בש"פ 1119/07 מדינת ישראל נ. אליהו אריש

1.

מונחת בפניי בקשת המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק סדר-הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: החוק ).

כתב אישום שהוגש נגד המשיבים מייחס להם עבירות חמורות של קשירת קשר לביצוע פשע (משיבים 1-4, 6-7), סחר בנשק (משיבים 6-7), רכישת נשק, תחמושת ואבזרי נשק (משיבים 1-4), הובלת נשק, תחמושת ואבזרי נשק (משיבים 1-6) ואחזקת נשק, תחמושת ואבזרי נשק (משיבים 6, 8).

באישום הראשון לכתב האישום המתוקן בשנית נטען כי בסמוך לאמצע חודש אפריל 2006 קשרו המשיבים 4-1 (להלן: הקבוצה הירושלמית ) קשר להשיג מהמשיבים 7-6 ומנאשמים נוספים בפרשה (להלן: הקבוצה הנתנייתית ) כלי נשק, תחמושת וכן מתאמים להתקנת משתיק קול על כלי נשק, מבלי שהיה להם רישיון לשאת נשק. בסמוך לאחר מכן קשרו המשיבים 7-6, עם שניים אחרים, למכור לקבוצה הירושלמית כלי נשק, תחמושת ומתאמים כאמור ללא רשות על פי דין. אנשי הקבוצה הנתנייתית השיגו תת-מקלע מסוג "עוזי", מתאם משתיק קול לעוזי, מחסנית טעונה בכדורים, ושני מתאמים לכלי יריה אחרים. בתמורה שילמו המשיבים 4-1 למשיבים 7-6 ולשניים האחרים סכום כסף עבור הנשק. המשיב 5 הוא שנסע על פי הנטען בשליחות המשיבים 1-4 לנתניה, יחד עם אחד, שי אבו (שהפך בהמשך לעד מדינה), קיבל שם את הנשק מידי המשיב 7 והובילם לירושלים, שם נעצרו.

באישום השני נטען כי המשיבים 6 ו-8 החזיקו בביתו של המשיב 8, במהלך התקופה שבין פברואר-מאי 2006, מחסן נשק בו אוחסנו כלי נשק שונים ללא רשות כדין. במהלך התקופה האמורה, בהזדמנויות שונות, הוביל המשיב 6 כלי נשק שונים, תחמושת ואבזרי נשק, אל ביתו של המשיב 8 וכן לקח משם כלי נשק שונים. בין היתר הוביל המשיב 6 מביתו של משיב 8 ואליו משתיק קול ומתאמים ורובה מסוג M -16. ביום 21.5.06, נטען, החזיקו המשיבים 6 ו-8 בביתו של משיב 8 כלי נשק ואבזרי תחמושת ובהם 3 לבנות חומר נפץ, 30 אצבעות חומר נפץ, 3 נפצים, רימון יד רובה מסוג M-16 , רובה קלצ'ניקוב, אקדח, 3 משתיקי קול, כוונת טלסקופית, מחסניות M-16 טעונות בכדורים ומחסנית לאקדח, וזאת ללא רשות על פי דין.

2.

יחד עם כתב האישום ביקשה המדינה את מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. אשר למשיב 1 התבקש תסקיר מעצר בעניינו, אך היות שהוא מרצה עונש מאסר בפועל הוא הסכים למעצרו עד תום ההליכים ואכן נעצר עד תום ההליכים. המשיבים

2 – 5 נעצרו עד תום ההליכים. המשיב 6 הודיע כי הוא מסכים למעצרו עד תום ההליכים נגדו, תוך שהוא שומר על זכותו לפנות לבית המשפט לקיים דיון לגופו של עניין בעתיד, ונעצר אף הוא עד תום ההליכים. משיבים 8-7 הסכימו על קיומן של ראיות לכאורה אך לאור העובדה כי הינם נעדרי עבר פלילי בקשו כי בית המשפט יורה על תסקיר מעצר בעניינם. תסקיר שכזה אכן הוכן ובסופו של דבר הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם עד תום ההליכים.

יצוין, כי ערר שהגישו המשיבים 2-3 על מעצרם לבית משפט זה נדחה (בש"פ 6222/06).

3.

