בש"פ 6071/05 מדינת ישראל נ. ולדימיר קים

בפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק ) להורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 29.6.05 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1177/04 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.

1.בכתב האישום שהוגש נגד המשיב, הוא מואשם ברצח אשתו. על פי הנטען בכתב האישום, הטיח המשיב, מומחה בתחום אומנויות לחימה, את ראשה בחפץ מוגבל ומוארך וכתוצאה מכך היא איבדה את הכרתה. הוא נמנע מלהזעיק כוחות הצלה למקום ורק בבוקר יום המחרת התקשר אל מכר שלו ודיווח על פטירת אשתו. כל זאת אירע בשעה שנגד המשיב תלוי ועומד צו הגנה שהוצא על ידי בית משפט השלום ברחובות, אשר אסר עליו להתקרב אל המנוחה מרחק הקטן מטווח של קילומטר אחד.

מעצרו של המשיב הוארך עד תום ההליכים נגדו בהחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת נ' אוהד), וזאת בהסכמת בא כוח המשיב. עתה, משהסתיימה תקופת מעצרו הסטטוטורי, מבקשת המדינה להורות על הארכת מעצרו כאמור.

2.לטענת המבקשת, מתקיימת במקרה דנן חזקת מסוכנות נגד המשיב, כאמור בסעיף 21(א)(1)(ג)(1) לחוק. כן נטען, כי לגבי המשיב, אזרח קזחסטן ללא קשרי משפחה בישראל, מתקיים חשש ממשי שמא יימלט מפני אימת הדין במידה וישוחרר.

באת כוח המשיב עמדה בטיעונה על הקצב האיטי בו מתנהל ההליך העיקרי בעניינו. הלכה למעשה, בעניינו של המשיב טרם התקיימה ולו ישיבת הוכחות אחת שכן, שני מועדים שנקבעו לחודש מאי 2005 בוטלו לאחר שהתיק, שהיה קבוע לדיון בהרכב השופטת אופיר-תום עבר להרכב בראשות השופטת רוטלוי. לעת עתה קבועות שלוש ישיבות לחודש ספטמבר 2005 וסביר להניח ששמיעת התיק לא תסתיים במהלך ישיבות אלה. אשר על כן, נתבקש בית המשפט להורות על בחינת שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

3.דין הבקשה להתקבל. אכן, משפטו של המשיב מצוי בשלביו הראשונים על אף שתקופת מעצרו הסטטוטורי הסתיימה והדיונים בעניינו נקבעו לשלהי תקופת המעצר המתבקשת. ניהול משפטו של נאשם בקצב שאינו משביע רצון עשוי להביא לשחרורו של נאשם ממעצר, חרף קיומן של ראיות לכאורה נגדו וקיומה של עילת מעצר (ראו: בש"פ 10697/02 מדינת ישראל נ' יעקב (ישה) ישייב (לא פורסמה, ניתנה ביום 24.12.02); בש"פ 5070/01 מדינת ישראל נ' הרוש (לא פורסמה, ניתנה ביום 8.7.01); בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסמה, ניתנה ביום 1.4.03)).

יחד עם זאת, שיקול זה הנו אחד מני רבים אותו ישקול בית המשפט בבואו לדון בבקשה להאריך את מעצרו של הנאשם ( בש"פ 11151/03 מדינת ישראל נ' ויטלי אברמוב (לא פורסמה, ניתנה ביום 31.12.2005); בש"פ 1938/05 מדינת ישראל נ' מיכאל נסימוב (לא פורסמה, ניתנה ביום 7.3.2005); בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' עינאד אבו עסא (לא פורסמה, ניתנה ביום 5.3.2003)). במקרה דנן, איני רואה להורות על שחרורו של המשיב. המשיב מואשם בביצוע העבירה החמורה ביותר בחוק העונשין, התשל"ז-1977, אשר מטבעה מעידה על מסוכנותו לציבור. כמו כן, עומד לנגד עיני הסיכון הממשי לשיבוש הליכי המשפט הנשקף מצידו של המשיב. באיזון בין מכלול השיקולים הרלוונטיים בענייננו גוברים אלו האחרונים ומוליכים לקבלת בקשת המדינה.

כידוע, הפעלת סמכותו של בית המשפט הקבועה בסעיף 62 לחוק הנה בחזקת החריג לכלל לפיו, לכל אדם הזכות לחירות כל עוד עומדת לו חזקת החפות ( בש"פ 6764/04 מדינת ישראל נ' יוסף מלכה (טרם פורסמה, ניתנה ביום 1.8.04); בש"פ 4734/04 מדינת ישראל נ' פארס טבאג'ה (טרם פורסמה, ניתנה ביום 1.6.2004)) . יוער, כי ייתכן והמשקל שיינתן לסוגיית קצב ניהול משפטו של הנאשם יגבר במידה ותתבקשנה הארכות מעצר נוספות על ידי המבקשת. לעת הזאת, במכלול השיקולים המפורטים, ובשים לב לעובדה שזו הארכת המעצר הראשונה המתבקשת בעניינו של המשיב, אני מוצאת לקבל את הבקשה ולהורות לצדדים לשוב ולפנות לבית המשפט לקביעת מועדים נוספים לדיון.

4.לנוכח האמור, אני מורה על מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 29.6.05 או עד למתן גזר דינו בתפ"ח 1177/04 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.