בש"פ 11151/03 מדינת ישראל נ. ויטלי אברמוב

נגד המשיב הוגש כתב-אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, המייחס לו עבירה של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977. כמתואר בכתב האישום, ביום 13.12.02 פגשו המשיב וחברו דניס רוטקביץ (להלן: "רוטקביץ") את המנוח וחבריו בכיכר העצמאות בעיר נתניה. המנוח אמר באותה הזדמנות דברים מהם השתמע כי בכוונתו להכות את המשיב וחבריו וליטול את כספם. פרץ וכוח, שבמהלכו חבט המשיב, שהוא מתאגרף מקצועי, בפניו של המנוח. כתוצאה מהמהלומה נחתכה שפתו של המנוח ודם ניגר מאפו. מספר דקות לאחר מכן פגשו המשיב ורוטקביץ את המנוח וחבורתו בשנית. משהבחין רוטקביץ במנוח הוציא מכיסו סכין פרפר ומסר אותה למשיב. המשיב ורוטקביץ תקפו את המנוח באגרופים בעוד חברו של המנוח נאבק ברוטקביץ בנסיון למנוע ממנו להמשיך לתקוף את המנוח. המשיב הכה באגרופיו במנוח לאחר שפשט מעל המנוח את בגדיו העליונים. לאחר מכן הצמיד המשיב את גבו של המנוח לחלון ראווה של חנות במקום, הוציא את הסכין מכיסו ודקר אותו שש דקירות - שלוש דקירות בבית החזה משמאל, ודקירות נוספות במותן, בבטן ובכתף. המנוח התמוטט על הארץ כשהוא מתבוסס בדמו. הדקירות גרמו למנוח נזקים חמורים, בעיקר בלבו, אשר הביאו למותו. רוטקביץ הועמד לדין בנפרד, באשמת הריגה. אקדים ואומר, כי המשיב אינו חולק על כך שהוא דקר את המנוח, אלא שהוא טוען להגנה עצמית, ולחלופין כי אין יסוד להרשעתו ברצח אלא לכל היותר בהריגה.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. עובר לדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, הוגש לבית המשפט המחוזי תסקיר שירות המבחן שנמנע מלהמליץ על שחרורו של המשיב. ביום 13.1.03 הורה בית המשפט המחוזי (השופט צ' גורפינקל ) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים מבלי שנערך דיון ממשי בעניין. זאת, נוכח הסכמת פרקליטו של המשיב למעצר, בכפוף לשמירת זכותו של המשיב לפנות בבקשה לעיון חוזר ללא צורך להצביע על קיום נסיבות חדשות. ביום 22.9.03 הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים. בהסכמת ההגנה, האריך בית משפט זה (השופט א' גרוניס ) את מעצרו של המשיב בשלושים ימים והורה על הגשת תסקיר משלים מטעם שירות המבחן. שירות המבחן בחן את תפקודו של המשיב במעצר ואת חלופת המעצר המוצעת, אך גם בתסקיר זה נמנע מלהמליץ על שחרורו של המשיב. בפני השופט גרוניס העלה סניגורו של המשיב טענה לפיה היה המשיב במצב של הגנה עצמית כיוון שבעת הויכוח עם המנוח ניסה הלה לתקוף אותו בשבר בקבוק. השופט גרוניס דחה את הטענה ובהתייחסו לראיות בתיק קבע כי קיימות ראיות לכאורה. לפיכך, הורה על הארכת מעצרו של המשיב בשישים ימים נוספים החל מיום 30.10.03. בהחלטתו הדגיש השופט גרוניס את המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב, הנלמדת מטיב העבירה המיוחסת לו ומנסיבותיה. מסוכנות זו חייבה, לדעת השופט גרוניס , להאריך את מעצרו של המשיב, על אף שברור היה שמשפטו של המשיב אינו צפוי להסתיים במהלך תקופת ההארכה. משתמה תקופה זו, בפניי בקשה שניה של המדינה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים.

