בש"פ 6698/09 חובב סרוסי נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט זלוצ'ובר) מיום 21.5.09 בב"ש 20922/09,

לעצור את העורר עד תום ההליכים.

ב.

ביום 10.4.09 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו בין היתר עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע; עסקה בסם; החזקת סמים שלא לצריכה עצמית; והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. על פי הנטען, ביום 2.3.09 קשר העורר עם אחר לעשיית עסקה בהרואין במשקל

7.5 ק"ג . השניים סיכמו על מקום מחבוא בו תימצא חבילת הסם, אולם בלשי משטרה שהקדימו את העורר מצאו את החבילה, והחליפו את רוב תכולתה בחומר הנחזה להיות סם. בליל 3.5.09 נטל העורר את החבילה ונעצר בסמוך, במקום בו הוצב מחסום משטרתי. בהמשך, כך נטען, התנגד העורר למעצרו ונאבק בשוטרים.

ג.

ביום 20.5.09 דחה בית המשפט בקשת העורר להזמנת תסקיר, ולמחרת הורה על מעצרו עד תום ההליכים. נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר וכי אין מחלוקת בין הצדדים על עובדה זו. באשר לחלופת מעצר נקבע, כי מלבד הפגמים הקיימים בחלופות שהוצעו, חומרת העבירות המיוחסות לעורר ונגישותו לגורמים עבריינים אינן מאפשרות שחרורו אף בתנאים מגבילים.

ד.

בערר נטען, כי שגה בית המשפט משלא הורה על שחרור העורר לחלופת מעצר. נטען, כי חל כרסום בראיות לכאורה בעבירות המיוחסות לו, ובעיקר בעבירות הסמים והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. באשר לעבירת הסמים נאמר, כי העורר לא ידע מהו טיב הסם שהיה בחבילה אותה נשא, ואף לא זיהה את החומר בחקירת המשטרה. אי הידיעה, כך נטען, מקשה באופן ניכר על הרשעת העורר בעבירה זו. באשר לעבירת הפרעה לשוטר, הכחיש העורר את המיוחס לו בכתב האישום. נטען, כי התנהגותו של העורר היתה סבירה בנסיבות, ואין ללמוד ממנה על התנגדות למעצר או נסיון בריחה. הוסבר, כי העורר, כמו נוסעים נוספים, לא הבחין בדוקרנים שהונחו על הכביש, ונסע כהרגלו עד שנעצר בעל כורחו עקב תקר בגלגל. כשמכוניתו נעצרה, כך נטען, נותר במכונית, והוכה על ידי שוטרים מכות נמרצות. לראייה צירף העורר תמונות המעידות על חבלות בגופו, ותלונתו למח"ש בעניין (התלונה נדחתה והוגש ערר). באשר לחלופת מעצר נטען, כי העורר אדם נורמטיבי נטול עבר פלילי, וכי אין חשש להישנות המעשים אם ישוחרר למעצר בית בפיקוח. נוכח כל אלה מבקש העורר להורות על שחרורו למעצר בית, ולחלופין להזמין תסקיר בענייננו.

ה.

בדיון טען עו"ד בן-נתן, כי שולחו איש משפחה, נשוי לאשה שבשירות קבע בצה"ל, ולו 4 בנות; העורר - בעל עבר נקי לחלוטין - נקלע לקשיים עסקיים גדולים, ועל כן כשל באורח חד פעמי. לשיטת העורר, שגה בית המשפט קמא באי הזמנת תסקיר. עוד נטען באשר לנסיבות המעצר ולתלונה במח"ש שהוגשה. אשר לכמות הסם הגדולה, הפסיקה מאפשרת בחינת חלופה גם במקרים כאלה. לשאלת בית המשפט הושב, כי הערר הוגש לאחר שלושה חודשים כיון שהמתינו לתשובת מח"ש וכן לתעודת החיסיון. עוד נטען כלפי הליך המעצר בבית המשפט קמא, וההחלטה שלא להזמין תסקיר ולשמוע את המשפחה תחת זאת, מה גם שהתביעה ראתה חיוב במשפחה. אשר לראיות נטען, כי לא נבדקה טענת העורר שחשב כי המדובר במריחואנה; העורר מכה על חטא, וחש שנוצל בשל לחץ כלכלי; גם מעצר של 4 חודשים השפיע עליו לתקן ארחותיו.

ו.

בא כוח המדינה טען, כי בכגון דא ניתן לשחרר רק במקרים חריגים, ואין הדבר מתקיים במקרה דנא; אין טעם להזמין תסקיר בכגון דא, מה גם שבית המשפט עשה מעין "עבודת תסקיר". עוד נטען, כי אף אם הופעלה אלימות על-ידי שוטרים לפי הטענה, אין בכך כדי להשפיע על עניין הסחר בסמים כשיקול מרכזי.

ז.

אציין תחילה כי הערר הוגש שלושה חודשים לאחר החלטתו של בית המשפט קמא והדבר אומר דרשני, גם אם אין הגבלת מועד על פי דין. לא שוכנעתי כדבעי מההסברים שניתנו. לגופם של דברים, פשיטא כי עסקינן בפרשה בעלת חומרה רבה בשל כמות הסמים הגדולה עד מאוד. ישנן ראיות לכאורה שבשל בצע כסף היה העורר נכון למעורבות בעסקה בכמות הרואין שכזו, וברי כי הנטל עליו להוכיח כי ניתן להפיג את המסוכנות, שהיא סטטוטורית וגם נובעת מן השכל הישר; הרעה החולה שצופנת בחובה כמות זו של סם זה לחברה וליחידיה, היא בחינת המפורסמות שאינן צריכות ראיות רבות. הדבר מתעצם בכך שהעורר לא מסר את שם שותפו בטענת אי ידיעת שמו, והלה ממשיך מן הסתם בעסקותיו ובהרעלת הרבים. הכלל בכגון דא הוא מעצר. אכן, היו מקרים שבהם שוחררו לערובה נאשמים שהיו מעורבים בכמות סמים גדולה כזו או אחרת, ובא-כוח העורר לא איחר להגיש תקדימים אלה (בש"פ 7440/01 מימון נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 3980/06 חמוד נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 8224/07 סעדה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 11163/08

מדינת ישראל נ' סל (לא פורסם)). ברי כי הללו הם חריגים, ונבחנים על פי נסיבותיהם המיוחדות.

ח.

האמון שניתן ליתן בעורר הוא מטבעו מוגבל. מי שנכון לכאורה ולוא בשל מצוקה כלכלית, להיכנס לעסקי סמים כאלה ובכמות גדולה כזאת מעורר כמובן ספק באמינותו. ואולם, סבורני כי משהמדובר באדם בעל עבר נקי לחלוטין, יש מקום אף בנסיבות אלה להזמנת תסקיר, כדי שתהא לנגד עיניו של בית המשפט התמונה כולה. בהזמנת תסקיר איני נוטע כל מסמרות באשר להחלטת בית המשפט שתבוא בעקבותיו. התסקיר יונח בתוך שלושה שבועות בפני בית המשפט המחוזי, ואני מקדים תודה לשירות המבחן למבוגרים.

ט.

הערר מתקבל במובן זה של הזמנת תסקיר.