בש"פ 2208/10 סעיד אבו טהה נ. מדינת ישראל

1.

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע ( כב' ס. הנשיא השופט ב' אזולאי ) בגדרה דחה בית המשפט הנכבד קמא את בקשת העורר לעיון חוזר במעצרו עד תום ההליכים.

2.

כנגד העורר ועוד שניים אחרים (להלן: ראיש ו אוסאמה ) הוגש בתאריך 4.9.2009 כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, המייחס לעורר עבירות של קשירת קשר לפשע, תקיפה בצוותא, חבלה בכוונה מחמירה, החזקת נשק וירי באיזור מגורים. על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 29.8.2009 שלף העורר אקדח לעבר נ.ח. (להלן: המתלונן ), בעת שהיה בדרך חזרה לביתו ממסגד תל שבע. על פי עובדות כתב האישום, מיד לאחר מכן הגיעו ראיש ואוסאמה

כשבידיהם אלות עץ והמתלונן פתח בריצה לעבר בתים בשכונה כשהנאשמים בעקבותיו. נטען, כי במהלך המרדף ירה העורר במתלונן בכוונה לגרום לו חבלה. המעשים הנטענים בוצעו על רקע סכסוך בין פלג ממשפחת אבו טהה, שאליו משתייכים הנאשמים, ובין משפחתו של המתלונן.

3.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם עד תום ההליכים של העורר, ראיש ואוסאמה. בתאריך 17.9.2009 קבע משפט המחוזי בבאר שבע (כב' ס. הנשיא השופט ב' אזולאי ) כי קיימות ראיות לכאורה בדבר ביצוע העבירות המיוחסות לנאשמים. לעניין העורר קבע בית המשפט הנכבד קמא כי אין בחלופת מעצר כדי לאיין את מסוכנותו. בנוגע ל ראיש ואוסאמה, אשר לגביהם לא הועלתה טענה של ירי לעבר אחרים, קבע השופט כי ראוי לבחון חלופת מעצר באמצעות תסקיר מעצר. בתאריך 1.10.2009, לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן, הורה בית המשפט הנכבד קמא על שחרורו של

ראיש לחלופת מעצר, בכפוף להעמדת ערבויות ולהפקדה כספית. בתאריך 14.10.2009 הורה בית המשפט המחוזי הנכבד בבאר-שבע על שחרורו של אוסאמה לחלופת מעצר.

עררו של העורר על ההחלטה לעצרו עד תום ההליכים נדחה מפי חברי, השופט ס' ג'ובראן (ראו: בש"פ 8887/09 אבו טהה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.11.2009)).

4.

בכל הנוגע להליך העיקרי בעניינו של העורר, נציין כי בתאריך 6.1.2010 הוחלט על איחוד משפטו עם תיק נוסף שעסק באותה פרשה ואשר הוגש בנפרד (בעקבות איתור מאוחר של חלק מהנאשמים בו). על פי כתב האישום השני, אדם נוסף בשם באדר אבו טהה (להלן: באדר ) השתתף בתקיפתו של המתלונן (ביחד עם העורר , ראיש ואוסמה, כאמור) . להשלמת התמונה נעיר כי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע הורה על מעצרו של באדר עד תום ההליכים בעניינו ואולם ערר שהגיש לבית משפט זה נתקבל על ידי חברי, השופט י' עמית

(ב- בש"פ 47/10 אבו טהה נ' מדינה ישראל (לא פורסם, 21.1.2010)). עניינו של באדר הוחזר איפוא לבית המשפט הנכבד קמא לצורך בחינת אפשרות שחרורו לחלופת מעצר מתאימה, שתהיה מרוחקת ממקום מגורי המתלונן ותכלול גם איזוק אלקטרוני. הפרקליטה שהופיעה בתיק שלפני הודיעה כי ביני לביני באדר אכן שוחרר לחלופת מעצר כאמור.

זאת ועוד – בעקבות איחוד המשפטים, נדחתה ישיבת ההוכחות במשפטו של העורר, שהיתה אמורה להתקיים בתאריך 12.1.2010. ובית המשפט הנכבד קמא הורה כי ישיבות ההוכחות בתיק המאוחד יחלו בחודש אפריל 2010.

5.

