בש"פ 8105/06 מדינת ישראל נ. ישראל שדה

1.זוהי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה -מעצרים), תשנ"ו-1996, להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 17.10.06, או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 1008/06 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.

2.ביום 17.1.2006 הוגש כתב אישום נגד המשיב (להלן – כתב האישום המקורי ). בכתב אישום זה הואשם המשיב - בחמישה אישומים נפרדים - כי במהלך שנת 2005, ועד לינואר 2006, אנס את אשתו מספר פעמים, תקף אותה ואיים על חייה, וכן איים כי יעלים את ילדיהם המשותפים ויקבור אחד מהם. כתב האישום תוקן ביום 1.5.2006 לצורך הוספת שני אישומים בגין עבירות שביצע המשיב בעת שהותו במעצר. עבירות אלו כללו הטרדת עד, ניסיון לשידול אדם לרצוח את אשתו (המתלוננת) וניסיון לשבש הליכי משפט (להלן – האישומים המאוחרים ).

בד בבד עם כתב האישום המקורי, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בא כוחו (הקודם) של המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אך טען כי ניתן להפיג את המסוכנות בחלופת מעצר שהמשיב הציע, ושירות המבחן המליץ עליה כמתאימה. בהחלטתו מיום 5.2.2006 קבע בית המשפט (כבוד השופט רוזן ) כי אין בידו לקבל את המלצת שירות המבחן, משום שמעשיו של המשיב מצביעים על מסוכנות חסרת שליטה, המחייבת מעצרו עד תום ההליכים.

כחודש לאחר החלטת המעצר, הגיש בא כוחו החדש של המשיב בקשה לעיון חוזר, שבה טען כי לא נתגבשו ראיות לכאורה נגד המבקש. ביום 12.3.2006 דחה בית המשפט את הבקשה, בנימוק שבקשה ל"שינוי חזית" בסוגיית הראיות, כמו גם החלפת סניגור, אינן בגדר "שינוי נסיבות", העשוי לבסס עילה לעיון חוזר. עם זאת, ציין בית המשפט, כי מתקיימת חקירה נוספת בעניינו של המשיב (בגין חשדות מאוחרים), ולפיכך, כאשר תתבהר התמונה "וכלל ההתפתחויות בעניינו", יוכל הסניגור לשקול אם נכון לפנות בערר בסוגיית הראיות לכאורה.

3.בסמוך לאחר דחיית הבקשה לעיון חוזר, הגיש המשיב ערר על החלטת המעצר עד תום ההליכים (בש"פ 2519/06 ). ביום 23.3.2006 נדחה הערר בידי בית משפט זה ( השופט א'

לוי ), שלא ראה מקום לקיים דיון בערר כפי שהוגש, קודם לבחינתן של הראיות על ידי הערכאה הדיונית. בית המשפט ציין - לאור החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר - כי אפשר שעם השלמת החקירה בחשדות המאוחרים שיוחסו למשיב, יצדיק הדבר את בחינת עניינו מחדש.

4.ביום 27.4.2006 דחה בית המשפט המחוזי בקשה נוספת לעיון חוזר שהגיש המשיב. בהחלטתו המנומקת פירט בית המשפט את ההודעות השונות שניתנו במשטרה, ובכללן עדותה של המתלוננת. בית המשפט אף צפה בקלטת עימות שנערך בין המבקש למתלוננת. לאור כלל העדויות שהוצגו בפניו קבע בית המשפט, כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב נהג כלפי אשתו באלימות בוטה ואנס אותה, תוך שהוא מאיים לפגוע בחייה ובחיי הילדים. בית המשפט קבע כי הגנה על המתלוננת תוכל להינתן רק בדרך מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

על החלטה זו הוגש ערר ( בש"פ 4338/06 ). בעררו טען המשיב כי העדרם של ממצאים רפואיים מכרסם באופן משמעותי בראיות. ביום 26.6.2006 דחה בית משפט זה את הערר . בית המשפט (השופט ריבלין )

קבע כי לא שוכנע שחל כרסום בראיות לכאורה, בעוצמה הנדרשת בשלב זה. בית המשפט התייחס גם לטענות המשיב בדבר התנהלות החקירה בחשדות המאוחרים (שהוספו בינתיים לכתב האישום), אף שציין כי הדיון שקיים נוגע אך למעצרו של המשיב בהתאם לכתב האישום המקורי (שלא כלל את האישומים המאוחרים).

