בש"פ 6436/09 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

בפניי בקשת המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים, זו הפעם החמישית, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו – 1996.

2.

המשיבים, יחד עם נאשם נוסף אשר הודה והורשע במיוחס לו (להלן: בילאל ), מואשמים באינוס קבוצתי של קטינה בת 16. כתב האישום מייחס להם עבירות של אינוס ומעשה סדום בחבורה שלא בהסכמה, תוך ניצול מצב המונע התנגדות וגרימת חבלות וכן עבירה של שיבוש מהלכי משפט.

על-פי הנטען בכתב האישום, המשיבים ובילאל הגיעו יחד עם אחר אשר הורשע בתיק נפרד (להלן: ראס ), לקיוסק בנתניה. בקרבת הקיוסק ישבו שתי קטינות ילידות 1991, אשר חשו ברע לאחר ששתו וודקה. החבורה ניסתה לקשור שיחה עם הקטינות, אך לא הצליחה. או-אז, ניצל המשיב 2 את מצבן וגנב את תיקה של הקטינה א.ח.. הקטינות היו במצב של שכרות, ואחת מהן, ב.מ., על סף עילפון. במצב זה הכניסו המשיבים כל אחת מהקטינות, בניגוד לרצונה, לרכב אחר ונסעו אל חוף הים. כשהגיעו לחוף נשארו המשיב 3 ובילאל ברכב עם ב.מ. והחלו לנשקה. היא התנגדה והכתה אחד מהם. במקביל ירד המשיב 1 מרכבו ולקח עמו את א.ח. כשהוא מתרחק מחבריו, אך משיבים 2, 4 וראס הולכים בעקבותיו. המשיב 1 הוריד את מכנסיו ותחתוניו, וכשהמשיבים 2, 4 וראס לצידו, הפשיט את א.ח. והחדיר לפי הטבעת שלה את איבר מינו עד הגיעו לסיפוק. לאחר מכן ניגש ראס לא.ח. והחל למצוץ, ללקק ולנשק את חזה. הוא אף ניסה להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה אך לא הצליח. א.ח. זעקה וביקשה כי המשיבים יניחו לה. בשלב זה הצטרפו המשיב 3 ובילאל. המשיב 2 החדיר את איבר מינו לפי הטבעת של א.ח. בסיועו של ראס ומשיב 3 נגע בגופה ומצץ את חזה. בהמשך הוריד בילאל את מכנסיו ותחתוניו, אך משיב 3 אמר לו כי הוא הבא בתור. בילאל אחז ברגלה של א.ח. ומשיב 4 אחז את רגלה השניה כשמשיב 3 החדיר את איבר מינו לאיבר מינה עד הגיעו לסיפוק.

עוד נטען בכתב האישום כי במהלך האירוע תקפו המשיבים את א.ח. באגרופים ובמקלות, קיללו אותה "יהודיה מסריחה" ולא שעו לזעקותיה כי יחדלו. כתוצאה מן המעשים נגרמו לא.ח. חבלות ושריטות בגופה וקרע בקרום הבתולין. לאחר מעשה זרק המשיב 2 מן הרכב את ב.מ. על הארץ והיא נחבלה בידה. המשיבים השליכו את מכנסיה, תחתוניה ונעליה של א.ח., הותירוה בחוף ועזבו את המקום. בהמשך הם שרפו את תיקה וזרקו את תכולתו. על-פי הנטען, למחרת נפגשו המשיבים והחליטו כי אם ייעצרו הם יימנעו מלהפליל זה את זה. עוד החליטו שראס יודה בביצוע המעשים, אך הוא סירב.

3.

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המדינה ובסופם של דיונים הורה על מעצרם של כל המעורבים עד תום ההליכים. המשיבים לא עררו על ההחלטה. בחלוף תקופת המעצר הסטטוטורית הוארך מעצרם של המשיבים ארבע פעמים. כאמור, עתה מתבקשת הארכת המעצר זו הפעם החמישית.

בא כוחו של המשיב 2 מסר הסכמתו להארכת המעצר המבוקשת ומשכך התייתר הדיון בעניינו.

