בש"פ 8881/11 מדינת ישראל נ. פלוני

בפני בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק ) החל מיום 3.12.11 ולמשך תשעים ימים נוספים, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 7993-03-11, לפי המוקדם מביניהם.

1.

ביום 3.3.11 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו מספר רב של עבירות מין במשפחה; שלוש עבירות של ניסיון לביצוע עבירת מין במשפחה; וכן תקיפה בנסיבות מחמירות. על פי הנטען בכתב האישום, בין השנים 2011-2006 נהג המשיב להיכנס לחדרה של בתו, קטינה ילידת 1995, ללטף אותה בכל חלקי גופה, לרבות באיבר מינה ובחזה מתחת לבגדיה בניגוד לרצונה ועל אף מחאותיה. משהתנגדה המתלוננת למעשיו, הכה אותה. כן נטען כי במספר רב של הזדמנויות קרא המשיב למתלוננת לחדרו, נהג לנשק אותה, וניסה לבצע בה מעשי סדום חרף התנגדויותיה. לבסוף נטען כי המשיב תקף את המתלוננת פעמים רבות במהלך התקופה האמורה.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. מתסקירי המבחן שהוכנו לצורך בחינת חלופת מעצר, עלה כי המפקחים שהוצעו על ידי המשיב יתקשו להתמודד עם הסיכון להישנות עבירות מין בהתנהגותו של המשיב, וכי מיקום החלופה נמצא במרחק לא רב מביתה של המתלוננת. לפיכך המליץ שרות המבחן על חלופה במרחק גיאוגרפי ניכר מבית המתלוננת שתכלול ערבים בכל שעות היממה. בהתחשב במסקנת התסקיר הסכים בא כוח המשיב למעצרו של המשיב נוכח העדר חלופת מעצר. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' נועם) ביום 31.5.11 על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

3.

ביום 30.11.2011 הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרו של המשיב החל מיום 3.12.11 למשך תשעים ימים נוספים, היא הבקשה שבפניי. המבקשת טוענת כי מסוכנותו של המשיב נובעת מטיב העבירות המיוחסות לו ומנסיבות ביצוען, וכי מסוכנות זו מקבלת משנה תוקף לאור האמור בתסקירי שירות המבחן. עוד מוסיפה המשיבה כי התיק נמצא בישורת האחרונה של שמיעת הראיות. ביתר פירוט נטען שפרשת התביעה נסתיימה, ונקבע מועד לשמיעת הוכחות ליום 13.12.11, במסגרתו צפוי המשיב להיחקר חקירה נגדית. לישיבה זו זומנו גם כל עדי ההגנה הנותרים.

4.

מנגד, טוען בא כוח המשיב כי אמנם הסתיימה פרשת התביעה, אולם אין צפי לסיום המשפט שכן צפויים עדי הגנה רבים וכי כלל לא בטוח שמועד ההוכחות הקרוב שנקבע יספיק לשם כך. עוד הוסיף בא כוח המשיב כי התסקיר בעניינו של המשיב מוטעה מאחר שלא נשקפת ממנו סכנה לקטינים אחרים, אלא רק למתלוננת, ומאחר שהמתלוננת, אמה, וחברתה הקטינה סיימו להעיד, אין לטעמו חשש לשיבוש מהלכי משפט מצד המשיב. לבסוף, בדיון שהתקיים בפניי טען בא כוח המשיב כי קיימות סתירות בין עדותה של המתלוננת בבית המשפט לבין הודעתה במשטרה, וכי מעדותה של חברתה של המתלוננת בבית המשפט עולה כי המתלוננת בדתה את הסיפור על מנת לעבור ולהתגורר בבית אמה, היא גרושתו של המשיב, המתגוררת היום עם גבר אחר. לטענת המשיב, בחברה המוסלמית אין זה מקובל שבתו המתלוננת תגור תחת קורת גג אחת עם גבר זר. משהתנגד לכך המשיב, נרקמה, לטענתו, העלילה נגדו.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים, החלטתי להיעתר לה ולהורות על המשך מעצרו של המשיב.

5.

