בש"פ 8139/12 מדינת ישראל נ. אריה שירזי

1.

מונחת בפני בקשה מטעם המדינה להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים מעבר לתשעה חודשים בפעם השנייה, לפי סעיף 62 לחוק סדר דין פלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) או עד למתן פסק דין בת"פ 43665-11-11 (בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו), לפי המוקדם. הבקשה היא להארכת המעצר ב-150 יום, ולא ב-90 יום כמקובל, בשים לב לאורכו הצפוי של המשפט ולמורכבותו.

2.

נגד המשיב הוגש כתב אישום ביום 23.11.2011. ביום 5.4.2012 הוגש כתב אישום מתוקן אשר מייחס למשיב שישה אישומים כדלקמן: באישום הראשון – קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); 100 עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד, לפי סעיף 423 לחוק העונשין; 56 עבירות של זיוף חשבוניות מס במטרה להתחמק מתשלום מס בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 117(ב)(3) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף ) ביחד עם סעיף 117(ב2)(2) וס"ק (3) לחוק זה; 56 עבירות של סיוע לאדם אחר להתחמק מתשלום מס לפי סעיף 117(ב1) לחוק מס ערך מוסף ביחד עם סעיף 117(ב2)(2) וסעיף 117(ב2)(3) לחוק זה; ושימוש במרמה או תחבולה או הרשאה לאחר להשתמש בהן במטרה להתחמק מתשלום מס, בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 117(ב)(8) בצירוף סעיף 117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף. באישום השני – הלבנת הון, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק הלבנת הון ); עשיית פעולה ברכוש תוך ידיעה שהוא רכוש אסור, לפי סעיף 4 לחוק הלבנת הון. באישומים השלישי הרביעי והחמישי –

איומים, המהווים עבירות לפי סעיף 192 לחוק העונשין. באישום השישי – שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

3.

בקצירת האומר, כתב האישום מייחס למשיב פעילות עבריינית כלכלית רחבת היקף אשר במסגרתה ניתנו הלוואות ללווים שונים בריבית קצוצה. על-פי האמור בו, המשיב ביצע עבירות במטרה להסוות את מתן ההלוואות, וכך להתחמק מתשלום מס הכנסה ומתשלום מס ערך מוסף בגין הריביות אותן קיבל על ההלוואות שנתן. המשיב עשה כן, לפי הנטען, גם על מנת להלבין רכוש שמקורו בעבירות או רכוש ששימש את העבירות ואפשר את ביצוען. על דרך ביצוע העבירות הנטענות התחמק המשיב מתשלום מס הכנסה ומס ערך מוסף בגין סכומי כסף בהיקף של עשרות מיליוני שקלים וסייע לאחרים להתחמק מתשלומים אלו. עוד נטען בכתב האישום כי במסגרת החקירה שנוהלה נגדו איים המשיב בשתי הזדמנויות שונות על אנשי חוק שיפגע בעד מדינה המעיד כנגדו, ובנוסף לכך, בהזדמנויות שונות שקדמו לחקירה איים על שני עדים נוספים בפרשה. שיבוש מהלכי המשפט שיוחס למשיב התבטא בכך שלאחר מעצרו ובתחילת החקירה הגלויה נגדו העלים חומר שהיה עשוי לסייע לחקירת הפרשה.

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים הפליליים נגדו. ביום 22.4.2012 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (מ"ת 43689-11-11, השופט צ' קאפח ) כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית נגד המשיב באישום הראשון, באישום השני ובאישום הרביעי בלבד. את עילת המעצר ביסס בית המשפט על האישום הרביעי. לשיטתו, האיומים שהשמיע המשיב היו משמעותיים מאוד, ולא כל שכן לנוכח עברו הפלילי של המשיב. לפיכך הביע בית המשפט חשש לקיומו של סיכון ממשי לביטחונו של עד המדינה. על מנת להבטיח את עדותו של זה, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט הוסיף וקבע כי המשיב יוכל להגיש בקשה לחלופת מעצר לאחר סיום עדותו של עד המדינה.

