בש"פ 5278/05 מדינת ישראל נ. פלוני

1.בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. כנגד המשיב הוגש כתב אישום בו מיוחסות לו ביצוע עבירות של מעשה סדום בקטין בן משפחה על ידי אחראי (הורה), מעשה מגונה בקטין בן משפחה ואיומים. המעשים, כך על פי החשד, בוצעו בביתו של המשיב, אותה הכיר כשנה עובר לאירועים המתוארים בכתב האישום.

על פי האמור בכתב האישום, במהלך נסיעתם של המשיב וביתו במכוניתו, הציע המשיב לסייע לביתו בשחרור ידידה ממעצר בתמורה לכך שתקיים עימו יחסי מין. המתלוננת פרצה בבכי וסירבה. אף על פי כן, הסכימה כי המשיב יבצע בה מעשה אוראלי. השניים פנו לכיוון תל אביב ושם שכרו חדר בבית מלון. לאחר שהחל המשיב לבצע בה מין אוראלי היא ביקשה שיפסיק. הוא סירב ואף ביצע בה מעשה סדום. לאחר מכן איים עליה, כי אם תספר על האירוע הוא ירצח אותה, את אימה ואת אחיה.

2.המשיב נעצר בהחלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט ח' כבוב) מיום 14.6.04, אשר מצא כי יש די בראיות נגד המשיב וכי קמה לגביו חזקת מסוכנות שלא הופרכה ואשר לא ניתנת לאיון באמצעות חלופת מעצר, זאת בשים לב למעשים המיוחסים למשיב ולאיומים שהשמיע. מעצרו של המשיב הוארך בתשעים ימים בהסכמה בהחלטת בית משפט זה מיום 18.1.05 (כב' השופט א' רובינשטיין). בתום פרק זמן זה הוארך מעצרו של המשיב פעם נוספת, הפעם ב – 45 ימים, בהחלטת בית משפט זה מיום 4.5.05 (כב' השופט א' רובינשטיין). בהחלטתו עמד בית המשפט על קצב ניהולו האיטי של ההליך העיקרי בעניינו של המשיב והורה לתביעה לפנות לבית המשפט בבקשה להוסיף מועדים נוספים לשמיעת המשפט.

מבקשת התביעה עולה, כי סמוך לאחר מתן החלטת בית המשפט המחוזי פנתה בבקשה להוספת מועדים כאמור. בית המשפט המחוזי הציע לצדדים שלושה מועדים נוספים, אולם בא כוחו של המשיב דחה את המועדים המוצעים ונקבעה ישיבה נוספת אחת בלבד בתיק ליום 2.6.05. ביום זה נסתיימה שמיעת כל עדי התביעה. ביום 9.6.05 התנהל דיון נוסף אליו לא הגיעו עדים ובית המשפט דחה את קיום הדיון ליום 15.6.05. כמו כן, הודיעוני הצדדים כי נקבע יום דיונים מלא ליום 19.6.05.

3.לטענת המבקשת, המעשים המיוחסים למשיב כלפי ביתו מקימים עילת מעצר לאור מסוכנותו, ולכך מצטרף החשש לשלומה של המתלוננת ובני משפחתה, וזאת לאור האיומים שהשמיע באוזניה המשיב. כן, על אף שהמתלוננת כבר העידה בפני בית המשפט, קיים חשש מפני שיבוש הליכי המשפט. חשש זה נתמך במזכר שהוגש במהלך הדיון שהתקיים בפניי, בו מתועדים דברים שנאמרו על ידי המתלוננת למתמחה של התובעת בתיק. מדברי המתלוננת עולה שהמשיב נהג להתקשר ל"מדרשיה" בה שהתה מדי יום ושוחח עימה על נושאים הקשורים למשפט. שיחות הטלפון נפסקו רק לאחר שנאמר למשיב שהמתלוננת אינה שוהה עוד ב"מדרשיה".

