בש"פ 3346/08 מדינת ישראל נ. אסי (יוסף) אבוטבול

1.

לפניי הונחה בקשה להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, לאחר שמעצרם כבר הוארך פעם אחת בידי חברתי השופטת ע' ארבל (בש"פ 804/08). באי כוחם של המשיבים 3-1 נתנו את הסכמתם להארכת המעצר כמבוקש, והחלטה בעניין זה ניתנה על ידי בעוד בתאריך 13.4.08. עתה נותר לדון בעניינו של המשיב 4.

2.

נגד המשיבים ועשרים נאשמים נוספים הוגש כתב אישום ארוך ומורכב, אשר מייחס להם חברות בארגון פשיעה גדול שפעל בישראל ובצרפת. המדובר בארגון שעסק, על פי הנטען, בסחיטת כסף באמצעים אלימים מקבלנים ומאנשי עסקים בצרפת ובישראל, ובנוסף מיוחסות לחברי הארגון עבירות שונות שנועדו להסוות את הרכוש שהושג שלא כדין ולמנוע דיווח אודותיו לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000. בכתב האישום מפורטים מקרים רבים בהם הפכו על פי הנטען חייהם של קורבנות הארגון לבלתי נסבלים, לאחר שחברי הארגון החלו לרדת לחייהם ולדרוש מהם סכומי כסף באיומים, ולעיתים אף באלימות. האיומים היו בחלקם מרומזים ומטילי אימה ובחלקם מפורשים, ואילו האלימות כללה הכאות פיסיות, הצתת רכבים וזריקת בקבוקי תבערה על בתי הקורבנות. כאשר ניסה קורבן להימלט מידו הארוכה של הארגון – חיפשו אחריו אנשי הארגון, איתרו אותו והגבירו את לחצם עליו.

3.

חלקו של המשיב 4 (להלן: " המשיב ") בכתב האישום מתבטא בשני עניינים:

ראשית , נטען כי המשיב כיוון ופיקח על הפעילות הפלילית בחלק ממעשי הסחיטה, ואף נטל חלק פעיל בשניים מהם. בפרשה הראשונה נטל המשיב חלק באיומים שהופעלו על איש עסקים, כדי להניעו לכרות עסקת נדל"ן, שממנה עתיד היה הארגון להרוויח. בפרשה השניה איים המשיב על מנהלי חברה מסוימת, וגרם להם לבטל התקשרות חוזית ביחס לסיפוק שירותים ללקוח. איומים אלה באו כדי לקדם את האינטרסים של חברה בבעלות שניים מהנאשמים האחרים, אשר סיפקה בעבר אותם השירותים לאותו לקוח.

שנית , נטען כי המשיב שימש כמכוון וכמפקח על פעילות הארגון ביחס להסוואת הרכוש שנסחט והסתרתו. המשיב, כך נטען, אף נטל חלק אישי בכך. הוא עסק בפתיחת חשבונות קש בבנקים שונים והעברת סכומי כסף של הארגון אליהם, תוך מתן מידע שקרי בדבר מהותו של החשבון, וכן קנה רכוש באמצעות שיקים שמקורם בקורבן הארגון, וזאת במטרה להסוות את מקור הכסף. העבירות אותן מייחס כתב האישום למשיב הינן עבירות של ניהול בארגון פשיעה, סחיטה באיומים במסגרת ארגון פשיעה והלבנת הון במסגרת ארגון פשיעה, והכל במסגרת חמישה אישומים שונים.

4.

עם הגשת כתב האישום בית המשפט המחוזי נתבקש גם להורות על מעצר המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. לאחר שנמצא כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב, הורה בית המשפט המחוזי ( השופט ד"ר ע' מודריק ) על קבלת תסקיר מעצר. נוכח האישומים המיוחסים למשיב, הודיע שירות המבחן באותו תסקיר, כי אין בידו להעריך את מסוגלותן של חלופות המעצר המוצעות להפחית את הסכנה הנשקפת ממנו. לאור זאת החליט בית המשפט הנכבד קמא על מעצר המשיב עד תום ההליכים. ערר שהוגש על כך נדחה, תוך שנקבע, בין היתר, כי מסוכנותו הרבה של המשיב הנלמדת מכתב האישום נובעת גם מהיותו איבר מאבריו של ארגון פשיעה (בש"פ 6249/07, השופט ע' פוגלמן ). בקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב לבית המשפט המחוזי נדחתה בינואר 2008, מן הטעם שלא חל כרסום בראיות נגדו.