עתה, כתום תקופת המעצר הסטטוטורית, מבקשת המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים. בא כוחו של המשיב 1 הסכים להארכת מעצרו של מרשו בתשעים ימים נוספים. ביום 7.2.07 הוריתי על הארכת מעצרו בתשעים ימים החל מיום 1.3.07 או עד למתן פסק הדין בת"פ 2077/06, לפי המוקדם,

ולפיכך אין החלטה זו נוגעת לו.

פרט נוסף העומד ברקע הדיון בבקשה הינו כי הליכים מקדמיים שונים בתיק הצטברו זה לזה לכדי פרק זמן ממושך. כיום קבועים בתיק חמישה דיוני הוכחות החל מיום 12.2.07, ומיום 15.4.07 נקבעו מועדי הוכחות בתדירות של שלוש ישיבות מדי שבוע. סך כל המועדים הקבועים עולה על 20. פרשת התביעה נשמעת.

4.

המדינה טוענת בבקשתה כי מסוכנותם של המשיבים ברורה ונלמדת בין היתר מחומרת העבירות המיוחסות להם ומעברם הפלילי של המשיבים 1, 2, 3 ו- 5. לדבריה, קיים במקרה זה חשש ממשי לשיבוש מהלכי משפט ולהטרדת עדים. כן היא טוענת כי הימשכות ההליכים בתיק נובעת בעיקר מהתנהלותם של המשיבים ובאי כוחם, ואף בית המשפט המחוזי עמד על כך.

בדיון טען בא כוח המדינה כי אף על פי שמדובר בתיק רחב היקף, הרי שעיקר חומר הראיות בתיק מתבסס על האזנות סתר ואין מדובר בתיק מורכב. הוא מציין כי כ- 50 מבין העדים הם עדים טכניים והדגיש את נכונותו של מותב בית המשפט המחוזי להקדיש עצמו לתיק על מנת לקדמו מהר ככל הניתן. לדבריו, התנהלות התיק עד כה, בהתחשב בהשתלשלות העניינים, סבירה. הוא סבור כי חשש מפני שיבוש מהלכי משפט אכן קיים, ובפרט החשש לשיבוש עדותו של עד המדינה. הוא מדגיש את חומרת האישומים, הן מבחינת כמויות הנשק בהן מדובר באישום השני, הן מבחינת הנשק ומשתיקי הקול אליהם נוגע האישום הראשון.

5.

הסנגורים כולם עמדו על כך שהצפי הוא כי המשפט יימשך עוד זמן רב בהתחשב בריבוי הנאשמים ובכך שבתיק 81 עדי תביעה שרק שלושה מתוכם העידו עד כה ומשמעות הדבר היא שמרשיהם עשויים למצוא עצמם במעצר זמן רב. הם הלינו על כי בית המשפט המחוזי קוצב את זמן החקירות שלהם לפרקי זמן קצרים שאינם מאפשרים חקירה ממצה.

בא כוחו של המשיב 2 העלה את הקושי בקביעת מועדים שיהיו נוחים לכל הצדדים, דבר המקשה על קידום התיק. הוא גורס כי חומר הראיות נגד מרשו מתבסס על ראיות נסיבתיות שחל בהן כרסום וסבור כי מדובר בעבירות שניתן לשקול לגביהן חלופה ולכן יש להידרש לשאלת המניע, אליה לא היתה התייחסות עד כה. הוא מבקש להורות על שחרור מרשו לחלופת מעצר ולחלופין מבקש כי יוכן תסקיר מעצר בעניינו.

בא כוחו של המשיב 3 סבור כי אין מתקיים במקרה דנן החריג המצדיק הארכת המעצר מעבר לתשעה חודשים. הוא מדגיש כי הסכמתו של המשיב 1 להארכת מעצרו נובעת מכך שממילא הוא מרצה עונש מאסר ועל כן אין הסכמתו צריכה להקרין על יתר המשיבים. לדבריו, אין התמשכות ההליכים עד כה נעוצה במהלכי הסנגוריה אלא בסיבות שונות, כגון המתנה להכרעה בבקשות שהוגשו, תקלות שאירעו ואילוצים נוספים, מוצדקים יותר ומוצדקים פחות. להשקפתו, החשש לשיבוש מהלכי משפט אינו גבוה היות שהראיות נסיבתיות ורוב העדים הינם שוטרים. הוא מבקש לשחרר אפוא את מרשו לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא ובפיקוח.

