בש"פ 5998/03 מדינת ישראל נ. צ'רלי אלימלך

1.בפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, מעבר לתשעה חודשי המעצר הנוקפים ביום 13.7.03.

כנגד המשיב, וכנגד אחרת, מירב פרץ (להלן:

מירב ), הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.פ. 3162/02), המייחס להם ביצוע שוד בנסיבות מחמירות. על פי הנטען, קשרו המשיב, מירב, ושניים אחרים, לשדוד את נפתלי שבתאי (להלן: המתלונן ), עמו הייתה מירב בקשר אינטימי. השוד בוצע ביום 29.9.02 בביתו של המתלונן, לאחר שמירב נפגשה עימו, נסעה איתו לביתו והודיעה על כך לאחרים, על פי סיכום מוקדם שהיה ביניהם. לצורך השוד פרצו, על פי הנטען, המשיב ושני האחרים לביתו של המתלונן כשהם חבושים כובעים המכסים את פניהם, תפסו את המתלונן, סגרו את פיו, קשרו את ידיו ורגליו בדבק, בעטו בו והיכו בראשו, זרקו אותו לאמבטיה, איימו עליו בסכין, וחתכו שתי אצבעות בידו השמאלית. כל אותו הזמן אחז אחד השודדים במירב, שהתחזתה כנשדדת. במהלך השוד נטלו השלושה מהמתלונן כ-15,000 ₪, כ-3,000$, ומכשיר טלפון סלולארי שהיה ברשותו.

2.עם הגשת כתב האישום, הורה בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת ח' בן עמי) לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בקובעו כי קיימות נגד המשיב ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעתו. עוד קבע בית המשפט כי מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים ולנוכח המעשים המיוחסים למשיב, קמה נגדו חזקת מסוכנות וחזקה זו לא הופרכה, בין השאר, בשל חומרת המעשה, קור הרוח והאכזריות הנדרשים לביצועו, וכן לנוכח עברו הפלילי המכביד של המשיב.

עתה, לקראת תום תשעה חודשים מיום מעצרו של המשיב, עותרת המבקשת להארכת המעצר בתשעים ימים נוספים, שכן ההליך הפלילי בעניינו טרם הסתיים. סקירת מהלך הדיון מלמדת כי העיכוב שחל בניהולו רובץ, בעיקרו של דבר, לפתחו של המשיב. ישיבת ההקראה התקיימה ביום 10.11.02 וביום 26.11.02 התקיימה ישיבה נוספת, אשר בעקבותיה התקיימו מגעי גישור בין הצדדים, שהבשילו להסדר טיעון. בישיבה הבאה מיום 5.1.03 הורשעה מירב לפי הודאתה ובהתאם להסדר הטיעון, אך המשיב ביקש לחזור בו מן ההסדר וביקש לדחות את המשך הדיון בעניינו. בינתיים, הוחלף ייצוגו של המשיב ובא-כוחו החדש עתר לפסילת המותב, בין היתר, משום שהסדר הטיעון נחשף בפניו. בית המשפט דחה את הבקשה והמשיך בשמיעת התיק. ישיבה שהתקיימה ביום 21.1.03, הופסקה בשל מחלתו של בא-כוח המשיב, ושלוש ישיבות שנקבעו בוטלו בשל שירות מילואים של בא-כוח המשיב. בחודש אפריל 2003 התקיימו שתי ישיבות וביום 20.5.03 נסתיימה פרשת התביעה. המשך ישיבה זו וכן ישיבה נוספת נדחו בשל מחלתו של המשיב. ביום 19.6.03 העיד המשיב, ובא-כוחו ביקש לזמן שני עדי הגנה נוספים, תוך שהוא מצהיר לפרוטוקול כי המשיב מסכים שמעצרו יוארך בחודש נוסף, מעבר לתשעה חודשים. ביום 25.6.03 נסתיימה פרשת ההגנה ונשמעו סיכומי התביעה, וביום 3.7.03 הוגשו סיכומי ההגנה. בית המשפט קבע כי הכרעת הדין תינתן ביום 24.8.03.

להערכת המבקשת, יש צורך להאריך את המעצר בתשעים ימים, על מנת לאפשר שמיעת טיעונים לעונש ומתן גזר דין, היה והמשיב יורשע על פי הכרעת הדין הצפויה להינתן ביום 24.8.03, כאמור.

3.בא-כוח המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי במהלך שמיעת הראיות חל כרסום בראיות לכאורה נגד המשיב, וכי העד אילן, אשר מסר במשטרה עדות מפלילה נגד המשיב, חזר בו מגרסתו המפלילה ומסר בבית המשפט גרסה חדשה, שאינה קושרת את המשיב לשוד. לפיכך, כך מוסיף בא-כוח המשיב וטוען, יש סיכוי ממשי שהמשיב יזוכה בדין ואם יוארך המעצר, הוא עלול לשהות במעצר מיותר כחודשיים.

"דרך המלך" לבחינת דבר קיומן של ראיות לכאורה בשלב שלפני הכרעת הדין ולאחר שכבר הוחלט על מעצר עד תום ההליכים, היא בהגשת בקשה לעיון חוזר, במסגרתה ניתן להעריך מחדש את דבר קיומן של ראיות לכאורה, מקום שחלו במשפט התפתחויות המצדיקות זאת (ראו: בש"פ 3956/99 מדינת ישראל נ' יצחק חדיף (לא פורסם) ). בקשה כזו לא הוגשה על ידי המשיב בתום פרשת התביעה, או בשלב אחר כלשהו. יתרה מכך, בדיון שבפניי הסתפק בא-כוח המשיב בטיעון כללי בעניין זה, מבלי שהוצג חומר ראיות עליו נסמך הטיעון. לפיכך, נקודת המוצא לצורך החלטה זו הינה כי היו ועדיין קיימות ראיות לכאורה המבססות את אשמתו של המשיב בעבירת השוד המיוחסת לו. בהתחשב בכך, וכן בהתחשב במסוכנותו המובהקת של המשיב, בהתמשכות ההליכים שנגרמה עד כה, במידה רבה, מסיבות התלויות במשיב ובבא כוחו ולבסוף, בהתחשב בכך שההליך מצוי עתה לקראת סיום, לאחר הגשת סיכומים ולפני הכרעת הדין, שהמועד לשימועה נקבע ליום 24.8.03, אני סבורה כי מן הראוי להיעתר לבקשה ולהאריך את המעצר כמבוקש.

אני מורה, איפוא, על הארכת מעצרו של המשיב למשך תשעים ימים נוספים, החל מיום 13.7.03.