פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
5857/13
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
העוררת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
אברהם אוסקר
ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים),
התשנ"ו-1996 על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע במ"ת 19781-07-12
מיום 27.8.2013 שניתנה על ידי השופט א' חזק
בשם העוררת:
עו"ד עמנואל לינדר, עו"ד ניר ישראל
בשם המשיב:
עו"ד ערן ערבה, עו"ד תמיר קלדרון
החלטה
1.
בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 27.8.2013 (מ"ת 19781-07-12, השופט א' חזק ), שהורה על שחרור בערובה של המשיב.
רקע והליכים קודמים
2.
כנגד המשיב ונאשמים נוספים הוגש ביום 10.7.2012 כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"פ 19755-07-12, השופטת נ' נצר ). בהמשך לכך, ביום 23.1.2013 הוגש נגדם כתב אישום מתוקן.
3.
בתמצית, כתב האישום מייחס להם פעילות רחבת היקף בביצוען של עבירות מס והלבנת הון. בגין כל אלו הואשם המשיב (יחד עם אנשים נוספים) בעבירה של קשירת קשר (עבירה לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) ; עבירות לפי סעיפים 3(א) ו-4 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון ); ועשרות עבירות לפי סעיף 117 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 ופקודת מס הכנסה. פרטי האישומים מפורטים בהחלטות הקודמות בעניין הארכת מעצרו של המשיב, המפורטות להלן. בקצרה יאמר, כי על פי כתב האישום, המשיב ואנשים נוספים הונו את רשויות המס על דרך שימוש בחשבוניות פיקטיביות (היינו, חשבוניות שהוצאו מבלי שנעשתה כל עסקה) בסכום של כמיליארד ורבע שקל, שהוביל להלבנת הון בסך כולל של 214,916,061 שקל.
4.
בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בקשה זו התקבלה ביום 27.8.2012 (מ"ת 19781-07-12, השופט א' חזק ) ומאז שוהה המשיב במעצר עד תום ההליכים. בהחלטה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים צוין, כי קיימות ראיות לכאורה כנגדו לביצוען של עבירות רכוש בהיקפים עצומים, תוך התארגנות של מספר עבריינים ושימוש באמצעים מתוחכמים. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט קמא כי מתקיימות הן עילת מסוכנות והן עילה של חשש מהימלטות ושיבוש הליכי משפט. חיזוק נוסף להחלטתו מצא בית המשפט קמא בתסקיר שירות המבחן אשר התרשם כי לא ניתן לשחרר את המשיב לחלופת המעצר בפיקוח בני משפחתו. המשיב הגיש ערר על החלטה זו, אך מחק את הערר בהמלצת בית המשפט
(בש"פ 6550/12, השופטת א' חיות ).
5.
ביום 5.11.2012 דחה בית המשפט קמא (השופט חזק ) את בקשתו של המשיב לעיון חוזר בעניין ההחלטה לעצרו עד תום ההליכים, בין היתר לנוכח האמור בשני תסקירים נוספים שהוכנו על ידי שירות המבחן וכללו התרשמות שלילית מן המשיב, כמו גם מכך שלא ניתן לקיים את מטרת המעצר בדרך של חלופה. אף על החלטה זו הגיש המשיב ערר, אשר נדחה ביום 23.12.2012 (בש"פ 8082/12, השופט א' שהם ). בהחלטה זו צוין כי, קיימת עילת מעצר בעניינו של המשיב ללא כל ספק, וזאת על יסוד קיומן של ראיות לכאורה, 'ברף גבוה', המעידות על חלקו המרכזי, לכאורה, של העורר במסכת רמייה רבת היקף, אשר בוצעה, בצוותא חדא, עם נאשמים רבים נוספים", וזאת "בשיטתיות רבה ולאורך זמן, כאשר המטרה שעמדה לנגד עיני המבצעים הייתה גזל סכומי עתק מן הקופה הציבורית". השופט שהם הוסיף וקבע כי "כל אלה מעידים, לכאורה, על קיומה של מסוכנות משמעותית הנשקפת מן העורר, פן ישוב לבצע מעשים, מהסוג הנדון" ( שם , בפסקה 20).
