בש"פ 5521/05 מדינת ישראל נ. פלוני

1.בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק ), להאריך את מעצרו של המשיב החל מיום 14.6.05 או עד למתן פסק דין בת"פ 50025/04, המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.

2.נגד המשיב, קטין אשר היה כבן 17 במועד ביצוע העבירות המיוחסות לו, הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לנוער המייחס לו הריגה, עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ) וביצוע עבירה של חבלה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 333 ו-335א(1) לחוק.

על פי הנטען בכתב האישום, המעשים המיוחסים למשיב בוצעו על רקע יחסי איבה ששררו בין בני משפחתו ובין משפחת המנוח, אשר הועסקו כולם במקום עבודה אחד. ביום 8.9.04 דקר העורר בגבו את המנוח. אדם נוסף שהיה במקום, קרוב משפחתו של העורר, ניסה למנוע את מעשה הדקירה ונדקר בידו. העורר סבר בטעות, כי קרוב משפחתו שנדקר בידו נדקר על ידי המנוח, שב ודקר את המנוח בגבו כנקמה. לאחר מספר שעות דקר המנוח את העורר וגרם לו לפצע בעומק 35 סנטימטרים. בתגובה נטל העורר סכין ורדף בצוותא עם אחיו אחר המנוח. מאבטח שניסה לשמור על המנוח מפני התוקפים לא הצליח למנוע את דקירתו של המנוח על ידי העורר. כתוצאה מדקירתו, התמוטט המנוח ומותו נקבע כתוצאה מדימום קטלני שנגרם עקב פגיעה בריאה הימנית ובכבד. המשיב ובני משפחתו ניסו להימלט מהמקום, אך נעצרו על ידי המשטרה.

עם הגשת כתב האישום נגד המשיב הוגשה על ידי המדינה בקשה לעצרו עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת נ' אוהד) נעתר לבקשה. בא כוח העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה וביקש לטעון לקיומה של חלופת מעצר שיש בה לאיין את מסוכנותו של העורר. בית המשפט קיבל את הבקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. ערר שהוגש לבית משפט זה נדחה על ידי כב' השופט א' א' לוי. בהחלטתו ציין, כי חרף גילו הצעיר של העורר הוא לא היסס ליטול חייו של אדם אחר, מה שמעיד על המסוכנות הנשקפת לציבור ממנו. אשר על כן, לעת עתה, "לפחות עד אשר יסיים שירות המבחן את תהליך האבחון אשר עתיד להיערך בחודש ינואר 2005 או בסמוך לו", אין מקום להסתפק בחלופת מעצר.

עתה, משחלפה תקופת מעצרו הסטטוטורי של המשיב, מבקשת המדינה להורות על הארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים. מכאן הבקשה שבפניי.

3.בעניינו של העורר התקיימו עד עתה ישיבות ספורות. ביום 7.11.04 התקיימה ישיבת הקראה בתיק, שלאחריה נתבקש בית המשפט להורות על דחייה של חודש לצורך מענה על כתב האישום. מועד הדיון נדחה ליום 21.12.05. כפי שפורט בבקשת המדינה במהלך חודש נובמבר 2004 התקיימו מספר ישיבות גישור בתיק בפני בית המשפט המחוזי אשר לא צלחו. כיום, קבוע מועד הוכחות אחד בלבד ליום 16.6.05. כתב האישום כולל 54 עדים ולכן הדיון בתיק אינו צפוי להסתיים בישיבה הבודדת והיחידה הקבועה לעת עתה וספק איפוא אם שלב ההוכחות יסתיים במשך תקופת המעצר המבוקשת. המשיב הודה במיוחס לו וביצע שחזור. אשר על כן, מבקש בא כוחו לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית משפחתו או לחילופין, לשחררו לחלופת מעצר בדמות מעון נעול בו ישהה המשיב.

על אף קצב התנהלות משפטו של המשיב מבקשת המדינה להורות על הארכת המעצר. את בקשתה תומכת המדינה במסוכנות הנשקפת מהמשיב. זאת ניתן ללמוד הן מהמעשה בו הוא מואשם והן מאופן ביצועו. נחישותו של העורר להוציא אל הפועל את תוכניתו מעלה חשש ממשי שיחזור ויפגע באנשים נוספים. כן, במקרה דנן, לטענת המבקשת, קיים חשש מפני הימלטותו של העורר מפני אימת הדין.

