בש"פ 2204/10 מדינת ישראל נ. אדוארד קונין

1.

בפניי בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), בתשעים ימים, החל מתאריך 29.3.2010, או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 4046/09 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם. יצוין כי המשיב סובל מניוון שרירים קשה וקוצר נשימה, והוא מרותק לכיסא גלגלים. אפתח בתיאור העובדות הנוגעות לעניין.

2.

כנגד המשיב הוגש בתאריך 15.3.2009 כתב אישום, המייחס לו עבירות של קשירת קשר לפשע, שלוש עבירות של תיווך לסחר בבני אדם וזיוף בנסיבות מחמירות. לפי הנטען בכתב האישום, עובר לתאריך 14.2.2008 קשר המשיב קשר עם אשתו ועם מר רבי סבן (להלן: סבן ) לסחור בנשים ממדינות חבר העמים לשם הבאתן לידי מעשי זנות. לשם קידום הקשר, העבירו המשיב ואשתו לסבן את פרטיהן של שתי נשות קשר באוקראינה, על מנת שיאתרו עבור סבן נשים המעוניינות להגיע לקפריסין ולעסוק עבורו בזנות. עוד נטען בכתב האישום כי עובר לתאריך 8.3.2009 זייף המשיב, בעצמו או באמצעות אחר, דרכון של הרפובליקה של ליטא, הנושא את פרטיו של אחר ואת תמונתו של המשיב, באופן הנחזה להיות דרכונו שלו.

3.

עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. הדיון בנושא זה נקבע לתאריך 15.3.2009, והוא נדחה לתאריך 19.3.2009. בתאריך זה קבע בית המשפט (כב' השופט ג' נויטל ) כי המשיב יישאר במעצר עד להחלטה אחרת, תוך שהוא מורה לאפשר למשיב לקבל ציוד אישי בבית המעצר על מנת לדאוג לצרכיו הבסיסיים נוכח מחלתו הנ"ל. בתאריך 2.4.2009 החליט בית המשפט כי המשיב יועבר למרכז הרפואי בשב"ס (להלן: המר"ש ), והמשך הדיון בעניינו נדחה לתאריך 7.4.2009. עוד הוזמן תסקיר בעניינו של המשיב. שירות המבחן חיווה דעתו בתסקיר, אשר הוגש בתאריך 2.4.2009, כי המשיב נמצא במצב רפואי מורכב ומבטא מצוקה קשה סביב מעצרו. עם זאת, נמצא כי קיים סיכון גבוה להישנותה של התנהגות בעייתית מצד המשיב. בסופו של דבר המליץ שירות המבחן לא לשחררו לחלופת מעצר, מאחר שלא היו ברורים התנאים לצמצום הסיכון הנשקף מהמשיב.

בתאריך 7.4.2009, לאחר שהתברר כי בשל מחסור במיטות פנויות ב-מר"ש לא קיימת אפשרות לספק למשיב טיפול סיעודי הולם, ביקשה באת-כוחו של המשיב כי הוא ישוחרר לחלופת מעצר בביתו. בתום הדיון קבע בית המשפט הנכבד קמא כי לאור מצבו הרפואי של המשיב, והעדר היכולת לספק לו תנאים סיעודיים במעצר, הוא ישוחרר ל"מעצר בית" בבית אחותו.

4.

בתאריך 20.4.2009 הגישה המבקשת בקשה לעיון חוזר במצבו של העורר, לאחר שהתפנתה מיטה ב-מר"ש. בתאריך 23.4.2009 התקיים דיון בבקשה, אשר בסופו הורה בית המשפט המחוזי הנכבד על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בהחלטתו זו ציין בית המשפט כי הוא מודע לכך שהמשיב היה משוחרר במשך תקופה של כשבועיים, אך לדעתו לא נוצרה במהלך תקופה זו הסתמכות של המשיב, לאור הערותיו הברורות של בית המשפט עובר לשחרורו. כפועל יוצא מכך, ולאור כתב האישום החמור, המסוכנות העולה ממנו, עברו הפלילי של המשיב והתסקיר בעניינו, החליט בית המשפט לקבל את בקשתה של המבקשת ולעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

5.

בתאריך 14.12.2009 הורה בית המשפט (חברי, כב' השופט א' גרוניס ) על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, מכח סעיף 62 ל חוק המעצרים החל בתאריך 29.12.2009, או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם מביניהם. באשר להתקדמות ההליך, עדותו של סבן אמורה הייתה להישמע בתאריך 24.3.2010, כאשר זו מסיימת את פרשת התביעה.

לקראת סיומה של תקופת המעצר שקבע חברי כב' השופט א' גרוניס , הוגשה הבקשה שלפניי.

טענות הצדדים

6.

