בש"פ 1361/05 מדינת ישראל נ. סטניסלב מרקו

בפניי בקשה רביעית להארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

נגד המשיבים ואדם נוסף בשם ולרי גונצ'רוב (להלן: גונצ'רוב ) הוגש ביום 24.8.03 כתב אישום בו יוחסו להם עבירות של רצח, שלילת כושר התנגדות לשם ביצוע עבירה, גניבה, ידיעות כוזבות ושיבוש מהלכי משפט.

באישום הראשון בכתב האישום נטען כי ביום 7.8.03 נפגשו המשיב 2, גונצ'רוב ואיגור קרנט (להלן: המנוח ) בבית קפה בעיר ערד (להלן: בית הקפה ). כן נטען כי המשיב 2 ערבב 6 כדורי "קלונקס", שהינם כדורי הרגעה ושינה, בשתייה החריפה ששתה המנוח, ללא ידיעתו. מאוחר יותר, כך נטען, הגיע לבית הקפה גם המשיב 1 והזמין לביתו את החבורה שישבה בו. על פי הנטען, בבית המשיב 1 ערבב המשיב 2, בידיעת המשיב 1, שני כדורי "קלונקס" נוספים בתוך כוס שתייה חריפה שיועדה למנוח והמשיב 1 הגיש למנוח את הכוס. עוד נטען כי המשיב 2 סיפר למשיב 1 על כך שקודם לכן, בבית הקפה, ערבב בכוסו של המנוח 6 כדורי "קלונקס". כתוצאה מהאלכוהול וכדורי ה"קלונקס" ששתה איבד המנוח את פכחונו וכושר התנגדותו, כך נטען, והמשיבים נטלו ממנו 800 ₪, 6$, כרטיס אשראי, שרשרת זהב, מכשיר טלפון נייד וכן את מפתחות רכבו. עוד נטען כי המשיבים וגונצ'רוב דחפו את המנוח למושב האחורי של רכבו והמשיב 1 הסיע את הרכב לרחוב הסמוך, יצא מהרכב, נעל אותו והשליך את המפתחות לתוך פתח צר שנותר בחלון הדלת הקדמית. על פי הנטען, באותה שעה שררה בערד טמפרטורה של 19 מעלות ובמהלך היום הגיעה הטמפרטורה עד 32 מעלות. כתוצאה מהיפרתרמיה (תסמונת אפקט החום), כך נטען, נפטר המנוח ברכב הסגור. באישום השני בכתב האישום נטען כי לאחר האירוע חזר המשיב 1 לביתו והשליך את כל הכוסות והבקבוקים בהם השתמשו באותו הערב. המשיב 2 וגונצ'רוב חזרו לבית הקפה, כך נטען, סיפרו למלצרית כי הותקפו ונשדדו וביקשו להזמין משטרה. עוד נטען כי המשיבים וגונצ'רוב הגיעו לתחנת המשטרה ומסרו תלונת שווא, לפיה המשיב 2 וגונצ'רוב נשדדו על ידי בדואים והמשיב 1 הגיע למקום והצילם.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים. ביום 22.9.03 נעתר בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ר' ברקאי ) לבקשה. נוכח התמשכות הליכי משפטם של המשיבים ביקשה המדינה שלוש פעמים להאריך את מעצרם ב-90 ימים. בהסכמת באי-כוחם של המשיבים, נעתר בית משפט זה לשלוש הבקשות האמורות (בש"פ 4538/04 מדינת ישראל נ' מרקו (לא פורסם); בש"פ 7579/04 מדינת ישראל נ' מרקו (לא פורסם); בש"פ 10234/04 מדינת ישראל נ' מרק ו (לא פורסם)).

בבקשה שבפניי עומדת באת-כוח המדינה על כך שפרשת התביעה במשפטם של המשיבים הסתיימה כבר ביום 4.5.04 ואילו פרשת ההגנה התעכבה נוכח העובדה שחמישה דיונים התבטלו. באת-כוח המדינה טוענת כי שניים מהדיונים האמורים התבטלו בשל אי התייצבותו של סנגורו של המשיב 2, דיון אחד התבטל בשל אי נכונותו של סנגורו של המשיב 2 להעיד את מרשו ודיון אחר התבטל בשל איחורם של שני הסנגורים. כן טוענת באת-כוח המדינה כי בהתחשב במסוכנותם הרבה של המשיבים ובשלב המתקדם בו מצוי משפטם, יש להאריך את מעצרם ב-90 ימים נוספים, על אף התמשכות הליכי המשפט.

מנגד, טוענים באי-כוחם של המשיבים כי יש לשחרר את מרשיהם לחלופת מעצר נוכח התמשכות הליכי המשפט. בא-כוח המשיב 2 מוסיף וטוען כי חל כרסום בראיות המוכיחות לכאורה את אשמתו של מרשו באישומים המיוחסים לו נוכח עדותו של פתולוג מטעם המדינה, לפיה חלקו של ה"קלונקס" בגרימת מותו של המנוח היה זניח. עוד מסביר בא-כוח המשיב 2 כי קיבל את התיק רק ביוני 2004, כחצי שנה לאחר תחילת המשפט, וכי העיכובים בשמיעת המשפט נגרמו בשל בקשתו להציג בפני בית המשפט חוות דעת מומחה וכן בשל סיבות נוספות שלא היו תלויות בו.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. משפטם של המשיבים אמנם התעכב, אולם מן המשיבים נשקפת מסוכנות רבה, נוכח אופיים של המעשים המיוחסים להם, אשר קיפחו חיי אדם. מסוכנות זו לא קהתה עם חלוף הזמן. יצוין כי הדחיות החוזרות ונשנות במועדי הדיונים אינן הסיבה להארכת מעצרם של המשיבים; בא-כוח המשיב 2 הסביר לבית המשפט את הסיבות לדחיות האמורות ומוענה אני לקבל כי סיבות אלו היו מוצדקות. כבר אמרנו לא אחת כי התמשכותו של המשפט אינה בהכרח ב"אשמתו" של צד, וקיימים אילוצים בניהול המשפטים בשיטה שלנו. לפיכך, המבחן להארכת המעצר הוא בראש ובראשונה מידת המסוכנות הנשקפת מהשחרור; אף כי בנסיבות מתאימות, חלוף הזמן כשלעצמו עשוי לשנות את האיזון בין המסוכנות לשלילת החירות.

באשר לטענות בא-כוח המשיב 2 לענין הכרסום בחומר הראיות, ממנו יש ללמוד לכאורה על חלקו המשני של המשיב 2 באירוע הרצח, הרי שמקומן של טענות אלו אינו בהליך הנוכחי אלא בהליך של בקשה לעיון חוזר. ככלל, בית משפט זה, בבוחנו בקשה להארכת מעצר, אינו בוחן מחדש את קיומן של ראיות לכאורה, אלא מתייחס למכלול הנסיבות הקשורות לניהול המשפט ולהתמשכות ההליכים אל מול המסוכנות הצפויה משחרורו של הנאשם.

אשר על כן, בקשת המדינה מתקבלת ואני מורה בזאת על הארכת מעצרם של המשיב ב-90 ימים נוספים החל מיום 15.2.05 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 971/03 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.