בש"פ 6082/12 מדינת ישראל נ. אריה שירזי

א.

בקשה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 יום נוספים החל מיום 24.8.12 או עד למתן פסק דין בת"פ 43665-11-11 בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

ב.

כנגד המשיב (יליד 1962) הוגש כתב אישום ביום 23.11.11 וכתב אישום מתוקן הוגש ביום 5.4.12. כתב האישום המתוקן מייחס למשיב בשישה אישומים, בין היתר, עבירות של קשר לביצוע פשע; רישום כוזב במסמכי תאגיד; זיוף חשבוניות מס במטרה להתחמק מתשלום מס (בנסיבות מחמירות); סיוע לאחר להתחמק מתשלום מס (בנסיבות מחמירות); שימוש במרמה או תחבולה או שהרשה לאחר להשתמש בהן במטרה להתחמק מתשלום מס (בנסיבות מחמירות) [אישום ראשון]; עשיית פעולה ברכוש אסור במטרה להסתיר את מקורו ושימוש ברכוש תוך ידיעה שהוא רכוש אסור

(עבירות לפי סעיפים 3 ו-4 לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000) [אישום שני]; איומים [אישומים שלישי, רביעי וחמישי] ושיבוש מהלכי משפט [אישום שישי]. הפרשה עניינה ביסודה – כנטען – תכנית עבריינית של הלוואות בריבית קצוצה והתחמקות ממיסים, וכן הלבנת רכוש שהושג בעבירה. הסכומים בהם מדובר מסתכמים במיליוני שקלים; אליה נתלוו האישומים בעבירות איומים ושיבוש.

ג.

עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. ביום 22.4.12 קבע בית המשפט המחוזי (השופט קפאח ), כי ישנן ראיות לכאורה למיוחס למשיב באישומים הראשון והשני (בעבירות הלבנת ההון והעבירות הקשורות), וכן לעבירת האיומים המיוחסות למשיב באישום הרביעי (איומים על עד מדינה). נקבע, כי שחרורו עלול לסכן את בטחונו של עד המדינה. בית המשפט הורה על מעצרו, אך ציין, כי לאחר עדותו של עד המדינה יוכל המשיב לעתור לעיון חוזר בהחלטת המעצר. בקשה כאמור הוגשה, נדונה ביום 15.7.12, ובית המשפט הורה על שחרורו של המשיב. נדחתה טענת המבקשת לפיה המשיב ישוב לעבור את העבירות הכלכליות המיוחסות לו אם ישוחרר לחלופה. הוטעם, כי כיון שעד המדינה הוא ה"מוח" שמאחורי השיטה, כפי שעלה מעדותו, לא יוכל המשיב לעבור עבירות אלה בלעדיו. כן נדחתה טענת המבקשת לחשש משיבוש הליכי חקירה, אשר במסגרתה צוין, כי לאחר מתן החלטת המעצר איים מי מטעמו של המשיב על עד שכבר העיד ומשכך הפך עד עוין. בית המשפט ציין, כי אין בטענה זו ממש, שכן חקירה בעניין זה לא נערכה, ואין להניח שהמשיב הוא מקור האיומים. לגופה של ההחלטה צוין, כי נשמעו 6 עדים מתוך 176, ערב הפגרה, וכי טרם נקבעו מועדים חדשים; נקבע, כי אין חשש שהמשיב יימלט מאימת הדין; ולפיכך הורה בית המשפט על שחרורו לחלופת מעצר בביתו שבהרצליה בתנאים שנקבעו.

ד.

על החלטה זו הוגש ערר המבקשת לבית משפט זה (בש"פ 5561/12, השופט הנדל ); הוחלט ביום 31.3.12 על המשך מעצרו של המשיב נוכח מסוכנותו, החשש שישוב לבצוע עבירות כלכליות, והחשש משיבוש הליכי חקירה. הדגש בהחלטה המפורטת הינה בנושא האיומים. יצוין, כי בפני בית משפט זה הוצגו שתי ראיות חסויות קודם למתן החלטתו, ובית המשפט קבע כי יש בהן כדי לחזק את עילות המעצר, אך ניתן להסתפק בחומר הגלוי לשם מעצרו של המשיב.

ה.

בתיק העיקרי החלה פרשת התביעה ביום 6.5.12, ועד להגשת הבקשה דנא נתקיימו 9 ימי דיונים אשר מסגרתם נשמעה עדותם של 7 עדי תביעה (מתוכם עד המדינה ושלושה עדים מרכזיים נוספים). צוין, כי כתב האישום כולל כ-170 עדים נוספים, אולם רק כ-30 מתוכם הם מרכזיים, וכי התיק קבוע לתזכורת ליום 19.8.12. נוכח החלטתו של בית משפט זה בערר, עתרה המבקשת להקדמת דיון התזכורת. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, אך הבהיר כי ייעשה מאמץ לקבוע מועדי המשך גם לחודשים ספטמבר ואוקטובר תוך דחיית דיונים בתיקים אחרים, וכי מחודש נובמבר ניתן יהיה לקיים דיונים בקצב קבוע של פעמיים בשבוע.

הבקשה

ו.

