בש"פ 4576/13 מדינת ישראל נ. יניב קנרש

בקשה שניה להארכת מעצר המשיבים בתשעים ימים, לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) , התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.

המשיבים עצורים מיום 18.6.2012, וביום 10.7.2012 הוגש כנגדם כתב אישום מתוקן הכולל שנים עשר אישומים, שעניינם קשירת קשר לביצוע תוכנית עבריינית רחבת היקף – ביצוע עבירות על חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ ), פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: פקודת מס הכנסה ), חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון ) וחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ).

על פי המתואר בכתב האישום, החל מראשית שנת 2011 ועד לאמצע שנת 2012 (להלן: התקופה ) הונו המשיבים ואחרים את רשויות המס, הנפיקו חשבוניות פיקטיביות בסכום של כמיליארד ורבע שקל (!!!) והלבינו הון בסך כולל של 214,916,061 ₪ (!!!). כתב האישום משתרע על פני 44 עמודים וכולל שנים עשר אישומים המגוללים מערכת מסועפת וסבוכה, של הוצאת חשבוניות פיקטיביות בין החברות השונות. המשיב 1 המציא חשבוניות פיקטיביות לחברת "אוסקר אנרגיה בע"מ", שהיתה באותה תקופה בבעלותו ובניהולו של המשיב 2 (ואשר כתב האישום הוגש גם נגדה; להלן: אוסקר-אנרגיה ). החשבוניות הוצאו בגין רכישת דלק, בשם החברות: "יניב חברה לאנרגיה לישראל בע"מ", שהיתה באותה תקופה בבעלות ובניהול המשיב 1 (הנכללת אף היא בכתב האישום; להלן: יניב חברה לאנרגיה לישראל ); "יניב חברה לאנרגיה בע"מ", שבחלק מהתקופה הרלבנטית לכתב האישום היתה בבעלות ובניהול המשיב 1 (נכללת אף היא בכתב האישום; להלן: יניב חברה לאנרגיה ); ו-"דבי אנרגיה והובלה בע"מ" (להלן: דבי אנרגיה ), שהיתה באותה תקופה בניהול משותף של המשיב 1 ואחד בשם מורגנשטרן (להלן: מורגנשטרן ). חשבוניות אלו נוכו בדיווחיה של אוסקר-אנרגיה, ובכך הוקטנו תשלומי המס אותם היא חבה. במעשה זה התחמקו המשיבים ואוסקר-אנרגיה מתשלומי מע"מ בסך כולל של 101,394,931 ₪, אשר נשאר בידיהם, ואשר מקורו הוסתר והסווה תוך כדי ביצוע עבירות של הלבנת הון על ידי המשיבים, אוסקר-אנרגיה ויניב חברה לאנרגיה לישראל.

כן הואשמו המשיבים בכך, שהמשיב 1 ויניב חברה לאנרגיה לישראל הוציאו חשבוניות מס בסך של 127,688,579 ₪ לאוסקר-אנרגיה, על שמה של יניב חברה לאנרגיה לישראל, מבלי שנעשתה כל עסקה. בהמשך לכך פעלו המשיבים, אדם נוסף ואוסקר-אנרגיה לקבלת החשבוניות הפיקטיביות על שם יניב חברה לאנרגיה לישראל, ולרישומן בספרי הנהלת החשבונות של אוסקר-אנרגיה כ"תשומות בכזב" ולניכויין בדיווחיה התקופתיים למנהל מס ערך מוסף. בדרך זו, התחמקו המשיבים ואוסקר-אנרגיה מתשלום מע"מ בגובה 17,612,218 ₪, שהינו רכוש אסור. גם במקרה זה פעלו בצוותא המשיבים, יניב חברה לאנרגיה לישראל ואוסקר-אנרגיה להסוות את מקורם של כספים אלו, בניגוד להוראות חוק איסור הלבנת הון.

על פי האישום הרביעי, פעלו המשיב 1, יניב חברה לאנרגיה ומורגנשטרן, לסייע למשיבים ולאוסקר-אנרגיה להתחמק מתשלום מס, בכך שהוציאו חשבוניות מס פיקטיביות בסך 91,803,848 ₪ (מע"מ בסך של 12,662,600 ₪), מבלי שהתבצעה עסקה.

באישום השישי מתוארת פעילות דומה של הוצאת חשבוניות מס פיקטיביות על שם דבי-אנרגיה לחברת אוסקר-אנרגיה בסכום של 515,620,819 ₪ (מע"מ בסך

71,120,113 ₪), מבלי שבוצעה עסקה.

