בש"פ 4869/05 מדינת ישראל נ. יחיא טורק

1.

בפני בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן - חוק המעצרים) להארכת מעצר אחת-עשרה מעבר לתשעה חודשים לתקופה של תשעים יום החל מיום 1.6.05.

2.

נגד המשיב הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי, המייחס לו עבירה של רצח, ניסיון לרצח והיזק בחומר נפיץ. כעולה מכתב האישום, המשיב קשר ביחד עם אחרים לגרום בכוונה תחילה למותו של המתלונן על-ידי הצמדת מטען חבלה לרכבו אשר יופעל עם תחילת נסיעת הרכב. המשיב הכין ביחד עם אחר, מטען חבלה וחיבר לו מגנטים כדי להצמידו לרכב ומסר את המטען לשני אחרים לשם הצמדת המטען לרכבו של המתלונן, כפי שאכן נעשה. כתוצאה מכך, ביום 27.4.99, כאשר המתלונן ובנו בן השלוש נכנסו לרכב לשם נסיעה, התפוצץ המטען והבן נהרג.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביום 20.8.02, הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים. בית המשפט המחוזי הורה, בהסכמת המשיב, על מעצרו עד לתום ההליכים כנגדו.

4.

התמשכות ההליכים בתיק זה, הנה חריגה ביותר ונעוצה בשלל רב של נסיבות כמפורט להלן: בתחילה נקבעו מספר מועדי הוכחות בתיק לחודש נובמבר 2002, אולם, לבקשת בא כוחו של המשיב דאז, מועדים אלו בוטלו ונקבעו מועדים חדשים בחודש מרץ 2003; בתחילת חודש מרץ 2003 הורחב הסכם עד מדינה אשר נחתם עם המשיב עוד ביום 23.6.02, גם לתיק זה. על פי הסכם זה, הסכים המשיב כי ייעצר עד תום ההליכים נגדו. במסגרת הסכם זה, הושהו ההליכים בתיק למספר חודשים. הסכם עד המדינה בוטל לאחר מכן על-ידי המבקשת בשל הפרתו; לאחר ביטול הסכם עד המדינה בחודש יוני 2003, הודיע ב"כ המשיב כי הוא מבקש לעתור לבג"ץ כנגד ביטול ההסכם ועל כן ביקש לדחות את מועדי ההוכחות. ב"כ המשיב גם טען כי טרם קיבל את חומר החקירה בתיק ועל כן ביקש דחייה נוספת בדיון. בשל כך, שמיעת ההוכחות נדחתה לחודש נובמבר 2003; גם מועדי ההוכחות שנקבעו לחודש נובמבר 2003 בוטלו בשל מצב בריאותו של בא כוחו של המשיב. המשיב שכר שירותיו של עו"ד אחר לשם בחינת האפשרות לייצגו ונקבעו מועדי הוכחות לחודשים ינואר ופברואר 2004; עוה"ד החדש הודיע לבית המשפט כי לא ייטול על עצמו את ייצוג המשיב. כך הודיע גם עו"ד נוסף שהמשיב ביקש לשכור את שירותיו. מסיבה זו, נקבעו מועדי הוכחות חדשים לחודש מרץ 2004; בחודש פברואר 2004 ביקש בא כוחו הנוכחי של המשיב ארכה לשם לימוד התיק. מועדי ההוכחות בוטלו פעם נוספת ונקבעו מועדי הוכחות חדשים לחודש אפריל 2004.

5.