בעקבות שינוי מועדי הדיונים, כתוצאה מאיחוד התיקים, הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד תום ההליכים. באת-כוח העורר טענה כי בעקבות איחוד התיקים חל שינוי נסיבות מהותי, שכן משפטו של העורר יתעכב עד מאוד ומועדי דיוני ההוכחות כבר נדחו בשל כך. עוד נטען כי אלמלא איחוד המשפטים (נושא שבאת-כוח העורר לא התנגדה לו) – היה נשמע משפטו של העורר זה מכבר, וייתכן כי משפטו אף היה מסתיים. נטען גם, כי איחוד המשפטים יצר מצב משפטי חדש ועל כן יש לבחון את מצבו של העורר לעומת הנאשמים האחרים, שרובם שוחררו לחלופת מעצר בתנאי "מעצר בית". באת-כוח העורר הוסיפה והדגישה בהקשר זה את נסיבותיו האישיות של העורר ובתוכן את העובדה שאין לו עבר פלילי. כן היא טענה כי מצבו הנפשי מתערער בשל מעצרו הממושך. הפרקליטות התנגדה לשחרורו של העורר לחלופת מעצר.

6.

בית המשפט הנכבד קמא דחה את בקשתו של העורר בתאריך 11.3.2010, בציינו כי לעורר מיוחסת עבירה חמורה של איום וירי בנשק ועל כן אין בכל חלופה כדי לאיין את מסוכנותו, גם בשים לב לחלוף הזמן ולאיחוד המשפטים. בית המשפט הנכבד קמא הוסיף וציין כי נכון הדבר שחלפו כבר כשישה חודשים מעת מעצרו של העורר, אך נוכח חומרת המעשים המיוחסים לעורר, גם ביחס לנאשמים האחרים – לא ניתן לשחררו לחלופת מעצר. על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

7.

בערר שלפניי טוענת באת-כוח העורר כי שגה בית המשפט הנכבד קמא כאשר דחה את בקשתו של העורר לעיון חוזר על ההחלטה על מעצרו עד תום ההליכים. בדיון שהתקיים בפני בתאריך 13.4.2010, טענה באת כוח העורר כי כאשר חברי, השופט ס' ג'ובראן , דחה את הערר על מעצר עד תום ההליכים בתאריך 16.11.2009, המצב המשפטי שעמד לנגד עיניו היה שונה –מועד ההוכחות במשפט היה קבוע לחודש ינואר 2010 ורק עד תביעה מהותי אחד צריך היה להישמע. כעת, לאחר איחוד המשפטים, כתב האישום כולל עשרה נאשמים, כאשר רק אחד מהאישומים נוגע לעורר. בנוסף, המשפט צפוי להיות, לדברי באת-כוח העורר, מסורבל וארוך, ואף עלול להתעכב בעקבות הליכי הסרת חיסיון ושאלות הנוגעות להאזנות סתר, שאינם נוגעים לעורר ואשר טרם נדונו כלל. לבסוף, טענה באת כוח העורר כי משלושת הנאשמים המואשמים יחד עם העורר בתקיפת המתלונן – ראיש ואוסאמה שוחררו למעצר בית על ידי בית המשפט המחוזי, ובאדר, שוחרר גם הוא למעצ ר בית לאחר קבלת עררו על ידי חברי, השופט י' עמית .

נוכח שינויים אלו שחלו במכלול והכרוכים במשפטו של העורר – באת-כוח העורר טענה כי יש לבחון מחדש את ההחלטה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, ולהורות על קבלת תסקיר מעצר.

באת-כוח המדינה טענה מנגד, כי נוכח מסוכנותו של העורר, והחשש הנשקף ממנו כי ישבש הליכי משפט – אין לאפשר את שחרורו לחלופת מעצר. באת-כוח המדינה ציינה כי המתלונן טרם השלים את עדותו, וגם מטעם זה אין ל שחרר את העורר לחלופת מעצר. לעניין שחרורו של באדר למעצר בית, באת-כוח ה מדינה הסבירה כי הוא שוחרר לחלופת מעצר עקב מצבו הנפשי, בין היתר גם בשל טראומה קשה שחווה בבית המעצר. לבסוף, הדגישה באת-כוח המדינה שהעורר לא התנגד לאיחוד המשפטים, ואם הוא סבר שהדבר יפגע בו בדרך כלשהי, היה עליו להתנגד לכך במועד הדיון בבקשה לאיחוד ההליכים, שנדונה בפני נשיא בית המשפט המחוזי הנכבד בבאר-שבע, השופט י' אלון .

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה לעיון חוזר, ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי

דין הבקשה – להתקבל . אפרט את הטעמים להחלטתי להלן.

9.

סעיף 52(א) ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן: חוק המעצרים ), קובע כידוע, כך:

" עצור, משוחרר בערובה או תובע רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בענין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה, לרבות בהחלטה לפי סעיף זה, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות, או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה."

