בש"פ 10642/05 מדינת ישראל נ. עאמר ג'אזי

1.בפניי בקשה להורות על הארכה שניה של מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן – החוק ).

המשיב עומד לדין בכתב אישום מתוקן באשמת ביצוע עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע פשע, נשיאה והחזקה של נשק שלא כדין והשמדת ראיה. על פי הנטען בכתב האישום, המשיב, יחד עם שלושה אחרים, שדדו סוכן מכירות של חברת פלאפון וגנבו ממנו את תיקו שבו היו מאות כרטיסי חיוג של חברות סלולריות, ספרי חשבונות וכסף מזומן בסך של 70,000 ש"ח. זאת, לאחר שהנאשם הנוסף בכתב האישום הכה את המתלונן באלה ואילו המשיב נטל את התיק מרכבו של המתלונן. כן נטען בכתב האישום כי המעורבים חילקו ביניהם את השלל ושרפו את התיק במטרה להקשות על מציאתו. השותף השלישי באירוע הנטען הודה והורשע בחלקו באירוע זה, בהליך נפרד. השותף הרביעי טרם אותר.

עם הגשת כתב האישום נעצרו המשיב והנאשם השני בכתב האישום עד תום ההליכים נגדם. כתום תשעת חודשי המעצר הוארך מעצרם ב- 60 ימים, תוך שבית המשפט המחוזי הונחה לקבוע דיונים נוספים באופן שהמשפט יסתיים בהקדם (בש"פ 8396/05, כב' השופטת חיות). מאז ניתנה ההחלטה בבש"פ 8396/05 התקיימה ישיבת הוכחות אחת בה הורשע הנאשם השני וכן העידו שלושה עדי תביעה.

כעת מתבקשת הארכת מעצרו של המשיב זו הפעם השניה.

2.המבקשת מציינת בבקשתה כי פרשת התביעה אמורה להסתיים בישיבת ההוכחות הבאה ולאחריה, ביום 2.1.06 צפויה להיפתח פרשת ההגנה.

ב"כ המבקשת טוענת, כי מסוכנותו של המשיב ברורה נוכח העבירות החמורות בהן הוא מואשם ונסיבות ביצוען. היא מציינת, כי עד כה נוהלו 6 ישיבות הוכחות בהן נשמעו 15 עדי תביעה, כאשר שותפו של המשיב הודה בישיבת ההוכחות האחרונה בעובדות כתב אישום מתוקן והורשע ועל כן הופרד עניינו מזה של המשיב. לטענתה, משהופרד עניינו של המשיב מעניינו של הנאשם השני צפוי המשפט להתקדם, בין היתר מאחר שדחיות שונות בתיק נבעו מהתנהלותו של הנאשם השני. המבקשת סבורה כי נוכח השמדת התיק לאחר ביצוע השוד, קיים חשש לכך שהמשיב ינסה לשבש את הליכי משפטו אם ישוחרר וכן היא סבורה כי קיים חשש להימלטותו.

ב"כ המשיב טוען כי המשפט מתנהל בקצב איטי ונראה כי הוא יתארך נוכח עדים שנוספו לרשימת עדי התביעה, לרבות עדי הזמה. הוא מציין כי בעקבות הודאת הנאשם השני, האישום היחיד שנותר נגד המשיב הינו ביצוע שוד בנסיבות מחמירות. אשר לנסיבותיו האישיות של המשיב ציין, כי זוהי לו הפעם הראשונה במעצר. בעבר אמנם הורשע בתקיפת בת זוגו, אולם מאז לא נחשד בביצוע כל עבירה. הסנגור סבור כי משהודו שניים מהשותפים בחלקם באירוע ובשים לב לכך שחלקו של המשיב באירוע קטן מזה של שותפיו, הרי שחזקת המסוכנות נסתרת ואין עוד חשש לשיבוש מהלכי משפט. עוד הוא טוען כי רב הסיכוי שהמשיב יזוכה מאחר שבכוונתו להביא עדים שיתמכו בטענתו בדבר טעות בזיהויו כמעורב בשוד וכן נוכח כרסום שחל לטעמו בחומר הראיות. לפיכך מבקש הוא כי התיק יוחזר אל בית המשפט המחוזי לצורך בחינת שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

יצוין, כי במענה לטענות הסנגור טענה ב"כ המבקשת כי בקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב נדחתה וכן היא סבורה כי לא חל כל כרסום בראיות.