לאור השתלשלות הדברים האמורה, שמיעת ההוכחות בתיק החלה רק בחודש אפריל 2004 ונמשכה כשנה. במסגרת זו, נערך משפט זוטא באשר לקבילות הודאותיו של המשיב, במהלכו נשמעו עדים רבים וקוימו ישיבות הוכחות רבות. לאחר הגשת סיכומים במשפט הזוטא, קבע בית המשפט המחוזי, כי הודאותיו של המשיב לא נמסרו מרצון טוב וחופשי. לאחר משפט הזוטא המשיך בית המשפט המחוזי בשמיעת ההוכחות, שהסתיימה ביום 20.2.05. סיכומי המבקשת הוגשו ביום 15.3.05 וסיכומי המשיב, שאותם היה בא כוחו אמור להגיש עד ליום 15.5.05, טרם הוגשו. בין לבין, התקבלה בקשתו של המשיב להסרת חיסיון. בעקבות החלטה זו, אמור להעיד מקור משטרתי כעד הגנה. כן הוגשה על-ידי המשיב בקשה הנוגעת לנאשם אחר בפרשה. המקור לא הגיע לעדות ביום 17.4.05 ועדותו נקבעה ליום 23.6.05.

6.

במשך כל התקופה שחלפה, עד ליום 9.3.05, הסכים המשיב לכל הארכות המעצר בעניינו. ביום 9.3.05 נדונה בקשתה התשיעית של המבקשת להארכת המעצר ביחד עם עררו של המשיב על דחיית בקשתו לעיון חוזר במעצרו לאור פסילת הודאותיו. השופט ס' ג'ובראן דחה את הערר והאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים. בהחלטה נקבע, שחרף פסילת ההודאות במשפט הזוטא קיימות ראיות לכאורה המבססות את אשמת המשיב.

7.

ביום 5.5.05 הוארך מעצרו של המשיב בפעם העשירית עד ליום 1.6.05. השופטת א' חיות קבעה כי הצדדים יפנו בבקשה משותפת להקדמת שמיעת עדות המקור ולקיום דיון בבקשת המשיב הנוגעת לכתב האישום נגד הנאשם האחר בפרשה. הצדדים אכן פנו בבקשה מתאימה ובית המשפט המחוזי החליט להקדים את שמיעת עדותו של המקור ליום 5.6.05. טרם ניתנה החלטה בבקשת המשיב באשר לכתב האישום נגד הנאשם האחר.

8.

המדינה מבקשת להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. לטענתה, מסוכנותו הרבה של המשיב כפי שהיא נלמדת מן המעשים החמורים המיוחסים לו, אופן ביצועם של המעשים, עברו הפלילי המכביד של המשיב והשלב המתקדם בו מצוי ההליך, תומכים בהארכת המעצר המבוקשת. המבקשת מדגישה כי החלטתה של השופטת חיות קוימה ועדותו של המקור הוקדמה ליום 5.6.05. לאחר שמיעת עדות זו ההליך עומד לפני סיום.

9.

המשיב מתנגד לבקשה. בא-כוחו שב וחזר על טענותיו כי בשל פסילת הודאותיו של המשיב קיים יותר מסיכוי סביר כי המשיב יזוכה. גישה זו, טוען בא כוחו של המשיב, נתמכת גם בתגובה שהגישה המדינה לעתירה בה התבקש ביטולו של הסכם עד המדינה שנכרת עם המשיב, בה נטען כי קבלת טענת זוטא מצידו של המשיב "הייתה מפילה את התיק לחלוטין". על כן, נטען, אין ראיות לכאורה נגד המשיב ואין סיכוי של ממש להרשעתו. המשיב מוסיף וטוען כי ההליך לא צפוי להסתיים בחודשים הקרובים שכן יידרש זמן רב לכתיבת הכרעת הדין והוא מלין על מעצרו הארוך (כשלוש שנים) בטרם הכרעת הדין.

10.

