בש"פ 2/06 בש"פ 2/06

1.

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת אמסטרדם) על פיה נדחה ערר שהגיש העורר על החלטת בית משפט השלום בפתח תקוה (כב' השופט מקובר) לדחות את בקשתו לעיון חוזר בהחלטה קודמת של בית המשפט אשר הורתה על שחרורו בחלופת מעצר בית מלא בבית אמו.

2.

העורר מואשם בכך כי ביום 11.8.05, במסגרת ויכוח שהתפתח בינו לבין המתלונן בדבר מקום חנייה, תפס אחיזה בקרש באורך של כ- 1.60 מטר

שמצא בשטח, והיכה באמצעותו בחוזקה בראשו של המתלונן. כתוצאה מכך נחבל המתלונן באופן קשה ונזקק לאשפוז כשהוא סובל מפגיעות ונזקים גופניים קשים. מאוחר יותר התברר כי כתוצאה מהמהלומות שספג הוא איבד ראייה באחת מעיניו. בית משפט השלום בפ"ת קבע ביום 14.8.05 כי יש חומרה ומסוכנות ניכרת במעשים המיוחסים לעורר. עם זאת, לאור העובדה שאין לו עבר פלילי מכביד, הורה לשחררו בחלופת מעצר בית מלא בביתו של חמו בעיר לוד, ובתוספת תנאי שחרור נוספים.

על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי על ידי שני הצדדים, ושני העררים נדחו לאחר שבית המשפט מצא כי בהחלטת השחרור נעשה איזון ראוי בין השיקולים השונים ולפיכך אין מקום להתערב בה ולשנותה.

3.

לא נקף זמן רב לאחר החלטה זו, ובתוך 10 ימים לאחריה הוגשה בקשה לעיון חוזר לבית משפט השלום בה ביקש העורר לצאת לעבודה, וכן לחזור לעיר פתח תקוה שם מתגוררת משפחתו. בית המשפט דחה ביום 4.9.05 את הבקשה, בקובעו כי לאחר חלוף מספר ימים בלבד מדחיית הערר על ידי בית המשפט המחוזי אין מקום לעיון חוזר; עם זאת, הותר לעורר בהסכמת הצדדים לצאת לטיפול פסיכולוגי.

4.

לא חלפו ימים רבים, וביום 27.10.05 הגיש העורר בקשה נוספת לשינוי תנאי החלופה. הפעם ביקש ביטול תנאי מעצר הבית בטענה כי הדיון המשפטי נדחה להוכחות לעוד מספר חודשים. במסגרת אותה בקשה, הושגה הסכמה בין הצדדים שאומצה בהחלטה כי מקום מעצר הבית ישונה לבית אמו של העורר והמפקחים עליו יהיו אמו ואחותו.

5.

העורר לא הסתפק בכל אלה, וביום 7.1.05 הגיש בקשה נוספת לעיון חוזר לביטול מעצר הבית, בנימוק שחזר על עצמו כי הדיון במשפט מתארך. כן טען כי חלפו שלושה וחצי חודשים מאז ההחלטה המקורית שהורתה על שחרורו למעצר בית, מצבו הכלכלי קשה, ישנם מתחים בינו לבין אשתו, ישנם 6 סוסים שהוא רוצה לטפל בהם, ואמו חולה והוא מבקש לטפל בה. כן הציג חוות דעת פסיכולוגית הממליצה על ביטול מעצר הבית. בית המשפט דחה גם הפעם את הבקשה, וסירב להורות על הגשת תסקיר מעצר.

על החלטה זו ערר העורר לבית המשפט המחוזי והוא נדחה. בית המשפט קבע כי גם עם חלוף הזמן מאז תחילת מעצר הבית שהוטל על העורר אין לומר כי פגה מסוכנותו, ובבקשות התכופות שהוגשו על ידו אין כדי לאשש את טענת העדר המסוכנות, ולכן לא ראה מקום לשנות את תנאי חלופת המעצר.

6.

על כך הוגש הערר בפנינו. ב"כ העורר מלין על החלטת בית המשפט קמא, בהדגישו כי מדובר בארוע חד פעמי שאינו מאפיין את התנהגותו של העורר דרך כלל, והזמן שחולף מכביד על מצבו הכלכלי בהגבירו את החשש לפיטוריו. המדינה מתנגדת לשינוי תנאי חלופת המעצר, בטענה כי אין עילה טובה המצדיקה זאת.

7.

דין הערר להידחות. הליך זה הוא דוגמא לניצול לרעה של הליכי בית המשפט בהגשת בקשות חוזרות ונישנות לעיון חוזר בתנאי חלופת מעצר שהוטלו על נאשם, באין עילה כדין לכך.

מושכלות ראשונים הם כי התנאים לעיון חוזר בהחלטת בית משפט בענין הנוגע לחלופת מעצר מחייבים גילויין של

עובדות חדשות , או קיום שינוי נסיבות , או מעבר זמן

ניכר מעת מתן ההחלטה נשוא הבקשה (סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996 ). כלל הוא כי במסגרת בקשה לעיון חוזר, לא נפתח דיון מחודש בסוגיית עצם ההצדקה למעצר, או לחלופת מעצר והתנאים שנקבעו במסגרתה. עיקרו של הליך העיון החוזר הוא בבחינה ובדיקה האם מאז ההחלטה המקורית שניתנה ארעו עובדות או נסיבות חדשות או מעבר זמן רב שיש בהם כדי לשנות את נקודת האיזון הראויה בין עניינו של הנאשם בהגשמת חירותו האישית כפרט לבין האינטרס הציבורי בהגנה על בטחון הציבור והבטחת תקינות ההליך השיפוטי.

8.

בענייננו, זמן קצר ביותר לאחר החלטתו המקורית של בית המשפט שהחילה על העורר חלופת מעצר, הוא פתח בסדרת בקשות חוזרות ונישנות לעיון חוזר בהחלטה שלא היו להן ידיים ורגליים. מטרת הבקשות היתה להקל, ולחזור ולהקל, בתנאי החלופה שהוטלו עליו, מבלי שהיתה תשתית כלשהי לכך באחד התנאים המוקדמים הנדרשים לצורך הקמת עילה לעיון חוזר. פניותיו התכופות של העורר לבית המשפט בבקשות נטולות יסוד גובלות בשימוש לרעה בהליך הפלילי, אשר, מצד אחד, אינו מגביל נאשם מכח חוק בעיתוי ובמספר הפניות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, על החלטה שניתנה בענין של מעצר. אך מנגד, ככל הסדר דיוני, החוק מניח, כהנחה טבועה, כי השימוש באמצעי העיון החוזר ייעשה בתום לב, ועל יסוד תשתית המקימה עילה לכך, ולו לכאורה, במסגרת אחד התנאים המוקדמים הקבועים לכך בחוק. במקרה שלפנינו לא חל שינוי כלשהו בנתונים הבסיסיים הרלבנטיים בעניינו של העורר מאז ההחלטה המקורית בענין שחרורו בחלופת מעצר. לא ארעו עובדות או נסיבות חדשות, וגם לא חלף זמן ניכר מאז החלטת השחרור, אשר עשוי היה במצב מתאים להצדיק פנייה בבקשה לעיון חוזר. פניותיו החוזרות של העורר לבית המשפט היו פניות סרק שהטריחו את ערכאות המשפט השונות לשוא. זו אינה הדרך לממש את האמצעי שהעמיד החוק לצורך עיון חוזר, ויש להימנע מלהשתמש בו שלא לתכלית שלה הוא נועד.

לאור כל אלה, הערר נדחה.