4.אין חולק, כי די היה בראיות נגד המשיב כדי להביא למעצרו עד תום ההליכים נגדו וכי מעשיו מעידים על מסוכנותו הרבה. מעשיו הביאו לקיפוח חיי אדם וזאת בסיומו של אירוע שנמשך שעות מספר במהלכן תקף את המנוח בשתי הזדמנויות שונות. דהיינו, אין מדובר, לכאורה, במעידה של רגע. חומרת מעשיו, בצירוף נחישותו לבצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו, אינן מותירות ספק באשר לסיכון העלול להישקף לבאים בקרבתו. אשר על כן, דומה כי עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לאפשרות המרת מעצרו של העורר בחלופת מעצר אשר תוכל לאיין את מסוכנותו או למצער, להפחיתה במידה משמעותית.

5.הצורך בבחינת חלופת מעצר מתחדד לאור קצב ניהול משפטו של המשיב. בא כוחו של המשיב משיג על קצב ניהולו של המשפט ומצביע על כך שמועד ההוכחות היחיד הקבוע בתיק נקבע ליום 16.6.05.

פעמים מספר חזר והדגיש בית משפט זה את הצורך בניהול יעיל של ההליך הפלילי. חירותו של אדם היא הכלל ואילו מעצרו, בטרם הורשע בדין, מהווה חריג לו. על אחת כמה וכמה שלילת חירותו של אדם באמצעות הארכת מעצר, לאחר שנסתיימה תקופת מעצרו הסטטוטורי מכוח סעיף 62 לחוק (בש"פ 6764/04 מדינת ישראל נ' יוסף מלכה (טרם פורסם, ניתן ביום 1.8.04); בש"פ 4734/04 מדינת ישראל נ' פארס טבאג'ה (טרם פורסם, ניתן ביום 1.6.2004). סמכות זו הוקנתה לשופטי בית משפט זה ולא תופעל, אלא במקרים חריגים המצדיקים את המשך מעצרו של הנאשם על אף שחזקת החפות עדיין עומדת לו. יחד עם זאת, בית המשפט אינו נמנע מלהפעיל סמכותו זו אף במקרים בהם נדרשת הארכת מעצרו של נאשם מספר רב של פעמים (בש"פ 2944/04 מדינת ישראל נ' שושנה ארז , (טרם פורסמה, ניתנה ביום 30.3.05)).

במסגרת הפעלת סמכותו מכוח סעיף 62 הנ"ל, בוחן בית המשפט את קצב ניהולו של ההליך העיקרי נגד הנאשם. שיקול זה עשוי להביא אף לשחרורו של הנאשם, אף על פי שדי בראיות התביעה לצורך המשך מעצרו וקיימת עילת מעצר בעניינו (ראו: בש"פ 10697/02 מדינת ישראל נ' יעקב (ישה) ישייב (לא פורסמה, ניתנה ביום 24.12.02); בש"פ 5070/01 מדינת ישראל נ' הרוש (לא פורסמה, ניתנה ביום 8.7.01); בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסמה, ניתנה ביום 1.4.03)).

6.במקרה דנן עסקינן בקטין השוהה במעצר משך תקופה ארוכה. משפטו נמצא בשלביו הראשונים וסיומו אינו נראה באופק, בין היתר לאור היקפה של רשימת עדי התביעה. פגרת הקיץ ההולכת וקרבה אינה מגדילה את ההסתברות לסיום ההליך בתקופת המעצר המבוקשת על ידי התביעה ודומה כי בירור עניינו של המשיב יימשך עוד זמן ניכר. פעמים רבות התריע בית משפט זה על הקושי הממשי העומד בפניו שעה שמצד אחד מתבקשת הארכת מעצרו של נאשם אשר שחרורו עלול לסכן את הבאים במחיצתו ומן הצד השני, קצב ניהול משפטו רחוק מלהשביע רצון. ברי, כי אין מדובר בשיקול יחיד ועל בית המשפט לאזן בין מכלול השיקולים הרלוונטיים, לרבות זה הנוגע לקצב ניהול המשפט.

במקרה דנן, קציני שירות המבחן המליצו בתסקיריהם מיום 28.10.04 ו – 28.9.04 על בחינתה של חלופת מעצר בדמות מעון נעול. בסופו של יום לא אומצה חלופה זו, בין היתר לאור מחסור במקומות פנויים במעון הנעול בו נבחנה חלופה זו. לאור חלוף הזמן מאז שנבחנה החלופה על ידי קציני שירות המבחן, אני סבורה כי ראוי לבחנה פעם נוספת.

אשר על כן, אני מורה לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר נוסף בו תבחנה מסוכנותו של המשיב ואפשרויות שילובו במסגרת מעון נעול כאמור. תסקיר המבחן יוגש לבית המשפט המחוזי לא יאוחר מיום 28.6.05. טוב יעשו הצדדים לו ינצלו פרק זמן זה לשם הגשת בקשה מוסכמת לבית המשפט המחוזי לקביעת מועדים קודמים לשמיעת התיק למרות נסיונות העבר והקושי למצוא מועדים.

אבקש להעביר עותק מהחלטתי לעיונו של נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.