5.

לאחר שלא נסתיים המשפט מקץ תשעה חודשים, ביקשה המדינה את הארכת מעצרם של ארבעת המשיבים, וכן את הארכת מעצרו של נאשם נוסף בפרשה בשם ברק בופמן (להלן: " בופמן "). אדם זה, שהוא עורך דין במקצועו, מואשם אף הוא בכך ששימש כמכוון וכמפקח של פעילות הסחיטה ונטל בה חלק, וכן מואשם הוא במתן ייעוץ משפטי ביחס לפעילות הלבנת ההון של הארגון. חברתי, השופטת ארבל החליטה על הארכת מעצרם של כל החמישה, אלא שבעניינו של בופמן הוחלט, "ולא בלי לבטים", כי במקביל למעצר יוכן תסקיר מעצר עדכני בעניינו, ולאחר הגשתו –יבחן בית המשפט המחוזי אם יש מקום לשחררו לחלופת מעצר. ואכן, לאחר שהוגש התסקיר –החליט בית המשפט המחוזי לשחרר את בופמן לחלופת מעצר בתנאים של "מעצר בית". בעקבות זאת הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בקשה נוספת לעיון חוזר, ובה טען לאפלייתו לעומת בופמן וכן לכרסום בראיות. הבקשה נדחתה בתאריך 8.4.08, תוך שבית המשפט המחוזי חוזר על נימוקי השופטת ארבל ביחס לשוני בין המבקש לבין בופמן ומדגיש את כפיפותו לקביעות אלה, וכן קובע כי אין שינוי ראייתי המצדיק את שחרורו של המשיב.

6.

בבקשה זו שבפני מסרה המדינה, כי מאז החל להישמע התיק התנהלו הדיונים ברצף כמעט בכל ימות השבוע. ואמנם, פרשת התביעה כבר הסתיימה, לאחר שנשמעו עשרות רבות של עדי תביעה, ובשבועות האחרונים התחילה פרשת ההגנה. המדינה טוענת כי העבירות המיוחסות למשיב, מעמדו הבכיר בארגון ועברו הפלילי מקימים יסוד סביר לחשש שהוא יסכן את ביטחון הציבור ואת ביטחון המתלוננים, וכי סחיטת המתלוננים בעבר מעלה חשש לכך ששחרור המשיב יביא לשיבוש הליכי משפט, השפעה על עדים, או על פגיעה בראיות. אשר לשחרורו של בופמן, נאחזה ב"כ המדינה בהבדלים בינו לבין הנאשם, כפי שצוינו בהחלטת חברתי, השופטת ארבל .

7.

ב"כ המשיב העמיד במוקד טיעונו את שחרורו של בופמן. לדבריו, האישומים נגד בופמן חמורים לא פחות מהאישומים הנוגעים למשיב, ומשנמצא כי ניתן לשחרר את הראשון ממעצר, מתחייב מכך כי ניתן לשחרר אף את המשיב. עברו הפלילי של המשיב הינו "עתיק יומין", לדבריו, ואינו מצדיק את ההתייחסות השונה כלפיו. תוכנית ההגנה בתיק זה הינה ממושכת, כאשר 24 הנאשמים במשפט מיוצגים ברובם על-ידי עורכי-דין נפרדים. כן נמסר כי המשיב מצוי בדכאון, אך מסרב לקבל כדורים פסיכיאטריים בתקופת מעצרו.

8.

הפעלת עיקרון השוויון על מעצר נאשמים דומים הינה מורכבת. אכן, מחד גיסא מחייב עיקרון השוויון בין הנאשמים כי דינם של נאשמים, שעניינם זהה יוכרע באופן זהה. מששוחרר נאשם אחד כזה ממעצר, הרי שיש לשחרר גם את שותפו לעבירה, כל עוד לא הוצג טעם המצדיק את ההבדלה בין השניים הזהים– טעם אשר עשוי להיות נעוץ בכתב האישום, במידת הראיות הלכאוריות, בעילת המעצר, בחלופת המעצר האפשרית, או בנסיבות האישיות. מאידך גיסא, קיימים מקרים בהם עלול השימוש בעיקרון השוויון להוביל להנצחת שיבוש שנפל בהחלטה קודמת גם בהחלטות חדשות ועל כך נאמר שאין מתקנים עוול בעוול. לפיכך נקבע כי אין עיקרון השוויון אלא שיקול אחד מבין השיקולים שאותם שוקל בית המשפט בהכרעתו, ולעיתים יכריעו השיקולים הנגדיים את הכף. זהו המצב בדרך-כלל בעבירות אלימות קשות, שבהן מועדף אינטרס הציבור על-פני הצורך בשוויון. שחרורו של שותף דומה נוסף עלול להוביל להגדלת הסכנה ולפגיעה משמעותית באינטרס הציבור, והשוויון, עם כל חשיבותו והדרו, אינו מצדיק תמיד את גלגולה של סכנה זו לפתחו של הציבור (ראו למשל: בש"פ 7686/03 רפייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.9.03); בש"פ 5398/03 רן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.6.03); בש"פ 8458/04 אברהם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.9.04)).

9.

טענת השוויון נשמעת לרוב מצד נאשמים שמעצרם נשמע בהליכים נפרדים, כאשר נאשם בהליך אחד מבקש להשוות את דינו לנאשם ששוחרר בהליך אחר. ענייננו שונה. בפרשה זו נדונו שני הנאשמים יחדיו בפני חברתי השופטת ארבל , וזו נתנה החלטה מנומקת ביחס לשניהם כאחד, וראתה להבדיל ביניהם לאחר שמצאה הצדקות לכך. טענתו של עו"ד פלדמן בעניין זה הינה איפוא מתוחכמת. מחד גיסא, מבקש הוא להדגיש כי אין אנו כפופים כאן להכרעתה של השופטת ארבל , ועל-כן אין קביעותיה בעניין ההבדלים בין השניים מחייבות אותנו. מאידך גיסא, מבקש הוא לגזור על המשיב גזירה שווה לזו שגזרה השופטת ארבל על בופמן, וזאת מכוח עיקרון השוויון, ובמידה מסוימת מתוך הכרה שהחלטת השחרור של השופטת ארבל היתה מוצדקת לגופה.

10.

נוכח האמור – האם יש להורות על שחרורו של המשיב מכוח עיקרון השוויון? בעניין זה אין אני רואה מקום ללכת בדרך טיעונו של ב"כ המשיב. ההבחנה בין בופמן לבין המשיב מבוססת על נסיבותיו האישיות של כל אחד מהם ומאפייניו השונים. חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) מטיל על בית המשפט את החובה לעשות כל שבידו כדי לבחון אף במקרים גבוליים את האפשרות להשיג את מטרת המעצר בדרך חלופית שפגיעתה בחירות פחותה. עניינו של בופמן היה מקרה גבולי שכזה. השופטת ארבל לא החליטה על שחרורו ממעצר, אלא על הארכת מעצרו, במקביל להכנת תסקיר לצורך מתן אפשרות לבית המשפט המחוזי לבחון את עניינו, כשמלוא הנתונים מצויים לפניו. אף החלטה זו של השופטת ארבל ניתנה "לא בלי לבטים", כדבריה. הפרטים שהכריעו לבסוף את הכף לטובת בקשת התסקיר היו עברו הנקי ואורח חייו הנורמטיבי של בופמן, אשר היה בהם כדי להגדיל, ולו במעט, את הסיכוי לכך שתיתכן חלופת מעצר שיהא בכוחה לצמצם באופן מספק את המסוכנות הנשקפת ממנו.

המשיב, לעומת זאת, אינו חסר עבר פלילי. הוא הורשע בעבר בעבירות חמורות בעלות דמיון לעבירות בהן הוא מואשם כעת – תקיפה, סחיטה באיומים והדחה בחקירה. אמנם, יש צדק בטענה כי המשיב עבר עבירות אלו לפני זמן רב, בשנת 1992, ולריחוק הזמן בעניין זה יש ליתן משקל ראוי. ברם, קיומן של עבירות חמורות אלו, כאשר הוא מצטרף לעבירות החדשות בהן מואשם המשיב וכן לתסקיר המעצר הקודם, בו הודיע שירות המבחן כי אין בידו כלים להעריך את המשיב ומסוכנותו – מעלים חשש כי לא ניתן יהיה לסמוך על המשיב כי יעמוד בתנאיה של חלופת המעצר. מכאן שאין מקום לקבל את הטענה הגורסת כי עיקרון השוויון תומך בשחרורו של המשיב.

מעבר לנדרש אעיר, כי אפילו הסכמתי כי עיקרון השוויון תומך בשחרור המשיב, באשר אין בינו לבין בופמן כביכול כל הבדל רלבנטי, עדיין לא היה דבר זה כשלעצמו מוביל לשחרור המשיב. ואמנם, בעניינו של המשיב התקיימה הצדקה מלאה להארכת מעצרו לשלושה חודשים נוספים. שחרורו של המשיב באותו שלב עלול היה לגלגל סכנה גדולה אל הציבור, ואף אם נניח כי עיקרון השוויון כשלעצמו תמך בשעתו בשחרור בערובה, לא היה בעיקרון זה לבדו כדי לשאת על כתפיו את הצדקת הסכנה הנובעת מיישומו בנסיבות פרשה זו.

11.

עם זאת דחיית הטענה ביחס לעיקרון השוויון – אין בה די. עדיין מוטל עלינו לבחון האם יש מקום לקבל את הבקשה להארכת מעצר לגופה.

כוחן של עילות המעצר בעניינו של המשיב לא פג. לפי כתב האישום, המשיב הוא בעל מעמד בכיר ותפקיד מפתח בארגון פשיעה מסוכן. על המסוכנות הנובעת מכך עמד חברי השופט פוגלמן , כאשר נדרש למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, וראוי להביא מדבריו:

"העורר [המשיב בענייננו – ח"מ ], ביחד עם אחרים, הטיל את חיתתו על אנשי עסקים תמימים במטרה לסחוט מהם ממון. העורר וחבריו לא בחלו באמצעים כלשהם על מנת להשיג את מטרותיהם הנפשעות. מעשים אלה של העורר ושותפיו נמשכו על פני זמן רב, והיו פרי תוכנית יזומה ומדוקדקת, שכללה איומים חמורים ומפורשים על המתלוננים ובני משפחותיהם.

אם בכך לא די, הרי שמעשיו של העורר בוצעו לכאורה - פרט למעשים המיוחסים לו בפרשת אלאדין - במסגרת ארגון פשיעה. סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה מורה, כי ביצועה של עבירה במסגרת פעילות של ארגון פשיעה מהווה נסיבה מחמירה המובילה - פרט למקרים מסוימים - להכפלת העונש המירבי הקבוע בצד אותה עבירה (בש"פ 2617/04 פינטו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.3.04). הוראה זו מהווה אינדיקציה לכך שביצוען של עבירות במסגרת ארגון פשיעה חמור יותר מביצוען ללא זיקה לארגון כזה. לכך יש להוסיף כי - כפי שנפסק - עצם הבחירה של מאן דהוא להפוך לאיבר מאיבריו של ארגון פשיעה מעידה, כשלעצמה, על מסוכנותו (בש"פ 5858/05 אבו-עמרה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.7.05); בש"פ 3232/06 מדינת ישראל נ'

גבאי (לא פורסם, 17.5.06), וכי יש לייחס משקל מיוחד למסוכנותם של מי שפעלו על רקע תשתית עבריינית מאורגנת (בש"פ 5275/03 מדינת ישראל נ' קקון (לא פורסם, 22.5.03)). אפיוני פעולתו של העורר במסגרת ארגון הפשיעה, והעבירות המיוחסות לו, לרבות מעשי סחיטה באיומים ובכח, מצביעים בעליל על מסוכנותו של העורר ועל קיומה של עילה למעצרו"

( שם , פיסקה 19).

עוקצם של דברים אלה –לא ניטל בשלב זה. אמנם, עיקר הפעילות המיוחסת למשיב הינה בתחומים של ניהול הארגון ושל טיפול בתחום הכספי, וזאת בשונה מהשתתפות בפועל במעשי האיומים (אף שגם באלה נטען ששלח את ידו), ברם, אין בכך כדי להפחית ממסוכנותו ומעילות המעצר העומדת נגדו. עמדו על כך חברתי השופטת ארבל בהחלטתה הנ"ל, כמו גם חברי השופט רובינשטיין , שדן במעצרו של בופמן באחד משלביו (בש"פ 5612/07 בופמן נ' מדינת ישראל , פיסקה ו' (לא פורסם, 9.7.07)).

12.

