בש"פ 804/08 מדינת ישראל נ. אסי (יוסף) אבוטבול

1.

זוהי בקשה להאריך את מעצרם של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: החוק ). באי כוחם של המשיבים 1 – 3 נתנו הסכמתם להארכת המעצר כמבוקש על ידי המדינה, ומשכך התייתר הדיון בעניינם. בהחלטה זו תוכרע אפוא הבקשה בהתייחס למשיבים 4 – 5 בלבד.

המשיבים הועמדו לדין יחד עם 19 אחרים בכתב אישום האוחז 22 אישומים. על פי הנטען בכתב האישום, המשיבים היו מאוגדים בארגון פשיעה (להלן: הארגון ) והחל משנת 2005 ועד לחודש מרץ 2007, מועד מעצרם, חברו למטרות פליליות שכללו תשלום סכומי כסף לארגון הפשיעה בדרכים הבאות: סחיטת אנשי עסקים בעלי אזרחות צרפתית שהתגוררו לסירוגין בצרפת ובישראל, סחיטת אנשי עסקים ישראליים בארץ ובחו"ל וסחיטת קבלנים ישראליים בקשר לנדל"ן. כן נטען כי המשיבים ביצעו ביחס לרכוש שמקורו בעבירה פעולות שמטרתן הסוואת מקורו ותנועותיו של הכסף ועל מנת שלא יינתן דיווח או דיווח נכון לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס – 2000.

לטענת המאשימה, המשיב 4 היה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום עורך דין ושימש כמכוון ומפקח על סחיטתם של אנשי עסקים ישראליים בארץ ובחו"ל. הוא איתר אנשי עסקים בעלי הון ופוטנציאל סחיטה ומסר את פרטיהם למשיבים 1 – 2 על מנת שהארגון יפעל לסחיטתם. כן נטען כי נטל חלק במעשי הסחיטה עצמם. כתב האישום מייחס למשיב 4 בשמונה אישומים עבירות של מנהל בארגון פשיעה, מתן שירות ייעוץ לארגון פשיעה, סחיטה בכוח במסגרת ארגון פשיעה סחיטה באיומים במסגרת ארגון פשיעה (5 עבירות) וניסיון סחיטה באיומים במסגרת ארגון פשיעה (2 עבירות).

אשר למשיב 5, נטען כי הוא שימש כמכוון וכמפקח על פעילות הארגון וכי הוא דאג לפתוח חשבונות קש על שמם של חברי הארגון, באמצעותם ניהל חלק מן הפעילות הכספית של הארגון, וכן פיקח יחד עם משיבים 2 - 4 על הסחיטות השונות. כתב האישום מייחס לו, בחמישה אישומים, עבירות של מנהל בארגון פשיעה, סחיטה באיומים במסגרת ארגון פשיעה (6 עבירות) והלבנת הון במסגרת ארגון פשיעה (2 עבירות).

2.

בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה שהגישה המדינה עם הגשת כתב האישום, לעצור את המשיבים עד תום ההליכים נגדם. בעניינו של המשיב 4 הסכים בא כוחו לקיומן של ראיות לכאורה. בפני בית המשפט הונח תסקיר מעצר לפיו שירות המבחן מתקשה להעריך את מידת מעורבותו של המשיב 4 בפלילים ואת אופי קשריו העברייניים, ולכן אין בידו להעריך האם יש בשחרורו לחלופת מעצר כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו. בית המשפט הורה על מעצרו וערר שהגיש לבית משפט זה (בש"פ 5612/07, השופט רובינשטיין) נדחה. בקשה לעיון חוזר שהגיש לבית המשפט המחוזי נדחתה אף היא וכך גם ערר שהגיש על החלטה זו (בש"פ 10655/07, השופט רובינשטיין).