המדינה הדגישה בבקשתה את המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב, אשר בגינה אין ניתן לטענתה לשחררו לחלופה למעצר, דבר העולה גם מתסקירי שירות המבחן שדחו את חלופות המעצר שהוצעו ביחס למשיב. לטענת באת-כוח המדינה, אף שהאופן שבו התנהלו ההליכים בבית המשפט המחוזי עד עתה אינו משביע רצון, בלשון המעטה, שכן במשפטו של המשיב טרם נתקיימו ישיבות הוכחות, יש במסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב כדי להכריע את הכף נגד שחרורו של המשיב ממעצרו. המדינה פירטה בבקשתה את השתלשלות העניינים במשפטו של המשיב ואת הניסיונות שנעשים עתה לזרז את שמיעת ההוכחות במשפט.

בא-כוחו של המשיב התנגד לבקשה להאריך את מעצרו של מרשו. במסגרת הליך זה, הגיש בא-כוח המשיב בקשה בכתב הנושאת את הכותרת "בקשה לעיון חוזר". בבקשה זו טען בא-כוח המשיב כי נתגלתה ראיה חדשה שהיא בגדר "מפנה ראייתי דרמטי" ויש בה כדי לכרסם באופן משמעותי במשקלן של הראיות נגד המשיב. המדובר בתצהיר שעליו חתם אחד ממכריו של המשיב לאחרונה, בחודש דצמבר 2003, ואשר צורף לבקשה לעיון חוזר. על פי האמור בתצהיר, נותן התצהיר היה עד ראיה לאירוע נשוא האישום ולגרסתו ראה את המנוח מתקדם לכיוונו של המשיב כששבר בקבוק בידו על-מנת לדקור אותו; המשיב הצליח לחמוק מהמנוח, להעיף את שבר הבקבוק מידו ולדקור את המנוח בסכין שהיתה בידו. לטענת בא-כוח המשיב, יש בעדות חדשה זו כדי לשפוך אור חדש על הראיות לכאורה כנגד המשיב, שכן היא תומכת בגרסתו כי פעל מתוך הגנה עצמית. "מפנה ראייתי דרמטי" זה מצדיק, לטענתו, לשחרר את המשיב מן המעצר. בהגיבו לבקשת המדינה להארכת המעצר, הוסיף וטען בא-כוח המשיב כי המצב שבו שלב ההוכחות במשפטו של המשיב טרם החל להתנהל בחלוף שנה מהגשת כתב-האישום הוא מצב שאין לקבלו. לטענתו, יש לתת משקל מכריע לקביעת המחוקק שהגביל את משך המעצר עד תום ההליכים לתשעה חודשים, ואין להתיר הארכה של תקופה זו אלא בנסיבות יוצאות דופן. בא-כוח המשיב טען עוד כי השתנו הנסיבות במשפחתו של המשיב, באופן שמאפשר לשחררו לחלופת מעצר בבית אחותו.

שקלתי את טענות הצדדים ולא ראיתי מנוס מלהיעתר לבקשת המדינה ולהאריך את מעצרו של המשיב פעם נוספת. זאת, על אף שהתמונה בקשר לניהול משפטו של המשיב היא עגומה ביותר.

כמתואר בבקשה הנוכחית של המדינה ובבקשה הקודמת להארכת מעצר שהוגשה לבית משפט זה, שלושה מועדי הוכחות שנקבעו לחודש ספטמבר 2003 בוטלו על ידי בית-המשפט. תחת מועדים אלה נקבעו מועדי הוכחות לחודשים דצמבר 2003 וינואר 2004, אלא שעד להגשת בקשת המעצר הנוכחית (ביום 22.12.03) טרם התקיימו ישיבות הוכחות במשפטו של המשיב. בישיבת תזכורת שהתקיימה ביום 14.12.03 הודע לצדדים כי צפוי שינוי בהרכב שדן בתיק. בית המשפט הציע לצדדים כי שמיעת ההוכחות בתיק תתחיל באופן מיידי, על פי המועדים שנקבעו, אם יסכימו הצדדים לכך שהתיק יוכל להישמע בהמשך בפני ההרכב החדש. מאחר שההגנה התנגדה להצעה זו, ביטל בית המשפט את המועדים שנקבעו להוכחות וקבע שלושה מועדים חדשים במהלך החודשים פברואר ומרץ 2004. לאחר שהבקשה נשמעה בפניי, הגישה באת-כוח המדינה הודעה מעדכנת לפיה נקבע הרכב שופטים חדש שידון בתיק. ביום 28.12 קבע ההרכב החדש כי מועד שמיעת הראיות יחל ב- 13.1.04. כמו כן קבע ההרכב ישיבת תזכורת לקביעת מועדים נוספים ב- 1.1.04 והורה לתביעה להעביר לבית המשפט תיק מוצגים מטעמה עד ליום 11.1.04, במקביל להעברת רשימת המוצגים לסניגור.