6.
ביום 17.3.2013 דחה בית המשפט קמא (השופט חזק ) בקשה נוספת שהגיש המשיב לעיון חוזר בהחלטות מיום 27.8.2012 ומיום 5.11.2012. בית המשפט קמא ציין כי גם לאחר שהוגש תסקיר נוסף של שירות המבחן נותרה עמדת שירות המבחן שאינה ממליצה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בעינה.
7.
ביום 9.4.2013 הוארך מעצרם של המשיב ושל יניב ב-90 ימים (בש"פ 2396/13, השופט ס' ג'ובראן ) וביום 3.7.2013 הוארך מעצרם ב-90 ימים נוספים (בש"פ 4576/13, השופט י' עמית ) (להלן: בש"פ 4576/13 ). בהחלטה האחרונה, ציין השופט עמית כי בשל היקפו של התיק, הדיון בו אינו צפוי להסתיים בעת הקרובה, אך הוסיף כי בכפוף לכך הוא מתקדם בקצב משביע רצון. עוד צוין באותה החלטה כי טרם בשלה העת לקבוע כי אינטרס המשיבים גובר על האינטרס הציבורי, וזאת נוכח אופייה המתוכנן והשיטתי של הפעילות העבריינית הנדונה.
8.
הנאשם המרכזי הנוסף בפרשה (להלן: יניב ) נעצר גם הוא עד תום ההליכים ושתי הארכות המעצר הנ"ל ניתנו גם לגביו. בימים אלו הגיש יניב בקשה לעיון חוזר שנדונה בנפרד בבית המשפט קמא וטרם ניתנה בה החלטה. המעורבים האחרים בפרשה, אינם נמצאים במעצר. הנאשם השלישי בפרשה, דוד מורגנשטרן, שוחרר לחלופת מעצר, לאחר שהמדינה הסכימה לכך בשל חלקו הקטן יותר בפרשה, ביום 25.7.2012 (מ"ת 18985-07-12, השופט ד'
רוזן ). בעניינו של הנאשם הרביעי, שלמה אטיאס, אף לא הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים.
9.
להשלמת התמונה, ראוי להתייחס בקצרה להליכי החילוט שהתקיימו בעניינו של העורר. בד בבד עם הגשת כתב האישום המקורי, הגישה המדינה בקשה למתן צו זמני ברכוש (כמובנו בסעיף 36ו(א) לפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג-1973 [נוסח חדש] שהוחל גם בתחום של הלבנת הון לפי סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון). הבקשה התייחסה לתפיסת נכסיהם של המשיב ומעורבים נוספים בפרשה, על יסוד הטענה כי שקיימות בידי המדינה ראיות לכך כי הללו ביצעו עבירות על חוק איסור הלבנת הון וכי קיים סיכוי סביר שהמשיבים יורשעו ורכושם זה יחולט בהתאם לסעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון (ועל כן, כדי לאפשר את החילוט העתידי ולמנוע את הברחת הרכוש יש להיעתר לבקשה ליתן צו תפיסה זמני). בית המשפט קמא נעתר לבקשה, בכפוף לכך שהורה כי מתוך הרכוש בשווי של ארבעים ואחד מיליון שקל שאליו התייחס הצו הארעי שניתן במעמד צד אחד, יוחזרו לנוגעים בדבר חמישה מיליון שקל (החלטה מיום 18.6.2013). על החלטה זו הגישו שני הצדדים ערעורים לבית משפט זה (ע"פ 5140/13, השופטת א' חיות ). בהחלטתה, ציינה השופטת חיות
כי ניתן לומר שקיים סיכוי סביר לכך שהמשיבים יורשעו בסופו של יום בעבירות, וכן לכך שבעקבות אותה הרשעה יחולט הרכוש שנתפס. בהתאם לכך, היא דחתה את הערעור שהוגש כנגד עצם מתן הצו, וקיבלה את ערעור המדינה כנגד שחרור חלק מן הרכוש.
