בש"פ 3063/05 מדינת ישראל נ. מועין ג'מיל ווהבה

1.בפניי בקשה להארכת מעצרו של העורר לתשעים ימים נוספים, מעבר לתקופת המעצר הסטטוטורי, מכוח סמכות בית המשפט לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק ) .

העורר נעצר עד תום ההליכים נגדו על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 18.10.2004 (השופטת ב' בר-זיו). על פי כתב האישום, מואשם העורר ברצח כלתו, אשת בנו המנוח שנפטר כתוצאה ממחלת הסרטן. הרקע לרצח המיוחס לעורר הנו, ככל הנראה, סכסוך שפרץ בין השניים לאחר שבנו המנוח הוריש את כל רכושו לילדיו ורעייתו המנוחה. לנוכח האמור, הואשם העורר בביצוע עבירת רצח בכוונה תחילה (עבירה לפי סעיפים 300(א)(2) ו – 301 לחוק העונשין, התשל"ז-1977).

2.בהחלטת המעצר של בית המשפט המחוזי הסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר. המחלוקת בין הצדדים נגעה למצבו הרפואי של העורר, החולה במחלת הסרטן, ולקיומה של חלופה ראויה בעניינו. בדיון שהתקיים בפניי העלתה באת כוחו של העורר השגות נגד התנהלותו האיטית של ההליך המשפטי בעניינו. לטענתה, באם יחליט בית המשפט על הארכת מעצרו של העורר כמבוקש, לא תתקיימנה ישיבות נוספות במהלך תקופת המעצר הקרובה, למעט שלוש ישיבות הקבועות לעת עתה. באת כוח המדינה ציינה שמשפטו של העורר צפוי עוד להתארך אולם, לנוכח הראיות לכאורה, עילת המעצר ועברו הפלילי, אין מקום להורות על חלופת מעצר בעניינו.

3.דומה כי סלע המחלוקת בין הצדדים נוגע לקצב התנהלות ההליך העיקרי. בהקשר זה, יצוין, כי מאז מעצרו התקיימו חמש ישיבות הוכחות בעניינו של העורר. כמו כן, בתקופת המעצר עליה מתבקש בית המשפט להורות בערר הנוכחי צפויות להתקיים, כאמור, עוד שלוש ישיבות נוספות.

אכן, קיומן של חמש ישיבות בלבד במהלך כל תקופת מעצרו של העורר עד תום ההליכים הנו מצב שאינו משביע רצון ואינו עולה בקנה אחד עם תכליתה של הוראת סעיף 125 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982. הדברים נכונים ביתר שאת לנוכח העובדה כי שלילת חירותו של אדם אשר עומדת לו חזקת החפות הנה החריג לכלל ואילו הארכת מעצרו מכוח סעיף 62 לחוק הנה בחזקת "חריג לחריג" (ראו גם: בש"פ 6764/04 מדינת ישראל נ' יוסף מלכה (טרם פורסם, ניתן ביום 1.8.2004; בש"פ 4734/04 מדינת ישראל נ' פארס טבאג'ה (טרם פורסם, ניתן ביום 1.6.2004)).

בית משפט זה כבר קבע בעבר, כי שיהוי ניכר בניהול משפטו של נאשם עשוי להביא לשחרורו ממעצר, על אף קיומן של ראיות לכאורה, מסוכנותו לחברה וקיומו של חשש מפני הימלטותו מאימת הדין (בש"פ 10697/02 מדינת ישראל נ' יעקב (ישה) ישייב (לא פורסם, 24.12.02); בש"פ 5070/01 מדינת ישראל נ' הרוש (לא פורסם, ניתן ביום 8.7.01); בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, ניתן ביום 1.4.03)). עם זאת, אין שיקול זה עומד בפני עצמו ומקום בו מתבקש בית המשפט להורות על הארכת מעצרו של נאשם, עליו לאזנו עם כלל השיקולים הרלוונטיים בעניין זה (ראו: בש"פ 11151/03 מדינת ישראל נ' ויטלי אברמוב (לא פורסם, ניתן ביום 31.12.2005); בש"פ 1938/05 מדינת ישראל נ' מיכאל נסימוב (לא פורסם, ניתן ביום 7.3.2005); בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' עינאד אבו עסא (לא פורסם, ניתן ביום 5.3.2003)).

4.במקרה דנן, מדובר בהארכת המעצר הראשונה המתבקשת בעניינו של העורר. נתתי דעתי לטענת ההגנה, לפיה בשלושת החודשים הקרובים צפויות להתקיים רק שלוש ישיבות בתיק. סבורה אני, כי על הצדדים, ובודאי שעל התביעה, לפנות בעניין זה לבית המשפט המחוזי בבקשה להוספת מועדי דיונים, ככל שהדבר ניתן במגבלות יומנו של בית המשפט ואם הדבר לא יסתייע, לפנות לנשיא בית המשפט המחוזי על מנת שיסייע בעניין. מכל מקום, באם מספר הישיבות המתוכנן יישאר על כנו, עשוי הדבר להישקל במידה ותתבקשנה הארכות מעצר נוספות בעתיד.

לחובת העורר קמה חזקת מסוכנות ואין כל כרסום בראיות התומכות במיוחס לעורר על פי כתב האישום. בנוסף, לעורר עבר פלילי בתחום עבירות האלימות המעיד על מסוכנותו כלפי החברה בכללותה והסובבים אותו בפרט. לנוכח האמור, דין הבקשה להתקבל והעורר ייעצר לתשעים ימים נוספים החל מיום 2.4.2005 או עד למתן פסק דין בפ"ח 1064/04, לפי המוקדם.