בעניינו של משיב 5 קיים בית המשפט המחוזי דיון שלאחריו קבע כי קיימות ראיות לכאורה נגדו והורה על קבלת תסקיר מעצר. שירות המבחן ציין בתסקיר כי נוכח אופי האישומים נגד משיב 5, אין בידו להעריך האם יש בחלופות המוצעות כדי להפחית את הסיכון הגלום בו. בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של משיב 5 עד תום ההליכים וערר שהגיש על ההחלטה נדחה (בש"פ 6249/07, השופט פוגלמן). בקשה לעיון חוזר שהגיש משיב 5 לבית המשפט המחוזי נדחתה במחצית חודש ינואר 2008, תוך שנקבע כי לא חל כרסום בראיות נגדו.

3.

המבקשת מציינת בבקשתה כי בשל היקף התיק החלה שמיעתו כחצי שנה לאחר שהוגש כתב האישום, וכי הגם שישנן ישיבות שבוטלו או נדחו מטעמים שונים, שמיעת הראיות מתנהלת - הדיונים מתקיימים ברצף מדי שבוע, כל ימות השבוע למעט יום אחד. עד ליום 27.1.08 התקיימו 35 ישיבות, במהלכן נשמעו 68 עדי תביעה. לטענת המבקשת, העבירות המיוחסות למשיבים, התאגדותם בארגון פשיעה, מעמדם הבכיר בארגון, היקף הפרשות בהן הם מעורבים, התמשכותן וחומרתן מלמדים על יסוד סביר לחשש כי שחרורם יסכן את ביטחון הציבור בכלל ואת ביטחונם של המתלוננים בפרט. עוד נטען כי אופיין ומהותן של העבירות המיוחסות למשיבים מקים גם יסוד סביר לחשש כי שחרורם יביא לשיבוש הליכי משפט, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת.

באי כוחה של המבקשת מבהירים כי בית משפט זה נדרש כבר בעבר למסוכנותם של משיבים 4 – 5. הם מטעימים כי בהחלטה בעניינו של משיב 4 עמד בית משפט זה על כך שארגוני פשיעה נזקקים לייעוץ משפטי וכי מסוכנותם של אלה המספקים להם שירות זה אינה פחותה ממסוכנותם של "החיילים" האלימים בארגון הפשיעה. עוד הם מציינים כי מרבית עדי התביעה הנוגעים לאישומים נגד משיב 4 סיימו את עדותם ואף על פי כן קבע בית משפט זה, בערר שהגיש משיב 4 נגד ההחלטה לדחות את בקשתו לעיון חוזר, כי מסוכנותו עומדת בעינה ולא הורה על קבלת תסקיר מעצר עדכני בעניינו. יחד עם זאת מבהירי באי כוחה של המבקשת כי לא כל העדים הנוגעים לאישומים נגד משיב 4 העידו כבר ולטעמם יש עדיין יסוד לחשש מפני השפעה על עדים. המבקשת מתנגדת לקבלת תסקיר בעניינו של משיב 4.

אשר למשיב 5 טוענים באי כוח המבקשת כי הוא איש הכספים של ארגון הפשיעה ולחובתו 5 הרשעות קודמות בעבירות של הפרת הוראה חוקית, מרמה, הדחה בחקירה, אלימות (לרבות סחיטה באיומים) ורכוש. הודגש כי בין הראיות נגד משיב 5 קיימות שיחות מהן עולה כי הוא היה אחראי על הלבנת כספים, היתה לו שליטה על הכספים בארגון ושיקול דעת בעניין וכן הוא טיפל בענייני הייצוג המשפטי של הארגון ודאג לטפל בביטוח כלי רכב ובאבטחה על ראשי הארגון. לדבריהם, גם בהחלטה על מעצר עד תום ההליכים, גם בבקשה לעיון חוזר, בית המשפט המחוזי נכנס לעובי הקורה וקבע שאין כרסום בראיות, ואכן המשיב 5 לא ערר על החלטה זו.

4.