ההחלטה נשוא הערר הנוכחי
10.
ביום 21.8.2013 התקיים דיון בבית המשפט קמא בבקשה נוספת שהוגשה על-ידי המבקש לעיון חוזר, וביום 27.8.2013 ניתנה החלטתו.
11.
בכל הנוגע לקיומן של ראיות לכאורה צוין כי בדיוני ההוכחות בתיק העיקרי, נמנעה אחת מהעדות התביעה המרכזיות מלחזור על הדברים שאמרה בחקירתה במשטרה, ועל כן לא ניתן להתייחס לגירסתה כראייה לכאורה בעלת משקל מכריע כנגד המשיב. מנגד, ציין בית המשפט קמא את עדותו של מנהל החשבונות, רפאל אזולאי (להלן: אזולאי ) אשר מחזקת לכאורה את הראיות כנגד המשיב. אשר על כן, קבע בית המשפט קמא כי עדיין קיימות ראיות לכאורה ברף שאינו נמוך כנגד המשיב, ואך הוסיף כי יש מקום ליתן משקל לכך שקיימת אפשרות כי בסופו של יום יורשע המבקש בביצוע חלק מן העבירות שנעברו תוך עצימת עיניים בלבד ולא תוך ידיעה ממשית.
12.
בכל הנוגע למסוכנותו הנטענת של המשיב ציין בית המשפט קמא כי לעובדה שהמשיב נעדר כל עבר פלילי, מצטרפים בעת הזו האפשרות שבסופו של דבר תיוחס לו אחריות המבוססת רק על "עצימת עיניים" בלבד והמשקל הגובר של חלוף הזמן.
13.
בית המשפט קמא התייחס גם לתסקיר עדכני שהוגש ביום 9.7.2013 בעניינו של המשיב על-ידי שירות המבחן. בעניין זה קבע בית המשפט קמא כי הגם שהתסקיר אינו כולל המלצה על שחרורו של המשיב, עולה ממנו כי כיום המבקש מגלה נכונות לקבלת אחריות על מעשיו ומביע רצון בשיקום. בית המשפט הוסיף
כי על פי הערכת שירות המבחן, מחויבותו הגבוהה של המשיב למשפחתו ולקידום מצבו האישי והמשפטי צפויה לשמש גורם מסייע בשמירה על התנאים במידה וישוחרר.
14.
בית המשפט קמא ציין כי חלופת המעצר שהוצעה כוללת פיקוח של ערבים אשר נדחו בעבר, גם על ידי בית משפט זה (בש"פ 8082/12). אולם, הוא הוסיף כי הסיבה לכך הייתה התחושה שהם אינם ערים לעומק התחכום של העבירות שבוצעו לכאורה על ידי המבקש ואינם מודעים למניפולציות שאפשר ויופעלו על ידי המבקש. בית המשפט קמא ציין כי חקירת הערבים המוצעים מלמדת כי במשך 8 החודשים שחלפו מאז ההחלטה הקודמת, אותם מפקחים מוצעים נחשפו למשפט, נכחו בדיונים ולמדו באופן מעמיק יותר את המיוחס למשיב.
15.
