בש"פ 8472/08 מדינת ישראל נ. אסי (יוסף) אבוטבול

בקשה רביעית לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) להארכת מעצרם של המשיבים ב-90 יום נוספים מיום 30.10.2008 או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 1049/07 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.

כתב האישום

1.

ביום 4.5.2007 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כתב אישום נגד המשיבים ו-20 נאשמים אחרים. עובדות כתב האישום פורטו בהרחבה בהחלטות הקודמות בבקשות להארכת מעצרם של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, ולא מצאתי מקום לשוב ולפרטן (ראו בש"פ 6471/08 מדינת ישראל נ' אבוטבול (טרם פורסם, 29.7.2008); בש"פ 804/08 מדינת ישראל נ' אבוטבול (טרם פורסם, 27.2.2008); בש"פ 3346/08 מדינת ישראל נ' אבוטבול (טרם פורסם, 23.6.2008)). בקצרה יאמר כי בכתב האישום 22 אישומים המייחסים למשיבים חברות בארגון פשיעה גדול. כתב האישום מייחס למשיבים עבירות שונות על חוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003; חוק העונשין, התשל"ז-1977; וחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

2.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם. בבקשתה ציינה המדינה כי ברשותה ראיות לכאורה. המבקשת ציינה כי הראיות לכאורה העומדות לרשותה הן: תוכנן של האזנות סתר בהן נשמעים המשיבים 3-1 מתכננים ומבצעים חלק מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום ומשיב 4 נשמע כמי שמעורב בחלק מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום; ביחס למשיבים 3-1 קיימת עדותו של חבר הארגון, פרנק מטודי, אשר נגדו הוגש כתב אישום נפרד; כמו כן קיימת עדותם המפלילה של חלק מהמתלוננים ושל נאשמים נוספים; ומסמכים שונים שנתפסו. המבקשת הוסיפה וציינה כי אף על פי שלמשיב 1 לא היו באותה עת הרשעות קודמות, הוא ביצע את חלק מהעבירות המיוחסות לו בעת ששהה במעצר בית במסגרת תיק אחר, כאשר מחומר החקירה, כך נטען, עולה כי המשיב 1 הפר פעמים רבות את מעצר הבית שהוטל עליו. ביחס למשיבים 2, 4 ציינה המבקשת כי הם בעלי חמש הרשעות קודמות. המבקשת טענה כי העבירות המיוחסות למשיבים מקימות יסוד סביר לחשש שהם יסכנו את בטחון הציבור בכלל וביטחונם של המתלוננים בפרט ולפיכך קמה עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. המבקשת הוסיפה וטענה כי העובדה שהמשיבים 1, 2 ו-4 עשו פעולות ברכוש במטרה שלא יהיה דיווח או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון, מקימה יסוד סביר לחשש ששחרורם יביא להעלמת רכוש ומקימה עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים. ביחס למשיב 3 נטען כי מאחר ומדובר באזרח צרפתי, בעל זיקה של ממש לצרפת, קיים חשש כי במידה וישוחרר הוא עשוי להתחמק מהליכי שפיטה או מריצוי עונש המאסר, בהתאם לסעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים. לבסוף נטען כי אופיין ומהותן של העבירות המיוחסות למשיבים, לרבות העובדה שסחטו בכוח ובאיומים את המתלוננים שהם עדי תביעה, מקימים יסוד סביר לחשש ששחרורם יביא לשיבוש הליכי משפט, השפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת ומקימים עילה נוספת למעצרם בהתאם לסעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים. על פי הנטען בבקשה לא ניתן להשיג את תכלית מעצרם של המשיבים בדרך של חלופת מעצר.

3.

דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים התקיים בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ביום 29.11.2007. על בסיס הסכמת בא כוח המשיבים 3-2 הוארך מעצרם עד תום ההליכים. מאחר והמשיב 1 לא הובא נדחה הדיון בעניינו וביום 5.12.2007 נוכח הסכמתו הוארך מעצרו עד תום ההליכים. דיון בעניינו של המשיב 4 התקיים ביום 21.6.2007. בית המשפט (כב' השופט ע' מודריק) הורה כי בטרם יכריע בשאלת הראיות לכאורה, יוגש תסקיר בעניינו של המשיב 4. לאחר שהתקבל תסקיר המבחן, נדון עניינו של המשיב 4 ביום 8.7.2007. בהחלטתו ציין בית המשפט (כב' השופט ע' מודריק) כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב 4. בית המשפט אף קבע כי המעשים בהם נטל חלק המשיב 4 מקימים, כשלעצמם, עילה למעצרו ומשקלה של עילה זו מתגבר בשל כך שמעשיו נעשו בשירות של ארגון פשיעה. לפיכך הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו עד תום ההליכים. בבחינת חלופת המעצר קבע בית המשפט כי תסקיר שירות המבחן אינו מועיל מאחר וקצינת המבחן לא יכלה לגבש עמדה ברורה אם בכוחן של חלופות המעצר שהוצעו להפחית את הסיכון העולה מן המשיב 4. בהקשר זה הוסיף בית המשפט וקבע כי אין בכוחה של חלופת מעצר כדי להסיר את הסיכון לציבור הנובע לכאורה מהמשיב 4 וזאת מאחר ולא ניתן יהיה להבטיח שפעולות של איום וסחיטה ופעולות של שיבוש הליכי משפט, השפעה על עדים והסתרת ראיות, לא יתבצעו מתוך המסגרת המגבילה שאליה כיוון המשיב 4. על החלטת בית המשפט הגיש המשיב 4 ערר לבית משפט זה. בית המשפט (כב' השופט ע' פוגלמן) דחה את הערר ביום 5.8.2007 וקבע כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוססת וכי אין כל עילה לשנותה. בית המשפט קבע כי לחובתו של המשיב 4 עומדת "מסה קריטית של ראיות ישירות המצביעות על מעמדו הבכיר בארגון" וכי קיימת תשתית ראייתית מספקת לביסוס האישומים שיוחסו לו. בית המשפט אף ציין כי בצדק קבע בית המשפט כי מעשיו של המשיב 4 כשלעצמם מעידים על המסוכנות הנשקפת ממנו, כאשר על כך הוסיף כי מרבית המעשים בוצעו לכאורה במסגרת ארגון פשיעה, דבר המהווה נסיבה מחמירה המעלה את המשקל שיש לייחס למסוכנותו. לפיכך ונוכח העדר המלצה פוזיטיבית של שירות המבחן בשאלת חלופת המעצר ולאור עברו הפלילי של המשיב 4 קבע בית המשפט כי אין מקום להורות על שחרורו לחלופת מעצר. ביום 16.1.2008 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופט ג' נויטל) בקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב 4, בקבעו כי לא חל כרסום בראיות נגדו. ביום 27.3.2008 הגיש המשיב 4 בקשה נוספת לעיון חוזר במעצרו מן הנימוק של כרסום בראיות והפלייתו לרעה ביחס לנאשם אחר. נטען כי השינוי שהתחולל בראיות לכאורה, מחייב את בחינת הראיות מחדש ושקילת אפשרות שחרורו של המשיב 4. ביחס לטענת ההפליה נטען כי אף על פי שחלקו של אותו נאשם אחר (נאשם 4 בכתב האישום) גדול בהרבה מחלקו של המשיב 4, הוא שוחרר ממעצר. הבקשה לעיון חוזר נדחתה ביום 8.4.2008 (כב' השופט ג' נויטל).

הבקשות להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים

4.

