בש"פ 6276/06 מדינת ישראל נ. ראיף אבו אחמד

1.זוהי בקשה חמישית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 1080/04 בבית-המשפט המחוזי בנצרת.

2.כתב-האישום מייחס למשיב עבירות של רצח, עבירות בנשק והשמדת ראיה. העובדות המתוארות בכתב-האישום הן, בקצרה יתירה, אלה: המשיב הכיר במשך מספר שנים את נעים סורי (להלן – נעים ) ואת עזמי הווארי (להלן – המנוח ). בשלב מסוים סיפר נעים למשיב, כי המנוח עמד מאחורי תקיפה שהותקף המשיב בעבר, אשר כתוצאה ממנה נחתך בפניו, וכי המנוח הפיץ שמועות גנאי על אשתו של נעים. ביום 27.9.2004 התקשר נעים אל המשיב וביקש ממנו להגיע בדחיפות לדירה מסוימת. כשהגיע המשיב אל הדירה, ראה את המנוח שוכב על רצפת הדירה, כשהוא פצוע בראשו. נעים סיפר למשיב כי זה עתה ירה בראשו של המנוח וביקש מהמשיב לעזור לו להיפטר מן המנוח. המשיב ונעים עטפו את המנוח בסדין, העמיסו אותו על רכבו של המשיב והובילו אותו לשטח המשמש להשלכת פסולת בניין, שם השליכו את המנוח מן הרכב. בעת ששכב המנוח על האדמה, ירה בו נעים יריה נוספת בראשו, ואז נתן את האקדח למשיב, אשר ירה עוד שתי יריות בראשו על-מנת לוודא את מותו. כתוצאה מן היריות, מת המנוח מפגיעה מוחית קשה. לאחר מכן, עזבו המנוח ונעים את המקום ודאגו להשמדת הסדין בו עטפו את המנוח. נעים, בידיעת המשיב ובהסכמתו, דאג לניקוי הדירה וחדר המדרגות מן הדם שניתז כתוצאה מהירי במנוח, והמשיב שטף את הרכב ודאג להחלפת הצמיגים בו, במטרה להשמיד את הראיות לרצח המנוח.

3.כתב-האישום הוגש לבית-המשפט המחוזי בנצרת ביום 16.12.2004. ביום 3.2.2005 הורה בית-המשפט המחוזי ( השופט ב' ארבל ) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בחלוף תשעה חודשי מעצר, ביום 13.9.2005, האריך בית-משפט זה ( השופטת חיות ) את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. בהמשך, בהסכמת בא כוח המשיב, האריך בית-משפט זה את מעצרו לתקופות של תשעים ימים נוספים בכל פעם (החלטת השופטת ביניש מיום 11.12.2005; החלטת השופט לוי מיום 7.3.2006), ולאחר מכן הוארך המעצר, בהסכמת בא כוח המשיב, בששים ימים נוספים (החלטת

השופטת

חיות מיום 2.7.2006). ביום 2.7.2006, הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד תום ההליכים. הבקשה נדחתה ביום 13.7.2006, בהחלטת בית-המשפט המחוזי ( השופט ב' ארבל ).

4.בבקשה שלפניי טוענת המדינה, כי מסוכנותו של המשיב ברורה וממשית. זאת, נוכח חומרת העבירות ועברו הפלילי, הכולל הרשעות בעבירות אלימות, סחיטה וסמים. לטענתה, חלוף הזמן לא הקהה את המסוכנות. כן טוענת המדינה, כי קיים חשש מהותי שהמשיב ינסה לשבש את מהלכי משפטו אם ישוחרר, לאור מאמציו להשמיד הראיות לביצוע הרצח. בנוסף, טוענת המדינה, כי קיים חשש מובהק להימלטותו של המשיב מן הדין, הן משום חששו מפני עונש מאסר משמעותי שיושת עליו, והן משום שהוא מיועד להיות עד תביעה במשפטו של נעים ויתכן כי יבקש להימלט מחובתו זו. המדינה מבהירה כי פרשת התביעה הסתיימה וכי נקבעו מועדים לשמיעת פרשת ההגנה בתאריכים: 20.9.2006 ו- 6.11.2006.

בא כוח המשיב טוען, לעומתה, כי המשיב עצור מזה כשנתיים וכי חל כרסום בחומר הראיות, באופן שמפחית משמעותית את הסיכוי להרשעת המשיב בעבירת הרצח. לטענתו, בנסיבות שנוצרו יש להורות על שחרורו של המשיב, באשר הותרתו במעצר במשך שנתיים ימים אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם הרציונל של סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן –

החוק ). בנוסף, טוען הוא, כי טענת המדינה בדבר חשש להימלטות המשיב טעונה הוכחה, וכזו לא הובאה.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, אם כי לתקופה של ששים ימים בלבד. המדובר אכן בהארכת מעצר חמישית, מעבר לתקופת המעצר הבסיסית בת תשעת החודשים, כך שהמשיב מוחזק במעצר תקופה ממושכת ופרשת ההגנה במשפטו טרם החלה. במצב דברים זה, יש לשוב ולבחון ביתר שאת את נקודת האיזון הראויה בין שיקולי השמירה על בטחון הציבור וההגנה על תקינות ההליך הפלילי, לבין שיקולי ההגנה על חירותו האישית של הנאשם, וככל שתקופת המעצר מתארכת לצורך ניהול המשפט, נוטה האיזון לטובת ההגנה על חירות הנאשם (ראו בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין , החלטה מיום 2.4.2003, מפי השופטת פרוקצ'יה ). עם זאת, העבירות בהן מואשם המשיב הן חמורות ביותר ומעידות על מסוכנותו כי רבה היא. עברו הפלילי אף מעצים מסוכנות זו. יתר על כן, עובדות כתב-האישום מעלות יסוד לחשש סביר מפני שיבוש הליכי משפט, שכן על-פי המיוחס לו, השמיד המשיב את הראיות לרצח המנוח. בנסיבות אלו, ובהתחשב בכך שפרשת התביעה נסתיימה ובית-המשפט המחוזי קבע שני מועדים לאחר הפגרה לשמיעת פרשת ההגנה, אין מקום בשלב זה להורות על שחרורו של המשיב. עם זאת, בשים לב לכך שהמועד השני נקבע ליום 6.11.2006, על המדינה לפנות לבית-המשפט המחוזי ולבקש את הקדמת מועד הדיון השני, וכן לבקש קביעת מועד נוסף לראיות ההגנה, במטרה לסיים את ההוכחות המשפט במועד נראה לעין.

בטיעונו בפניי נמנע בא כוח המשיב מלטעון ישירות ומפורשות בדבר הכרסום שחל, לדעתו, בראיות לכאורה. אכן, טענות בעניין זה צריכות להיבחן בפני הערכאה הדיונית בהליך של עיון חוזר, ולא בפני בית-משפט זה במסגרת דיון בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק (ראו בש"פ 11430/05 מדינת ישראל נ' חג'ג' , החלטה מיום 20.12.2005, מפי השופטת ביניש ). ואמנם, כמצוין לעיל, המשיב הגיש לאחרונה בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר, אך בית-המשפט המחוזי דחה אותה.

6.אני נעתר אפוא לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בששים ימים נוספים, החל מיום 11.8.2006, או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 1080/04 בבית-המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.