בש"פ 8565/03 מדינת ישראל נ. ויטלי אברמוב

1.ביום 13.12.02 דקר המשיב למוות את סטניסלב גלייזר (להלן – המנוח) באחד מרחובותיה של נתניה. המשיב הואשם בבית המשפט המחוזי בתל אביב ברצח של המנוח. המשיב נעצר עד תום ההליכים. חלפו תשעה חודשים מתחילת המעצר, ולפיכך הוגשה הבקשה דנא להארכתו של המעצר.

2.ביום האירוע, בסביבות השעה 23:00, הגיע המנוח יחד עם שלושה אנשים אחרים למפגש רחובות בנתניה. באותה עת הגיע למקום המשיב, יחד עם חברו דניס רוטקביץ (להלן – רוטקביץ). המנוח אמר לאחד מבני חבורתו דברים מהם השתמע כי בכוונתו להכות את המשיב ורוטקביץ וליטול מהם את כספם. בעקבות זאת היכה המשיב באגרופו בפניו של המנוח וגרם לחתך בשפתו. כבר בשלב זה נציין, כי המשיב הינו קטן קומה, אך הוא עוסק באיגרוף. אחד מחבריו של המנוח הפריד בין המשיב ורוטקביץ לבין המנוח. חבורתו של המנוח נפרדה באותו שלב מרוטקביץ ומהמשיב. לאחר מספר דקות נפגשו שוב המשיב ורוטקביץ עם החבורה אליה השתייך המנוח. רוטקביץ הוציא מכיסו סכין פרפר (להלן – הסכין) ומסר אותה למשיב. היו חילופי דברים בין המנוח לבין המשיב ורוטקביץ, ואז החלו שני האחרונים להכות את המנוח באגרופיהם. המשיב חבט באגרופיו במנוח ואף פשט מעל המנוח את בגדיו העליונים. המשיב הצמיד את המנוח לחלון ראווה של חנות ודקר את המנוח באמצעות הסכין שש פעמים. המנוח נפל כשהוא מתבוסס בדמו והוא מת כתוצאה מהדקירות. המשיב נמלט מן המקום, וכך גם רוטקביץ. רוטקביץ הועמד לדין באשמת הריגה. הוא שוחרר מן המעצר. בעת הדיון בבית המשפט המחוזי בשאלת מעצרו של המשיב הסכים פרקליטו להארכת המעצר בלא שנערך דיון ממשי בעניין. אף כיום אין המשיב חולק על כך שהוא אכן דקר את המנוח, אלא טוען הוא להגנה עצמית, ובכל מקרה, כך גורס הוא, אין יסוד להרשעתו ברצח אלא לכל היותר בהריגה.

3.כתב האישום הוגש בסוף חודש דצמבר 2002 והוקרא ב-13.1.03. לאחר מספר דיונים קצרים נקבעו שלושה מועדים לשמיעת הוכחות בחודש ספטמבר 2003. ההרכב הדן בעניינו של המשיב (בראשותה של כב' השופטת ב' אופיר-תום) ביטל בחודש יולי את הישיבות שנקבעו לחודש ספטמבר. תחת זאת נקבעו דיון לסוף חודש דצמבר ושני מועדים נוספים לחודש ינואר 2004. התביעה ביקשה להקדים את מועדי השמיעה. בהחלטה מיום 18.7.03 נאמר, כי יומנו של ההרכב מלא, אך התווספו שני מועדים בחודש דצמבר. משמע, עתה קבועים שלושה ימי דיונים בחודש דצמבר הקרוב, ויומיים נוספים בחודש ינואר 2004. הסניגור טען, כי גם אם יוארך המעצר הרי ברי כי המשפט לא יסתיים תוך תקופת ההארכה של תשעים ימים, שאמורה להסתיים בסוף חודש דצמבר. עוד נטען, כי המשיב הינו צעיר בן 19 שנים, שאין לו עבר פלילי. המשיבה מפנה, מצידה היא, בין היתר, לכך ששתי חלופות מעצר שהוצעו לא נמצאו ראויות על ידי שירות המבחן.

4.כאמור, בית המשפט המחוזי החליט על המעצר בהסכמה, בלא שנתקיים דיון בסוגיה זו. בפניי העלה הסניגור המלומד טענות באשר לקיומן של ראיות לכאורה לגבי עבירת הרצח. אף שאין זה המקום להעלות טענות מעין אלה, ראיתי לנכון לבחון את הטענות. הסניגור הצביע במיוחד על כך, שמן החומר עולה שבשלב מסוים של המפגשים בין המנוח וחבורתו לבין המשיב ורוטקביץ, נעשה ניסיון לתקוף את המשיב באמצעות שבר של בקבוק. הוא אף הפנה לכך שנמצא שבר של בקבוק. דא עקא, הסתבר, כי המשיב חזר בו למעשה בהמשך החקירה מטענה זו. זאת ועוד, המשיב אמר יותר מפעם אחת במהלך החקירה, כי "איזה שהוא שד דחף אותי" לדקור את המנוח. נחה דעתי, כי קיימות ראיות לכאורה לעניין עבירת הרצח, ואף קיימת הבחנה ברורה בין רוטקביץ, שמסר למשיב את הסכין בשלב שלא קדם מיידית לדקירה, לבין המשיב.