משלא הסתיים משפטם של המשיבים בתוך 90 ימים הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרם ב-90 ימים. נוכח הסכמת באי כוח המשיבים 3-1, האריך בית המשפט (כב' השופטת ע' ארבל) את המעצר ב-90 ימים החל מיום 4.2.2008. ביחס למשיב 4 הורה בית המשפט בהחלטתו מיום 27.2.2008 (כב' השופטת ע' ארבל) על הארכת מעצרו ב-90 יום נוספים מיום 4.2.2008. בעקבות החלטה זו הגיש המשיב 4 בקשה בה נתבקש בית המשפט לעיין מחדש בהחלטתו על הארכת המעצר עקב טעויות שלטענתו נפלו בה. בקשה זו נדחתה ביום 18.3.2008, למעט תיקון טעות סופר. הבקשה השנייה להארכת מעצר הוגשה בהסכמת המשיבים 3-1 ובית המשפט (כב' השופט ח' מלצר) הורה על המשך מעצרם החל מיום 3.5.2008. גם בעניינו של המשיב 4 הורה בית המשפט ביום 23.6.2008 על הארכת מעצר החל מיום 3.5.2008. נקבע כי יש לשלול את טענת הפלייתו של המשיב 4 אל מול אותו נאשם אחר, אך יחד עם זאת הורה בית המשפט על הכנת תסקיר מעודכן בעניינו

של המשיב 4 ונקבע כי במידה ותוגש בקשה נוספת להארכת מעצר, יוכל התסקיר להיות מובא בפני בית המשפט. הבקשה השלישית הוגשה ביום 20.7.2008 והדיון בבקשה התקיים לאחר שהתקבל התסקיר בעניינו של המשיב 4. בית המשפט (כב' השופט י' דנציגר) קבע כי על אף שמדובר בבקשה שלישית להארכת מעצר, כאשר צפויה להיות מוגשת אף בקשה רביעית, יש להיעתר לבקשה. בית המשפט ציין כי עד כה התנהל המשפט בקצב משביע רצון, והדגיש את המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיבים באם ישוחררו. בית המשפט הורה על המשך מעצרם של המשיבים החל מיום 1.8.2008. עתה מונחת בפני כאמור, וכפי שצפה השופט י' דנציגר, בקשה רביעית.

השתלשלות ההליכים בתיק העיקרי

5.

על פי האמור בבקשה, פרשת התביעה אשר השתרעה על פני 52 ישיבות הסתיימה וכן התקיימו 11 ישיבות אשר במהלכן החלה פרשת ההגנה. עקב הירצחו של עורך הדין חכם ז"ל, אשר ייצג את המשיב 1, הופסקה שמיעת העדויות עד למינוי סנגור חדש עבור המשיב 1. ביום 9.7.2008 מונה למשיב 1 סנגור חדש, עורך הדין לנדשטיין, ונקבע כי פרשת ההגנה תתחדש ביום 26.10.2008. בישיבת תזכורת שהתקיימה ביום 15.9.2008 נקבע כי הדיונים יתקיימו ארבע פעמים בשבוע. ואכן, הדיון שהתקיים בפניי ביום 26.10.2008 בשעות אחר הצהריים היה לאחר שבאי כוח הצדדים סיימו דיון בבית המשפט המחוזי.

נימוקי הבקשה

6.

המבקשת טוענת כי בשל היקף התיק שמיעת הראיות החלה אמנם כחצי שנה לאחר הגשת כתב האישום, אולם מאז התנהלו הדיונים ברצף כמעט בכל ימות השבוע. כאמור, פרשת התביעה הסתיימה והחלה פרשת ההגנה, אך עקב מותו של עורך הדין חכם ז"ל, והליכי מינוי סנגור למשיב 1, הופסקה שמיעת ההוכחות והדיונים חודשו ביום 26.10.2008. המבקשת טוענת כי עובדות אלה היו ידועות כבר בעת הגשת הבקשה הקודמת להארכת מעצרם של המשיבים, ובעת שהוארך מעצרם על ידי בית המשפט ברור היה כבר אז שיהיה צורך בהארכת מעצר נוספת עד לחידוש משפטם של המשיבים. המבקשת אכן ציינה כבר בדיון שהתקיים בבקשה השלישית להארכת המעצר כי ניתן לצפות שתוגש בקשה נוספת (רביעית במספר) להארכת מעצרם של המשיבים והדבר עמד לנגד עיניו של השופט י' דנציגר בהחלטתו (ראו בש"פ 6471/08 הנזכר לעיל).

