בש"פ 5205/03 מדינת ישראל נ. אסעד מסראווה

בכתב-אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, יוחסו למשיבה עבירות של ניסיון לרצח ושידול לרצח. נטען, כי בין המשיבה לאחיו של בעלה נרקמה מערכת יחסים אינטימית, ובעקבות כך קשרו השניים להמית את הבעל במטרה לזכות בכספי ביטוח החיים שלו וכן כדי למסד את יחסיהם. לאחר שניסיונות ראשונים לגרום למותו של המנוח לא הצליחו, הם הכניסו לסוד העניין אדם נוסף (הנאשם השלישי בכתב האישום), וביום 21.11.01 נורה המנוח בעת שישב ברכבו, ושישה קליעים שפגעו בו גרמו למותו.

בתאריך 17.1.02 נעצרה המשיבה עד תום ההליכים, ומאז ועד היום טרם הסתיים הדיון בעניינה. עד לחודש נובמבר 2002 התנהל המשפט, פחות או יותר, כסדרו, אך אז הודיע נאשם מס' 1 כי הוא בוחר שלא להעיד להגנתו, ובעקבות כך ביקשה המדינה להפריד את הדיון בעניינו. עקב כך, לא ניתן היה להמשיך במשפטה של המשיבה, הואיל והמדינה ביקשה להעיד את נאשם מס' 1 גם במשפטה-שלה. ההמתנה לצורך כך נמשכה עד לחודש מרץ 2003, הואיל ורק אז התאפשרה העדתו של נאשם מס' 1, ובעקבות כך סיימה המדינה את הבאת ראיותיה ביום 13.4.03, והדיון נדחה לצורך שמיעתה של פרשת ההגנה. בית המשפט קבע לכך שני מועדים בחודש יוני, ונראה כי יש ממש בחששה של באת-כוח המשיבה, כי אותם מועדים לא יספיקו כדי להביא את ההליכים בעניינה של המשיבה לסיומם, שהרי בנוסף לפרשת הגנה יידרש זמן להכנת הסיכומים וגם לכתיבתה של הכרעת הדין. בנוסף לכל אלה יש לתת את הדעת גם לפגרת בתי המשפט העומדת בפתח, והמסקנה היא איפוא, כי במידה גבוהה של סבירות יהיה צורך בהארכת מעצר חמישית בטרם יסתיימו ההליכים בתיק זה.

מצב זה הוא ככל הנראה תולדה של העומס המוטל על בית המשפט המחוזי בתל-אביב, אך אותו עומס אינו יכול לפטור איש ממסגרת המועדים שהכתיב המחוקק בסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. כפי שכבר התבטאתי לא אחת, נועד סעיף 62 לחוק לתת מענה למקרים החריגים, ואסור שהשימוש בו ייעשה כדבר שבשגרה. חוששני שעניינה של המשיבה אינו נכנס לגדרם של אותם חריגים, ועל כן מסקנתי היא כי הגיעה השעה להורות על שחרור המשיבה. לצורך כך אני מאריך את מעצרה עד ליום ט"ז בתמוז תשס"ג (16.7.2003), כדי לאפשר לה להציע לבית המשפט המחוזי חלופת-מעצר. אם כך תעשה, ואם החלופה תימצא ראויה, מתבקש בית המשפט להוסיף ולקבוע את תנאי השחרור האחרים.