נוכח דברים אלו הורה בית המשפט קמא על שחרורו של על המשיב לחלופת מעצר בפיקוח הערבים שהוצעו בתנאים הבאים: חלופת המעצר תתקיים בביתן של שתיים מן המפקחות; בכל עת נתונה ישהו עם המבקש שני ערבים; המשיב ישוחרר באיזוק אלקטרוני; המשיב יחתום על ערבות עצמית בסך של 5 מיליון שקל ויפקיד סך של 500,000 שקל; כל אחד משבעת הערבים יחתום על ערבות בסך של 350,000 שקל; שחרור המשיב ייעשה רק לאחר השלמת התנאים הנדרשים לאיזוק אלקטרוני; המשיב לא ידבר בכל דרך בטלפון קווי או סלולארי; וכן לא יעשה המשיב שימוש במחשב מכל סוג שהוא. בנוסף לכך, נקבע כי מתוך הסכום של חמישה מיליון שקל שבית המשפט קמא הורה של החזרתם, תחזיק המדינה בסכום של 2 מיליון שקלים כביטחון נוסף. עם זאת, בית המשפט קמא הבהיר כי ההחלטה בדבר שחרורו המשיב לחלופת מעצר לא תשתנה אף אם יורה בית משפט זה על הותרת כל הכספים שנתפסו בידי המדינה. בית המשפט קמא עיכב את ביצע החלטתו למשך 48 שעות כדי לאפשר למדינה להגיש ערר לבית משפט זה. ביום 28.8.2013 הוריתי, בהמשך לדיון בפני שהתקיים באותו מועד, כי המשיב ישאר במעצר עד למתן החלטה אחרת על ידי.
ערר המדינה
16.
באופן כללי, טוענת המדינה כי שגה בית המשפט קמא בכך שהורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, וזאת לאחר שבית משפט זה בחן את עניינו מספר פעמים, לרבות פעם נוספת לפני פחות מחודשיים, ובכל החלטותיו קבע שעל המשיב להיות עצור עד תום ההליכים, מאחר שמתקיימות בעניינו הן עילת המסוכנות והן עילות הנוגעות להליך השיפוטי, במובן של שיבוש והימלטות. עוד התייחסה המדינה לטענות המשיב בנוגע למעורבים האחרים בפרשה שלגביהם לא התבקשה הארכת מעצר. המדינה הסבירה כי בפרשה האמורה המשיב ויניב היו השותפים המרכזיים, ואילו חלקם של האחרים היה נמוך באופן משמעותי, ועל כן אין ללמוד גזרה שווה מעניינם.
17.
בכל הנוגע לטענת "הכרסום הראייתי" טוענת המדינה כי משקבע בית המשפט קמא בהחלטתו האחרונה כי עדיין קיימות ראיות לכאורה ברף שאינו נמוך כנגד המבקש, הרי שלא חל "כרסום ראייתי" מן הסוג שמאפשר להורות על שינוי ההחלטה לעצור את המבקש עד תום ההליכים מטעם זה (בהפנייה לבש"פ 6922/00 אריש נ' מדינת ישראל
(4.10.2000) (להלן: עניין אריש )).
18.
המדינה מוסיפה וטוענת כי התסקיר האחרון שהוגש בעניינו של המשיב אינו יכול לשמש שינוי נסיבות מספיק לצורך עיון חוזר, והוא מהווה אך ניסיון נוסף ל"מקצה שיפורים" מצד המשיב. עוד מצביעה המדינה על כך כי גם באותו תסקיר נוסף, על אף שצוינה הערכה מעט חיובית יותר באשר להתייחסותו של המשיב לאירועים בגינם נעצר, מסקנתו של שירות המבחן הייתה שקיים קושי להעריך את אופי ועומק מעורבותו של המבקש במעשים בהם הואשם, וכן שלא הוצגה תכנית שחרור הולמת המאפשרת להמליץ על שחרורו. המדינה מעלה טענות גם כנגד הערבים שנקבעו בהחלטתו של בית המשפט קמא. לשיטתה, אין להסכין למצב בו ערבים אשר נפסלו על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטה שאושרה על ידי בית המשפט העליון, יאושרו חרף כך.
19.
