בש"פ 10010/06 מדינת ישראל נ. פלוני

בפניי בקשה (עשירית) להארכת מעצרו של המשיב על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). תחילה עתרה המבקשת להארכת המעצר בתשעים ימים אך במהלך הדיון צימצמה את הבקשה ועתרה להארכת המעצר בארבעים וחמישה ימים מיום 15.12.2006 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1078/04 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.

1.ביום 26.4.2004 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות מין בבתו הביולוגית (להלן: המתלוננת ), ילידת 1987. על פי כתב האישום, סמוך לחג פורים תשס"ד ביצע המשיב במתלוננת, אליה התוודע כשנה לפני כן, מעשה סדום ומעשה מגונה. במהלך ביצוע המעשים ביקשה המתלוננת מהמשיב שיחדל ודחפה אותו מעליה, אך הלה המשיך במעשיו, תוך שימוש בכוח ושלא בהסכמתה החופשית. כמו כן נטען בכתב האישום כי המשיב איים על המתלוננת שאם תתלונן נגדו במשטרה ירצח אותה, את אימה ואת אחיה וכי חזר על איומיו בהזדמנויות שונות.

2.ביום 14.6.2004 הורה בית המשפט המחוזי (השופט ח' כבוב) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו וכי נשקפת ממנו מסוכנות שלא ניתן לאיינה בחלופת מעצר. משחלפו תשעה חודשים האריך בית משפט זה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים בהסכמת הצדדים (בש"פ 629/05, השופט רובינשטיין ). בתום תקופה זו, האריך בית המשפט את המעצר ב-45 ימים

נוספים והורה למבקשת לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה להוספת מועדים לשמיעת המשפט, בעמדו על הקצב האיטי בו מתנהל ההליך (בש"פ 3820/05, השופט רובינשטיין). ביום 21.6.2005 האריך בית המשפט פעם נוספת את מעצרו של המשיב נוכח המסוכנות הנשקפת ממנו ונוכח העובדה שנוספו מועדים לשמיעה (בש"פ 5278/05, השופטת ע' ארבל). לאחר מכן, הוארך מעצרו של המשיב בהסכמתו שש פעמים נוספות. תקופת ההארכה התשיעית מסתיימת, כאמור, ביום 15.12.2006.

3.משפטו של המשיב הינו כיום על סף סיום. הצדדים הגישו זה מכבר את סיכומיהם (המבקשת ביום 18.12.2005 והמשיב ביום 24.5.2006), ומועד הכרעת הדין נקבע ליום 19.11.2006 אך נדחה ביוזמת בית המשפט ליום 7.1.2007. בקשה מוסכמת להקדמת מועד זה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (אב בית הדין, השופט ש' טימן), אשר ציין כי דחיית המועד "מתחייבת עקב סבב חופשות שנכפה על ההרכב, בחודש נובמבר ובחודש דצמבר... לפיכך אין זה ניתן - טכנית - להקדים את המועד שנקבע, ואנו מתנצלים על כך".

4.מכאן הבקשה העשירית להארכת המעצר. לטענת המבקשת, המעשים המיוחסים למשיב מעידים על מסוכנותו הרבה לציבור בכלל ולמתלוננת ולאימה בפרט. מסוכנות זו לא קהתה לטענת המבקשת בפרק הזמן שחלף מאז תחילת המעצר. המבקשת מוסיפה ומציינת כי הגישה בקשה מוסכמת להקדמת המועד למתן הכרעת הדין, אך זו נדחתה על ידי בית המשפט. נוכח האמור לעיל ונוכח השלב המתקדם בו מצוי ההליך ("הישורת האחרונה" כהגדרתה), טוענת המבקשת כי מן הראוי לשוב ולהאריך את המעצר. המשיב מצידו מתנגד לבקשה וטוען כי חלפו כמעט שלוש שנים מעת הגשת כתב האישום נגדו. עוד טוען המשיב כי על פי סעיף 181א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ), אמורה הכרעת הדין להינתן בתוך 30 ימים מיום הגשת הסיכומים וכי במקרה שלפנינו חלפה חצי שנה מיום הגשתם והכרעת הדין טרם ניתנה. זאת, מבלי שניתנה על ידי המשיב הסכמה להארכת התקופה מעבר למועד המקורי שנקבע למתן הכרעת הדין (19.11.2006) ומבלי שהוגש כל דיווח בעניין זה לנשיא בית המשפט העליון, כנדרש.

5.אכן, יש צדק רב בטרונייתו של המשיב על כך שהכרעת הדין בעניינו טרם ניתנה למרות שחלפה למעלה מחצי שנה מעת הגשת הסיכומים. טעמיו של בית המשפט לדחיית מועד מתן הכרעת הדין אין בהם, על פני הדברים, כדי להצדיק את הדחייה בהינתן התקופה הממושכת כל כך שבה נתון המשיב במעצר. יחד עם זאת, נוכח מסוכנותו הרבה של המשיב עליה עמד בית משפט זה בהחלטותיו הקודמות, נוכח צימצום פרק הזמן המתבקש להארכת המעצר (ארבעים וחמישה ימים) ונוכח שלב הסיום שבו מצוי ההליך, אני נעתרת לא בלי התלבטות לבקשת ההארכה על מנת שניתן יהיה לסיים את ההליך בעוד המשיב נתון במעצר. בשולי ההחלטה אני רואה לנכון להוסיף כי מן הראוי שבית המשפט המחוזי לא יחסוך מאמץ על מנת להחיש ככל הניתן את סיום ההליכים בעניינו של המשיב.

מעצרו של המשיב מוארך אפוא בארבעים וחמישה ימים או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 1078/04 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.