בש"פ 5520/05 מדינת ישראל נ. פלוני

בקשה שניה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע מעשי סדום ומעשים מגונים בקטינים וכן הדחת קטינים לשימוש בסם מסוכן ותקיפה, זאת במסגרת שלושה אישומים נפרדים. על פי החשד, זמן קצר לאחר שחרורו מתקופת מאסר של 12 שנים בגין ביצוע עבירות מין בקטינים ובהיותו אסיר ברישיון, אירח המבקש בביתו במספר מקרים שלושה קטינים ילידי השנים 1998-1990, ביצע בהם מעשה סדום ומעשים מגונים. כמו כן, בחלק מהמקרים עשה המשיב שימוש בסם מסוכן מסוג מריחואנה בנוכחות הקטינים, אשר נענו להצעתו לעשן עימו.

2.המשיב נעצר בהחלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת נ' אוהד) מיום 2.9.04 בנמקו, שאין מקום לבחון חלופת מעצר במקרה דנן. עם תום מעצרו הסטטוטורי האריך בית משפט זה (כב' השופט א' רובינשטיין) את מעצרו של משיב ב – 45 ימים נוספים. בהחלטתו קבע בית המשפט, כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב וכי נשקפת ממנו מסוכנות המצדיקה את המשך החזקתו במעצר. יחד עם זאת עמד כב' השופט א' רובינשטיין על הקשיים הנובעים מהתמשכותו של ההליך והעובדה כי עד לאותו מועד התקיימה רק ישיבה אחת בתיק ונקבע רק מועד אחד נוסף ליום 20.6.05. אשר על כן, הבקשה נתקבלה בחלקה כך שמעצר המשיב הוארך, כאמור, ב – 45 ימים בלבד. בפרק זמן זה נצטוו הצדדים לפנות לבית המשפט בו מתנהל התיק העיקרי בבקשה לקביעת מועדים נוספים. ההרכב הדן בתיק העיקרי בבית המשפט בתל-אביב-יפו נעתר לבקשה ובהחלטתו מיום 15.6.05 קבע שני מועדים נוספים בימים 18.7.05 ו – 12.9.05.

3.בטיעונה בפנינו עמדה באת כוח המבקשת על העובדה שנעשה מאמץ אמיתי לקביעת מועדים קרובים נוספים בתיק ואכן, אלו הוספו. בתיק צפויות בזמן הקרוב שלוש ישיבות ואלו ככל הנראה יספיקו לשם סיום ההליך המתנהל נגד המשיב. כן הדגישה, כי נשקפת סכנה ממשית מצד המשיב אשר ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות עוד בטרם סיים לרצות את מלוא העונש שנגזר עליו בגין ביצוע עבירות דומות.

בא כוח המשיב משיג על קצב ניהול המשפט ועומד על כך שבתיק זה נעשו יותר מדי "תקלות" אשר הביאו להארכתו מעבר לנדרש. המתלוננים נעצרו על רקע פרשת סמים והם העלילו על המשיב. אשר על כן, מבקש בא כוחו להורות על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, וזאת על מנת לבחון את האפשרות להמיר את מעצרו בחלופה אחרת.

4.הן בית משפט זה והן בית המשפט המחוזי מצאו כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב המספיקות לצורך מעצרו וכי מתקיימת עילת מעצר כנגדו. עיקר טענותיו של בא כוחו, עניינן בקצב ניהול ההליך אשר גרם להתארכות משפטו של המשיב, למעצרו לפרק זמן ארוך ולהחלטת בית משפט זה להאריך את מעצר המשיב ב-45 ימים בלבד.

אכן, ההליך העיקרי נגד המשיב יכול היה להתנהל בצורה יעילה יותר. יחד עם זאת, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה להאריך את מעצרו של הנאשם עליו לאזן שיקול זה יחד עם שיקולים אחרים ( בש"פ 11151/03 מדינת ישראל נ' ויטלי אברמוב (לא פורסמה, ניתנה ביום 31.12.2005); בש"פ 1938/05 מדינת ישראל נ' מיכאל נסימוב (לא פורסמה, ניתנה ביום 7.3.2005); בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' עינאד אבו עסא (לא פורסמה, ניתנה ביום 5.3.2003)).

ברי, כי מסוכנותו של העורר הנה ממשית, הן ביחס למתלוננים והן ביחס לקטינים אחרים העלולים לבוא בקרבתו. על כך מעידים המעשים המיוחסים לו במקרה דנן ועברו הפלילי. למשיב מיוחסות ביצוע עבירות חמורות בקטינים אשר חלקם אף היו מתחת לגיל 14 במועדים הרלוונטיים ואף נסיבות ביצוען לכאורה חמורות לא פחות. מעדויות המתלוננים עולה תמונה עגומה לפיה, נהג המשיב בשיטתיות לזמן אליו נערים צעירים הבאים מרקע סוציו-אקונומי קשה, לצפות עימם בתכנים פורנוגראפיים ולעשות בהם כרצונו, כל זאת בתמורה לתשלום כספים. ניצולם של הקטינים הנזקקים מעיד לכאורה על כך שהמשיב פועל בשיטתיות ובוחר את קורבנותיו במודע תוך ניצול מצבם הכלכלי הקשה.

שיקול זה האחרון, בנסיבות המקרה דנן, מטה את הכף לכיוון המשך מעצרו של המשיב. מכל מקום, עולה שנעשה מאמץ ממשי, שאכן צלח, להחיש את קצב שמיעת התיק על ידי הוספת מועדים נוספים בבית המשפט המחוזי וזה אמור להסתיים בעתיד הקרוב ולכן החלטתי להיעתר לבקשה.

דין הבקשה להתקבל.