פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
4866/03
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
מהרן וחידי
בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –
מעצרים), התשנ"ו-1996, בת.פ.ח. 1183/02 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב
תאריך הישיבה: ח' בסיון
תשס"ג (8.6.2003)
בשם המבקשת: עו"ד מאיה
חדד
בשם המשיב: עו"ד שירה
מרוז
החלטה
בכתב האישום אשר הוגש נגד המשיב בתאריך 12.9.02, יוחסה לו עבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין. נטען, כי במהלך בילוי במועדון התנהג המשיב בצורה בוטה כלפי חברתו של המנוח, מוחמד ג'אבר. בעקבות כך העיר המנוח למשיב על התנהגותו, אך לא זו בלבד שהמשיב לא הרפה מיריבו, אלא שבעת שבני הזוג יצאו מהמועדון התלהט הויכוח שנית, ובמהלכו שלף המשיב סכין ודקר את המנוח דקירה אחת בחזהו, אשר גרמה למותו.
בחודש אוקטובר נעצר המשיב עד תום ההליכים, ועתה כשעומדים להסתיים תשעת חודשי המעצר מאז הגשתו של כתב האישום, עותרת המדינה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים.
הקושי הכרוך בבקשת המדינה נובע מהעובדה כי הראיות בתיק זה טרם החלו להישמע, אף שחלקו של האשם רובץ לפתחו של המשיב, הואיל ועד לחודש דצמבר 2002 טרם הסדיר את עניין ייצוגו. אולם משעניין זה הוסדר, נקבע התיק לשמיעה לשלושה מועדים בחודש מאי 2003, אך מועדים אלה בוטלו מחמת אילוצים של בית המשפט. עתה אמור הדיון להתחדש ביום 30.6.03, ונדמה כי הכול מסכימים שמועד זה לא יספיק לשמיעת התיק כולו, שהרי מספרם של עדי התביעה בלבד הוא 27.
בית משפט זה הדגיש לא אחת, כי השימוש בסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, צריך להיעשות במשורה, הואיל וסעיף זה נועד לתת מענה למקרה החריג, היינו, אותם מקרים שבהם נעשה הכול כדי לסיים את המשפט תוך תשעת החודשים, ואסור לעשות בו שימוש בדרך של שגרה (בש"פ 5070/01, בש"פ 7833/99, בש"פ 4918/01, בש"פ 4150/99). אך העומס הרובץ על בתי המשפט גורם בתדירות גוברת והולכת לכך שהמדינה נאלצת לעתור שוב ושוב להארכת מעצר מעבר לתקופה אותה הכתיב המחוקק. זהו מצב שלא ניתן להשלים עימו לאורך זמן, ולכך דרוש פתרון מערכתי, שאם לא כן, ומתוך כוונה לקיים את מצוותו של סעיף 61 לחוק וללכת בתלם אותו התווה חוק המעצרים, לא יהיה מנוס מלהורות על שחרורם של נאשמים שמשפטם מתמשך עד אין קץ, גם אם מחלק מנאשמים אלה נשקפת סכנה לציבור.
באשר לעניינו של המשיב שבפני, כאמור, השיהוי במשפטו אינו רובץ לפתחו של בית המשפט בלבד, וגם הוא עצמו תרם לתוצאה זו. זאת ועוד, העבירה המיוחסת למשיב אין חמורה ממנה, שהרי במעשיו הוא קיפד את פתיל חייו של אדם. במצב זה, וחרף דרישתו של סעיף 61 לחוק המעצרים, הנסיבות מחייבות את המשך מעצרו של המשיב. עם זאת, יהיה על בית המשפט המחוזי לקבוע מועדים נוספים לשמיעתו של התיק, כדי שזה יסתיים תוך תקופת המעצר עליה אורה, ואם הדבר לא יתאפשר יוכל המשיב לעתור לבחון שוב את שאלת המשך מעצרו.
לסיכום, מעצרו של המשיב מוארך בתשעים ימים, שתחילתם ביום 12.6.03 או עד למתן הכרעת הדין בת.פ.ח. 1183/02 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, הכול לפי המוקדם.
ניתנה היום, ח' בסיון תשס"ג
(8.6.2003).
ש ו פ ט