השיקולים הרלוונטיים לבחינת בקשה להארכת מעצרו של נאשם, הם שניים: רמת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם וקצב התקדמות המשפט הפלילי המתנהל נגדו (בש''פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי , עמ' 3 להחלטה

(לא פורסמה, 21.2.2007); בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' אבו-עסא , עמ' 3 להחלטה (לא פורסמה, 5.03.03)). שיקולים אלה כרוכים זה בזה, במובן זה שככל שמתארך ההליך, הולך ופוחת משקל אינטרס ההגנה על הציבור מפני מסוכנות הנאשם, ומנגד הולך וגובר משקל זכותו של הנאשם, שעודו נהנה מחזקת החפות לחירות ( בש''פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו , פס' 7 להחלטה

(לא פורסמה, 24.1.2007)).

6.

במקרה דנן, נשקפת מן המשיב מסוכנות שאין להקל בה ראש. מסוכנות זו נלמדת מחומרת העבירות המיוחסות לו, נסיבות ביצוען, והימשכותן במשך שנים ארוכות. לכך מצטרפת חומרה נוספת, היא העובדה כי המעשים המיניים בוצעו בבתו הקטינה של המבקש בביתה שאמור להיות מבצרה ומידיו של אביה מולידה ועוד שמעשים אלה לוו באלימות קשה שהופעלה כלפיה. על מסוכנותו של המבקש ניתן ללמוד גם מתסקירי המעצר שהוכנו על ידי שירות המבחן ביום 9.5.11 וביום 31.5.11, מהם עולה כי המבקש עלול להיות מסוכן לקטינים בכלל, ולבתו בפרט.

7.

השיקול בדבר קצב התקדמות המשפט תומך אף הוא בהמשך מעצרו של המשיב. משפטו של המשיב החל בסוף חודש מרץ השנה, ומטענות הצדדים עולה כי למעשה הסתיימה פרשת התביעה וכי נקבע מועד דיון לשמיעת ראיות ההגנה ביום 13.12.11, אליו הורה בית המשפט לזמן את כל עדי ההגנה מטעמו של המשיב (החלטת בית המשפט המחוזי מיום 4.10.11). עוד יצוין כי מועד דיון זה נקבע לאחר שבא כוחו של המשיב התנגד להצעת בית המשפט להחלפת המותב, בשל מחלת אחד מחברי המותב שהחל לשמוע את התיק, וזאת על מנת שישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 4.10.11 לא תתבזבז, ובכך למעשה נוצר עיכוב של למעלה מחודשיים בשמיעת הראיות. למרות האמור, קצב ניהול ההליך הינו משביע רצון, הגם שראוי שיעשה מאמץ לזרזו. שיקול זה, לצד המסוכנות הנשקפת מן המשיב, מצדיקים לטעמי את המשך מעצרו עד תום ההליכים.

8.

באשר לטענת בא כוח המשיב בדבר הכרסום שחל לשיטתו בחומר הראיות –הכלל הוא כי בשלב הדיון בהארכת מעצר לא די בקשיים כאלה או אחרים שמעורר חומר הראיות, "אלא נדרש כרסום ממשי ומשמעותי המשמיט לחלוטין את הבסיס הראייתי להחלטה בדבר מעצר עד תום ההליכים" (ראו: בש"פ 804/08 מדינת ישראל נ' אבוטובול , פס' 6 להחלטה

(לא פורסמה, 27.2.08)). מעיון בטענות הסנגור בדבר הכרסום בתשתית הראייתית עולה כי הן מתמקדות במהימנות עדותה של המתלוננת בבית המשפט, ובעדות חברתה של המתלוננת. כידוע, טענות מהימנות ומשקל יתבררו בהליך העיקרי ולא במסגרת הדיון במעצר (ראו והשוו: בש"פ 825/98 מדינת ישראל נ' דחלה , פ"ד נב(1) 625, 629 (1998); בש"פ 8620/05 היזמי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 28.9.05); בש"פ 1572/05 זוארץ נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 10.4.05)). וממילא, אינני סבורה כי הסתירות הנטענות בעדותה של המתלוננת ביחס להודעתה במשטרה, ועדותה של חברתה של המתלוננת הופכות את התשתית הראייתית הקיימת נגד המשיב על פיה, אשר מתבססת על עדותה של המתלוננת, בלווי ראיות חיזוק נוספות ובהן עדותה של אמה, באופן המעמיד את ההחלטה למעצר עד תום ההליכים כתלויה על בלימה.

נוכח האמור, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 3.12.11 או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 7993-03-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.