בש"פ 5070/01 מדינת ישראל נ. שמואל הרוש

1.בחודש יולי 2000 הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה, כתב אישום נגד שני המשיבים, בו יוחסו להם עבירות של ניסיון לרצח, היזק בחומר נפיץ וקשר לביצוע פשע. על פי גרסת המדינה, החליטו המשיבים לפגוע בשוטרים, וזאת באמצעות ירי של רימון ממטול רימונים, לעבר בניין תחנת המשטרה בנהריה. ואכן, בתאריך 27.6.2000, בשעת לילה מאוחרת, נורה רימון לעבר חלון מואר בתחנה והוא פגע באדן חלון בקומה השלישית הנמצא ליד משרד בו הסבו אותה שעה מפקד התחנה ושוטרים נוספים.

2.עם הגשתו של כתב האישום ביקשה המדינה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים, ובית המשפט נעתר לה. ראיות התביעה החלו להישמע בחודש מרץ 2001, ובמהלך אותו חודש נשמעו 20 עדים. כאשר חלפו תשעת חודשי המעצר הראשונים, פנתה המדינה לבית משפט זה ועתרה להארכת המעצר ב - 90 ימים נוספים. כבוד השופט אנגלרד אשר נעתר לבקשה, הביע משאלה שההליכים בבית המשפט המחוזי יואצו, אך נראה שבית משפט קמא, אף ששמע מאז 11 עדים נוספים, התקשה לפעול על פי הנחייה זו, וסיומם של ההליכים אף לא נראה באופק. מסקנה זו מתבקשת מכך שהמשך הדיון נקבע לחודשים דצמבר 2001 וינואר 2002, ולפחות בשניים מהמועדים הללו נקבע שהדיון יתחיל רק בשעה 13:00.

אך לא רק יומנו העמוס של בית המשפט מציב משוכה המקשה על סיומם של ההליכים, אלא גם קיומו של הליך נוסף, מקביל, העוסק בחזי בוהדנה, אשר עתיד לשמש עד תביעה במשפטם של המשיבים. משפטו של זה, המצוי בשלב משפט הזוטא, מתנהל בעצלתיים, והמועדים הקבועים להמשך הם בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2001. העולה מכך הוא, שבוהדנה לא יוכל להיקרא לעדות בתקופת המעצר המבוקשת של המשיבים, ואם בכך לא די, נראה שגם בתקופת המעצר הבאה לא יהיה די, הואיל ורק לצורך קיומן של אותן ישיבות עליהן החליט בית המשפט (דצמבר 2001 וינואר 2002), יחלפו למעלה משישה חודשים.

3.מאז הוגש כתב האישום לבית המשפט, ומאז החל מניינה של תקופת המעצר של המשיבים על פי הוראתו של סעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו1996- (להלן: " חוק המעצרים" ),

חלפה כשנה; וכאמור, לא זו בלבד שקשה לשער מתי יסתיים משפטם, אלא שכבר עתה ברור שהדבר הזה לא יקרה בששת החודשים הבאים, ובסך הכל עלולים המשיבים להיות עצורים עד אז כשנה וחצי , וכל זאת בטרם קבע בית המשפט המוסמך אם יש מקום להכריע את הכף לחובתם.

על פי השקפתי, זהו מצב בלתי נסבל, ולא למותר לחזור ולהדגיש את שנאמר לא פעם, היינו, שחוק המעצרים שם לו למטרה לכבד ולקיים את זכותו של נאשם להלך חופשי, כל עוד לא הוכרע דינו, ועל כן השימוש במעצר ייעשה רק מקום שהדבר הכרחי, ולא ניתן להשיג את מטרותיו בדרך אחרת. גם אז צריך בית המשפט להוסיף ולקיים פיקוח, ולבחון מפעם לפעם את השאלה אם המשכו של המעצר חיוני. אך המחוקק לא הסתפק בכך, והורה שמשפטו של נאשם-במעצר יסתיים תוך 9 חודשים (סעיף 61 לחוק המעצרים). אכן, המחוקק מסר בידי בית משפט זה את הסמכות להאריך את המעצר מפעם לפעם, אך סמכות זו נועדה כדי לענות על המקרה החריג, ואסור שייעשה בה שימוש בדרך של שיגרה.

מוכר לי היטב העומס המוטל על בתי המשפט בכלל, ובתי המשפט המחוזיים בפרט, אך כנגד כל אלה ניצבת אותה זכות יסוד של אזרח להלך חופשי, וכך גם דינו של מי שנחשד בפלילים. ביחס לזה האחרון אמנם מותר לנקוט בצעדים דרסטיים כמו מעצר, מקום שמסוכנותו של הנאשם מוכחת מתוך המרשם הפלילי וחומרת המעשים המיוחסים לו, אך ככל שחולף הזמן, משקלה של אותה מסוכנות פוחת, ומנגד עולה משקלה של הזכות לחירות.

4.אין צורך להרבות מילים על חומרת המעשים אשר יוחסו למשיבים, ועל כן לו הייתי משתכנע שבתקופת המעצר המבוקשת, עתיד משפטם להסתיים, הייתי נעתר לבקשת המדינה. אך כפי שפירטתי, לא זו בלבד שכבר עתה ברור שהמשפט לא יסתיים, אלא שגם תידרשנה תקופות מעצר נוספות, שלישית ורביעית, וזו תוצאה שאינני יכול לתת לה את ידי, שהרי בדרך זו נמצא מחטיאים את המטרה אותה הציב המחוקק בחוק המעצרים בכלל ובסעיף 61 בפרט.

מכאן דעתי שהגיעה השעה לעשות צעד לקראת המשיבים, ועל כן אני מורה כדלקמן:

א.מעצרם של המשיבים מוארך ב - 90 ימים שתחילת מניינם בתאריך 15.7.2001, או עד למתן פסק דין בת.פ. 288/00 של בית המשפט המחוזי בחיפה.

ב.על אף האמור בסעיף א' לעיל, ישוחררו המשיבים ממעצרם אם יציעו חלופת מעצר, אשר תמצא ראויה בעיניו של בית המשפט המחוזי, וכן יפקידו את הערבויות אשר יפורטו להלן.

ג.שחרור המשיבים יהיה למעצר-בית מלא, בפיקוח צמוד ורצוף של צד ג', וזה יחויב לחתום על התחייבות בסך של 15,000 ש"ח למלא את תפקידו נאמנה.

ד.כל אחד מהמשיבים יפקיד ערבות עצמית בסך של 200,000 ש"ח, ומתוכה סכום של 50,000 ש"ח יהיה במזומן או בערבות בנקאית, צמודה ולא מוגבלת בזמן.

ה.כל אחד מהמשיבים יציע ערבות צד ג' בסכום של 100,000 ש"ח.

ו.יוצא צו לעיכוב יציאתם של המשיבים מהארץ, ואם יש בידם דרכונים, הם יפקידו אותם בידי משטרת ישראל.