3.החלטתי, לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, לקבל את הבקשה בחלקה.

ראשית, טענת הכרסום בראיות דינה להידחות. עסקינן בדיון בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק. דיון בבקשה שכזו נעשה מתוך נקודת מוצא כי מתקיימות עילת מעצר וראיות לכאורה ואין נבחנת בו פעם נוספת התשתית הראייתית הלכאורית. מכאן, הדיון בבקשה להארכת המעצר מעבר לתקופה הסטטוטורית הנקובה בחוק מתמקד בהתמשכות ההליכים ובמסוכנות הנאשם, בעוד בחינתן של טענות בדבר הראיות לכאורה מקומן הראוי להתברר, לאחר ההחלטה על מעצר עד תום ההליכים ובטרם ניתנה הכרעת הדין, במסגרת בקשה לעיון חוזר, עליה ניתן להגיש ערר (בש"פ 5998/03 מדינת ישראל נ' אלימלך (לא פורסמה, ניתנה ביום 6.7.03) ; בש"פ 10200/04 מדינת ישראל נ' אבו-גאנם (לא פורסמה, ניתנה ביום 21.11.04) ;

מדינת ישראל נ' אברהם (לא פורסמה, ניתנה ביום 29.5.05)). לא מצאתי לסטות מכלל זה במקרה שבפניי.

העבירות המיוחסות למשיב חמורות וטבוע בהן מימד של אלימות, כאשר בעברו של המשיב הרשעה קודמת בעבירת אלימות. פרשת ההוכחות מצויה בעיצומה ויש להניח – ולקוות – כי עתה, משהורשע הנאשם הנוסף בכתב האישום, יתקדם המשפט בקצב מהיר יותר ויגיע לידי סיום. צודק הסנגור בציינו כי ככל שחולף הזמן, לא כל שכן משהסתיימה תקופת המעצר הסטטוטורית הקבועה בחוק, הולך וגובר משקלה של ההגנה על חירות הנאשם אל מול האינטרסים האחרים. דא עקא, גם בהינתן העובדה שזוהי הארכת המעצר השניה המתבקשת בעניינו של המשיב, איני רואה לקבל את הטענה כי מסוכנותו של המשיב אוינה. המשיב נטל לכאורה חלק באירוע אלים בו היה אחד השותפים מצויד באקדח ואילו השני מצויד באלה, בה נעשה שימוש נגד המתלונן, קרבן השוד. חומרת המעשים המיוחסים למשיב, בצירוף העובדה ששני מעורבים אחרים הורשעו כבר, מקימות חשש להימלטותו של המשיב מאימת הדין, מה גם שאיני סבורה כי ניתן לשלול חשש לשיבוש מהלכי משפט נוכח האישום בהשמדת ראיה והעובדה שישנו מעורב רביעי בפרשה שטרם נתפס. על אלה יש להוסיף את העובדה שהמשיב לא נרתע לכאורה מלבצע את העבירות המיוחסות לו עת שעונש מאסר מותנה תלוי ועומד נגדו בגין הרשעתו בעבירת אלימות נגד בת זוגו. מסוכנותו של המשיב עומדת איפוא לטעמי בעינה.

יחד עם זאת, אני סבורה כי במאמץ ראוי ניתן יהיה לסיים את ניהול התיק בתוך זמן קצר, בכפיפות לכך שייעשה מאמץ לקבוע מועדי הוכחות נוספים בחודש ינואר. הצדדים יפנו לבית המשפט המחוזי לאלתר בבקשה לקביעת מועדי דיון נוספים שיתקיימו בחודש ינואר 2006.

לפיכך, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב- 60 ימים נוספים, החל מהיום, או עד למתן פסק דין בת"פ (נצרת) 1170/04, לפי המוקדם.