דין הבקשה להתקבל. אכן, מדובר במקרה חריג בו נאשם נתון במעצר בטרם הכרעת דין במשך תקופה של קרוב לשלוש שנים. עם זאת, יש להביא בחשבון שחלק ניכר מאותה תקופה (קרוב לשנה) הוא היה עצור בהסכמתו, על פי הסכם עד מדינה שנחתם עמו אשר התייחס לתיק זה ולעניינים רבים נוספים. מעת שבוטל הסכם עד המדינה, ביוני 2003 ועד לתחילת שמיעת הראיות באפריל 2004, חלפו 10 חודשים, אך דחיית שמיעת ההוכחות בתקופה זו נבעה רק מקשיים של ההגנה. שמיעת ההוכחות החלה באפריל 2004, והיא הסתיימה בתוך כשנה (למעט שמיעת המקור המשטרתי), תקופה שודאי אינה ארוכה ביחס לתיק בהיקף כזה. בנסיבות חריגות אלו, אינני סבור שחלוף הזמן כשלעצמו, מצדיק שחרורו של המשיב.

11.

מעבר לכך, גם במצבים בהם המשפט מתמשך על פני תקופה ארוכה, עדיין יש לאזן, אל מול זכותו הגוברת של הנאשם לחירות את האינטרס הציבורי בהגנה מפני מסוכנותו של הנאשם. לעניין זה יפים דבריה של השופטת א' חיות בהחלטה על הארכת מעצרו התשיעית של נאשם אחר בפרשה זו, חיים בן ישי, שלא ניתן לסיים את משפטו עד לסיום המשפט הנוכחי, כדי לאפשר את העדתו של המשיב:

"המצב שבפנינו כופה עלינו בחירה בין שתי רעות. האחת היא שחרורו של המשיב אשר מיוחס לו מעשה נורא שהביא לתוצאות נוראות - מותו של ילד בן שלוש. מעשה כזה מצביע על מסוכנותו הרבה של המשיב, ועל החשש כי שחרורו לחלופת מעצר טומן בחובו סיכון ממשי לשלום הציבור ולביטחונו. הרעה השנייה היא הותרתו של המשיב במעצר תקופה כה ארוכה, למרות חזקת החפות העומדת לו. אכן, נראה כי במקרה שלפנינו נוכח החלטות בית המשפט המחוזי שלא לאפשר את שמיעת עדותו של תורכ בטרם הסתיים משפטו, אין מנוס מהתארכות המשפט בעניינו של המשיב. האם אין מנוס גם מהארכת המעצר? בבחירה בין שתי הרעות שעליהן עמדתי לעיל, אני סבורה כי יש להעדיף את המשך שהותו של המשיב במעצר וזאת נוכח מסוכנותו הרבה, המשתקפת מן המעשים המיוחסים לו. אכן, מסוכנות בעוצמה כזו עדיין נושאת משקל מכריע למרות הזמן הניכר שחלף מאז תחילת המשפט ולמרות התארכותו בנסיבות שתיארתי" (בש"פ 12047/04 מדינת ישראל נ' בן ישי (לא פורסם)).

12.

גם במקרה שלפנינו, מסוכנותו של המשיב כפי שהיא נלמדת ממעשיו ומעברו הפלילי המכביד ביותר, אינה מאפשרת את שחרורו לחלופת מעצר, ואין מנוס מהארכה נוספת של המעצר. זאת, גם בהתחשב בכך שלמעשה, שלב שמיעת ההוכחות במשפטו הסתיים, והעיכוב בהגשת סיכומי הצדדים מקורו בהגנה.

13.

אשר לטענותיו של המשיב כי לאור פסילת הודאותיו אין קיימות עוד ראיות לכאורה נגדו, טענות אלו אין מקומן בהליך שלפני אלא בבקשה לעיון חוזר (ראה: בש"פ 10200/04 מדינת ישראל נ' אבו גאנם (לא פורסם); בש"פ 11151/03 מדינת ישראל נ' אברמוב (לא פורסם)). זאת ועוד, טענותיו של המשיב בעניין זה נבחנו ונדחו על-ידי בית המשפט המחוזי (השופט צ' גורפיקל) ועל-ידי בית משפט זה (השופט ס' ג'ובראן).

14.

לאור האמור אני נעתר לבקשה ומורה על מעצרו של המשיב לתקופה של תשעים ימים, החל מיום 1.6.05, או עד למתן פסק הדין במשפטו, לפי המוקדם.