נטען כי למשיב עבר פלילי מכביד, הכולל עשר הרשעות אשר בגינן ריצה שישה עונשי מאסר בפועל; כי בין היתר הורשע המשיב בסיוע להריגה ועבירות איומים ותקיפת עובד ציבור, תקיפה הגורמת חבלה של ממש והפרעה לשוטר במילוי תפקידו; כי נשקפת מן המשיב מסוכנות וקיים חשש משיבוש הליכי משפט או העלמת רכוש והשפעה על עדים או פגיעה בראיות בדרך אחרת; וכי מעשיו של המשיב אינם מאפשרים ליתן בו את האמון הנדרש לשם שחרורו לחלופת מעצר. נתבקש להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים יום נוספים.

הדיון

ז.

בפתח הדיון מסר בא-כוח המדינה, כי בית המשפט המחוזי קבע שני מועדים בספטמבר הקרוב וכן ארבעה מועדים באוקטובר, ולאחר מכן בכל יום ב' ו-ד' עד לפגרה לימים שלמים. עוד טען, כי המדובר בקצב שמיעה טוב; עד המדינה העיד, וכן מספר עדים מהותיים, וחלק ניכר מן העדים הבאים הם שוטרים, שעדויותיהם יהיו קצרות.

ח.

עו"ד בן אריה טען בטעם למשיב, כי בתיק 300 קלסרים ו-176 עדי תביעה, ועד כה בעשרה דיונים נשמעו עשרה עדים. לא ברור מיהם העדים המהותיים העתידיים, והצפי הוא עד או שניים לישיבה (התביעה הזמינה 30 עדים ורק מעטים נשמעו). עסקינן – כך נטען – בתיק ענק שהמשיב עצור בו לא בשל העבירות הכלכליות אשר הן עיקר התיק, אלא בשל מסוכנות בעבירות באיומים. נטען עוד, כי בבג"ץ 9467/11 מדינת ישראל נ' חג'ג' (לא פורסם), החליט השופט (כתארו אז) גרוניס על שחרור, הגם שזמן קצר לפני כן נדחה ערר על מעצר, והדבר אפשרי גם כאן. לטענת ההגנה, יימשך התיק על פני 10 ויותר הארכות אלא אם ייגמר בהסדר; עד לפגרה בקיץ הבא – שיש לוח זמנים לישיבות עד אליה – יהיו 4 הארכות; ניתן לשחרר כבר עתה תוך איזון המסוכנות על-ידי איזוק אלקטרוני ופיקוח רציני. גם תנאי החזקתו של המשיב במעצר, כנטען, אינם טובים, והוא שרוי בתא קטן, חרף מחלותיו, ויש לזכור כי חזקת החפות עדיין בעינה. נטען גם (עו"ד בניטה) שבתוך תשעת החודשים עד כה, היו חומרי חקירה שלא נמסרו.

הכרעה

ט.

לעת הזאת נקודת המוצא באשר למסוכנות – עילת המעצר – היא החלטתו של השופט הנדל בבש"פ 5561/12 מיום 31.7.12, שמלאו לה כשלושה שבועות. איננו מצויים במצב של כרסום כלשהו בתקפותה.

י.

השאלה שעל הפרק בגדרי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו – 1996, היא איפוא, האם תשעת החודשים שחלפו במקרה דנן מהוים נקודת מפנה לענין המעצר, והדבר מתמקד בשאלת התנהלותו של המשפט. אינני מקל ראש באמירתו של הסניגור המלומד כי עסקינן בתיק רב עדים, שאם לא יסתיים בהסדר יישמע לאורך זמן רב, וראיה לדבר שבית המשפט המחוזי קבע סדר ישיבות צפוף עד לפגרת בתי המשפט הבאה. ואולם, אין פירוש הדבר שנקודת האיזון נעה כבר עתה, אף אם תנוע בשלב כלשהו בעתיד לפי הצורך והנסיבות, בלא שאטע מסמרות. מסוכנותו של המשיב, שנקבעה זה לא כבר בבית משפט זה, מצווה לנהוג מידת בית שמאי לשם הגנה על הציבור, בודאי נוכח עברו הפלילי הכבד.

יא.

עיינתי בהחלטה בענין חג'ג' שהוזכרה מעלה, שם חלפה מחצית שנה מאז דחה בית המשפט ערר על המעצר, ובתום חצי שנה הובהר כי דיוני ההוכחות טרם החלו; השופט גרוניס קבע, כי חלוף תשעה חודשים בלא שהוחל בשמיעת ראיות מצדיק – בנסיבות ההן – בחינת אפשרות שחרור; על כן הוזמנו תסקירים. לא כך בענייננו; ההבדל ברור – כשלושה שבועות חלפו מן ההחלטה בעניין המעצר, ושמיעת הראיות החלה בהחלט, ויש לוח זמנים סדור להמשך.

יב.

לעת הזאת סבורני איפוא, כי משמתנהל המשפט כסדרו – לא נשמעו טענות לגבי לוח הזמנים שקבע סגן הנשיא בבית המשפט המחוזי, וגם אין מקום לטענות כאלה – יש להיענות לבקשת המדינה ולהאריך את המעצר בתשעים יום מיום 24.8.12, וכך אני מורה. בחתימה אוסיף, כי ככל שישנן תלונות רפואיות למשיב, וכעולה מתעודה רפואית שהוגשה, מיום 5.8.12, הדבר נתון לאחריותם ולטיפולם של אנשי הרפואה בשירות בתי הסוהר, וכמובן איני קובע דבר בנושא זה, המצוי במארג השיפוטי בתחום עתירות אסיר. ועם זאת, ההחלטה הנוכחית תובא גם לידיעת שב"ס.

יג.

כאמור, מוארך המעצר בתשעים יום מיום 24.8.12, עד למתן פסק דין.