בטיעונו, בא כוחו של המשיב עומד על ניהולו האיטי של משפט המשיב. לטענתו, לא ניתן יהיה לסיים את המשפט בישיבה שנקבעה ליום 19.6.05 ובשל הפגרה ההולכת וקרבה, לא יהיה מנוס מהגשת בקשה נוספת להארכת מעצרו של המשיב. בהחלטתו האחרונה של בית משפט זה קבע השופט א' רובינשטיין, כי לאור העובדה שמדובר בתיק שאינו רב עדים ספק "אם יהא מקום להארכה נוספת" ולכן נתבקש בית המשפט לבחון את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

4.אכן, ניהול משפטו של נאשם בקצב שאינו משביע רצון עשוי להוות שיקול כבד משקל בסוגית המשך מעצרו של נאשם, עוד בטרם הופרכה חזקת חפותו. לפיכך, אין זה מן הנמנע, כי בית המשפט יורה על שחרורו ממעצר של נאשם לחלופת מעצר מקום בו משפטו מתנהל בעצלתיים, אף אם קיימות נגדו ראיות לכאורה במידה מספקת ועילת מעצר (בש"פ 10697/02 מדינת ישראל נ' יעקב (ישה) ישייב (לא פורסמה, ניתנה ביום 24.12.02); בש"פ 5070/01 מדינת ישראל נ' הרוש (לא פורסמה, ניתנה ביום 8.7.01); בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסמה, ניתנה ביום 1.4.03); בש"פ 5205/03 מדינת ישראל נ' נסרין מסראווה (לא פורסמה, ניתנה ביום 18.6.03); בש"פ 4783/03 מדינת ישראל נ' שוריק אגרונוב (לא פורסמה, ניתנה ביום 2.6.03)). בכך באה לידי ביטוי ההשקפה, כי השימוש בסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיהפ-מעצרים), התשנ"ו-1996 ייעשה במקרים חריגים ולא כבשגרה (בש"פ 5205/03 הנ"ל ).

יחד עם זאת, גם אם נוכח בית המשפט, כי משפטו של הנאשם התנהל בקצב איטי מדי, הרי שאין הדבר יביא בהכרח לשחרורו ממעצר. על בית המשפט להכריע בדבר לאור איזון בין האינטרסים השונים – אינטרס הנאשם לניהול משפטו במהירות המרבית וצמצום ימי מעצרו, אינטרס הקורבן למניעת פגיעה חוזרת בו על ידי הנאשם והאינטרס הציבורי שבניהול תקין של ההליך המשפטי, מבלי שזה ישובש על ידי הנאשם או מי מטעמו. אשר על כן, בית המשפט עשוי להורות על המשך מעצרו של הנאשם, גם במקרים בהם נוכח שמשפטו של הנאשם מתמשך פרק זמן ארוך, מעל ומעבר לרצוי (בש"פ 11151/03 מדינת ישראל נ' ויטלי אברמוב (לא פורסם, ניתן ביום 31.12.2005); בש"פ 1938/05 מדינת ישראל נ' מיכאל נסימוב (לא פורסם, ניתן ביום 7.3.2005); בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' עינאד אבו עסא (לא פורסם, ניתן ביום 5.3.2003)).

5.אין חולקין כי נשקפת סכנה מן המשיב, הן כלפי בתו שלו, והן כלפי נערות אחרות. מי שלא היסס לכאורה לבצע בביתו שלו את אשר ביצע, עלול לתקוף אחרות ולנסות לבצע בהן את זממן. כמו כן, המשיב לא היסס לאיים ברציחת בתו, אימה ואחיה ובנסיבות אלו אין כל חלופת מעצר אשר תוכל להבטיח את ביטחונם, אלא המשך החזקתו מאחורי סורג ובריח.

אכן, ניהול משפטו של המשיב לא היה חף מקשיים. יחד עם זאת, התביעה מילאה אחר הנחיית בית משפט זה, הגישה בקשה להוספת מועדים ואכן, ניסיונה נשא פרי. בנסיבות אלו, ולאור העובדה כי הוספו מועדים לשמיעת משפטו של המשיב, המקרבים באופן משמעותי את סיומו של ההליך המתנהל נגד הנאשם, מצאתי להיעתר לבקשה.

כאמור, לאחר שמיעת הבקשה בפניי עתיד היה להתקיים דיון נוסף בעניינו של המשיב ביום א', 19.6.05. טוב יעשו הצדדים אם יבחנו את האפשרות לקבוע מועדי דיונים נוספים אשר יאפשרו את סיומו של המשפט עוד בטרם הפגרה.

לנוכח האמור, דין הבקשה להתקבל.