אכן, השתלשלות העניינים במשפטו של המשיב מעלה תמונה שקשה להשלים עמה. כאמור, השופט גרוניס , שדן בבקשה הראשונה, היה מודע לכך כי משפטו של המשיב אינו צפוי להסתיים אף במסגרת תקופת הארכה זו. עם זאת, השופט גרוניס נמנע מלבקש מבית המשפט המחוזי לקבוע מועדים נוספים לשמיעת הוכחות, וכך ציין בהחלטתו:

"יכול הייתי לבקש מן ההרכב הנכבד בבית המשפט המחוזי בתל אביב לנסות ולמצוא מועדים נוספים לפני תום שנת 2003 לשם שמיעת משפטו של המשיב. אינני עושה כן, ואסביר מדוע. אין לי ספק שיומנו של ההרכב מלא למשך החודשים הקרובים (וכך הוא אף לגבי יומניהם של ההרכבים האחרים הדנים בפשעים חמורים). הוספת ישיבות בתיק מסוים תבוא, כך ניתן להניח, על חשבון תיקים אחרים. במילים אחרות, קביעת ישיבות נוספות בתקופה הקרובה בתיק הנוכחי תגרור דחייה בשמיעה של תיקים אחרים. הערכאה הדיונית היא המופקדת על יומנה, והיא זו הקובעת את סדרי העדיפויות בהתחשב בתיקים השונים המונחים בפניה. מטעמים אלה נמנע אני מלבקש שייקבעו מועדים נוספים בתיק זה. הנני סמוך ובטוח כי אם הדבר יהא אפשרי בלא פגיעה בסדרי העדיפות אזי כך ייעשה".

(בש"פ 8565/03 מדינת-ישראל נ' אברמוב , פיסקה 5 להחלטתו של השופט גרוניס).

כמפורט לעיל, כעת, משתמה תקופת ההארכה הראשונה, אף אותם מועדי הוכחות שנועדו להתקיים במהלכה, לא התקיימו. מודעת אני לעומס הרב המוטל על יומנו של בית המשפט. עם זאת, על בתי המשפט לעשות כל מאמץ, גם בעומס הרב שבו הם שרויים, על-מנת להימנע ממצבים קיצוניים כגון זה, שבו לא התקיימה ולו ישיבת הוכחות אחת בתיק משך תקופה כה ארוכה. ניתן לצפות כי כעת, בפני ההרכב שנקבע, ייעשה מאמץ של ממש, הן מצד בית המשפט והן מצד הצדדים, להביא לסיום מהיר ככל שניתן של משפטו של המשיב.

התמשכות ההליכים מהווה שיקול אחד, גם אם כבד משקל, בין השיקולים השונים העומדים בפני בית המשפט בבואו להכריע בשאלה האם להאריך את המעצר, ובהם, אופיה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם. לא ראיתי כי ניתן להמעיט מן המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב, על אף התקופה הממושכת בה הוא נתון במעצר. העבירה המיוחסת למשיב ונסיבות ביצועה המתוארות בכתב האישום מעידות לכאורה על סיכון רב הנשקף משחרורו של המשיב. המשיב, מתאגרף מקצועי, תקף את המנוח ללא רחם ולא הסתפק במכות החזקות שהפליא בו אלא גם דקר אותו למוות מספר פעמים בחזהו, בבטנו ובכתפו. ככל שהראיות מצביעות על כך שהמשיב פעל כאמור, הרי מידת הסיכון הנשקפת משחרורו של המשיב מכריעה את הכף בעמדה אל מול התמשכותם של ההליכים, ויש בה כדי להצדיק את הארכת מעצרו של המשיב, גם בנסיבות הקיצוניות שנוצרו. לכך מצטרפת גם העובדה שתסקירי המבחן שהוגשו בעניינו של המשיב נמנעו מלהמליץ על שחרורו ממעצר. מהתסקיר האחרון שהוגש בעניינו של המשיב אף עולה כי הוא היה מעורב באירוע אלים במעצר.