בא כוחו של המשיב 4 מדגיש כי למרשו אין מיוחסת עבירה של סחר בנשק, דבר המפחית באופן דרמטי ממסוכנותו ומוסיף כי למרשו אין עבר פלילי משמעותי. גם הוא סבור שהחשש מפני שיבוש מהלכי משפט משולל יסוד מאחר ומרביתם המכרעת של העדים הינם שוטרים או עדים בעניינים טכניים. הוא חולק על הטענה כי התנהלות הסנגורים הביאה לעיכוב בניהול התיק ומבהיר כי חלק מהסנגורים אינם יכולים להתייצב לשלושה מועדי הוכחות מדי שבוע כפי שקבע בית המשפט המחוזי בשל הטיפול בתיקים נוספים ויש בכך מעין אילוץ משתמע למרשיהם בבחירת סנגוריהם. הוא סבור כי ניתן להשיג את מטרות המעצר באמצעים חלופיים דוגמת איזוק אלקטרוני.

בא כוח המשיב 5 הצטרף לטענות יתר הסנגורים והדגיש כי למרשו מיוחסת עבירה של הובלת נשק בלבד. לדבריו, בבית המשפט המחוזי הוצע לסיים את עניינו של מרשו בעונש של 30-32 חודשי מאסר ולהערכתו אם יורשע, עונש המאסר שיוטל עליו

יהיה זהה בערך למשך הזמן שירצה במעצר. לפיכך הוא מבקש לשחרר את מרשו לחלופת מעצר מחוץ לירושלים, בפיקוח מלא.

בא כוחם של המשיבים 6-8 הצטרף אף הוא לטענות חבריו לעניין התנהלות המשפט. הוא מזכיר כי בשעתו הסכים המשיב 6 לקיומן של ראיות לכאורה, אך עתה משחלפו תשעה חודשים הוא מבקש להזמין תסקיר מעצר בעניינו. כן הוא מציין כי אין לחובתם של המשיבים 7-8 הרשעות קודמות. באשר למשיב 7 הוא מדגיש את גילו הצעיר (כבן 25), מפנה לתסקיר שירות המבחן בעניינו ומבקש להורות על שחרורו לחלופת מעצר הרחק מירושלים. בהתייחס למשיב 8 הוא מציין כי הוא לא קיבל כל תמורה, מעורבותו היא בגדר מעידה "טיפשית" כדבריו, והוא מפנה לתסקיר המעצר ועומד על הרקע המשפחתי שלו. הוא סבור ששיקולים אלה, בנוסף לכך שאין למשיב 8 קשר ממשי ליתר המשיבים למעט המשיב 6, מוליכים לכך שיש לשחררו לחלופת המעצר בה תמך שירות המבחן אצל מעסיקו של המשיב 8, תוך אימוץ הערבים שהוצעו, כולם אנשי עסקים, ובתוספת איזוק אלקטרוני.

6.

בנוסף לטענות שפורטו לעיל העלו הסנגורים טענות שונות נגד עצמת הראיות. כידוע, טענות שעניינן שינויים בעוצמת הראיות מקומן להתברר במסגרת הליך של עיון חוזר בבית המשפט המחוזי. יחד עם זאת, בית משפט זה יידרש לטענת כרסום בעצמת ראיות התביעה במסגרת הליך של בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק רק אם ניתן להצביע על "...שינוי דרמאטי במערכת ראיות התביעה, ועל כרסום מהותי ומשמעותי בה. צריך להיות בשנוי שחל, כדי להפוך את הקערה על פיה, עד כדי הטיית הכף לזכות הנאשם באופן שהסיכויים לזיכויו עולים על הסיכויים להרשעתו" (בש"פ 4794/95 שאבי נ' מדינת ישראל , תק-על 95(3) 263 (1995); בש"פ 10512/05 פינר נ' מדינת ישראל , תק-על 2005(4) 1961 (2005) ;

בש"פ 4593/06 מדינת ישראל נ' שורפי , תק-על 2006(2) 4152 (2006)). במילים אחרות, בקשיים מסוימים בחומר הראיות לא די ונדרש כרסום ממשי ומשמעותי המשמיט לחלוטין את הבסיס הראייתי שהוביל להחלטה בדבר מעצר עד תום ההליכים. כרסום שכזה לא מצאתי במקרה שלפנינו.

7.