בא כוחו של משיב 4 גורס כי חל כרסום בראיות התביעה. הוא מדגיש כי גם לשיטתה של המבקשת, משיב 4 הוא בדרג הניהולי של ארגון הפשיעה ואינו "חייל" בשורותיו. עיקר טענותיו נגד מסכת הראיות הינו כי אין ראיות הקושרות את משיב 4 לארגון הפשיעה ולידיעתו כי מדובר בארגון פשיעה. בעבור תקופת המעצר הסטטוטורית סבור הסנגור כי השתנה המצב ובשים לב לכך שהמשפט עשוי להימשך עוד חודשים רבים, ולכך שמדובר במשיב שבניגוד למעורבים אחרים בפרשה הוא נורמטיבי לחלוטין, הוא מבקש להזמין תסקיר מעצר עדכני בעניינו.

5.

בא כוחו של משיב 5 טוען כי חלקו של מרשו באירועים הנטענים בכתב האישום הינו מזערי והוא אינו מעורב במעשים הנטענים לא בידיעה, לא בפיקוח ולא בהשתתפות. לדבריו, על מנת שהמבקשת תוכיח את טענתה כי משיב 5 הוא מנהל הכספים של הארגון, עליה להוכיח כי ידע שארגון הפשיעה מתקיים, אולם ראיות לכך אין. לדבריו, העובדה שהמשיב 5 קיבל ממשיב 1 הוראות לשלם לגורמים שונים אינה יכולה ללמד על כך שידע שמשיב 1 עומד בראש ארגון פשיעה, או על פעילות הארגון. הסנגור גורס כי כיוון שהמסוכנות נלמדת מעובדות כתב האישום, יש משמעות לכך שאין ראיה לידיעתו של משיב 5 על פעילות הארגון. לדבריו, בהתחשב בכך שחלקו של משיב 5 באישומים קטן ממילא, אין היגיון בהחזקתו במעצר משך כל תקופת ההליך המשפטי, כאשר חלק ניכר מהדיונים בתיק כלל אינו נוגע אליו. לטענתו, העבירות המיוחסות למרשו כלל אינן מצדיקות מעצר עד תום ההליכים, והמעצר במקרה זה נובע לטעמו אך ורק מכך שהן הוגדרו ככאלה שבוצעו במסגרת ארגון פשיעה.

6.

כידוע, טענות שעניינן כרסום בתשתית הלכאורית של הראיות שהובילה למעצר עד תום ההליכים מקומן הנכון להתברר אינו במסגרת הדיון בבקשה להארכת המעצר לפי סעיף 62 לחוק, שכן בשלב זה מייחדת עצמה הבחינה השיפוטית לבחינת המשפט המתנהל והמתמשך, אל מול המסוכנות הנשקפת לציבור אם יוחזר הנאשם לחיקו (בש"פ 11151/03 אברמוב נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(5) 97, 102 (2003) וההפניות שם). המסגרת המתאימה לבירורה של טענת כרסום בראיות הינה ההליך של עיון חוזר בפני הערכאה הדיונית, כפי שאכן נעשה בעבר על ידי משיבים 4 – 5 (ראו למשל: בש"פ 1119/07 מדינת ישראל נ' אריש (לא פורסמה, 19.2.07) וההפניות שם).

יחד עם זאת, בית משפט זה יידרש לטענת כרסום בעצמת ראיות התביעה במסגרת הליך של בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק אם ניתן להצביע על "...שינוי דרמאטי במערכת ראיות התביעה, ועל כרסום מהותי ומשמעותי בה. צריך להיות בשנוי שחל, כדי להפוך את הקערה על פיה, עד כדי הטיית הכף לזכות הנאשם באופן שהסיכויים לזיכויו עולים על הסיכויים להרשעתו" ( בש"פ 825/98 מדינת ישראל נ' דחלה , פ"ד נב(1) 625, 628 - 629 (1998) ;

בש"פ 4794/95 שאבי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 6.8.95); בש"פ 10512/05 פינר נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 24.11.05); בש"פ 4593/06 מדינת ישראל נ' שורפי (לא פורסמה, 20.6.06)). עוד תואר הכרסום הראייתי המצדיק בחינה בשלב הארכת המעצר לפי סעיף 62 לחוק כמצב בו חל בתשתית הראיות הלכאורית "...מהפך של ממש המעמיד את מסכת ראיות התביעה ככלי ריק..." (בש"פ 3956/99 מדינת ישראל נ' חדיף (לא פורסמה, 20.6.99)). במילים אחרות, קשיים כאלה או אחרים שמעורר חומר הראיות לא די בהם, אלא נדרש כרסום ממשי ומשמעותי המשמיט לחלוטין את הבסיס הראייתי להחלטה בדבר מעצר עד תום ההליכים.

