בש"פ 2580/15 מדינת ישראל נ. שי (שלום) אוחנה

בקשה להארכת מעצרם של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.

כנגד המשיבים, הוגש ביום 21.7.2014 כתב אישום המייחס להם עבירות של

ניסיון לרצח לפי סעיפים 305(1) ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); עבירת נשק לפי סעיפים 144(א)+(ב) ו-29 לחוק; שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 ו-29 לחוק; וקשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1). בנוסף משיב 2 מואשם גם בעבירת החזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186(א) לחוק.

על פי המתואר בכתב האישום, קשרו המשיבים קשר לרציחתו של אבי נמירובסקי (להלן: המתלונן ), ולשם כך הצטיידו בשלושה כלי נשק, בביגוד כהה, בכובעי גרב ובכפפות. ביום 8.6.2014 המתינו המשיבים למתלונן בתוך רכב גנוב (להלן: הרכב ), בסמוך לאולם שמחות בעיר נשר. עם הגעתם של המתלונן ואשתו במכוניתם למקום, עצרו המשיבים עם הרכב לצד מכוניתו של המתלונן, שניים מהם יצאו מן הרכב וירו לעבר המתלונן 5 כדורים במטרה להמיתו, כאשר אשתו יושבת לצדו. בעקבות הירי נגרמו למתלונן פציעות ברגליו, והלה אושפז בבית החולים רמב"ם. לאחר הירי, נמלטו המשיבים מהמקום. במהלך ההימלטות, השליכו את אחד מהאקדחים ששימש אותם באירוע, נטשו את הרכב, החליפו בגדים וזרקו אותם בשקית ליד פחי זבל.

עוד על פי המתואר בכתב האישום, ביום 7.7.2014 נעצר משיב 2 בדרך עכו, כשהוא מחזיק על גופו סכין מתקפלת שאורך הלהב שלה הינו 7 ס"מ, מבלי שהראה כי הוא מחזיק בו למטרה כשרה.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, עתרה המבקשת למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים. ביום 10.9.2014 הורה בית משפט קמא על מעצרם של משיבים 1 ו-3, לאחר שעל המשיבים 1 ו-3 הוטל ממילא מאסר בפועל בתיקים אחרים. ביום 30.9.2014 הורה בית משפט קמא על מעצרו של משיב 2 עד תום ההליכים, בהיעדר מחלוקת על קיומן של עילת מעצר וראיות לכאורה, אך נטען כי עוצמת הראיות אינה גבוהה.

3.

ההליכים בתיק העיקרי : ביום 7.8.2014 הוקרא כתב האישום, והדיון נדחה הן לשם הסדרת ייצוגם המשפטי של המשיבים, והן עקב הצורך בהנפקת תעודת חיסיון. בין החודשים פברואר-אפריל 2015 התקיימו 10 מועדי הוכחות ונשמעו כ-60 עדי תביעה וכיום קבועים שלושה מועדים נוספים לחודש יולי.

4.

אקדים ואומר כי אין כל טענה וטרוניה מצד התביעה כלפי ההגנה, והעיכוב בשמיעת הראיות נובע מאילוצי יומן בית המשפט ומהעיכוב בהנפקת תעודת החסיון, שלכאורה אינה תעודה "טכנית" אלא מהותית לתיק.

5.

במסגרת סעיף 62 לחוק המעצרים, על בית המשפט ליתן דעתו בעיקר לקצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ולמידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם לציבור בכלל ולקורבנותיו בפרט, והחשש מפני הימלטות הנאשם ושיבוש הליכי המשפט.

על חומרת העבירה המיוחסת למשיבים אין צורך להכביר מילים, המסוכנות נשקפת מאליה מהמעשה המיוחס להם, באשר ענייננו בניסיון לרצח מתוכנן בקפידה ומבוצע בקור רוח, ניסיון שהביא לפציעתו של המתלונן שנפגע מהיריות שנורו עליו. המעשה בנסיבותיו מעיד על כך שאין מורא החוק על מבצעיו.

לכך יש להוסיף כי למשיבים עבר פלילי מכביד בעבירות אלימות ורכוש. המשיב 1 ריצה כבר שש שנות מאסר שהושתו עליו בשנת 2005, וביום 8.9.2014 הושת עליו עונש מאסר בפועל של 6 חודשים בגין עבירות תקיפה וחבלה שביצע בשנת 2013. המשיב 2 ריצה עונשי מאסר שונים על אף גילו הצעיר. למשיב 3 עבר פלילי עשיר, בעיקר בעבירות רכוש, בגינן ריצה תקופת מאסר שונות, ואת המעשים המיוחסים לו

בכתב האישום ביצע עודנו מרצה עבודות שירות שהופקעו, והוטל עליו עונש מאסר בפועל לתקופה של 7 חודשים החל מיום מעצרו.

6.

לאור זאת, ועל אף שברור כי המשפט לא יסתיים במסגרת הארכה המתבקשת, אני סבור כי נקודת האיזון בין זכותו של הציבור לביטחון ולמיצוי ההליכים עם המשיבים לבין חזקת החפות וזכות המשיבים לחירות, אינה נוטה לצד המשיבים.

הסניגורים המלומדים העלו טענות לגבי עוצמת הראיות בתיק, אלא שככלל, סעיף 62 לחוק המעצרים אינו המסגרת לבירור טענות הנוגעות לראיות לכאורה ולעוצמתן. ב"כ המשיב 3 הפנה להחלטתה של השופטת ע'

ארבל בבש"פ 804/08 מדינת ישראל נ' אבוטבול בפסקה 6 (27.2.2008) וביקש ללמוד מהחלטה זו כי ניתן גם במסגרת סעיף 62 לחוק המעצרים להידרש לטענות אלה. ברם, שתיים מתוך שלוש האסמכתאות הנזכרות שם, עניינם בערר על החלטה למעצר עד תום ההליכים וערר על החלטה לדחות בקשה לעיון חוזר. למעשה, גם בהחלטה גופה, אומרת השופטת ארבל כי לא ראתה להידרש לטענות בדבר כרסום בחומר הראיות (פסקה 7 סיפה להחלטה). כאמור, במסגרת סעיף 62 בית המשפט נדרש בעיקר ל נסיבות הנוגעות להתמשכות ההליכים אל מול המסוכנות הצפויה משחרורו של הנאשם והחשש לתקינותו של ההליך.

מטעם זה, לא אדרש במסגרת החלטה זו לטענות ההגנה במישור הראייתי. עם זאת, מאחר שהתרשמתי כי אין מדובר בטענות בעלמא, ומאחר שבמסגרת הבקשה למעצר עד תום ההליכים לא נערך דיון של ממש בראיות, חזקה על הסניגורים כי יפעלו כחוכמתם ויבחנו אם בשלה השעה מבחינת המשיבים להגשת בקשה לעיון חוזר.

7.

סוף דבר שאני נעתר לבקשה ומאריך מעצרם של המשיבים בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בתפ"ח 39316-07-14 בבית המשפט המחוזי בחיפה.