הכלל שקבע המחוקק בסעיף 60 לחוק הינו כי מקום שנאשם שהה במעצר בשל אותו כתב אישום תקופה המצטרפת לכדי תשעה חודשים, ומשפטו טרם הסתיים בהכרעת דין, יש לשחררו ממעצר. החריג לכלל הוא אפשרותו של שופט של בית המשפט העליון להאריך את מעצרו של הנאשם לתקופה שלא תעלה על 90 ימים, ולחזור ולצוות כך מעת לעת. בענייננו מבקשת המדינה את הארכת מעצרם של המשיבים זו הפעם הראשונה.

משפטם של המשיבים מעורר קושי המועלה בפנינו לא אחת, של משפטים שנמשכים זמן רב או צפויים להימשך זמן רב כתוצאה שלובה של ריבוי נאשמים, ריבוי עדים, והעומס המוטל על המערכת. במקרה שבפנינו נשמעו עד כה שלושה עדים בלבד מתוך 81 עדים שאמורים להעיד מטעם המאשימה. גם אם חלק משמעותי של עדי התביעה הינם עדים טכניים כטענת בא כוח המדינה, דומני כי אין מקום לספק שהמשפט אינו עומד בפני סיום שכן עדי תביעה רבים טרם העידו ולאחר מכן תתקיים פרשת ההגנה, ומששמים אנו ליבנו לכך שמדובר בתיק ובו עשרה נאשמים, המשמעויות ברורות. יחד עם זאת, אין להתעלם גם מן המאמץ המיוחד, הראוי לציון, שעשה בית המשפט המחוזי לקדם את התיק על ידי קביעת ישיבות רבות ותכופות שיאפשרו סיום שמיעת התיק מהר ככל הניתן. ברי גם כי זהו אינטרס של המשיבים עצמם להביא את משפטם לידי סיום והכרעה מהר ככל הניתן. הקושי עליו עומדים הסנגורים, שאינם יכולים להתחייב להופעה שלוש פעמים בשבוע בתיק זה בשל התחייבויות אחרות מובן לי ואולם עדיין לא ניתן להתעלם מכך שנראה שניתן היה להביא לסיום התיק בתוך פרק זמן קצר יותר. לכך יש להוסיף כי לפחות חלק מהביקורת שמתח בית המשפט המחוזי על התנהלות ההגנה יש לה רגליים. לכל אלה יש משקל נגד כאשר בוחנים את ההתמשכות הצפויה של ההליכים.

8.

המסוכנות הנשקפת משחרורם של המשיבים.

אשר לעניינם של המשיבים 2-4, 6-7, הרי שעבירות המיוחסות להן חמורות ולכאורה מלמדות עליהם כי שחרורם עלול לסכן את בטחון הציבור ושלומו. מעבר למסוכנות הטבועה בעבירות נשק מעצם טיבן, הרי שאופי כלי הנשק, אביזרי הנשק ואמצעי הלחימה, ובפרט משתיקי הקול לנשק, משקפים למצער אדישות לנוכח האפשרות של פגיעה בחיי אדם כפי שאירע לא אחת בשנים האחרונות כאשר חייהם של עוברי אורח קופדו ב"פיגועים פליליים" ומחזקים את המסקנה בדבר מסוכנותם של משיבים אלה שהיתה ועודנה גבוהה. אוסיף ואציין כי למשיבים 2,3, עבר פלילי מכביד בעבירות אלימות, רכוש, סמים ואיומים. למשיב 3 עבר פלילי גם בעבירות נשק ובעת ביצוע העבירות נשוא כתב האישום הוא שהה במעצר בית בשל עבירה של החזקת סכין. כל אלה תומכים במסקנה בדבר מסוכנותם ומחזקים אותה.

אציין כי לא נעלמה מעיני העובדה שאין לחובתו של המשיב 7 הרשעות קודמות. שירות המבחן, בתסקיר שערך בעניינו ביוני 2006 הביע התלבטות ביחס לאפשרות שחרורו לחלופת מעצר אך המליץ לבסוף על שחרורו לחלופה בבית הוריו בתנאי פיקוח אלקטרוני. יחד עם זאת, חומרת העבירות המיוחסות לו כפי שעמדתי עליה לעיל אינה מאפשרת לטעמי, גם לא עתה, את שחרורו.

לאור האמור החלטתי להאריך את מעצרם של משיבים 2-4, 6-7 כמבוקש. לא מצאתי כי יש טעם בהזמנת תסקיר מבחן לגבי מי מהם בשלב הנוכחי.

9.