בהמלצת בית המשפט המחוזי, חזר בו המשיב (ביום 6.9.2006) מבקשה שלישית לעיון חוזר שהגיש.

5.וזה מהלך הדיונים בתיק העיקרי: ביום 22.3.2006 הוקרא כתב האישום, והמשיב כפר במיוחס לו. ישיבת הוכחות ראשונה, שנקבעה ליום 18.5.2006, נדחתה עקב תיקון כתב האישום (ביום 1.5.2006) לצורך הוספת האישומים החדשים. תחת המועד שבוטל נקבעו המועדים 12.9.2006 ו-14.9.2006. בהמשך ביטל בית המשפט את המועד הראשון. ביום 14.9.2006 העידה המתלוננת. בתום הדיון הודיע בית המשפט לצדדים כי אין באפשרותו לקבוע מועדים קרובים לשמיעת הראיות, וזאת בשל יציאתו של חלק מההרכב לחופשת שבתון בת שלושה חודשים. עם זאת, נקבעו ארבעה מועדים לסיום פרשת התביעה ופרשת ההגנה: 18.1.2007, 24.1.2007, 30.1.2007 ו-11.2.2007.

6.המדינה מבקשת להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, על אף היותה מודעת לכך שבתקופה זו לא יתקיימו דיונים במשפטו של המשיב. לטענתה, מסוכנתו של המשיב מחייבת את הארכת מעצרו. המדינה מזכירה בהקשר זה כי התיק קבוע לסיום שמיעת הראיות בארבעת המועדים דלעיל, שאינם רחוקים מתום תקופת ההארכה המבוקשת.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, עדותה המפורטת של המתלוננת, שנשמעה בבית המשפט ביום 14.9.2006, מכרסמת באופן משמעותי ביותר בכתב האישום, הן לגבי עבירות האינוס והן לגבי עבירות האלימות. לדבריו, מחקירתה הנגדית של המתלוננת עולה "באופן שאינו משתמע לשני פנים" כי קיום יחסי המין הכוחניים - שהמשיב אינו חולק על קיומן - היו בהסכמתה. לטענתו, די בכך כדי לכרסם באופן מוחלט בראיות עליהן נשענת התביעה. כן חולק המשיב על הערכתה של המשיבה כי שמיעת הראיות צפויה להסתיים במועדים אותם קבע בעת המשפט.

7.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. מסוכנותו של המשיב נקבעה ונשנתה בהחלטות בית משפט קמא, הן בבקשת המעצר והן בבקשות לעיון חוזר, והעררים שהוגשו עליהן לבית משפט זה נדחו. מסוכנות זו מחייבת את הותרתו של המשיב במעצר, אף לעת הזאת.