7.

סנגוריהם של משיבים 4 - 5 העלו טענות שונות בנוגע לראיות שבידי המבקשת. ישנן מבין הטענות כאלה אשר אכן מעוררות שאלות מורכבות, ואולם לא מצאתי כי עלה בידם לעמוד, ולו בקירוב, בדרישה כי חל מהפך של ממש המעמיד את תשתית הראיות שהציגה התביעה כבסיס להחלטה על המעצר עד תום ההליכים "ככלי ריק".

הטענות שבפי המשיבים 4 – 5 נגד הראיות הלכאוריות הועלו על ידם הן במסגרת הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים (בדיון בבקשה בהתייחס למשיב 5, שכן בא כוחו של משיב 4 נתן בשלב זה הסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה) והן במסגרת בקשות לעיון חוזר שהגיש כל אחד מהם, כמו-גם בערר שהגיש משיב 4 על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשתו לעיון חוזר. עררו של משיב 4 על ההחלטה בבקשתו לעיון חוזר נדחה ביום 25.12.07, ואילו בקשתו של משיב 5 לעיון חוזר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (כבוד השופט ג' נויטל) ביום 16.1.08 ולא נמסר כי הוגש עליה ערר. הטענות שמעלים משיבים 4 – 5 לעניין הכרסום בחומר הראיות נטענו גם בהליכים אלה ונדחו ומשכך, ומשלא נטען דבר לעניין כרסום נוסף שחל בחומר הראיות מאז ניתנו החלטות אלה, ברי כי לא ניתן לומר כי אירע דבר מה שיהפוך את הערכת הראיות הלכאוריות על פיה. יתר על כן, בעניינו של משיב 4 דומה כי לאחר שבית משפט זה דן בערר על ההחלטה שדחתה את הבקשה לעיון חוזר ודחה אותו, הרי שמשלא אירע דבר נוסף שישנה מתמונת הראיות כפי שהיתה בפני השופט רובינשטיין, דיון בטענת הכרסום כמוהו כדיון בערר על החלטת בית משפט זה, הליך שאין לו קיום ואין לו מקום. משכך, לא ראיתי להידרש לטענות בדבר כרסום בחומר הראיות.

8.

על אף שאין הצדקה לבחון פעם נוספת את ראיות התביעה נגד משיבים 4 – 5, איני רואה עצמי פטורה מלהעיר כי שאלות משפטיות מסוימות שהועלו על ידי באי כוח המשיבים אכן מצריכות דיון וליבון ויש להן נגיעה ישירה לתשתית הראייתית הלכאורית, כפי שנדונה בהחלטות שהוזכרו של בית המשפט המחוזי ושל בית משפט זה. בפרט הטרידה אותי טענת בא כוחו של משיב 4 כי אין ראיה הקושרת את משיב 4 עם פעילותו של ארגון פשיעה ואין בראיות כדי ללמד על כך שמשיב 4 הינו מנהל בארגון הפשיעה כנטען נגדו. ראשית אציין כי כתב האישום מייחס למשיב 4 גם ביצוע עבירות סחיטה שונות וכי כאמור התשתית הראייתית הקיימת נבחנה כבר בהחלטות קודמות. שאלה אחרת שיכולה להישאל בהקשר זה ויש לה נגיעה לתשתית הראייתית הנדרשת הינה היכן עובר קו הגבול בין מתן שירות משפטי לגיטימי על ידי עורך דין ללקוחו, גם אם הלקוח הוא מי שעומד, לפחות על פי הנטען, בראש ארגון פשיעה, לבין מצב בו יראו את עורך הדין כמי שהיווה חלק מארגון הפשיעה וכפעיל בו, כשם שנטען לגבי משיב 4.

