בש"פ 7146/09 מדינת ישראל נ. גטהון ווסה

1.

לפני בקשה להארכת מעצר המשיב בפעם השלישית בתשעים ימים שיימנו החל מתאריך 21.9.09 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1135/08 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 ( להלן: חוק המעצרים ).

2.

כנגד המשיב הוגש בתאריך 25.6.2008 כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, מעשה מגונה, חבלה בכוונה מחמירה ומעשה העלול להפיץ מחלה. על פי הנטען בכתב האישום, המשיב הינו חולה במחלה העלולה לגרום להדבקה בעת קיום יחסי מין, והוא בעל את המתלוננת פעמיים בניגוד לרצונה, ללא שימוש באמצעי מניעה. עקב המעשים, המתלוננת הרתה ונאלצה לעבור הפלה.

3.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. הבקשה התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד בתאריך 30.11.2008. בקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב בעניין מעצרו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בתאריך 3.5.2009. שתי הארכות ראשונות של מעצר המשיב מעבר לתשעה חודשים התקבלו בהסכמתו (בש"פ 2401/09, החלטה מיום 24.3.09; בש"פ 5050/09, החלטה מיום 16.6.09), ועתה מונחת בפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב, זו הפעם השלישית.

4.

בבקשתה פירטה המשיבה את השתלשלות העניינים במשפטו של המשיב עד הנה. על פי האמור בבקשה, חלו עיכובים בפתיחת המשפט, עקב בעיות בהסדרת ייצוגו של המשיב ומשא ומתן שהתקיים בין הצדדים. לאחר מכן, החל פרק ההוכחות בתיק בתאריך 11.11.2008, ועד עתה התקיימו ארבעה מועדי הוכחות, במהלכם נשמעו שמונה עדי תביעה, וביניהם המתלוננת. בבקשה צוין כי חלק גדול מן הדיונים שנקבעו נדחו לבקשת המשיב. עתה, קבוע התיק לדיון ביום 3.11.09 – לסיום שמיעת עדותו של עד התביעה האחרון, ולתחילת פרשת ההגנה.

5.

בבקשתה טוענת המבקשת, בשים לב לאמור לעיל, כי פרשת התביעה בתיק מצויה לקראת סיום, ופרשת ההגנה, הכוללת ארבעה עדים, איננה צפויה להימשך זמן רב. עוד גורסת המבקשת כי מסוכנותו של המשיב נלמדת מן העבירות החמורות המיוחסות לו, וכי העונש הצפוי לו באם יורשע מקים חשש להימלטות מאימת הדין. בדיון בפני הזכירה באת כוח המבקשת גם את תסקירי המבחן שנערכו בעניינו של המשיב במסגרת הליכי המעצר עד תום ההליכים והבקשה לעיון חוזר (תסקירים מהתאריכים: 17.8.2008, 23.10.2008, 19.4.2009 ו-21.4.2009), שלא המליצו על שחרורו לחלופת מעצר, והעריכו את רמת הסיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות כבינונית עד גבוהה.

6.

המשיב מתנגד להארכת מעצרו ונטען בשמו, בדיון שהתקיים בפני, כי יש לשחררו לחלופת מעצר. לשיטתו, הדיון בתיק לא צפוי להסתיים בתקופת ההארכה הנוכחית. בהקשר זה מסר בא כוח המשיב, כי בדיון ההוכחות האחרון שהתקיים בתאריך 6.9.2009 התברר לראשונה כי חקירתו של המשיב במשטרה הוקלטה, בנוסף לתיעודה בכתב, אלא שהקלטות לא הועברו בשעתו לפרקליטות ולכן לא נמסרו להגנה (מידע זה אושר על ידי המבקשת בהודעתה המשלימה מיום 13.9.2009). מסיבה זו, זומן השוטר הרלבנטי להעיד פעם נוספת בדיון ההוכחות הקבוע לחודש נובמבר. בא כוח המשיב הוסיף כי הוא טרם קיבל לידיו את הקלטות, ולטענתו, מטבע הדברים, היווספותו של חומר חקירה חדש בשלב זה בשמיעת התיק צפויה להביא להימשכות נוספת של ההליכים. עוד נטען, כי החשש שהיה קיים בעבר בפני שיבוש הליכי המשפט אינו קיים עוד, נוכח השלמת עדותה של המתלוננת וסיומה של פרשת התביעה. לטענת המשיב, מן התסקירים האחרונים מחודש אפריל 2009 עולה כי חל שינוי במשיב – עמדותיו כלפי המתלוננת מתונות יותר, ומעצרו הממושך מהווה גורם מציב גבולות עבורו. על כן נטען, כי לא ניתן עוד לקבל את האמירה הגורפת לפיה המסוכנות, ככל שנשקפת כזו מן המשיב, אינה ניתנת לאיון בדרך של חלופת מעצר. עוד ציין בא כוח המשיב, כי ההסכמה להארכת המעצר הקודמת נבעה מחשש להתפתחותה של מחלה נפשית אצל המשיב, והצורך בקבלת חוות דעת פסיכיאטרית (בה נקבע בסופו של יום כי המשיב כשיר לעמוד לדין).