על פי האישום השמיני, כדי להתחמק מתשלום מס, ובין היתר בכדי להימנע מתשלום מס בגין החשבוניות הפיקטיביות שהוצאו על שם יניב חברה לאנרגיה לישראל כמתואר לעיל, הוצאו חשבוניות מס על שם חברת דבי-אנרגיה לחברת יניב חברה לאנרגיה לישראל בסכום של 391,589,560 ₪ (מע"מ בסך 54,012,353 ₪), מבלי שבוצעה כל עיסקה בגינן.

על פי האישום האחד-עשרה, הנפיקו המשיב 1, מורגנשטרן ודבי-אנרגיה חשבוניות מטעם דבי-אנרגיה לעוסקים שונים, בגין עסקאות מכירת דלק שביצע המשיב 1 בסכום כולל של 29,452,038 ₪, בכדי לסייע למשיב 1 להתחמק מתשלום מס.

פעולות אסורות אלה של התחמקות מתשלום מס, איפשרו למשיב 1 בפועלו כבעלה ומנהלה של יניב חברה לאנרגיה לישראל, לפעול לשיווק ולמכירת דלק שנרכש על ידו במחירים נמוכים במיוחד, תוך הפקת רווחים משמעותיים.

2.

בגין כל אלו, הואשמו המשיבים 1 ו-2 בקשירת קשר לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בעבירות לפי סעיפים 3 (א) ו-4

לחוק איסור הלבנת הון; בעשרות עבירות לפי סעיף 117 לחוק מס ערך מוסף וסעיף 220 לפקודת מס הכנסה ועוד.

3.

הליכי מעצר

המשיב 1 : בהחלטתו מיום 15.11.2012 הורה בית משפט קמא על מעצרו של המשיב 1 עד לתום ההליכים (החלטת השופט חזק במ"ת 19781-07-12). בדיון שקדם להחלטה לא חלק בא כוחו על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, והדיון התמקד בחלופת המעצר. בהחלטתו, קבע השופט

חזק , כי מיוחסות למשיב 1 העלמות מס בשווי מאות מיליוני ₪, כי קמה עילת מעצר של מסוכנות, וכי ניתן לבצע עבירות מסוג זה גם בתנאי מעצר בית. בהתחשב בכך שהמשיב אך השלים ריצוי עונש מאסר בגין עבירות דומות ובעברו הרשעות פליליות נוספות, נדחתה המלצת שירות המבחן לשחרורו לחלופת מעצר בבית הוריו ביבניאל, ובית המשפט הורה כאמור על מעצרו עד לתום ההליכים.

ערר שהגיש המשיב 1 על החלטה זו נדחה (החלטת השופט דנציגר בבש"פ 8982/12 מיום 23.12.2012). בהחלטה הודגש הקושי לתת במשיב 1 אמון. זאת, בהתחשב בכך שאת העבירות מושא דיוננו ביצע בעודנו מרצה עבודות שירות בגין עבירות דומות, ובהתחשב בהיקף ההתארגנות העבריינית, ובסכומן המצטבר העצום של העבירות. נקבע, כי אין בחלופת מעצר כדי לאיין את החשש מהמשך ביצוע עבירות מעין אלו, ומהחשש לשיבוש הליכי משפט.

בקשה לעיון חוזר נדחתה אף היא על ידי בית משפט קמא (החלטת השופט חזק מיום 2.4.2013).

4.

הליכי מעצר המשיב 2:

בהחלטתו מיום 27.8.2012 הורה בית משפט קמא על מעצרו של המשיב 2 עד לתום ההליכים (החלטת השופט חזק

במ"ת 19781-07-12). בהחלטה נקבע, כי יש ראיות לכאורה כנגד המשיב 2, ונדחתה הטענה לאפליה של המשיב 2 לעומת מורגנשטרן ואחרים אשר שוחררו. כן נדחתה הטענה, כי המשיב 2 לא ניהל בפועל את חברת אוסקר-אנרגיה, ואך נוצל על ידי המשיב 1 שגרף לכיסו את כל הרווחים מפרשיית התרמית. נקבע, כי היקפן העצום של העבירות, שיטתיותן, העובדה כי נעשו על ידי תלכיד של מספר עבריינים ותוך שימוש באמצעים מתוחכמים -

כל אלו מקימות הן עילת מסוכנות והן עילה של חשש מהימלטות ושיבוש הליכי משפט. אציין, כי גם שירות המבחן לא בא בהמלצה על המשיב 2 ומצא כי לא ניתן לשחררו לחלופת המעצר בפיקוח בני משפחתו.