5.

בהתאם, ביום 15.7.2012, לאחר שנסתיימה עדותו של עד המדינה, קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיב לעיון חוזר והורה לשחררו לחלופת מעצר (ת"פ 43665-11-11, השופט צ' קאפח ). בית המשפט קמא קבע כי אין חשש שהמשיב יוכל לבצע את העבירות הכלכליות המיוחסות לו אם ישוחרר לחלופת מעצר, בהתחשב בכך שעד המדינה העיד שהוא היה זה שהמציא את שיטת ההלוואות אשר עומדת במרכזו של כתב האישום. בהתייחס לחששה של התביעה משחרורו של המשיב לחלופת מעצר, ציין בית המשפט כי עד המדינה ומשפחתו לא הוטרדו כלל בחודשים שקדמו לעדותו ובמהלכה וכי "המוניטין" של המשיב, כפי שכינה זאת בית המשפט, אינו יכול להוות עילת מעצר בעומדו לבדו. עוד סבר בית המשפט כי הסיכוי שהמשפט יסתיים בתוך תשעה חודשים הוא קלוש מאחר שעד אותו שלב העידו רק 6 עדים מתוך 176. על כן, שחרר בית המשפט קמא את המשיב לחלופת מעצר בתנאי פיקוח של ארבעה מבני משפחתו, וזאת בתוספת איזוק אלקטרוני, ערבויות וצווים נוספים.

6.

ביום 31.7.2012 קיבל בית משפט זה (בש"פ 5561/12, השופט נ' הנדל ) את הערר שהוגש על החלטה זו. בית המשפט קבע כי קיימת במקרה זה עילת מסוכנות, שמבוססת על אופיין של העבירות הכלולות באישום הראשון והשני. השופט הנדל סבר כי העבירות אינן עבירות רכוש גרידא, אלא עבירות רכוש במדרג חומרה גבוה, המעידות על תחכום רב ונחישות, ויכולת עבריינית שאינה מבוססת רק על סיועו של עד המדינה, אלא מאפשרת פעולה באמצעות אחרים. השופט הנדל הוסיף וקבע כי אופיין של העבירות והיקפן מקימים חזקת מסוכנות בשל ביצוען בשיטתיות ובהיקף ניכר, תוך שיתוף מספר קושרים ושימוש באמצעים מיוחדים. השופט הנדל קבע גם כי החשש שהמשיב יפגע בעדים וישבש הליכי משפט לא פג עם סיום עדותו של עד המדינה. הוא למד זאת מאופיים של האיומים שהשמיע המשיב. עוד הוסיף השופט הנדל כי גם לאחר סיום העדות קיים חשש לשיבוש עדותם של עדי תביעה. בהתייחסו לטיעון ה"מוניטין" של המשיב ציין השופט הנדל במפורש כי לא ראה צורך להידרש אליו בהתחשב בכך שהאיומים בעניין זה היו ברורים ושאמירתם בפני אנשי חוק העידה על תעוזה רבה. לשיטתו, עוצמת האיום, סגנונו, תוכנו והחזרה עליו מהווים ראיות לכך שהאיום אינו מוגבל בזמן. בנוסף, קבע השופט הנדל , בניגוד לקביעתו של בית המשפט קמא, שקיימת תשתית ראייתית לכאורה לאישומים השלישי והחמישי. יצוין כי במהלך הדיון ואחריו הוצגו בפני בית המשפט שתי ראיות חסויות, שלגביהן נקבע כי הן מחזקות את עילת המעצר, אף שדי בחומר הגלוי על מנת להכריע בבקשה. בסיכומו של דבר, קיבל השופט הנדל את הערר וקבע כי אין לשחרר את המשיב לחלופת מעצר.

7.

ביום 23.8.2012 נדונה בבית משפט זה הבקשה הראשונה להארכת מעצרו של המשיב לתקופה העולה על תשעה חודשים – ב-90 יום (בש"פ 6082/12, השופט א' רובינשטיין ). הבקשה התקבלה. השופט רובינשטיין התבסס על החלטתו של השופט הנדל באשר לעילות המעצר בעניינו של המשיב, וקבע כי לא חל כרסום במסוכנותו של המשיב ועל כן יש להגן על הציבור מפניו.