ככלל, לדעתי, ככל שניתן ללמוד ממסכת הראיות על מעורבותו של עורך הדין בפעילותו השוטפת של ארגון הפשיעה, כך קל יותר לקבוע כי הוא פעיל בארגון. בית משפט זה עמד פעמים רבות על כך שאופי פעילותם של ארגוני הפשיעה – במחשכים, תוך הרחקת ראשי הארגון ממעורבות ישירה בפעילות, קיומו של מבנה היררכי המאפשר "הקטנת חלקו" של כל אחד מהחברים בפעילות הארגון – מקשה על חשיפת פעילותם וממילא על הגשת כתבי אישום וניהול ההליכים נגד פעילי הארגון, ובפרט נגד ראשיו (וראו למשל בש"פ 10655/07 הנ"ל ). מצב דברים זה חייב להילקח בחשבון כאשר נדרשים אנו לטיב הראיות הלכאוריות הנדרשות בשלב בו נידונה הבקשה למעצר עד תום ההליכים, כמו גם לעת הכרעת הדין. ככלל יש להניח כי עצם קיומו של הארגון ותפקידם של ראשיו והפעילים בו לא יילמדו מראיות ישירות אלא מסקנה כאמור תתבסס על ראיות – לעיתים נסיבתיות – ועל ניסיון החיים והגיונם של דברים (וראו בהקשר זה גם דברים שאמרתי בבש"פ 3073/05

שורפי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 18.4.05) בפסקה 5).

אחת השאלות שללא ספק מצריכות עיון וליבון, בפרט במקרה זה, הינה עניינה בטיב הידיעה הנדרשת אודות קיומו של ארגון הפשיעה. במקרה הנוכחי נטען כי משיב 4, כעורך דין, היווה פעיל בארגון פשיעה. בהקשר זה עשויה להתעורר השאלה באשר לטיב הראיות שתידרשנה כדי להוכיח כי עורך הדין ידע על קיומו של ארגון הפשיעה או כי באשר לטיב ועוצמת הראיות הקושרות אותו במישרין לארגון. קושי מובנה נובע מכך שאין מ דובר בארגון מאוגד המעלה על הכתב ומתעד כל פעולה מפעולותיו, באופן שיניב ראיות סדורות לעצם קיומו של ארגון הפשיעה ולפעילותו של פעיל מסוים במסגרתו (והשוו: בש"פ 10015/07 אביטל נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 23.12.07) בפסקה 6). לפיכך, ככלל ניתן להניח כי הראיות להיותו של נאשם פעיל בארגון פשיעה תילמדנה מן הראיות לעצם פעילות הארגון ומראיות למעורבותו של אותו נאשם בפעילות זו. דומה אפוא, כי המסקנה בדבר היותו של נאשם פעיל בארגון פשיעה תהא על כן, על פי רוב, פרי התמונה השלובה הנפרשת בפני בית המשפט בה חוברות זו לזו ראיות היוצרות תמונה של ארגון שהנאשם הינו חלק ממנו. תמונה זו ניתן לגבש ככלל רק לאחר שמיעת הראיות וניתוחן.

אנו מצויים בשלב המעצר. בשלב זה ניתן להניח כי במרבית המקרים לא יהא בידי התביעה להעמיד מבנה ראייתי מוצק ושלם של ארגון הפשיעה וחלקו המדויק של אותו נאשם בארגון. לפיכך, בשלב המעצר סבורני כי די בכך שיש בידי התביעה ראיות לכך שעורך הדין היה מעורב בצורה זו או אחרת בפעילות שבוצעה על ידי פעילי הארגון במסגרת פעילותו של הארגון, לכך שהיתה לו ידיעה על כך שמ דובר

בפעילות הנערכת בתוך מסגרת ואשר נושאת אופי בלתי חוקי, ושהשירות המקצועי שהעניק מקדם את פעילותה של אותה מסגרת ומסייעת לה. עקרון דומה צריך לחול גם על בעלי תפקידים נוספים בארגון הפשיעה – ככל שישנן ראיות רבות ומבוססות יותר למעורבותם בהיבטים שונים של פעילות הארגון, כך נקל יהא להגיע למסקנה בדבר היותם פעילים לכאורה בארגון הפשיעה. הדברים נכונים אף ביחס למשיב 5 לגביו נטען כי היה איש הכספים של ארגון הפשיעה.