אשר למשיב 5. החלק המיוחס לו במסכת נשוא כתב האישום מתמצה בהובלת הנשק. לכאורה חלקו מצומצם יותר, הגם שחומרתן הטבועה של עבירות הנשק דבקה בו. שקלתי אם אין זה המקרה המתאים להורות בו על שחרור לחלופת מעצר ואולם, כאשר מביאים בחשבון כי אל המסוכנות העולה ממעורבותו הלכאורית בעבירות הנשק מתווסף עברו הפלילי המכביד - 5 הרשעות קודמות בעבירות של תקיפה בתנאים מחמירים וחבלה בנסיבות מחמירות ותלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי בן 24 חודש בגין עבירות אלימות – סבורני כי אין מנוס מלהורות על הארכת מעצרו כמבוקש על ידי המדינה.

10.

המשיב 8 מואשם בעבירה של אחזקת נשק. תסקיר שירות המבחן שהוכן בעניינו ביוני 2006 העריך כי נשקפת מהמשיב 8 רמת סיכון גבוהה בשל אופי העבירה בה נאשם ובשל הקושי להעריך את טיב הקשרים עם יתר הנאשמים. החלופה שהוצעה – משק במושב ינוב בתוספת איזוק אלקטרוני ותחת פיקוח של שישה אנשים שהביעו נכונות למלא משימה זו

- הוערכה על ידי שירות המבחן כחלופת מעצר טובה אך בשל הקושי להעריך את הקשר בין המשיב 8 ליתר הנאשמים, התקשה שירות המבחן להעריך האם יש בחלופת מעצר זו כדי להפחית את רמת הסיכון הנשקפת ממנו. אין זה ברור האם חלופה זו עודנה אקטואלית והקושי להעריך את טיב קשריו של משיב זה עם יתר הנאשמים בעינו עומד. ואולם, בנקודת הזמן הנוכחית, כתשעה חודשים מאז הוגש כתב האישום, כאשר אין זה ברור כמה זמן עוד יימשך ניהול התיק, אני סבורה כי ניתן לבחון את שחרורו לחלופת מעצר הרחק מן הערים נתניה וירושלים, תוך קביעת פיקוח משמעותי, לרבות חיוב בענידת אזיק אלקטרוני, וקביעת ערובות מתאימות. שירות המבחן יכין אפוא תסקיר מעצר בעניינו, בו יידרש לחלופות המעצר שיוצעו על ידי המשיב 8 ויחווה דעתו לגביהן. בית המשפט המחוזי, אם יראה לאמץ חלופה מהחלופות שהוצעו, יקבע את תנאי השחרור, לרבות הערובות הכספיות הנדרשות כראות עיניו.

11.

בשולי הדברים אבקש להעיר. הסנגורים כולם באו בטרוניה על כי לא ניתן להם הזמן המספיק על מנת לנהל את חקירתם הנגדית של העדים שהעידו עד כה. מצוקת הזמן והקושי בניהול תיק שבו מספר רב של נאשמים ברורים, ועל כן עצם העובדה שבית המשפט מגביל את משכי החקירות היא בבחינת כורח בלתי נמנע. יחד עם זאת, אני מוצאת לנכון להפנות את שימת הלב לצורך להבטיח כי יהא באפשרותם של הסנגורים לנהל חקירה נגדית ממצה כפי הנדרש לניהול הגנת מרשיהם. יובהר למעלה מכל ספק, כי אין באמור משום קביעה כי עד כה לא התאפשר הדבר, ובפרט בהתחשב בכך שמהפרוטוקול עולה הנמקתו של בית המשפט להגבלה זו, שהיא עניינית, הגיונית וסבירה.

12.

סוף דבר:

מעצרם של המשיבים 2 - 4 וכן 6 – 7 מוארך בזאת ב- 90 ימים מיום 1.3.07 או עד למתן פסק דין בת.פ. 2077/06 המתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

מעצרו של המשיב 5 מוארך בזאת ב- 90 ימים מיום 12.2.07 או עד למתן פסק דין בת.פ. 2077/06 המתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

מעצרו של המשיב 8 מוארך בזאת ב- 90 ימים מיום 1.3.07 או עד למתן פסק דין בת.פ. 2077/06 המתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם. יחד עם זאת, המשיב 8 ישוחרר ממעצר אם יציע חלופת מעצר מרוחקת מן הערים נתניה וירושלים, שתיבחן על ידי שירות המבחן ותימצא ראויה על ידי בית המשפט המחוזי, שיקבע את תנאי השחרור כראות עיניו.