8.

פרשת התביעה בתיק העיקרי החלה ביום 6.5.2012. עד למתן החלטתו של השופט רובינשטיין התקיימו 9 ימי דיונים ונשמעו 7 עדים, ובכללם עד המדינה ושלושה עדים מרכזיים. מאז ואילך התקיימו 7 דיונים נוספים, שבהם נשמעו 18 עדים. בנוסף, הוגשו עד כה 174 מוצגים אשר כוללים מאות מסמכים. מן הנתונים שבפני עולה שבינתיים קבועים 35 מועדים נוספים לדיונים שבהם עתידים להעיד 100 עדים נוספים, ובהם 10 עדים המוגדרים על-ידי התביעה כעדים מרכזיים. המבקשת הצהירה כי היא מתכוונת להגיש בקשה למחיקת 21 עדי תביעה אחרים ולהוספת שלושה.

9.

זוהי, כאמור, הבקשה השנייה להארכת מעצרו של העורר מעבר לתקופה של תשעה חודשים. המבקשת טענה כי שלושת החודשים שחלפו מאז ההחלטה הקודמת בעניין לא איינו את מסוכנותו של המשיב, אשר בעינה עומדת. לטענתה, קיים במקרה זה חשש אמיתי לשיבוש הליכי משפט וכן קיים חשש שהמשיב יעלים רכוש, ישפיע על עדים או יפגע בראיות בכל דרך אחרת. חשש זה גובר, על-פי הטענה, לנוכח עברו הפלילי הכבד של המשיב, הכולל עשר הרשעות, אשר בגין שש מהן ריצה מאסר בפועל. המבקשת טענה כי חששותיה גברו מאחר שבמהלך ניהול ההליך איים המשיב על שני עדי תביעה שעדותם הייתה אמורה לשמש כראיית סיוע לעדותו של עד המדינה. המבקשת הדגישה כי המשפט מתנהל בקצב טוב מאוד ופירטה את המשך ההליכים הצפוי וכן את העדים שעתידים להופיע בפני בית המשפט קמא, תוך הדגשה שרבים מהם הם עדים "טכניים", שעדותם אינה צפויה להיות מורכבת.

10.

בא-כוחו של המשיב התנגד להארכת המעצר המבוקשת מכל וכול. הוא טען כי בליבתו של כתב האישום נמצאות עבירות כלכליות, אשר אינן מקימות, כשלעצמן, עילת מעצר. הוא הוסיף וטען שהארכת מעצר בעניינו של המשיב היא מרחיקת לכת ופוגעת בזכותו של המשיב לחירות, בהתחשב במקרים אחרים, ואף חמורים יותר לטענתו, שבהן שוחררו נאשמים לחלופות מעצר. באשר לאיומיו הנטענים של המשיב על עדים בכתב האישום טען בא-כוחו כי הוא "רק" קילל אותם ובעניין שני העדים שהוטרדו לכאורה במהלך המשפט אמר בא-כוחו של המשיב כי אין בטענה זו ממש ואין להתייחס אליה. זאת ועוד, לשיטת בא-כוחו של המשיב סיומו של המשפט רחוק מן העין. לטענתו, העדים שכונו "טכניים" הם עדים שעוסקים בהיבטים הכלכליים של התיק, ולכן עדותם עשויה להיות מורכבת, ואף מרכזית לדיונים. בא-כוח המשיב התריע כנגד הגישה המחמירה הננקטת לטענתו בעניינו של המשיב בשל אותו "מוניטין" כביכול שכבר נזכר בהחלטות קודמות. באשר לפרטיה של הבקשה – להאריך את המעצר ב-150 יום (ולא רק ב-90 יום) – הוא הצביע על כך ששאלת חוקתיותה של הוראת החוק המאפשרת לעשות כן תלויה ועומדת בפני בית משפט זה בהליך אחר.

