בש"פ 9694/08 מדינת ישראל נ. פאהד ג'אבר

בקשה שנייה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.

כנגד המשיבים יחד עם אדם נוסף, אשר כבר הודה והורשע במיוחס לו, הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של אינוס ומעשה סדום בחבורה שלא בהסכמה תוך ניצול מצב מונע התנגדות וגרימת חבלות, וכן עבירה של שיבוש מהלכי משפט. על-פי עובדות כתב האישום, בתאריך 8.11.07 המשיבים יחד עם שניים נוספים הגיעו לקיוסק שם פגשו בשתי קטינות, ילידות 1991, אשר שתו וודקה שקנו בקיוסק. הקטינות החלו להרגיש רע ואחת מהם נכנסה למצב של עילפון. משיב 2 ניצל מצב זה ולקח את תיקה של אחת הקטינות ומסר אותו למשיב 1. לאחר מכן הכניסו המשיבים את הקטינות בניגוד לרצונן, כל אחת לרכב אחר, ונסעו אל חוף סירונית בנתניה. בחוף ניסו המשיב 3 והנאשם הנוסף לנשק את אחת הקטינות אך היא התנגדה והיכתה אחד מהם. במקביל, משיב 1 ומשיב 2 ביצעו בקטינה השנייה מעשה סדום ולאחר מכן אנס אותה המשיב 3 תוך שמשיב 4 אוחז ברגלה והנאשם הנוסף אוחז בשניה. המשיבים אף היכו וקיללו את הקטינה ושרפו את תיקה. למחרת המקרה נפגשו המשיבים ומעורב נוסף במסעדה והחליטו כי אם ייעצרו ימנעו מלהפליל אחד את השני.

יוער כבר כעת כי המשיבים 2 ו-3 הסכימו להארכת מעצרם במסגרת בקשה זו ולפיכך תתמקד החלטה זו במשיבים 1 ו-4.

2.

יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים נגדם. לאחר דיונים רבים בפני בית המשפט המחוזי הורה בית המשפט (כב' השופט נויטל) על מעצרם של כל המשיבים עד לתום ההליכים נגדם. לגבי המשיב 1 נקבע כי קיימות ראיות לכאורה נגדו וכי המסוכנות הנשקפת ממנו אינה מאפשרת את שחרורו. בית המשפט הדגיש כי מדובר באינוס בחבורה של שתי קטינות חסרות אונים וחסרות יכולת להתגונן. לכך הוסיף בית המשפט את הכאתה של אחת הקטינות על-ידי המשיב 1 באגרופים ובמכות ואת החשד לשיבוש מהלכי משפט. באשר למשיב 4, אשר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה נגדו, ולאחר קבלת תסקיר שירות מבחן בעניינו, הורה בית המשפט אף על מעצרו עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט קבע כי מכתב האישום עולה מסוכנות מופלגת שלא ניתן לאיין אותה בחלופה והתסקירים מאשרים זאת.

3.

ביום 8.9.08 האריך בית משפט זה (כב' השופטת פרוקצ'יה) את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים. בית המשפט קבע כי מסוכנותם של המשיבים עולה על פניה מהעבירות החמורות המיוחסות להם בכתב האישום הכוללות מעשי אלימות ומין אכזריים כלפי שתי קטינות חסרות ישע. לצד זאת קיים אף חשש משיבוש מהלכי משפט ומהימלטות הנלמדים מעבירת השיבוש המיוחסת להם כאשר ניסו לתאם עמדות ושרפו את תיקה של אחת הקטינות.

4.

בתיק העיקרי התקיימה הקראה פורמלית של כתב האישום ביום 3.12.07. מאז העידו שישה עדי תביעה, בהם המתלוננת, וההגנה ויתרה על העדתם של חמישה עדי תביעה. התיק קבוע לשישה מועדי הוכחות נוספים בין החודשים נובמבר עד פברואר.

5.

באת-כוח המבקשת טענה כי מסוכנותם הרבה של המשיבים נלמדת מהעבירות הקשות והחמורות המיוחסות להם שעניינן באינוס קבוצתי של ילדה בת 16, המלווה באלימות קשה וניצול של מצב מונע התנגדות, וכן ביצוע עבירות מין ואלימות בקטינה נוספת. הקטינות נפלו קורבן באופן אקראי והיו "שבויות" בידי המשיבים במהלך האירוע. היא הוסיפה וטענה כי עבירת השיבוש המיוחסת למשיבים מקימה חשש כי שחרורם של המשיבים יביא להימלטותם מן הדין ולשיבוש מהלכי משפט. לטענתה ניתן לקוות כי המשפט יסתיים במהלך הארכת המעצר המבוקשת. באשר למשיב 4 הפנתה הפרקליטה לתסקיר שירות המבחן שניתן לפני כשנה ואשר נמנע מליתן המלצה בעניינו.