המבקשת טוענת כי קיים מכלול של נתונים המצביע על הצורך להשאיר את המשיב במעצר: מסוכנותו הנלמדת מן המעשים החמורים שמיוחסים לו ועברו הפלילי ; העובדה כי חלק מהעבירות שבגינן הורשע התבצעו תוך כדי ריצוי עונש מאסר, מתוך הכלא וכן בהיותו בחופשה ; המלצת שירות המבחן שלא לשחררו ; קיומו של חשש להימלטות מהדין, הנלמד מהדרכון המזויף שהחזיק המשיב ברשותו ; ולבסוף – קצב התקדמות התיק, שהוא לשיטתה של המבקשת משביע רצון.

7.

לעומתה, טענותיו של ה משיב בפני משולשות:

(א)

התנהלותה של המשיבה בתיק העיקרי לוותה בכשלים ומחדלים לאורך כל הדרך, שתוצאתם עיכוב משמעותי בהתקדמות ההליך. לדוגמא, מפנה בא כוח המשיב לכך שהתביעה, לטענתו, הודיעה 23 פעמים במהלך ההליך כי התקבל חומר חדש בתיק, שאמור להימסר לסנגוריה.

(ב)

המשיב מקבל אמנם טיפול רפואי מספק במר"ש, אך יש להתחשב במצבו הבריאותי הקשה ולצרכיו הסיעודיים ולאפשר שחרורו לחלופת מעצר.

(ג)

גורמים אחרים הקשורים בפרשה העיקרית (שתיק זה הוא רק מקטע הימנה) הנדונה במסגרת תפ"ח 1016/09 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ושהעבירות המיוחסות להם חמורות יותר – שוחררו לחלופת מעצר.

דיון והכרעה

8.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בחומר שהוגש על ידם, הגעתי למסקנה כי דין בקשת המדינה – להידחות . אפרט עתה את הנימוקים להחלטתי זו.

בבואנו לדון בבקשה להארכת מעצר על פי סעיף 62 לחוק המעצרים, עלינו לאזן בין שיקולים מתחרים שונים, מתוכם רלבנטיים לענייננו: חזקת החפות העומדת לנאשם (כל עוד לא הורשע בדין), וזכותו לחירות, וכן זכויותיו הפרטניות הנוספות ונסיבותיו האישיות – מחד גיסא לבין ההגנה על אינטרס הציבור והחשש לשיבוש הליכים מאידך גיסא (ראו: בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' גרה (לא פורסם, 19.7.2004); בש"פ 9037/08 מדינת ישראל נ' מטר (לא פורסם, 5.11.2008); בש"פ 7075/09 מדינת ישראל נ' הרוש (לא פורסם, 26.10.2009); בש"פ 2214/10 מדינת ישראל נ' סויטאת (לא פורסם, 25.3.2010)). איזון זה, במקרה שלפנינו, מוביל למסקנה כי אין הצדקה להאריך עתה את מעצרו של המשיב פעם נוספת, משלושה טעמים מרכזיים:

(א)

התקדמותו של ההליך אכן לוותה במכשלות ועיכובים שונים: בעוד שלא את כולן ניתן לייחס למבקשת, הרי שמהחומר שהוגש לי עולה כי להתנהלותה של המבקשת היתה אכן יד בעניין. כך, לדוגמא, אציין כי בתאריך 21.9.2009, יותר ממחצית שנה לאחר תחילת ההליך, קבע בית המשפט, בעקבות עתירת המשיב, כי המבקשת לא העבירה את כל חומר החקירה למשיב, ובתוך כך לא עמדה בחובתה מכוח סעיף 74 ל חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 . כמו כן לא ניתן שלא להזכיר את הודעתה של המבקשת מתאריך 8.2.2010, כשנה לאחר תחילת ההליך, לפיה בבדיקה חוזרת של חומרי החקירה לקראת שלב ההוכחות בתיק, התגלו חומרים שלא הועמדו לעיון ההגנה. במצב דברים זה, שבו כאמור יש למבקשת חלק, הנני מוצא חיזוק למסקנתי לפיה יש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר (השוו וראו:

בש"פ 6933/04 מדינת ישראל נ' חידיקל

(לא פורסם , 28.7.2004); בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר ( לא פורסם , 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמגירי

(לא פורסם, 21.2.2007) ).

(ב)

מצבו הבריאותי של המשיב קשה. הוא סובל מניוון שרירים, וכתוצאה מכך נזקק להשגחה תמידית ולטיפול רפואי צמוד ומקיף. בשל מצבו הרפואי הוכר המשיב כבעל 100% נכות, ולמעשה הוא סיעודי ונזקק לסיוע תמידי לביצוען של הפעולות היומיומיות הבסיסיות ביותר. אף כי הוא מקבל טיפול רפואי מספק ב-מר"ש, סבורני כי במקרים כגון אלו, שבהם מדובר בנאשם, אשר סובל מחולי משמעותי ביותר וחזקת החפות עומדת לו – ראוי לשחררו לחלופת מעצר, ולו בתום תקופת המעצר הסטטוטורית המוגבלת לתשעה חודשים, על מנת שימצה את זכותו לטיפול רפואי וסיעודי כמיטב יכולתו ורצונו (השוו: בש"פ 11590/05 מדינת ישראל נ' שורפי

(לא פורסם, 20.12.2005); בש"פ 767/10 מדינת ישראל נ' פלוני

(לא פורסם, 23.3.2010)).