11.

לאחר שבחנתי את טענותיהם של הצדדים ועיינתי בחומר שהובא בפני הגעתי לכלל דעה שדין הבקשה להתקבל בעיקרה, בכפוף לכך שמעצרו של המשיב יוארך ב-90 יום בלבד.

12.

כנקודת מוצא לדיון בבקשה שימשו אותי קביעותיו של השופט נ' הנדל בעניין מסוכנותו של המשיב והחשש לשיבוש הליכי משפט. החלטתי בעת הזו אינה אמורה לפתוח מחדש את הדיון בשאלות אלה, אלא רק לבחון את המשמעות של חלוף הזמן על האיזון הראוי בין השיקולים העומדים על הפרק. אוסיף, עם זאת, כי קשה להתייחס לכתב האישום נגד המשיב ככתב אישום "כלכלי" בלבד בנסיבות שבהן שני אישומים מתוך כתב האישום מייחסים למשיב איומים חמורים אשר הושמעו לכאורה בפני אנשי חוק, בחקירותיו במשטרה ובחקירותיו על ידי רשויות המס. בחקירתו במשטרה השמיע המשיב איומים קשים לכאורה כנגד עד המדינה, בזו הלשון: "עד המדינה וילדיו ישלמו על מעשיו של עד המדינה ואלוהים ישלם להם בתרופות". בהמשך הוא הוסיף והתייחס ל"כדור בין העיניים" תוך שהוא ממחיש בידו תנועת אקדח לכיוון המצח. כמו כן, כפי שציין השופט הנדל בית משפט זה כבר עמד על כך שאף עבירות הרכוש עשויות להקים עילת מעצר, בשים לב לנסיבותיהן (כדברי השופטת ד' בייניש (כתוארה אז): "עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את ביטחון האדם ואת ביטחון הציבור". ראו: בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 268, 272 (1998)).

13.

בנסיבות אלה, ההכרעה בבקשה שבפני צריכה להתמקד בקצב התקדמותו של ההליך העיקרי. הפרשה שבה עוסק כתב האישום היא פרשה מורכבת שכוללת תכנון, שיטתיות ומעורבים רבים (ראו והשוו: בש"פ 4002/11 מדינת ישראל נ' זגורי (לא פורסם, 14.6.2011); בש"פ 2151/12 מדינת ישראל נ' דרי (לא פורסם, 5.4.2012); בש"פ 4449/12 מדינת ישראל נ' אלקינייב (לא פורסם, 26.6.2012)). בשים לב לעובדות אלה, אין לומר שההליכים מתמהמהים. העדים המרכזיים לשיטתה של התביעה כבר העידו, ורוב העדים הנותרים הם אנשי רשויות החוק. אכן, צודק בא-כוחו של המשיב כי חלוף הזמן משנה את נקודת האיזון בבקשות מסוג זה ומסיט אותה אל עבר הנטייה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. אולם, טרם הגענו לנקודה שבה כפות המאזניים שינו את נטייתן. ניכר המאמץ שנעשה לקביעתם של מועדי דיונים רבים. רשמתי בפני את הצהרתם של באי-כוח המשיב כי הם נכונים לקביעת מועדים נוספים, ואני סמוכה ובטוחה כי בית המשפט יתחשב בכך ככל שהדבר יהיה אפשרי (בהתאם לשיקול דעתו וליכולתו).

14.

בשל החשש הקיים ברקע הדברים באשר להתארכותו של הליך כה מורכב, ומבלי לנקוט עמדה בטענות העקרוניות שהזכיר בא-כוחו של המשיב באשר לסמכות ההארכה לתקופה העולה על 90 יום, החלטתי שראוי להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 יום בלבד. זאת, על מנת להוסיף ולעמוד על כך שהתקדמותו של המשפט נמשכת בקצב משביע רצון.

15.

אשר על כן אני מקבלת את בקשת המדינה באופן חלקי ומאריכה את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים או עד למתן פסק הדין בת"פ 43665-11-11, לפי המוקדם.