בש"פ 767/10 מדינת ישראל נ. פלוני

בקשה לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 10.2.10 או עד למתן פסק דין בת"פ 8115/09 ב בית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

1.

ביום 10.5.09 הוגש ל בית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום כנגד המשיב המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (לפי סעיף 499(א)(1) ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק )); עסקה בסם מסוכן (לפי סעיף 13 ל פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973

(להלן: הפקודה )); החזקת סמים שלא לצריכה עצמית (לפי סעיף 7(א) ו-(ג) רישא לפקודה); ניסיון להחזקת סמים שלא לצריכה עצמית (לפי סעיף 7(א) ו-(ג) לפקודה יחד עם סעיף 25 לחוק); והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו (לפי סעיף 275 לחוק).

2.

לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 2.5.09, סמוך לשעה 17:00, קשר המשיב קשר עם אחר שזהותו אינה ידועה לעשות עסקה בסם מסוכן מסוג הרואין. במסגרת הקשר ולשם קידומו, סיכמו המשיב והאחר כי המשיב יגיע לאזור נאות הכיכר וייקח

שק שהוטמן במקום ובו סם מסוכן מסוג הרואין במשקל ברוטו של כ- 7.5 ק"ג , ויעבירו לאחר בתמורה ל-5,000 ש"ח.

טרם הגעתו של המשיב למקום הטמנת השק, הגיעו בלשי משטרה לנקודה, ומצאו בשק סם מסוכן מסוג הרואין במשקל נטו של כ- 7.5 ק"ג כשהוא מחולק לאריזות. הבלשים החליפו את הסם בחומר שנחזה להיות סם, והשאירו בשק אריזה אחת של סם מסוג הרואין במשקל של כ- 450 גרם .

המשיב, ששאל את רכבה של אחותו כבר באותו יום, נהג ברכב והגיע לק"מ 4 על כביש הגישה לישוב נאות כיכר בסמוך לשיח שתחתיו הוטמנו הסמים בשק. בשעה 00:10 בלילה, ירד המשיב מהרכב, ניגש לשיח מתחתיו הוטמנו הסמים, נטל את השק בו הסם מסוג הרואין והחומר שנחזה להיות סם, הכניס אותו לרכבו, הניחו על הספסל האחורי ונסע מהמקום. כוחות משטרה שהקימו מחסום באזור, סימנו למשיב לעצור, המשיב לא נענה לקריאות השוטרים וניסה לעבור את המחסום. בשל תקר בגלגל רכבו של המשיב, אשר נגרם בשל המחסום, המשיב עצר את רכבו. כשהגיעו השוטרים לעצור את המשיב, הוא התנגד למעצרו ונאבק בהם, ולאחר מאבק הצליחו השוטרים להשתלט על המשיב ולכבול אותו באזיקים.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בהיעדר מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה, קבע בית המשפט כי אין מקום להזמין תסקיר מבחן בעניינו של המשיב מן הטעם שבנסיבות הלכאוריות של ביצוע העבירה אין מקום לחלופת מעצר. על החלטה זו הוגש ערר ל בית משפט זה, ובהחלטתו מיום 27.8.09 הורה כב' השופט רובינשטיין על הזמנת תסקיר שירות מבחן בעניינו (בש"פ 6698/09). משנתקבל תסקיר קצין המבחן, הודיע בא כוח המשיב כי הוא חוזר בו מהבקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר.

4.

ביני לביני נדחו מספר ישיבות בתיק העיקרי לבקשת המשיב, בשל סיבות שונות, בין היתר, בשל מו"מ שביקש לנהל עם התביעה ובשל עתירה שהגיש לגילוי ראיה חסויה (עתירה שנדחתה). ביום 9.12.09 וביום 23.12.09 נשמעו עדויותיהם של מספר עדי תביעה והתיק נקבע ליום 21.2.10 לסיום פרשת התביעה, לשמיעת פרשת ההגנה ולשמיעת סיכומים. ישיבה זו נדחתה לבקשת ההגנה מטעמים אישיים של בא כוח המשיב.

5.

משחלפו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב טרם נסתיים, פנתה המבקשת בבקשה דנן להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים. לטענת המבקשת, מעשיו של המשיב מעידים על מסוכנתו לשלום הציבור. המשיב ניסה לבצע עסקה בכמות גדולה של סמים לצורך רווח כלכלי, ניסה להימלט מפני השוטרים והתנגד למעצרו, מה שמעורר גם חשש להתחמקות מן הדין. התיק יכול היה להסתיים אילולא נתבקשו מספר דחיות על ידי ההגנה, ומכל מקום, המשפט עומד לפני סיום שמיעת הראיות.

6.

בטרם התקיים הדיון בבקשה, אושפז המשיב ביום 21.2.10 ביחידה ל טיפול נמרץ עקב דלקת קרום המוח. למרות שהמשיב היה מחוסר הכרה ומונשם, הוא נכבל למיטתו, ובעקבות עתירה שהגיש בא כוחו קבע בית המשפט

לעניינים מנהליים בהחלטתו מיום 4.3.10 כי אין הצדקה לכבול אדם במצבו. בית המשפט הורה לאפשר למשפחתו הקרובה לבקרו פעמיים ביום כל עוד הוא במצב של חוסר הכרה. ביום 7.3.10 חל שיפור במצבו של המשיב, הוא נותק ממכשירי ההנשמה וההזנה והועבר למחלקה הנוירולוגית. עקב כך, הורה שירות בתי הסוהר על איזוק המשיב מחדש בידיו וברגליו וצמצם את ההיתר שניתן למשפחת המשיב לבקרו.