5.יכול הייתי לבקש מן ההרכב הנכבד בבית המשפט המחוזי בתל אביב לנסות ולמצוא מועדים נוספים לפני תום שנת 2003 לשם שמיעת משפטו של המשיב. אינני עושה כן, ואסביר מדוע. אין לי ספק שיומנו של ההרכב מלא למשך החודשים הקרובים (וכך הוא אף לגבי יומניהם של ההרכבים האחרים הדנים בפשעים חמורים). הוספת ישיבות בתיק מסוים תבוא, כך ניתן להניח, על חשבון תיקים אחרים. במילים אחרות, קביעת ישיבות נוספות בתקופה הקרובה בתיק הנוכחי תגרור דחייה בשמיעה של תיקים אחרים. הערכאה הדיונית היא המופקדת על יומנה, והיא זו הקובעת את סדרי העדיפות בהתחשב בתיקים השונים המונחים בפניה. מטעמים אלה נמנע אני מלבקש שייקבעו מועדים נוספים בתיק זה. הנני סמוך ובטוח כי אם הדבר יהא אפשרי בלא פגיעה בסדרי העדיפות אזי כך ייעשה.

6.כאמור, כבר עתה ברור, כי אם לא יתווספו מועדים נוספים, ומניח אני שאכן הדבר אינו מעשי, לא יסתיים משפטו של המשיב בתקופה הקרובה והמבקשת תידרש לבקשה נוספת להארכת המעצר. נראה לי, כי בנסיבות המקרה אין מנוס מהארכת המעצר. האירוע, כמתואר בכתב האישום, מורה על מסוכנות ברמה גבוהה. סכסוך כלשהו הביא בסופו של דבר למותו של אדם, כאשר המשיב עושה שימוש, בין השאר, בכישוריו כמתאגרף. המסוכנות אף נלמדת מכך שהמשיב חזר ואמר כי שד נכנס בו וגרם לו לבצע את המעשה הקשה, שהביא למותו של המנוח. זאת ועוד, שתי חלופות מעצר שהוצעו, האחת בבית המשפט המחוזי והנוספת בבית משפט זה, לא נמצאו מתאימות. בפני בית המשפט המחוזי הונח תסקיר מעצר של שירות המבחן. המשיב הציע, כי הוא ישהה במעצר בית בביתה של אימו. על פי האמור בתסקיר, אימו של המשיב הינה אישה חולה בת כ-50 שנים, שבביתה מתגוררים בן ובת המכורים לסמים. שירות המבחן העריך, כי המשיב יתקשה לעמוד בדרישות של מעצר בית. לפיכך, נמנע השירות מלהמליץ על שחרורו. בעקבות בקשה של הסניגור הובא בפניי תסקיר מעצר נוסף. בתסקיר נבחנה חלופה אחרת, לפיה יימצא המשיב במעצר בית בביתה של אחותו. מתסקיר זה עולה, כי המשיב היה מעורב באירוע אלים במעצר וכתוצאה מכך אף שהה בצינוק. גם בתסקיר הנוסף נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרור, זאת לאור הערכתו כי האחות אינה יכולה לשמש כגורם מפקח. נמצא, אם כן, כי אף אחת משתי החלופות שהוצעו איננה מקובלת על שירות המבחן. לסניגורו של המשיב היו השגות רבות לגבי התסקיר הנוסף, אך לא מצאתי בהן ממש.

7.המשיב נמצא במעצר למעלה מתשעה חודשים, ואם איעתר לבקשה הוא יישאר במעצר שנה שלמה, כאשר ברור כבר עתה, כי במהלך השנה לא יסתיים משפטו. אף על פי כן, אינני רואה לנכון לשחררו. כפי שצוין, המעשה עצמו מצביע על מסוכנות רבה, המתעצמת בשל היותו של המשיב מתאגרף שעשה שימוש בכישוריו אלה. הוא אף היה מעורב באירוע אלים בעת המעצר. נתון מרכזי נוסף הוא ששתי חלופות המעצר שהוצעו אינן מתאימות. לפיכך, דין הבקשה להתקבל.

8.אשר על כן, הנני מחליט להאריך את המעצר בשישים ימים, החל מיום 30.10.03. החלטה זו באה בהמשך להחלטה מיום 24.9.03 בעניין הארכה מוסכמת של המעצר למשך שלושים ימים מיום 30.9.03.