת במהלך 9 חודשי מעצרו של המשיב פירושה כי סיומו של המשפט נדחה בהכרח מעבר לתקופה המוגדרת בחוק, ועשוי להיות כי יידרשו מספר הארכות מעצר עד לתום ההליך. יש ממש בביקורת שהשמיעה באת כוח המשיב על תופעת התארכות הליכי המשפט עקב העומס על בתי המשפט וראוי לתת את הדעת לצורך בהערכה מחודשת של כללי המעצר כדי לתת ביטוי לערכי היסוד של ההגנה על זכויות נאשמים בצד הגנה על אינטרס בטחון הציבור, ותוך שקילת יכולותיה של מערכת השיפוט להתמודד עם עומס העניינים הרובץ על שכמה. עד שהדבר ייעשה, מוטלת אחריות על בתי המשפט לפעול לאיזון ראוי בין זכויות היסוד של הפרט לבין צרכי ההגנה על אינטרס הכלל. איזון זה מחייב תשומת לב, בין היתר, למשך הזמן שחלף מאז תחילת המשפט בעוד הנאשם מוחזק במעצר, לאופי העבירות נשוא האישום וחומרתן, ומסוכנות הנאשם באם ישוחרר. לעולם אין מדובר בערכים אבסולוטיים, אלא בשיקולים יחסיים שמשקלם ודרך שיקלולם משתנים לכאן או לכאן עם מעבר הזמן.

6.הנאשם בהליך זה מואשם בחמורה שבעבירות הפליליות - רצח בכונה תחילה. נוכח אופי העבירה המיוחסת לו, מסוכנותו הינה ברף הגבוה ביותר. אף שהמשפט לא התנהל בקצב סביר עד כה, נקבעו בשלב זה 6 מועדי הוכחות עד לחודש יולי 2005. הרושם המתקבל הוא כי הערכאה הדיונית כורעת תחת עומס הדיונים ועושה את מה שניתן, בתנאים הקימים, כדי להתקדם בניהול המשפט. בנסיבות הענין, גובר שיקול ההגנה על בטחון הציבור, אשר בעטיו אין מקום לשחרור המשיב ממעצרו חרף מעבר הזמן. יש לקוות כי בית המשפט יעשה כל שניתן כדי לזרז את קצב שמיעת המשפט ולסיימו מהר ככל הניתן.

6.לאור האמור, בקשת המדינה מתקבלת. מעצר המשיב יוארך בתשעים ימים נוספים החל מיום 7.3.05 או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם.