בש"פ 5612/07 ברק בופמן נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ד"ר מודריק) מיום 17.6.07 בב"ש 91645/07, בגדרה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים בתיק העיקרי, תפ"ח 1049/07.

ב.

(1) נגד העורר, יחד עם עשרים ושלושה אחרים, הוגש כתב-אישום המייחס לעורר ולשאר הנאשמים התאגדות בארגון פשיעה, שפעל, כנטען בכתב האישום, בתבנית היררכית ושיטתית החל משנת 2005.

(2) על פי האמור בכתב האישום, פעל הארגון לסחיטת אנשי עסקים בארץ ובחו"ל, בשלושה אפיקים: אנשי עסקים בעלי אזרחות צרפתית שעלו לאחרונה בישראל, אנשי עסקים ישראלים בארץ ובחו"ל וסחיטת קבלנים ישראלים בקשר לעיסקות מקרקעין. המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום משויכים לשני האפיקים האחרונים. כתב האישום, המחזיק 78 עמודים, כולל עשרים ושניים אישומים, ששמונה מתוכם מיוחסים גם לעורר. על פי האמור באישום הראשון שימש העורר, עורך-דין במקצועו, כמכוון ומפקח על פעילות הארגון לסחיטת אנשי עסקים ישראלים בארץ ובחו"ל וכמפקח עליהם, ובגדר כך איתר אנשי עסקים פוטנציאליים לסחיטה, העביר את פרטיהם לארגון ונטל חלק במעשי הסחיטה, וכמו כן נתן שירות יעוץ משפטי לארגון במסגרת פרשיות של סחיטת קבלנים ישראלים בקשר לעיסקות מקרקעין. יתר שבעת האישומים (האישומים הארבעה עשר עד העשרים בכתב האישום) מתייחסים לפרשיות ספציפיות, שבהן נטל העורר חלק – כנטען – ובגינן הוא מואשם בעבירות של סחיטה באיומים וניסיון סחיטה באיומים במסגרת ארגון פשיעה, ועבירה אחת, במסגרת האישום השמונה עשר, של סחיטה בכוח במסגרת ארגון פשיעה. בגין האישום הראשון מואשם העורר בכך שהוא מנהל בארגון פשיעה, עבירה לפי סעיף 2(א)(1) לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן חוק מאבק בארגוני פשיעה או החוק ), ובעבירה של מתן שירות יעוץ לארגון פשיעה, לפי סעיף 2(ב) לחוק.

ג.

(1) המשיבה ביקשה את מעצרו של העורר, ושל ארבעה נוספים המשמשים כנטען כבכירים בארגון פשיעה, עד תום ההליכים.

(2) על שולחנו של בית המשפט קמא הונח תסקיר מעצר מאת שירות המבחן למבוגרים תוארו בו פרטיו האישיים של העורר: בן 38, נשוי בשנית ואב לשלושה ילדים בגילאי העשרה, עורך דין במקצועו, שירת בצבא כקצין בקבע ומשרת במילואים בתפקיד בכיר במשרד הביטחון. צויין כי העורר שולל את החשדות העיקריים המיוחסים לו, ומתאר יחסים חבריים ועסקיים בינו לבין חלק מן המעורבים בפרשה; הוא נעדר עבר פלילי וזהו לו מעצרו הראשון. על פי התרשמות שירות המבחן, העורר מצוי במצוקה בשל מעצרו, נוכח אורח החיים שניהל קודם למעצר, הניתוק מילדיו, וכן מחלתו של אביו. כן פורטו בתסקיר המבחן שיחות שערך השירות עם רעיית העורר ועם אימו שנבדקו כמפקחות לצורך חלופה, וצויינה התרשמות השירות, כי אשת העורר מבינה את תפקידה כמפקחת, אולם אינה מודעת לבעייתיות בהתנהגותו ולקשריו החברתיים, ואילו האם משמשת דמות סמכותית ויש באפשרותה להוות גורם מציב גבול ומפקח. נאמר בתסקיר כי שירות המבחן אינו יכול להעריך את מידת מעורבותו של העורר בפלילים ולהעריך את מידת הפגת הסיכון, אם בכלל, שתהיה בשחרורו לחלופת מעצר.

ד.

בית המשפט קמא הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו זו התבסס בית המשפט על הודאתו של העורר בקיומן של ראיות לכאורה, וקבע כי המעשים שיש ראיות לכאורה להוכחתם, גם לגירסת העורר, מקימים עילת מעצר וחזקת מסוכנות על פי דין, המתגברת נוכח ביצוע המעשים בתקופה קצרה יחסית והיותם חלק ממערכת פעולה מתוכננת ומתואמת. ביחס לאפשרות של חלופת מעצר קבע בית המשפט המחוזי, כי אין בכוחה להסיר את הסיכון לציבור הנובע לכאורה מן העורר, ובפרט למנוע פעולות של שיבוש הליכי משפט, השפעה על עדים והסתרת ראיות. בית המשפט ציין עוד, כי השפעת מחלתו של אבי העורר צריכה להתברר במיוחד במסגרת פנייה מתאימה של העורר למפקד המעצר. מכאן הערר.

ה.

(1) בערר נטען, כי הגם שהודה העורר בקיומן של ראיות לכאורה, אין באלה כדי להצביע על מידת מעורבות בארגון המצדיקה את מעצרו. לטענת העורר, מעורבותו בשלושה אישומים נובעת מפרשיות שבהן נפל קרבן לאי-פרעון חובות כלפיו ואף למעשה רמיה כנגדו, ואין מ דובר במעשים מתוכננים במסגרת הארגון. בשני אישומים נוספים מתמצים קשריו של העורר לפרשה, כך נטען, בפעולות קישור וייעוץ שנעשו בתחום עיסוקו, ושאין בהן כדי לשמש תרומה למעשי הסחיטה. אף ביחס לאישום השמונה עשר, בו מואשם העורר בסחיטה בכוח במסגרת ארגון פשיעה, נטען כי אין כל ראיות לכך שהיה שותף ביודעין לנעשה ולצפוי ולהיעשות. נטען כי לעורר היכרות רבת שנים, שמקורה חברות מילדות, עם הנאשם 2 בכתב האישום, שהואשם כי הוא מנהל בארגון פשיעה ויד ימינו של נאשם 1, ראש ארגון הפשיעה על פי כתב האישום, ועל רקע זה יש להבין את מעורבותו של העורר בפרשיות. כן נטען, כי היכרותו של העורר עם נאשם 1 ראשיתה רק בדצמבר 2006, ולכך משמעות בהתחשב בעובדה שמרבית האישומים בכתב האישום נוגעים לאירועים שהתרחשו בתקופה מוקדמת יותר. נטען איפוא, כי שגה בית המשפט קמא כשייחס לעורר פעילות אינטנסיבית ותפקיד בכיר בארגון הפשיעה, המצביעה על מסוכנות שמקימה עילת מאסר.

(2) עוד נטען, כי טעה בית המשפט כאשר לא ייחס משקל מספיק לנסיבותיו האישיות של העורר, אשר, כאמור בתסקיר המבחן, אין לו כל עבר פלילי. הודגש, כי העורר הודה בחקירותיו במשטרה בחלק מן המעשים המיוחסים לו ושיתף פעולה, אך לצד זאת שלל מעורבות בארגון. צויין, כי לשהייתו במעצר של העורר - שלא יוחסה לו נקיטה באלימות באף אחד מן האישומים - עלולה להיות השפעה מזיקה והרסנית על העורר. כן נטען, כי בית המשפט קמא התעלם בהחלטתו ממורכבותה של הפרשה המשליכה באופן ישיר על התמשכות ההליכים הצפויה בתיק זה, והמהוה שיקול נכבד בשאלת המעצר.

(3) הוזכר במסגרת הערר, כי העורר שוחרר בעבר למעצר בית בהחלטת בית משפט השלום בפתח תקוה (השופטת לב-און) מיום 1.4.07 בת"מ 6133/03 (בגדרי מעצר לצרכי חקירה), בה נקבע כי חלקו של העורר באירוע שעליו מבוסס האישום השמונה עשר, ובגינו מואשם הוא בסחיטה בכוח במסגרת ארגון פשיעה, היה שונה משל שאר המעורבים באירוע, אף שמעורבותו היתה בלתי-תמימה; וגם בהחלטה זו של בית משפט השלום יש כדי לחזק את המסקנה הנטענת כי לא היה מקום לעצור את העורר.

(4) בדיון חזר בא כוחו המלומד של העורר על טענת המידרג בין הנאשמים בתיק; אין לטענתו לראות את שולחו במידרג הגבוה, לאחר מעורבות לכאורה של מספר חודשים קטן, חיים נורמטיביים ושיתוף פעולה בחקירה. יתכן כי העורר טעה, אבל יש לראות את הדברים בפרופורציה נכונה.

(5) בא כוח המדינה ציין כי המדובר בארגון פשע גדול בקטגוריות שונות, והאזנות הסתר (חלק משמעותי בראיות) מצביעות על העורר כבעל מעמד בכיר בארגון הפשיעה. לשיטת המדינה מומחיות העורר בולטת בפעילות אל מול אנשים בעלי רמה, וחלק מפרשיות הסחיטה לא היו מתקיימות אילולא העורר. המדינה נקטה בגישה, כך נמסר, שמעצר עד תום ההליכים יתבקש כלפי מנהלי הארגון ולא כלפי ה"חיילים"; אלה האחרונים משוחררים, ולכן ניתן יהא להמשיך להפעילם מן הבית אם ישוחרר העורר.

ו.

עיינתי בהודעותיו של העורר כולן. בתמונה כולה רב האפל על המואר, הסתום על הגלוי. בהצעת חוק מאבק בארגוני פשיעה, תשס"ב-2002, הצעות חוק תשס"ב 762, נמנים בין מאפייני הפשע המאורגן "התקשרות מתמידה של אנשים מספר למטרות פליליות, על בסיס של ארגון עם מבנה היררכי שבו קיימת אפשרות ריחוק בין הראשים לרבדים הנמוכים". אכן, ארגוני פשיעה אינם רשומים אצל רשמי העמותות, החברות, השותפויות או האגודות השיתופיות, והם נועדו לפעול בצללים, מחוץ להישג ידם של החוק ושלוחיו, ולכן את ההיררכיה בתוכם, את המתוה הארגוני ואת דרכי פעולתם קשה לחשוף, ואין צורך להכביר מלים. על כן נדרשות פעולות חקירה סמויות וארוכות; על כן המסוכנות והחשש לשיבוש מצויים ברקע, וניתן לעמוד עליהם למקרא החומר, לא רק בנאמר אלא גם בפירושו מבין השיטין. ואמנם, השופט גרוניס בבש"פ 2617/04 פינטו נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ציין, כי "אף עבירות רכוש המבוצעות במסגרתו של ארגון פשיעה עשויות להקים עילת מעצר, וזאת בשל החומרה היתרה הנודעת להן". בית המשפט בכגון דא ניצב אל מול הצורך לבחון את הנאשם האינדיבידואלי כעץ בתוך יער, קרי, את הרלבנטיות שלו לענייני הארגון כולו.

ועם כל אלה התלבטתי בנידון דידן לא מעט. מחד גיסא, המדובר באדם ללא רקע פלילי, ואדרבה, בעל רקע של שירות צבאי ובטחוני; אמנם בתסקיר לא היה במקרה דנא כדי לסייע בהחלטה, שבה התחום האינדיבידואלי כרוך בתמונה הכוללת. אך מאידך גיסא, העבירות לכאורה בהן מדובר זועקות מעורבות ברמה גבוהה בפעילות שלכאורה אי אפשר אלא לכנותה זדונית ומסוכנת, שעה שכל נימה ונימה במרקמו של האדם האמון על החוק, עורך דין, צריכה לומר – עד כאן. ארגוני פשיעה על פי מהותם זקוקים לא רק ל"חיילים" אלימים שיטילו את האימה הפיסית סביבותיהם, אלא גם ליועצים עונבי עניבות ויודעי ספר ודין, היכולים להשיא להם עצות "טובות" באשר למימוש תכניותיהם הפליליות; על פני הדברים, העורר הוא אחד מאלה, וכמובן מעמדו יובהר במדויק במהלך ההוכחות. סכנתם של אנשים אלה מרובה לא פחות משל ה"חיילים" האלימים. ההנחה היא, אמנם, כי אדם כזה אולי לא יפעל על פי רוב באלימות בעצמו, אך יש סיכון כי יעשה זאת באמצעות אחרים; וכי יפעל לשיבוש הליכי משפט על-ידי השפעה על עדים. בסופו של יום באתי לכלל מסקנה, כי סיכון זה קשה מאוד לבטל, ומכל מקום לעת הזאת איני רואה דרך שחרור לחלופה. ככל שההוכחות יתקדמו ותוך עיון בתוכנן כחלוף הזמן, בידי העורר כמובן לשקול בקשה לעיון חוזר.

ז.

נוכח כל האמור איני נעתר לערר.