עוד אוסיף, בסיומה של נקודה זו, כי תמימת דעים אני עם עמדתו של השופט רובינשטיין כי במאבק בארגוני הפשיעה יש לראות באותה מידה של חומרה ושל מסוכנות את פעילותם של עורכי דין או בעלי מקצוע אחרים הנותנים שירות שוטף לארגוני הפשיעה, בדומה למסוכנותם של "החיילים" הסרים למרותם של ראשי הארגון. בעניין אחר הבעתי עמדתי כי:

"...כאשר עסקינן בעבריינות במסגרת ארגון פשיעה, הגם שעניינו של כל אחד מהנאשמים נבחן לגופו, לא ניתן להתעלם מההשתייכות למארג הרחב יותר של הארגון, שלופת בקורי המסוכנות גם פעילים שאינם בראש הפירמידה. ארגוני הפשיעה אינם פועלים אך באמצעות ראשיהם או אך באמצעות "חייליהם". פעילותם היא תוצאת המבנה הארגוני ההיררכי השלוב ועל כן קיימת חשיבות לגדיעת כל אותן חוליות בשרשרת הפיקוד של הארגון ומניעת המשך פעילותן" (בש"פ 7669/06 מדינת ישראל נ' מוסלי (לא פורסמה, 27.9.06)).

אכן, על מנת לקטוע את פעילותו הנטענת של הארגון יש למנוע את המסוכנות הנשקפת מכל חוליותיו ואין להבחין לעניין זה בין פעילים ענובי עניבות לפעילים שבידם אלה. אלה גם אלה חיוניים לפעילותו של ארגון הפשיעה, מאלה גם מאלה נשקפת מסוכנות.

9.

יחד עם זאת, בבואו של בית המשפט לשקול האם לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק, מחויב הוא לבחון האם לא ניתן לאיין את מסוכנותו של הנאשם על ידי חלופת מעצר ותנאים מגבילים, בשים לב לכך שבחלוף תקופת המעצר הסטטוטורית משתנה נקודת האיזון בין האינטרסים המונחים על כפות המאזניים – ככל שחולף הזמן הולך וכבד משקלה של זכותו של הנאשם להלך חופשי כל עוד עומדת לו חזקת החפות, ביחס לשיקולים שעמדו בבסיס ההחלטה על המעצר, כהגנה על ביטחון הציבור והבטחת האפשרות לנהל הליך משפטי תקין ולמצות בסופו את הדין עם הנאשם, אם יורשע.

בבואי לבחון הדברים במקרה דנן, הגעתי לתוצאה שונה בעניינו של כל אחד מן המשיבים. בטרם אכריע בבקשה ביחס למשיבים 4 – 5 אציין כי משפטם מתנהל בקצב ראוי לציון, ובפרט נוכח המציאות המוכרת לכולנו בה לא אחת אין מקוימת מצוות המחוקק בדבר רציפות המשפט (סעיף 125 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982). מדובר אמנם בתיק רב היקף שיש סבירות שניהולו יארך עוד זמן, אולם בנסיבות בהן עושה בית המשפט כל שלאל ידו לקדם את ניהול התיק, כלל אין לייחס משקל מכריע להתמשכות הצפויה של ההליכים, בהתחשב גם באופיים ומורכבותם של תיקים מעין אלה ובמסוכנות הנשקפת מן המעורבים בפעילות במסגרת ארגון פשיעה.

10.