(ג)

בעוד המשיב, על מצבו הבריאותי הקשה, מצוי במעצר – שוחררה אשתו, הנאשמת ביחד עימו בפרשה, לחלופת מעצר זה מכבר. אף חלק מהנאשמים האחרים בפרשה העיקרית הנדונה בתפ"ח 1016/06 הנ"ל (שהאישומים המיוחסים להם אינם פחותים מאלה המיוחסים למשיב) – שוחררו לחלופת מעצר. כידוע, עיקרון השוויון מחייב כי נאשמים שנסיבותיהם זהות, או דומות ביותר, יזכו ביחס שווה גם ביחס לשחרור בערובה, בהיעדר קיומו של טעם המצדיק את ההבדלה בין שני השותפים (ראו: בש"פ 3346/08 מדינת ישראל נ' אבוטבול

(לא פורסם, 23.6.2008)). עם זאת, קיימים מקרים בהם עלול השימוש בעיקרון השוויון להוביל להנצחת שיבוש שנפל בהחלטה קודמת גם בהחלטות חדשות ולפיכך נקבע כי אין עיקרון השוויון אלא שיקול אחד מבין השיקולים שאותם שוקל בית המשפט בהכרעתו, ולעיתים יכריעו השיקולים הנגדיים את הכף. במקרה שלפנינו קיימים אמנם טעמים המצדיקים הבחנה בין המשיב לבין אשתו ולבין האחרים ששוחררו לחלופת מעצר בפרשה העיקרית, כגון: עברו הפלילי של המשיב והעובדה שקיים נגדו מאסר מותנה בר הפעלה; העובדה שאשת המשיב היא האחראית לטיפול בבנם החולה ומנגד – מצבו הבריאותי הקשה של המשיב. אינני סבור לפיכך כי יש כאן חובה לשחרר את המשיב, הנובעת מעיקרון השוויון. אולם, שיקול זה, במצטבר לשיקולים הקודמים שציינתי – מחזק את המסקנה כי ראוי לשחרר את המשיב בשלב זה, במיוחד בשים לב למצבו הבריאותי.

9.

ודוק: את הטעמים שהוזכרו לעיל יש לקרוא ולהבין בצורה מצרפית : מבלי לקבוע מסמרות בעניין, אני סבור כי על בסיס תשתית עובדתית אחרת, שבה אחד מן היסודות שנזכרו – לא היה מתקיים, יתכן ומסקנתי בתיק זה הייתה שונה.

10.

בהסתמך על כל האמור לעיל, אני מורה כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר, על בסיס התנאים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד בתאריך 7.4.2009, בתוספות שונות אותן אני קובע כאן– הכל כמפורט להלן:

(א) מעצר בית מוחלט בבית אחות המשיב, גב' טשייב טטיאנה, ת.ז 307629279,ברח' חב"ד 31, דירה 4, ראשון-לציון;

(ב) הפקדה במזומן בסך של 20,000 ש"ח;

(ג) ערבות עצמית וערבות צד ג', על סך 60,000 ש"ח כל אחת, כאשר ערבות צד ג' תיחתם על ידי אחות המשיב הנ"ל והיא תפקח על המשיב פיקוח צמוד, 24 שעות ביממה, ותודיע מיד למשטרה אם המשיב יוצא מן הדירה, או מפר באופן אחר את תנאי השחרור; אחותו של המשיב תוכל לבקש לצרף משמורן (חלופי) נוסף לשמירה על המשיב ובלבד שזה יאושר מראש על ידי הערכאה הדיונית;

(ד) איזוק אלקטרוני תקין ופועל;

(ה) איסור על המשיב ליצור כל קשר עם מי מהמעורבים בפרשה, בטלפון או בכל אמצעי תקשורת אחר;

(ו) איסור על שימוש במחשב;

(ז) איסור יציאה מן הארץ;

(ח) הפקדת הדרכון של המשיב (ככל שיש בידיו דרכון וזה טרם הופקד).

11.

השחרור יתבצע במזכירות בית המשפט המחוזי לאחר קיום כל התנאים הנ"ל הנדרשים לשחרור ועד למימושם ישאר המשיב במעצר. לצורך כך מוצא בזאת צו מעצר שתוקפו יפוג ביום שיתקיימו כל התנאים הנדרשים לשחרור כנ"ל, ובכל מקרה לא יאוחר מתאריך 25.6.2010, או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 4046/09 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.