7.

בדיון שהתקיים ביום 16.3.10 בבקשה דכאן, הוריתי למבקשת להמציא מסמך רפואי לגבי מצבו הנוכחי של המשיב ולגבי הטיפול הצפוי בהמשך.

במסמך שהומצא על ידי המבקשת לתיק בית המשפט , נכתב על ידי הרופא המטפל בבית החולים כי חל שיפור במצבו של המשיב, כי הוא יזדקק לטיפול אנטיביוטי דרך הווריד לפחות למשך שבועיים, וכי המשיב "זקוק לשיקום כדי לחזור ליכולת התנועה וניידות. אין צורך בשיקום נשימתי. אין ביכולתי לדעת את משך השיקום". המבקשת ציינה בהודעתה מיום 21.3.10 כי ניתן לאשפז את המשיב במסגרת שב"ס, אך בנסיבות הקיימות השיקום לא יהיה מיטבי. לאור זאת, הודיעה המבקשת על הסכמתה לכך שהמשיב ישוחרר למוסד שיקומי בפיקוח של אחד הערבים המוצעים, ועם סיום השיקום, יוחזר למעצר.

8.

איני רואה לקבל עמדתה זו של המבקשת.

בהליך של הארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, על בית המשפט לאזן בין זכותו של הנאשם לחירות לבין הצורך בהגנה על שלום הציבור וצרכי ניהול המשפט. במסגרת זו, על בית המשפט לבחון, בין היתר, את קצב התנהלות המשפט, את המסוכנות הנשקפת מהנאשם לציבור בכלל ולקורבנותיו בפרט, ואת החשש מפני הימלטות הנאשם ושיבוש הליכי המשפט (ראו, לדוגמה, בש"פ 7146/09 מדינת ישראל נ' גטהון ווסה (טרם פורסם, 16.9.2009); בש"פ 7016/09 מדינת ישראל נ' אסטימטוב (טרם פורסם, 14.9.2009); בש"פ 7291/09 מדינת ישראל נ' רוני רון (טרם פורסם, 22.09.2009)).

9.

במצב הדברים הרגיל, בהתחשב בכך שהמשפט עמד על סף סיום, בהתחשב בכך שהתארכות ההליך מוטלת בעיקר לפתחו של המשיב ובהתחשב באופי העבירות המיוחסות למשיב, דומה שהייתי נעתר לבקשה. ברם, לפנינו נסיבות מיוחדות וחריגות נוכח מצבו הרפואי של המשיב המאושפז עדיין בבית חולים ואשר אמור לעבור הליך שיקומי לפרק זמן שמשכו אינו ידוע. עודני כותב שורות אלה, הובאה בפני הודעת ב"כ המשיב אליה צורפה חוות דעת רפואית פרטית החתומה על ידי הנוירולוג ד"ר חן הלוי, לפיה מצא כי המשיב אינו מסוגל לעמוד וללכת, וכי לאחר שהמשיב ישוחרר מבית החולים, הוא ייזקק לשיקום לתקופה של 2-3 חודשים, במהלכה יידרש לפיזיותרפיה וריפוי בעיסוק.

לכך יש להוסיף כי למשיב אין עבר פלילי, הוא בן למשפחה נורמטיבית, נשוי ואב ל-4 בנות. בנסיבות המיוחדות שנוצרו, השתנתה נקודת האיזון באשר המסוכנות הנשקפת מהמשיב פחתה במידה רבה, ופחת החשש מפני הימלטותו מן הדין.

10.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 יום נוספים ומורה על שחרורו לאלתר בתנאים שיפורטו להלן, כך שהמשיב יהא פטור מפיקוח שב"ס על המשיב עודנו בבית החולים (מהודעת ב"כ המשיב עולה כי המשיב אזוק ברגליו למרות שאינו מסוגל כיום לעמוד או ללכת, מה שמקשה על טיפולי הפיזיותרפיה ועל האפשרות של בני המשפחה לסייע למשיב).

בשלב זה אני מתנה את השחרור בתנאים הבאים:

א.

הפקדה של 15,000 ₪.

ב.

חתימה על ערבות צד שלישי של הורי המשיב, אחותו ואחיו (ה"ה תרצה ועמוס שהוצעו בשעתו על ידי שירות המבחן) בסך של 15,000 ₪ כל אחד.

ג.

איסור יציאה מבית החולים או מהמוסד השיקומי אליו יועבר המשיב.

ד.

פיקוח של מי מהערבים כל עוד המשיב נמצא בבית החולים או במוסד השיקומי.

כל צד רשאי לחזור ולפנות בכל עת ל בית המשפט

המחוזי על מנת שיוסיף או יגרע תנאים מחלופת המעצר, והכל על פי על פי שיקול דעתו.