בפסיקה נקבע כי במסגרת בקשה לעיון חוזר – שומה על בית המשפט לבחון ולבדוק האם מאז מתן ההחלטה המקורית התגלו עובדות, או נסיבות חדשות, או שחלף זמן רב – שיש בהם כדי לשנות את נקודת האיזון הראויה, בין עניינו של הנאשם בהגשמת חירותו האישית, לבין האינטרס הציבורי בהגנה על בטחון הציבור והבטחת תקינות ההליך השיפוטי (ראו: בש"פ 2/06 זילברפרב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.2.2006), בש"פ 2254/08 ברקו נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 19.3.2008)). ה שאלה בענייננו היא, אם כן, האם חל שינוי בנסיבות המצדיק את קבלת הבקשה להורות על תסקיר מעצר.

10.

הבקשה לאיחוד המשפטים התבססה על העובדה כי רבים מעדי התביעה בשני כתבי האישום הם זהים ושניהם עוסקים באותה פרשייה. לטענת המדינה, ההפרדה בין שני כתבי האישום נבעה מהאיתור המאוחר של חלק מהנאשמים.

נוכח סבירות ההחלטה לאיחוד המשפטים – לא התנגדה באת כוח העורר לבקשה לאיחוד התיקים. עם זאת, אין להתעלם ממשמעות הדבר – מבחינת התארכות ההליכים נגד העורר – בשל מספר היבטים:

ראשית , איחוד התיקים גרר בעקבותיו דחייה בתחילת מועד שמיעת הראיות, אשר נקבעה מלכתחילה לחודש ינואר 2010.

שנית , רק אישום אחד מתוך שבעת האישומים בכתב האישום המאוחד קשור לעורר, ולכן הרחבה זו של המשפט, הן מבחינת מספר הנאשמים והן מבחינת מספר האישומים, עלולה להוביל להתמשכות אובייקטיבית של ההליכים. בנוסף לכך יש ממש בטענת באת-כוח העורר בנוגע לעיכוב אפשרי נוסף במשפט שינבע מההליכים הנוגעים לתעודות חיסיון והאזנות סתר (שאינם קשורים לכתב האישום המקורי שהוגש כנגד העורר). במצב דברים זה, הנני סבור כי ראוי לבחון את בקשתו של העורר לשחרורו לחלופת מעצר, באמצעות תסקיר שירות מבחן.

11.

חיזוק נוסף למסקנתי זו מוצא אני בכך ששלושת הנאשמים האחרים באירוע תקיפת המתלונן נשוא האישום כנגד העורר, שוחררו זה מכבר לחלופות מעצר שונות. אמנם, עקרון השוויון איננו מוחלט בכל הנוגע למעצר נאשמים שנסיבות עניינם דומות, ואולם נקבע לא אחת כי יש להתייחס גם לשיקול השוויון, בגדר יתר השיקולים שאותם שוקל בית המשפט בהכרעתו לעניין מעצר נאשמים (השוו: בש"פ 3346/08 מדינת ישראל נ' אבוטבול (לא פורסם, 23.6.2008)). בענייננו, באת כוח המדינה הסבירה כי המעשה המיוחס לעורר חמור יותר מהמיוחס לשאר הנאשמים באותו אירוע, מכיוון שהעורר הוא זה שנטען כלפיו כי כיוון את נשקו כנגד המתלונן וירה לעברו, בניגוד לנאשמים האחרים, אשר השתמשו לכאורה במעמד זה אירוע באלות עץ בלבד. לכן, לשיטתה, אין בשחרורם לחלופת מעצר כדי לחייב את שחרורו. אולם, לגישתי, גם אם יש מקום להבחין בין המשתמש בנשק חם לבין המשתמש באלת עץ– אינני סבור שיש, בנסיבות העניין, בטעם זה בלבד הצדקה להבחנה בינו לבין יתר הנאשמים ששוחררו לחלופת מעצר, זאת, גם על רקע העובדה שנטען כי באדר ביצע את המיוחס לו תוך הפרת הוראה חוקית.

12.

נוכח כל האמור לעיל – הערר מתקבל במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי הנכבד שייבחן – לאחר קבלת תסקיר מעצר – קיומה האפשרי של חלופת מעצר מהודקת, שתהיה מרוחקת ממקום מגורי המתלונן ותכלול גם איזוק אלקטרוני. בעקבות קבלת תסקיר חלופת מעצר כאמור, אותו יש להכין בהקדם האפשרי – בית המשפט המחוזי הנכבד יחליט במכלול כטוב בעיניו.