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין בקשת המדינה להתקבל .

אחד השיקולים המרכזיים שנדרש בית המשפט לשקול במסגרת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים הוא קצב התנהלות המשפט. כידוע, עם חלוף הזמן נוטה באופן הדרגתי נקודת האיזון מזכותו של הציבור לביטחון ולמיצוי ההליכים עם הנאשם לעבר זכותו של הנאשם לחירות (בש"פ 8022/05 מדינת ישראל נ' פלד (לא פורסם, 6.9.05); בש"פ 1025/09 מדינת ישראל נ' חייבטוב (לא פורסם, 12.3.2009)). ואולם קצב ניהולו של המשפט איננו השיקול הבלעדי, ויחד עמו על בית המשפט להוסיף ולבחון שיקולים נוספים, ביניהם המסוכנות הנשקפת מן הנאשם והחשש בפני הימלטות ושיבוש. במקרה הנוכחי, אף שניתן לקבל כי קצב ניהולו של המשפט עד עתה לא היה מהיר, הרי שנוכח המסוכנות הנשקפת מן המשיב לציבור בכלל ולמתלוננת בפרט, נראה כי יש צורך בהמשך מעצרו של המשיב.

8.

המסוכנות הנשקפת מן המשיב נלמדת מן המעשים החמורים המיוחסים לו. מנאשם בעבירת אונס נשקפת מסוכנות אינהרנטית (ראו בש"פ 5612/98 אברהים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.9.98); בש"פ 716/08 מדינת ישראל נ' חיח (לא פורסם, 6.2.08)). במקרה זה, למסוכנות "הרגילה" של עבירת האינוס מתווסף מימד מכביד נוסף, הכרוך במחלתו של המשיב, שעל פי הנטען הוא לא טרח להזהיר מפניה את מי שבא עמו במגע מיני. בהקשר זה יש לציין, כי בתסקירים מצטייר המשיב כמי שממעיט בחומרת מעשיו, כך שלהערכתו של שירות המבחן קיים סיכון ממשי להישנותה של התנהגות פורצת גבולות מצידו. כאן נדגיש כי חרף הדיווח בתסקיר האחרון על שינוי מסוים בגישתו של המשיב, עדיין נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורו לחלופת מעצר, בשל הערכתו כי מפקחים – נורמטיביים ככל שיהיו – יתקשו להציב למשיב גבולות. הצירוף בין הקושי של המשיב לעמוד בגבולות לבין היותו חולה במחלה מידבקת, שבעבר לא נקט באמצעים הקיימים למניעת הדבקה הימנה, יוצר מסוכנות שאין להקל בה ראש. מן התסקיר עולה גם תמונה מצערת ביחס למצבה הנפשי של המתלוננת, ובין היתר נזכרו לחצים שהופעלו עליה מצד בני משפחתו של המשיב. העובדה שהמתלוננת השלימה זה מכבר את עדותה בבית המשפט אמנם מחלישה את עילת השיבוש הנטענת, אך נראה כי הסכנה הנשקפת למתלוננת מן המשיב טרם פגה. נוכח כל האמור לעיל, אינני רואה כי בשלב זה הגיעה נקודת האיזון למקום שבו יש להעדיף את זכותו של הנאשם לחירות על פני ביטחונם של המתלוננת והציבור.

9.

כפי שצוין לעיל, משפטו של המשיב מצוי בעיצומו, וניתן אף להעריך, בזהירות הנדרשת, כי הוא מתקרב לסיומו. יש להצר אמנם על גילוין של קלטות החקירה רק בשלב מאוחר זה, ואני מניח כי התקלה נבדקה והמסקנות הנדרשות נלמדו. כיון שלהגנה ניתנה שהות מספקת על מנת להיערך מחדש לאור החומר החדש, יש לצפות כי משלב זה ואילך פרשת ההגנה – שכפי שנמסר לי אינה כוללת עדים רבים – תוכל להתקיים ולהתנהל עתה כסדרה. כאן המקום להביע תקווה כי גם בית המשפט המחוזי הנכבד יואיל להוסיף מועדים נוספים לצורך קידום וסיום המשפט.

10.

נוכח כל האמור לעיל, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים שיימנו החל מתאריך 21.9.09, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1135/08 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.