לבסוף, מתייחסת המדינה להחלטת השופטת חיות בערעור על החלטתו בית המשפט קמא בעניין החילוט הזמני של כספי המשיב, ומצביעה על כך שלאורה לא תיתכן עוד הפקדה של שני מיליון שקל נוספים. מכל מקום, המדינה סבורה למעשה שמכל מקום הסכומים שדובר בהם "מתגמדים" לעומת ההיקפים העצומים של העבירות.
טענות המשיב
20.
המשיב מבקש לדחות את הערר. ראשית, הוא סבור כי אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא, אשר דן בפרשה נשוא הערר למעלה משנה, מכיר את פרטי האישומים והמעורבים ונחשף לראיות שהוצגו בתיק העיקרי. שנית, בכל הנוגע לתסקירים הקודמים שהוגשו בעניינו של המשיב, נטען כי שלושת התסקירים הראשונים התבססו למעשה על פגישה ראשונית אחת עם המשיב, ועל אין לראות בהם שלושה תסקירים שליליים נפרדים. עוד מוסיף המשיב לעניין התסקירים, כי לשירות המבחן יכולת מוגבלת להעריך מסוכנות של אדם החשוד בעבירות כלכליות, כפי שאף ציין שירות המבחן עצמו. שלישית, מציין המשיב כי מהתפתחות הדיונים בתיק העיקרי עולה שמסוכנותו הנטענת של המשיב היא נמוכה, נוכח הטענה כי פעל בחוסר מודעות לחלקים מהעבירות בהן הוא מואשם. המשיב דוחה גם את הטענה בדבר חשש לשיבוש, ומציין כי ממילא במהלך מעצרו יש למשיב גישה לא מפוקחת לטלפון. רביעית, מתייחס המשיב לכספים שחולטו ממנו בסך של כ-32 מיליון שקל, וסבור כי ניתן לראות בהם "ערבון" נוסף להבטחת הסיכון לכאורה של בריחתו מאימת הדין.
דיון והכרעה
21.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, ועיינתי בהחלטתו של בית המשפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לקבל את הערר על הכרעתו של בית המשפט קמא, וזאת מטעמים שעניינם מסוכנותו של המשיב והחשש מפני הימלטותו, כפי שיפורט להלן.
22.
מסכת הראיות לכאורה במקרה זה מלמדת כי המשיב ושותפיו תכננו והוציאו לפועל תוכנית עבריינית מורכבת ורחבת היקף, אשר גלגלה בסיכומו של דבר מאות מיליונים רבים של שקלים. בית משפט זה חזר וקבע לא אחת כי גם ביצוען של עבירות רכוש עשוי להקים חזקת מסוכנות אם הן מבוצעות באורח שיטתי, בהיקף ניכר ובשיתוף מספר קושרים (ראו למשל: בש"פ 5431/98 רוסלן נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 268 (1998); בש"פ 10681/08 מדינת ישראל נ' בן דוד (19.1.2009); בש"פ 3329/12 זנון נ' מדינת ישראל (10.5.2012); בש"פ 4782/12 אלימלך נ' מדינת ישראל (28.6.12)). למעשה, שאלת מסוכנותו של המשיב זכתה להתייחסות מקיפה בהחלטתו של השופט שהם , שהובאה לעיל, בערר שהוגש על ההחלטה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים, כמו גם בהחלטותיהם של השופטים ג'ובראן ו- עמית , שהובאו לעיל, בעניין הארכת מעצרו של המשיב. כל אלה קבעו באופן חד-משמעי כי קמים בעניינו של המשיב הן עילת המסוכנות והן חשש לשיבוש הליכי משפט – בין חשש להשפעה על עדים ובין חשש מהימלטות מן הדין.
23.
בהחלטה נשוא הערר דנן נתן בית המשפט קמא משקל לאפשרות שהמבקש יורשע בביצוע חלק מן העבירות תוך "עצימת עיניים" בלבד, וסבר שיש בכך כדי ללמד על מידת מסוכנות פחותה שצפויה מן המשיב. על כך הוא הוסיף התחשבות במשך מעצרו של המשיב.