4.

בבקשתה מפרטת המדינה כי שמיעת הראיות הסתיימה, הצדדים סיכמו טענותיהם כבר בחודש אפריל 2009, ועתה ממתינים הם לקביעת מועד למתן הכרעת הדין. המדינה עומדת על כך שהמסוכנות הנלמדת ממעשיהם הקשים של המשיבים, שנעשו תוך שימוש באלימות וניסיון לשבש ההליכים, רבה מאוד. המבקשת סבורה כי יש להאריך המעצר גם כיוון שעבירת השיבוש המיוחסת למשיבים והעונש החמור הצפוי להם אם יורשעו, מקימים חשש להימלטותם אם ישוחררו לחלופת מעצר.

בדיון הטעימה באת כוח המדינה כי התיק נשמע באופן סדיר עד תום שלב הראיות, והוסיפה כי ראס הורשע על-פי הודאתו ונידון לעונש של 16 שנות מאסר.

5.

בא כוחו של המשיב 1 גורס כי כבר מראשית הדרך טען כי הראיות קלושות היות שלדבריו הקטינה א.ח. טענה כי תוקפיה היו שלושה בלבד והמשיב 1 אינו ביניהם. הוא מדגיש כי מרשו עצור זה כשנתיים וכי הסיכומים בתיק הוגשו, כאמור, עוד באפריל 2009 אך טרם נקבע מועד למתן פסק דין.

בא כוח המשיב 3 טוען כי בחלוף הזמן השתנתה תמונת הראיות בתיק שינוי ניכר. לטענתו, ראס, שהיה העד היחיד נגד המשיבים, נידון ל- 16 שנות מאסר ובבית המשפט היה עד עוין. מכאן, טוען הוא יידרשו לגבי עדותו חיזוקים על חיזוקים, הן כשותף, הן כעד עוין, אך לטעמו, חיזוקים שכאלה אינם בנמצא. הוא סבור כי בעת הזו - כאשר המשיבים עצורים זמן רב, כאשר מסכת הראיות מעוררת בעיות כה רבות, כאשר הארכת המעצר הקודמת ניתנה בהסכמת המשיבים וכאשר אין מועד למתן פסק דין - נוטה המטוטלת אל עבר זכותם לחירות.

בא כוח המשיב 4 מדגיש כי עשה כל שבידו כדי להחיש את בירור ההליך, לרבות הגשת כל מוצגי התביעה, למעט עדותו של ראס. הוא מדגיש כי כתב האישום לא מייחס למרשו אינוס בעצמו אלא עבירה זו מיוחסת לו מכוח ההימצאות בזירת העבירה. לדעתו, נמוכים הסיכויים כי מרשו יורשע. עוד ציין כי המשיב 4 נעדר עבר פלילי ושוהה במעצר זה כ- 22 חודשים. חלוף הזמן, הוא סבור, מפחית מן המסוכנות והגיעה השעה לקבל תמונת מצב עדכנית באמצעות שירות המבחן.

6.

במענה לטענות ההגנה השיבה באת כוח המבקשת כי היא אינה סבורה שבחומר הראיות חל כרסום, ומכל מקום לא הוגשה לבית המשפט המחוזי כל בקשה לעיון חוזר בעניינם של המשיבים.

7.

דין הערר להידחות.

המשיבים טענו לכרסום בחומר הראיות ולמצער לשינוי מהותי בתשתית הראייתית כפי שהם רואים אותה כתום שמיעת הראיות. כידוע, המסגרת המתאימה לבחינת טענות מעין אלה היא של הגשת בקשה לעיון חוזר בפני הערכאה הדיונית. לעומת זאת, במסגרת בקשת המדינה לפי סעיף 62 לחוק מתמקדת הבחינה השיפוטית בשלב בו מצוי ההליך, בטעמים להתמשכותו, וכן בצפי לסיומו (בש"פ 6932/07 מדינת ישראל נ' אבוטבול (לא פורסמה, 10.9.07) ; בש"פ 1361/05 מדינת ישראל