המשיב 2 הגיש ערר על החלטה זו, אך מחק את הערר

בהמלצת בית המשפט

(השופטת חיות בבש"פ 6550/12 מיום 12.9.2012). משנדחתה בקשת המשיב 2 לעיון חוזר, בין השאר בהיעדר המלצה חד משמעית של שירות המבחן על שחרורו (החלטת השופט חזק מיום 5.11.2012), הוגש בשנית ערר ל בית משפט זה, אשר נדחה אף הוא (החלטת השופט שהם בבש"פ 8082/12 מיום 23.12.2012).

בקשה נוספת שהגיש המשיב 2 לעיון חוזר בהחלטות בית המשפט מיום 27.8.2012 ומיום 5.11.2012 נדחתה אף היא (החלטת השופט חזק מיום 17.3.2013), וכעת תלויה ועומדת בפני בית משפט קמא בקשה נוספת לעיון חוזר ולעריכת תסקיר משלים עדכני, בטענה לכרסום בעוצמת הראיות ונוכח חלוף הזמן.

5.

ביני וביני, נענה השופט ג'ובראן לבקשת המבקשת לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, והאריך את מעצר המשיבים בתשעים ימים. בהחלטה הודגש התחכום הרב של המעשים המיוחסים למשיבים והחשש להישנות התנהגות עבריינית מצידם (בש"פ 2396/13 מיום 9.4.2013).

אשר להליך העיקרי: מאז החלטת השופט ג'ובראן נשמעו 18 עדים ב-13 דיוני הוכחות שהתקיימו, ונכון למועד הגשת בקשה זו, קבועים 15 דיוני הוכחות נוספים.

6.

כעת, משקרבה תקופת הארכת המעצר הראשונה לסיומה, מונחת בפניי בקשת המבקשת להאריך את מעצר המשיבים ב-90 ימים נוספים, מהטעם שלא חל שינוי בעילות המעצר של מסוכנות והחשש

משיבוש הליכי משפט והימלטות מן הדין.

מנגד, טענו המשיבים, כי המשפט צפוי להתארך עוד לפחות כשנה, מה שיצריך עוד כ-5 הארכות לכל הפחות, באשר גם המועדים הנוספים שנקבעו לשמיעת הראיות נופלים בחלקם בתקופת ההארכה הנוספת. המשיב 1 הצביע על כך שתסקיר המבחן בעניינו חיובי, ואילו המשיב 2 הצביע על כך שחלקו בפרשה נמוך מזה של המשיב 1.

7.

הכלל הקבוע בסעיף 61 לחוק המעצרים מורה כי נאשם המצוי במעצר ישוחרר עם חלוף תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום נגדו אם טרם הסתיים ההליך המשפטי. סעיף 62 לחוק המעצרים מהווה חריג לכלל ומאפשר ל בית המשפט העליון להאריך התקופה ב-90 יום נוספים (ובמקרים מורכבים ב-150 יום), ולחזור ולצוות כך מעת לעת. במסגרת סעיף 62 נדרש בית המשפט

לאזן בין האינטרסים הנוגדים של חזקת החפות והזכות לחירות של הנאשם, מול מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם אם ישוחרר. בתמצית, השיקולים הצריכים לעניין הם: קצב התנהלות המשפט; המסוכנות הנשקפת מהנאשם לציבור בכלל ולקורבנותיו בפרט; החשש מפני הימלטות הנאשם ושיבוש הליכי המשפט (ראו, לדוגמה, בש"פ 7146/09 מדינת ישראל נ' גטהון ווסה (16.9.2009); בש"פ 7016/09 מדינת ישראל נ' אסטימטוב (14.9.2009); בש"פ 6687/10 מדינת ישראל נ' מוראידי (20.9.2010); בש"פ 2794/10 מדינת ישראל נ' גיא וייסמן (26.4.2010); בש"פ 2739/10 מדינת ישראל נ' יוסף אבו רקייק (18.4.2010)). ככלל, עם חלוף הזמן, עוצמת השיקולים הנדרשים להצדקת הארכת מעצר גוברת, ונקודת האיזון נוטה מזכותו של הציבור לביטחון ולמיצוי ההליכים עם הנאשם, לעבר זכות הנאשם לחירות (ראו, לדוגמה, בש"פ 179/10 מדינת ישראל נ' לייזרזון (17.1.2010); בש"פ 853/12 מדינת ישראל נ' פארס טאהא (2.2.2012)).

בין השיקול של מסוכנות הנאשם לבין חלוף הזמן קיימת אפוא מעין "מקבילית כוחות" המשמשת אותנו בתחומי משפט רבים. ככל שההליך המשפטי מתארך, כך גובר אינטרס החירות של הנאשם וגוברת חזקת החפות ממנה הוא נהנה ביחס לאינטרס של שלום הציבור וביטחונו. עם זאת, חשוב להדגיש, כי חלוף הזמן כשלעצמו לא מאיין את משקל האינטרסים הציבוריים, ועל בית המשפט לבחון את התמונה בכללותה, על רקע השיקולים הנוספים.