אמת, העובדה כי במהלך כל הארכה זו לא צפוי כל דיון בעניינו של המשיב, מטרידה עד מאוד. אולם, בית משפט זה נתן דעתו לא אחת למצבים דומים וקבע כי על אף משקלה של זכות הנאשם לחירות, יש וזכות זו תיסוג לאחור מפני שיקולים אחרים, בראש ובראשונה מפני זכותו של המתלונן ושל הציבור להגנה מפני מסוכנותו של הנאשם. העומס המוטל על בית המשפט אכן מביא לעיתים לתוצאות לא נוחות בדמות הארכת מעצרו של נאשם, בלא שהמשפט בעניינו מתקדם. כך, לדוגמה, בהארכות מעצר לפי סעיף 62 לחוק, שהתבקשו בלא שהחל כלל משפטו של הנאשם משך כל תקופת היותו במעצר - תשעה חודשים (וראו בש"פ 5937/06 מדינת ישראל נ' פלוני , ניתנה ביום 13.8.2006). כך גם במקרה שלפניי, שהארכת המעצר מתבקשת בלא שקבועים דיונים לתקופת המעצר המבוקשת, כך שברור כבר היום כי המדינה תגיש בקשה נוספת להארכת המעצר, ולמעשה, הארכת המעצר הנוכחית תהווה בהכרח מעין "מעצר גישור", שבגדרו לא יתקדם כלל משפטו של הנאשם (וראו בש"פ 5937/06, לעיל). ברם, כאמור, נימוקים אלה, כשלעצמם , אין בהם כדי לחייב את שחרורו של הנאשם ממעצר, מקום בו מסוכנותו טרם פגה ומחייבת את המשך מעצרו (וראו לאחרונה בהחלטתה של

חברתי, השופטת ברלינר , בבש"פ 7738/06 מדינת ישראל נ' פריניאן , שניתנה ביום 5.10.2006).

8.באשר לכרסום הנטען בראיות לכאורה, שבא כוח המשיב ביקש למקד בו את טיעוניו לפניי, אין לי אלא לחזור על דברים שנאמרו בפסיקתו של בית משפט זה, היפים אף לענייננו:

"ככל שיש לבא-כוח המשיב 2 טענות בדבר עוצמת הראיות ... דינן להיבחן על ידי בית המשפט המחוזי בהליך של עיון חוזר ולא בפני בית משפט זה במסגרת דיון בבקשה להארכת מעצר. לענייננו רלוונטית קביעתו של בית משפט המחוזי – אשר אושרה על ידי בית משפט זה, ולא השתנתה גם בעקבות הבקשה לעיון חוזר – כי קיימות ראיות לכאורה לחלק המיוחס למשיב 2 באירוע הראשון" (בש"פ 11430/05 מדינת ישראל נ' חג'ג , ניתנה ביום 20.12.2005; וראו גם בש"פ 10642/05 מדינת ישראל נ' ג'אזי , ניתנה ביום 27.11.2005; בש"פ 6341/06 מדינת ישראל נ' טומבק , ניתנה ביום 26.9.2006).

כמובן שפתוחה בפני המשיב הדרך להגיש לבית המשפט קמא בקשה לעיון חוזר, על בסיס טענתו בדבר הכרסום שחל בראיות לכאורה בעקבות עדותה של המתלוננת.

לעניין זה אעיר כי בדיון לפניי טען בא כוח המשיב, כי בדיון בבקשה האחרונה (השלישית) לעיון חוזר, שהתקיים בטרם העידה המתלוננת, שאל את בית משפט קמא באיזה תנאים יתאפשר לו לבוא ולהגיש בקשה נוספת לעיון חוזר. דברים אלו עולים אף מפרוטוקול הדיון באותה בקשה (6.9.2006). לטענת בא כוח המשיב, בית המשפט השיב לו כי הוא לא ידון בבקשה לפני שבית משפט זה ידון בהם, במסגרת דיונו בבקשה להארכת מעצר, שהמשיבה הייתה צפויה להגיש (ובינתיים הגישה, ביום 4.10.2006). דברים אלו לא נמצאו לי בפרוטוקול הדיון מיום 6.9.2006 (או מכל יום אחר), ולפיכך איני רואה צורך להידרש אליהם.

9.סוף דבר: משנקבע על ידי בית משפט קמא כי ישנן ראיות לכאורה, ומשמצאתי כי מסוכנותו של המשיב לא פגה, וכי לא ניתן להמירה, לעת הזאת, בחלופת מעצר, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים שמניינם מיום 17.10.2006.