כבר צוין בבית משפט זה לא פעם, כי התחימה של תקופת המעצר עד תום ההליכים לתשעה חודשים, הקבועה בסעיף 61 לחוק המעצרים, נבעה מן ההנחה כי משפט המתנהל בקצב סביר אמור להסתיים בתוך תקופה זו. אפס, משפטים העוסקים בארגוני פשע גדולים אורכים זמן רב בהרבה. התארכות זו מקורה לרוב ממורכבות הפרשות, מהיקף החומר והעדים וממספרם הרב של הנאשמים והאישומים, ולא בהכרח מהיערכות בלתי מספקת של התביעה, או של הערכאה הדיונית לניהול יעיל של המשפט. לאור זאת, הוראת סעיף 61 אינה משקפת את התמורה העמוקה שהתחוללה באופי הפשיעה בארץ עקב ההסלמה בהתפתחות ארגוני הפשע, ואת השפעתה על הזמן השיפוטי הנדרש לדיון בעניינם. בהיעדר אבחנות בחוק המעצרים ביחס לסוגים שונים של עניינים ומורכבותם, שומה איפוא על בית המשפט לעשות כן במסגרת שיקול הדעת המוקנה לו להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים (בש"פ 644/07 מדינת

ישראל נ' נאצר , פסקאות 18-13 (לא פורסם, 20.2.07); בש"פ 7432/07 מדינת ישראל נ' שורפי , פיסקה 4 (לא פורסם, 6.9.07)).

13.

בנסיבות עניין זה, בכפוף לתנאי שאותו אציין מיד, יש מקום להאריך את מעצרו של המשיב חרף התמשכות ההליכים. אנו מצויים כעת בהארכת מעצר שניה; עילת המעצר על מכונה עומדת והחשש לפגיעה באינטרס הציבורי אינו מבוטל. ענייננו במשפט סבוך ומורכב הנוגע לפעילות ארגון פשיעה גדול. המשפט התנהל כמעט מדי יום מזה תקופה ארוכה, והתקדמותו היתה משביעת רצון. מאידך גיסא, חלוף הזמן גורר שינוי רציף במיקומה של נקודת האיזון בין זכות המשיב לחירות לבין אינטרס ביטחון הציבור וההגנה על תקינות ההליך השיפוטי מפני שיבוש. אף לשחרורו של בופמן יש ליתן משקל, שכן אף שקיים הבדל רלבנטי בינו לבין המשיב, הרי שמשמעותו של הבדל זה הולכת וקטנה ככל שהזמן חולף והפגיעה בחירותו של המשיב גדלה. בשלב זה, מצדיק לפיכך האיזון בין השיקולים השונים את הארכת מעצרו של המשיב בשלושה חודשים נוספים.

יחד עם זאת – הזמן הממשיך לחלוף מכביד, כמובן, על היכולת להמשיך להחזיק את המשיב במעצר לאורך זמן רב במיוחד. בשלב מסוים – ואין אני רואה להביע עתה דעה ביחס למועד המדויק לכך – לא יוכל עוד האינטרס הציבורי לעמוד בנטל הפגיעה בזכותו של הנאשם שבפני. בהקשר זה אוסיף עוד כי בתאריך 19.6.08 הודיעני ב"כ המשיב כי בשל מותו הטראגי של עו"ד יורם חכם ז"ל, אשר ייצג את הנאשם מס' 1 בפרשה זו – נעצרה, לפי שעה, התנהלות פרשת ההגנה במכלול.

לאור השיקולים הנ"ל – הנני סבור כי יש מקום להורות על הכנת תסקיר מעצר נוסף ועדכני, שיבחן מחדש את האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. מטרת התסקיר היא להציג את התשתית הרלוונטית לבחינה של חלופת מעצר אפשרית (תוך התחשבות גם במצבו הרפואי והפסיכולוגי הנטען). תסקיר זה יוכל גם להיות מובא בפני בית המשפט, אשר עשוי לדון בהארכת המעצר הבאה של המשיב, ככל שזו תתבקש. יובהר, עם זאת, כי אין בדברים אלו כדי להביע דעה לכאן או לכאן בדבר שחרורו של המשיב בתום שלושת חודשי ההארכה, אותם אני מאשר כאן.

14.

לאור כל האמור, מוארך בזאת מעצרו של המשיב 4 מיום 3.5.08 בתשעים ימים, או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 1049/07 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, על-פי המוקדם מביניהם. שירות המבחן מתבקש להגיש תסקיר מעצר מעודכן בעניינו של המשיב 4 עד תאריך 21.7.08. התסקיר יוגש במסגרת תיק זה ויועבר אף לעיון הצדדים על מנת שיוכלו לשקול האמור בו כדי לכלכל צעדיהם בהמשך הדרך.