7.

המבקשת טוענת כי העבירות המיוחסות למשיבים, התאגדותם בארגון פשיעה, מעמדם הבכיר בארגון, היקף הפרשות בהן מעורבים המשיבים, התמשכותן, חומרתן, היקף הסחיטה ועברם הפלילי מקימים יסוד סביר לחשש שהמשיבים יסכנו את בטחון הציבור בכלל וביטחונם של המתלוננים בפרט, כפי שנקבע גם בהחלטת בית המשפט בבקשה השלישית להארכת המעצר. עוד מוסיפה המבקשת כי המשיב 1 מרצה בימים אלו מאסר בן 18 חודשים אשר נגזר עליו במסגרת תיק אחר. לבסוף טוענת המבקשת כי אופיין ומהותן של העבירות המיוחסות למשיבים מקימים גם יסוד סביר לחשש ששחרורם יביא לשיבוש הליכי משפט, השפעה על עדים או פגיעה בראיות בדרך אחרת. להערכת באת כוח המשיבה שמיעת הראיות תסתיים בתוך תקופת ההארכה המבוקשת, והתביעה לא תבקש תקופת זמן ממושכת להכנת הסיכומים.

8.

בא כוח המשיב 1, עורך הדין לנדשטיין, טוען כי משיב זה נמצא במעגל שוטה: אין הוא זוכה כאסיר להפחתת שליש, בשל היותו עצור, ומאידך גיסא בהליכי המעצר טוענים כנגדו כי הוא ממילא אסיר. על כן, מבקש בא כוח המשיב 1 להתעלם מהעובדה שהמשיב 1 הוא אסיר. בטענה זו יש לכאורה טעם, ואתעלם מכך שהמשיב 1 אסיר.

9.

כל הסנגורים איש איש בדרכו וסגנונו עמדו על כך שיש ליתן משמעות לכך שנקודת האיזון זזה והמשיבים נמצאים במעצר מתמשך והולך. המשיבים 2 ו-3 ומשיב 4 טוענים כי אין להפלות בינם לבין הנאשם 4, עורך הדין בופמן, ששוחרר, ואף אם היה לכך מקום בעבר, לא כך הוא עתה, משחלפה תקופת זמן נוספת. בא כוח המשיב 4 עמד גם על מצבו הפסיכיאטרי של משיב זה, ועל הקושי בניהול הגנתו נוכח מצב זה.

10.

הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשה זו להתקבל. למעשה בעת מתן החלטתו של השופט י' דנציגר מיום 29.7.2008, כבר היה ברור כי תוגש בקשה רביעית להארכת מעצר שהיא הבקשה הנוכחית. מאז הדיון באותה בקשה וההכרעה לא השתנה דבר בדבר הצפי לניהול המשפט. המשפט שהתחדש ביום 26.10.2008 מתנהל ביעילות, ההחלטה האמורה של השופט י' דנציגר אינה כובלת מותב זה. מצוות המחוקק היא כי שאלת הארכת המעצר תיבחן מחדש בכל שלושה חודשים. ואולם, מערכת העובדות העומדת בפני זהה למערכת העובדות שעמדה בפני השופט י' דנציגר. שיקולי זהים לשיקוליו. לכאורה, הסיכוי לסיום הראיות תוך התקופה המבוקשת נראה טוב, ואם ההערכה אינה במקומה רק ימים יגידו. אני מאריכה איפוא את מעצרם של המשיבים כולם ב-90 יום שתחילתם ביום 30.10.2008.