8.

לא אכחד כי הבקשה דכאן קולעת את בית המשפט לדילמה קשה. היקף העבירות המיוחסות למשיבים הוא עצום, כמעט ללא תקדים בעבירות מעין אלה. המשיב 1 מעורב עם אחרים, כולל המשיב 2, בהנפקת חשבוניות פיקטיביות בסכום של למעלה ממיליארד ורבע ₪ וכן בעבירות של הלבנת הון בסכום של למעלה ממאתיים מליון ₪. נוכח היקף העבירות, קמה מאליה עילת המסוכנות והחשש לשיבוש הליכי משפט – אם חשש להשפעה על עדים ואם חשש

מהימלטות מן הדין.

מנגד, ברי כי ענייננו במגה-תיק, והבקשה שבפני מדגימה את הקושי בניהול משפט מורכב עתיר עדים וראיות כגון דא בפרק הזמן של תשעה חודשים שנקבע על ידי המחוקק. לשם ההמחשה אציין, כי החומר כולל כמאה ארגזים, ומשך כחצי שנה התנהלו דיונים לגבי אופן העברת החומר להגנה ומימון סריקת החומר. לכך יש להוסיף שמיעה של כ-200 עדים, שיש להניח כי לפחות מחציתם עדים מהותיים ולא עדים טכניים. המשפט מתקדם כיום בקצב מניח את הדעת, ו בית משפט קמא עושה מאמץ וקובע ביומנו מועדים תכופים לשמיעת הראיות. עם זאת, רגלינו עומדות כבר בפתח ההארכה השניה, וכבר כעת ברור כי בקשת הארכה הנוכחית היא אך אחת מתוך מספר בקשות נוספות שיוגשו בהמשך, עובדה שעל בית המשפט לקחת בחשבון שיקוליו עת נדרש לסוגיית הארכת מעצר (השוו בש"פ 5118/03 מדינת ישראל נ' אברוטין (23.6.2003)). לכך יש להוסיף גם שיקול מערכתי הקשור במשאבי מערכת השיפוט. שחרורם של המשיבים עשוי לחסוך משאבים שיפוטיים ניכרים הכרוכים הן בבקשות ההארכה הנוספות שתוגשנה ל בית משפט זה, והן בבקשות לעיון חוזר המוגשות חדשות לבקרים בערכאה הדיונית. שחרור המשיבים אף יתרום להפחתת הלחץ על הערכאה הדיונית בפניה מתנהל התיק העיקרי.

9.

למרות זאת, מצאתי כי טרם הוסטה נקודת האיזון אל עבר שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר, וכי טרם בשלה העת לקבוע כי אינטרס המשיבים גובר על האינטרס הציבורי. כאמור, ענייננו בפעילות עבריינית מתוכננת ושיטתית שפגיעתה בקופת המדינה קשה. אף כי ההליך אינו צפוי להסתיים בקרוב, לא ניתן להתעלם מטיבם והיקפם של האישומים המיוחסים למשיבים, ומאופיו של התיק שבו מדובר, על ריבוי העבירות והיקף החומר הראייתי הרב: " בסוג זה של תיקים נקבע, כי אמת המידה לבחינת התקדמות התיק ' אינה בהכרח זהה לאמת המידה לבחינת קצב ההתקדמות של תיקים אחרים' (בש"פ 8840/11 מדינת ישראל נ' זגורי ( 13.12.2011 ), כפי שצוטט בהסכמה בבש"פ 309/13 מדינת ישראל נ' בכר (14.1.2013)).

הדברים אמורים במיוחד לגבי המשיב 1, לגביו ציין השופט דנציגר בהחלטתו כי אינו ראוי לאמון. למשיב 1 עבירות קודמות דומות, ואת העבירות המיוחסות לו בכתב האישום הנוכחי ביצע כאשר שני מאסרים על תנאי תלויים ועומדים כנגדו ועודנו מרצה עבודות שירות בגין עבירות דומות (אשר ריצויו הושלם בדרך של מאסר מאחורי סורג ובריח בשל פקיעת צו עבודות השירות). לכך יש להוסיף, כי מעורבותו של המשיב 1 בעבירות מושא כתב האישום, גדולה בהרבה מזה של המשיב 2, הן מבחינת כמות העבירות והן מבחינת היקף הסכומים המעורבים.

10.

סופו של דבר, שאני נעתר לבקשה ומאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים יום החל מיום 8.7.2013 או עד למתן פסק דין בת"פ 19755-07-12 ב בית המשפט

המחוזי בבאר שבע (השופטת נצר ), לפי המוקדם.