6.

בא-כוחו של המשיב 1 לא התייצב לדיון והודיע טלפונית כי הוא מפנה לדבריו בפעם הקודמת. אציין בהערת אגב כי התנהלות כזו אינה מקובלת עלי וכי ביקשתי מהסנגור להבהיר את הדברים בכתב.

בא-כוחו של המשיב 4 טען כי עניינו שונה מזה של האחרים. הוא צעיר, נעדר כל עבר פלילי וזו הסתבכותו הראשונה עם החוק. חלקו בכתב האישום הוא מינורי כאשר כל שנטען בכתב האישום הוא שהמשיב 4 החזיק ברגלה של המתלוננת בזמן שנאנסה. כמו כן ציין הסנגור כי המשיב 4 טוען כי כלל לא היה בזמן אירועי האונס. לטענת הסנגור ברור כבר עכשיו כי תידרשנה הארכות מעצר נוספות למרות שתהיה התקדמות במהלך הארכת המעצר המבוקשת. הסנגור הציע לשחרר את המשיב 4 לחלופת מעצר בדרום הארץ, הרחק ממקום מגוריה של המתלוננת, ובתוספת אזיק אלקטרוני.

7.

דין הבקשה להתקבל. ראשית אציין כי אין זה המקום לדון בטענות הנוגעות לתשתית הראייתית שישנה כנגד המשיבים, ולכן לא מצאתי לנכון להתייחס לטענתו של בא-כוח המשיב 4 לפיה כלל לא היה נוכח המשיב 4 באירועים המתוארים בכתב האישום. אם ירצה יוכל הסנגור, כמובן, להעלות את הדברים בהליך לעיון חוזר בפני בית המשפט המחוזי (ראו בש"פ 11151/03 מדינת ישראל נ' אברמוב , פ"ד נח(5) 97 (2003)). לפיכך ההנחה הלכאורית במסגרת בקשה זו היא כי עובדות כתב האישום נכונות הן.

8.

לא מצאתי בשלב זה כי חלוף הזמן מאז מעצרם של המשיבים הסיט את נקודת האיזון והיטה את הכף לעבר שחרורם. המסוכנות הנלמדת מהמעשים המיוחסים למשיבים היא חמורה ביותר. המשיבים ניצלו את מצבן וחולשתן של שתי קטינות כבנות 16, הסיעו אותן בניגוד לרצונן לחוף, שם ביצעו בהן עבירות מין הכוללות מעשי סדום ואינוס ואף נהגו כלפיהן באלימות. מדובר בפרשה מזעזעת ולפיכך איני סבורה כי העדר עבר פלילי למשיבים 1 ו-4 מפחית במידה משמעותית מהמסוכנות המיוחסת להם. לצד המסוכנות עומד כנגד המשיבים החשש משיבוש מהלכי משפט הנלמד מניסיונם לטשטש ראיות לאחר המעשה ולתאם עדויות ביניהם. חשש זה מתחזק כאשר עדותו של אחד המעורבים בפרשה, הצפוי להעיד נגד המשיבים, טרם נשמעה. בכך יש כדי לחדד את הצורך בשהותם של המשיבים במעצר בשלב זה. לבסוף יש להזכיר את הערכת הפרקליטה המטפלת בתיק כי ניתן יהיה לסיים את המשפט במהלך ישיבות ההוכחות שנקבעו במסגרת הארכת המעצר המבוקשת.

9.

באשר לטענתו של בא-כוח המשיב 4 באשר לחלקו של מרשו בכתב האישום. איני מוצאת לנכון לערוך הבחנה לעניין המעצר בין המשיב 4 ליתר המשיבים, למרות שהמשיב 4 לא ביצע בעצמו מעשה סדום או אינוס במתלוננת. עם זאת, לפי הנטען המשיב 4 הוא זה שאמר לחבריו עוד בהיותם בקיוסק: "אתם רוצים לזיין היום? יאללה בוא נלך לסירונית". כמו כן המשיב 4 אחז ברגלה של המתלוננת בעת שאחד הנאשמים האחרים אנס אותה. מעשים אלו חמורים מספיק כשלעצמם ואיני סבורה, כאמור, כי מסוכנותו של המשיב 4 נופלת בהרבה מזו של חבריו לכתב האישום.

הבקשה, אם כן, מתקבלת. מעצרם של המשיבים 1 ו-4 יוארך מיום 22.11.08 בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1128/07 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו, לפי המוקדם.

ניתנה יום, כ"ו בחשוון תשס"ט (24.11.08).

ש ו פ ט ת

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

08096940_B05.doc

עכ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il