האישומים המיוחסים למשיב 4 נוגעים למעורבות בפרשיות סחיטה שונות במסגרת ארגון הפשיעה. בתסקיר המעצר שהוכן בעניינו בחודש יוני 2007 צוין כי הוא בעל משפחה, ניהל אורח חיים נורמטיבי, בעל השכלה גבוהה ובעברו שירות צבאי מלא וכקצין בקבע. משיב 4 נעדר עבר פלילי. שירות המבחן ציין כי החשדות נגד משיב 4 חמורים ולמרות שהתרשם כי אמו מהווה עבורו דמות סמכותית ויכולה להוות גורם מציב גבול ומפקח, לא יכול היה להעריך את מידת מעורבותו בפלילים ואת אופי קשריו העברייניים, ועל כן גם לא יכול היה להעריך האם יש בשחרורו לחלופת מעצר כדי להפיג את הסיכון הנשקף ממנו. כתב האישום מייחס למשיב 4 מעורבות בשמונה מעשרים ושניים האישומים המפורטים בו. כאמור, ריבוי הנאשמים והאישומים בתיק יש בו כדי ללמד על כך שישנה סבירות כי ניהולו יארך זמן ולא יהא די בהארכה הנוכחית על מנת לסיים המשפט. במצב דברים זה אני סבורה, ולא בלי לבטים, כי בחלוף כתשעה חודשים מאז הוכן תסקיר המעצר האחרון בעניינו של משיב 4 ניתן לשוב ולבחון את אפשרותו שחרורו לחלופת מעצר.

לאור האמור, מוארך בזאת מעצרו של משיב 4 מיום 4.2.08 בתשעים ימים, או עד למתן פסק הדין בת.פ.ח. 1049/07 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו, לפי המוקדם מביניהם. יחד עם זאת, שירות המבחן יכין בתוך 21 יום תסקיר מעצר עדכני בעניינו, אשר יוגש לבית המשפט המחוזי והוא שיכריע האם ניתן להורות על שחרורו של משיב 4 לחלופת מעצר ובאילו תנאים.

אבהיר, כי לא נעלמה מעיני קביעתו של השופט רובינשטיין בעניינו של משיב 4 משלהי חודש דצמבר 2007, לפיה "...עדיין לא נצטברה לעת הזאת מסה קריטית של הפגת המסוכנות, שהיתה גבוהה...". ואולם, כידוע, אין דומה הבחינה במסגרת הליך של ערר על החלטה בבקשה לעיון חוזר, מקום שאין כרסום בתשתית הראיות הלכאוריות, לבחינה במסגרת בקשה להארכת המעצר מעבר לתקופת המעצר הסטטוטורית. השיקולים בכל אחד משני ההליכים ונקודות האיזון ביניהם, כמו-גם הגיונו של כל הליך, אינם דומים.

10.

שונים הם פני הדברים בעניינו של משיב 5. לחובתו של משיב 5 עבר פלילי, בין היתר בעבירות של הפרת הוראה חוקית, הדחה בחקירה ואלימות, לרבות סחיטה באיומים. כל אלה הרשעות שיש להן רלוונטיות לעת הבחינה האם ניתן להורות על שחרורו לחלופת מעצר, הן בהיבט של קיום תנאי השחרור, הן בהיבט של החשש מפני שיבוש הליכי המשפט. המעורבות המיוחסת למשיב 5 בפעילותו של ארגון הפשיעה היא ברמה גבוהה יחסית – כאיש הכספים של הארגון, כמי שדואג לאבטחת ראשיו ואף לביטוח כלי הרכב. כל אלה מצביעים לכאורה על מעורבות בפן הניהולי של הארגון. כל אלה מלמדים לכאורה על חיוניותו לפעילות הארגון וממילא גם על מסוכנותו. שירות המבחן היה מודע למצוקה בה נתון משיב 5 במעצר, ואף על פי כן קבע כי נוכח האישומים המיוחסים לו אין בידם להעריך האם החלופות שהוצעו יש בהן כדי להפחית את הסיכון הנשקף ממנו אם ישוחרר לחלופת מעצר. לטעמי, המכלול האמור, ובמיוחד על רקע עברו הפלילי של משיב 5, אינו מאפשר להורות על שחרורו לחלופת מעצר בשלב זה.

לאור האמור מוארך בזאת מעצרו של משיב 5 מיום 4.2.08 בתשעים ימים, או עד למתן פסק הדין בת.פ.ח. 1049/07 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו, לפי המוקדם מביניהם.