לסיום נציין, כי מקומן של טענותיו של הסניגור במסגרת הבקשה לעיון חוזר המכוונות כנגד קיומן של ראיות לכאורה, אינו במסגרת הליך זה. טענות אלה יידונו במסגרת המשפט גופו, ואם מעוניין הסניגור להעלותן בהליך המעצר היה עליו לעשות כן במסגרת בקשה לעיון חוזר המוגשת לבית המשפט המחוזי, הגם שהמערער נתון בתקופת הארכת המעצר. בפנותו בבקשה לבית משפט זה התעלם הסניגור מהחלטות קודמות של בית משפט זה, שקבעו כי בקשות מעין אלה צריכות להיות מוגשות לערכאה הדיונית גם כאשר המבקש נתון במעצר מכוח החלטה של בית-משפט זה להאריך את מעצרו [ראו: בש"פ 4121,4191/93 מדינת-ישראל נ' גולדין (לא פורסם); בש"פ 825/98 מדינת-ישראל נ' דחלה , פ"ד נב(1) 625, 628; והשוו: בש"פ 47/01 עייאדה נ' מדינת-ישראל (לא פורסם); בש"פ 2447/02 אלוש נ' מדינת-ישראל (לא פורסם)]. בשלב של הארכת המעצר בית המשפט אינו בוחן, ככלל, האם קיימות ראיות לכאורה, אלא מתייחס למכלול הנסיבות הקשורות לניהול המשפט והתמשכות ההליכים, אל מול המסוכנות הצפויה משחרורו של הנאשם [ראו: בש"פ 825/98 הנ"ל; בש"פ 118/97 מדינת-ישראל נ' מנדורי (לא פורסם); בש"פ 1695/03 מדינת-ישראל נ' אבו עסא (לא פורסם)].

עם זאת, מסכימה אני לדברים שנאמרו מפיה של השופטת שטרסברג-כהן לפיהם "...גם ללא בקשה לעיון חוזר, כאשר באה לפני בית משפט זה בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, לא יאטום הוא אזניו משמוע ולא יעצום עיניו מראות מהפך של ממש המעמיד את מסכת ראיות התביעה ככלי ריק. אם כך יהיה, לא ישלח הוא את הנאשם להגיש בקשה לעיון חוזר, וידחה את הבקשה להארכת המעצר" [בש"פ 3956/99 מדינת-ישראל נ' חדיף ואח' (לא פורסם), פסקה 9 להחלטתה של השופטת שטרסברג-כהן ]. המקרה שלפנינו אינו כזה. הטענה לפיה המנוח איים על המשיב בשבר בקבוק שהיה בידו נטענה על ידי הסניגור גם בדיון בהארכת המעצר הראשונה בבית משפט זה. השופט גרוניס בחן את הטענה והחליט לדחותה. כעת מבקש הסניגור להיבנות מהתצהיר שצירף בהליך אותו כינה "בקשה לעיון חוזר". עיינתי בתצהיר ובחומר הראיות שהוגש לי, ולא מצאתי כי יש בתצהיר כדי לשנות מן המסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להרשעתו של המשיב בעבירת הרצח. אין בתצהיר שהגיש הסניגור מפי עד שנתגלה כשנה לאחר האירוע כדי לכרסם באופן ממשי או להביא שינוי דרמטי במערכת הראיות הלכאורית. יתכן שיש מקום לכך שהמשטרה תגבה הודעה מעד זה וכך תיבחן רצינותה של העדות החדשה.

על יסוד האמור לעיל, ראיתי להיעתר לבקשת המדינה ולצוות על הארכת המעצר של המשיב בתשעים ימים נוספים החל מיום 29.12.03 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1245/02 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.