24.
לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, הגעתי למסקנה, כאמור, כי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא.
25.
כפי שצוין, בשורה ארוכה של החלטות בעניינו של המשיב נקבע, כי מסוכנותו היא גבוהה ומשמעותית . כמו כן, כפי שקבע בית המשפט קמא בהחלטתו, שמיעת הראיות במשפט לא חוללה שינוי משמעותי ברף הראיות כנגד המשיב. נפסק לא אחת כי על מנת להפוך החלטת מעצר, בשלב של עיון חוזר, יש להצביע על שינוי "דרמטי" במערכת ראיות התביעה, במובן זה שיחול שנוי כזה בחומר הראיות אשר על פניו יעיד כי גרסת התביעה מופרכת ואינה מושתת על בסיס סביר (ראו למשל: בש"פ 3956/99
מדינת ישראל נ' חדיף (20.6.1999); עניין אריש ; בש"פ 11151/03
מדינת ישראל נ' אברמוב , פ"ד נח(5) 97 (2003)). בנסיבות העניין, לא שוכנעתי כי התקיים אותו שינוי דרמטי הנדרש לשם הפיכת ההחלטה בדבר מעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו. אין בכך כדי לגרוע מן האפשרות כי עם התקדמות ההליכים תיפרס תשתית ראייתית נוספת שתצדיק את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, וכמובן שמורה למשיב זכותו להגיש במצב מסוג זה, ככל שיתקיים, בקשה נוספת לעיון מחדש.
26.
בנוסף לכך, בנסיבות העניין גם חלוף הזמן איננו מטה את הכף לטובת שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. לא נעלם מעיני הקושי הכרוך בכך שהמשיב נמצא במעצר שכבר חרג במידת מה מתקופה של שנה. אולם, כפי שציין השופט עמית בהחלטתו, יש לזכור כי חלוף הזמן כשלעצמו איננו מאיין את משקלם של האינטרסים הציבוריים התומכים במעצר, כך שעל בית המשפט להוסיף ולשקול את כלל השיקולים הנוגעים לדבר ( בש"פ 4576/13 , בפסקה 7). בענייננו יש לזכור כי מדובר בתיק חריג בהיקפו מבחינת ריבוי העבירות והיקף החומר הראייתי, ועל כן לבחון את הימשכות ההליכים באספקלריה המתאימה (ראו למשל: בש"פ 4002/11 מדינת ישראל נ' זגורי (14.6.2011); בש"פ 8139/12 מדינת ישראל נ' שירזי , פסקה 13 (19.11.2012)). למותר לציין, כי גם שיקול זה יוכל להוסיף ולהיבחן בעתיד.
27.
משעמדתי על מסוכנותו הברורה של העורר, איני סבורה כי התנאים שקבע בית המשפט קמא מאיינים את מסוכנותו של המשיב במידה שיש בה כדי להניח את הדעת. נכון הוא, כי בית המשפט קמא התרשם באופן חיובי מן המפקחים, אולם בכך אין די. הקושי בחלופה מצוי לכאורה במשיב עצמו ולא באיכות המפקחים (ראו למשל: בש"פ 4329/11 מדינת ישראל נ' חג'ג' (16.6.2011)). למשיב מיוחסת מסכת של עבירות מתוכננות היטב ומתוחכמות, וקיים חשש שתנאי חלופת המעצר לא יוכלו לתת מענה מספק לחשש העולה מכך, ובעיקר לחשש מהימלטות מאימת הדין או שיבוש הליכי משפט.
28.
נוכח דברים אלו, הערר על החלטת בית המשפט מתקבל. המשיב יישאר במעצר עד תום ההליכים.
ניתנה היום, כ"ח באלול התשע"ג (3.9.2013).
ש ו פ ט ת