בש"פ 6341/06 מדינת ישראל נ. יורי טומבק

1.זוהי בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 29.9.2006, או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 885/05 בבית-המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם מביניהם.

2.כתב-האישום מייחס למשיב עבירה של רצח. על-פי כתב-האישום, המשיב היה נשוי במשך כ- 8 שנים למנוחה והתגורר עמה ועם שני ילדיהם בישוב נוקדים. ביום 12.12.2005 בסמוך לשעה 20:30, הודיעה המנוחה למשיב כי בכוונתה לעזוב את ביתם ולקחת עמה את שני ילידיהם, וכן לתבוע את הזכות לבעלות על ביתם ולעבור להתגורר באזור המרכז עם חבר (עמו החלה לקיים מערכת יחסים רומנטית מספר חודשים קודם לכן). המנוחה יצאה מן הבית ושבה בסמוך לשעה 23:00 והלכה לישון. המשיב החליט להרוג את המנוחה. בהמשך אותו לילה, בסמוך לשעה 01:45 נכנס המשיב לחדר השינה, התיישב על בטנה של המנוחה בעודה שכובה במיטה על גבה, במטרה למנוע ממנה להתנגד למעשיו. בידו האחת סתם המשיב את פיה של המנוחה לבל תצעק, ובידו השנייה אחז בגרונה בחוזקה בכוונה להרוג אותה. במעשיו גרם המשיב למותה של המנוחה כתוצאה מתשניק מכני.

3.כתב-האישום הוגש לבית-המשפט המחוזי בירושלים ביום 29.12.2005. ביום 21.2.2006 הורה בית-המשפט המחוזי ( הנשיאה מ' ארד ) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בית-המשפט קבע כי די בראיות שבידי המאשימה כדי לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיב באחריות להמתת אשתו, בהוסיפו, כי אין זה משנה אם ההמתה באה בגדר עבירה של רצח או בגדר עבירה של הריגה. לאור זאת, קבע בית-המשפט כי יש ראיות לכאורה לביסוס האישום וכי קמה נגד המשיב חזקת מסוכנות. בית-המשפט לא מצא כי המקרה בא בגדרם של אותם מקרים חריגים ונדירים בהם, באישום בעבירת רצח, ניתן לבחור בחלופת מעצר. ערר שהגיש המשיב על החלטה זו, נדחה על-ידי בית-משפט זה ( השופט לוי ) ביום 15.3.2006.

4.בבקשה שלפניי טוענת המדינה, כי העבירה המיוחסת למשיב מעידה על מסוכנותו הרבה לציבור ומקימה חשש מובהק להתחמקות מן הדין באם ישוחרר ממעצרו. לטענתה, חלוף הזמן לא הקהה חשש זה. המדינה מבהירה כי המשפט מצוי בשלב מתקדם ביותר, פרשת ההגנה כבר החלה ומועד הוכחות נוסף קבוע ליום 27.9.2006.

ב"כ המשיב טוען, לעומתה, כי קיים כרסום בראיות וכי עצם חלוף הזמן הקהה את מסוכנותו של המשיב. לטענתו, קיימת מחלוקת בין הצדדים אם מדובר בעבירת רצח או בעבירת הריגה. בהקשר זה הפנה למקרים שבהם החליט בית-משפט זה לשחרר נאשמים לחלופת מעצר לאחר שחלפה תקופת המעצר המירבית לפי סעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן – החוק ). באחד מאותם מקרים, שוחרר נאשם בעבירת רצח לחלופת מעצר, ובכמה מקרים אחרים שוחררו נאשמים בעבירת הריגה לחלופת מעצר. ב"כ המשיב מעריך כי המשפט לא יסתיים בתוך שלושת החודשים הקרובים, משום שפרט למועד שנקבע ליום 27.9.2006, לא נקבעו מועדים נוספים. עוד טוען הוא, כי לא די לומר שהמשיב צפוי לעונש חמור כדי לבסס את המשך המעצר על בסיס החשש להימלטות מן הדין, ולגישתו ניתן להבטיח את מטרות המעצר בשלב זה על-ידי מעצר בית ואיזוק אלקטרוני.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. העבירה בה מואשם המשיב היא החמורה ביותר בחוק העונשין, התשל"ז-1977, ומעידה, מטבעה, על מסוכנותו כי רבה היא (השוו בש"פ 6071/05

מדינת ישראל נ' קים , החלטה מיום 17.7.2005, מפי השופטת ארבל ). אמנם, ככל שחולף הזמן והנאשם נתון במעצר בלא שניתנה הכרעת-דין בעניינו, נוטה נקודת האיזון בין שיקולי השמירה על בטחון הציבור וההגנה על תקינות ההליך הפלילי לבין שיקולי ההגנה על חירותו האישית של הנאשם, לכיוון ההגנה על חירותו (ראו בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין , החלטה מיום 2.4.2003, מפי השופטת פרוקצ'יה (להלן – עניין נסראלדין )). עם זאת לא מצאתי כי תנועתה של נקודת האיזון, עקב חלוף הזמן, מחייבת כבר היום להורות על שחרורו של המשיב. כאמור, ב"כ המשיב הפנה למספר מקרים שבהם הוחלט שלא להאריך המעצר, מעבר לתקופה שנקבעה בסעיף 61 לחוק, לגבי נאשם בעבירת רצח ונאשמים בעבירות הריגה (ראו למשל בש"פ 3669/97 מדינת ישראל נ' אבו אחמד , החלטה מיום 20.6.1997, מפי השופט מצא ; עניין נסראלדין ; בש"פ 828/04 מדינת ישראל נ' בוטביקה , החלטה מיום 30.1.2004, מפי השופטת חיות ). ברם, המקרים שנדונו שם, שונים באופן מהותי מן המקרה שלפנינו. בכל אחד מאותם מקרים, מה שהטה את הכף לטובת שחרור הנאשם, היה השלב ההתחלתי בו נמצא המשפט, כאשר ברור היה כי יידרש פרק זמן ארוך עד לסיומו. לא כך בענייננו. משפטו של המשיב מצוי בשלב מתקדם, פרשת ההגנה כבר החלה ואף המשיב בעצמו החל בעדותו. במצב דברים זה, כאשר סיומו של המשפט עשוי להסתיים במועד הנראה לעין, אין מקום להורות על שחרורו של המשיב. ואולם, בשים לב לכך שנכון למועד הגשת הבקשה שלפניי נקבע מועד הוכחות אחד בלבד ליום 27.9.2006, מן הראוי כי המדינה תפנה בהקדם לערכאה הדיונית בבקשה לקבוע מועדים נוספים לשמיעת התיק (הוכחות וסיכומים), כדי שניתן יהיה לסיים את שמיעת המשפט בתקופת ההארכה.

6.בשולי הדברים, אעיר, כי ככל שיש לב"כ המשיב טענות בדבר הכרסום שחל בחומר הראיות ובנוגע לשאלה האם מדובר בעבירת רצח או בעבירת הריגה, הרי שטענות בעניין זה צריכות להיבחן בפני הערכאה הדיונית בהליך של עיון חוזר, ולא בפני בית-משפט זה במסגרת דיון בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק (ראו בש"פ 11430/05 מדינת ישראל נ' חג'ג' , החלטה מיום 20.12.2005, מפי השופטת ביניש ; בש"פ 6276/06 מדינת ישראל נ' אבו אחמד , החלטתי מיום 10.8.2006).

7.סוף דבר: אני נעתר אפוא לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 29.9.2006, או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 885/05 בבית-המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.