נ' מרקו

(לא פורסמה, 2.3.05) ; בש"פ 5998/03 מדינת ישראל נ' אלימלך

(לא פורסמה, 6.7.03). יחד עם זאת, "אפשר שתהיינה נסיבות, שבהן תהיה הצדקה לסטות מסדר הדין הרגיל ולדון בטענות כנגד קיומה של התשתית הראייתית להחזקה במעצר, במסגרת התנגדות לבקשה להארכתו, כגון: במקום שסמוך מאוד למועד הדיון בבקשת הארכה, מתברר כי נשמט לחלוטין הבסיס הראייתי למעצר ; ומן הדין לדון בשחרורו של הנאשם העצור לאלתר" (בש"פ 825/98 מדינת ישראל נ' דחלה , פ"ד נב(1) 625, 628 – 629 (1998)).

בענייננו לא הונח בסיס מפורט לטענת הכרסום וממילא אין צורך בכך: שמיעת הראיות הסתיימה לפני מספר חודשים. באי כוח המבקשים נמנעו מלפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר. חלקם הסבירו זאת בהערכתם בדבר חוסר הסיכוי של בקשה שכזו להתקבל, בהתחשב בכך ששמיעת הראיות הסתיימה והצדדים ממתינים לפסק דין. אין אפוא מקום לבחינת טענת הכרסום במסגרת הבקשה להארכת המעצר בפני בית משפט זה. לא למותר לציין כי מאז הסתיים שלב ההוכחות הוארך מעצרם של המשיבים פעמיים. ההארכה האחרונה ניתנה בהסכמת המשיבים. גם אם המשיבים הניחו כי בתקופת ההארכה יסתיים ההליך, יש לציין כי טענת הכרסום לא עמדה ככל הנראה בדרכם להסכים להארכת המעצר. עוד אציין כי חלקן של הטענות הועלה כבר בעבר וכבר אז הובהר כי האפשרות להגיש בקשה לעיון חוזר קיימת (בש"פ 9694/08, פסקה 7). מכל מקום, אין מקום להידרש לטענת הכרסום בחומר הראיות במסגרת הבקשה הנוכחית.

8.

כתב האישום שהוגש נגד המשיבים מגולל מסכת מעשים מחרידה ומזעזעת. המעשים שביצעו המשיבים לכאורה בחבורה, תוך שימוש בכוח, אכזריות ואדישות מוחלטת לקרבנם, מלמדים יותר מכל על מסוכנותם. מסוכנות זו נותרה בעינה בחריפותה ובחומרתה גם היום. אוסיף, כי איני רואה להבחין לעניין המסוכנות בין המעורבים להם מיוחס בכתב האישום אינוס ממש, לבין אלה שהעבירה מיוחסת להם מכוח מעורבותם "הכללית" במסכת שמגולל כתב האישום. אלה גם אלה היו שותפים פעילים לכאורה במעשים הנטענים. אלה גם אלה לא ראו כל פסול במעשים ולא ניסו למנעם. מאלה גם אלה נשקפת מסוכנות רבה.

הסנגורים טענו, ובצדק, כי ככל שמתארכת תקופת המעצר, ובענייננו מתבקשת הלוא הארכת המעצר החמישית, עובר מרכז הכובד אל חזקת החפות ואל זכותו של הנאשם להלך חופשי. יחד עם זאת, אני סבורה כי לא ניתן להתעלם מכך שהתיק התנהל באופן סדיר, שההליך מצוי בשלביו האחרונים ויש להניח כי בית המשפט המחוזי ייתן את פסק דינו בקרוב. למסוכנות הגבוהה הנשקפת לטעמי גם כיום מן המשיבים, מתווסף גם החשש מהימלטותם, משידוע להם כי ראס, אשר הודה במיוחס לו, נידון לעונש כבד של 16 שנות מאסר.

סוף דבר, אני מקבלת את הבקשה. מעצרם של המשיבים מוארך בזאת מיום 19.8.09 בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1128/07 המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, הכל לפי המוקדם.