בש"פ 3512/07 פלוני נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ד' רוזן ) מיום 4.3.07, בגדרה נדחתה בקשתו של העורר לעיון חוזר בתנאי שחרורו, כפי שנקבעו בהחלטת בית משפט זה מיום 9.4.06 (בש"פ 2560/06, כבוד השופט א' א' לוי ).

1.

ביום 29.9.05 הוגש נגד העורר כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, המייחס לו ביצוען של עבירות מין בבנותיו, בחמותו, בגיסתו ובשתי נשים אחרות, על פני תקופה ממושכת. בגין מעשים אלו, יוחסו לעורר עבירות מין בקטין בן משפחה, עבירות מין במשפחה, מעשה מגונה ומעשה מגונה בכוח, עבירות לפי סעיפים 351(ב), 351(ג)(1), 348(א), 348(ג), 348(ג1),

345(א)(3), 345(א)(1), 345 (ב)(1) ו-347(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. המערער הודה בקיומן של ראיות לכאורה לגבי מקצת האישומים. בית המשפט, בהחלטתו מיום 9.10.05, הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים, בעיקר בשל מסוכנות הנשקפת ממנו לבנותיו, ולסביבתו בכלל (ב"ש 93342/05, כבוד השופט ד' רוזן ).

3.

ביום 22.11.05, הגיש העורר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה לעיון חוזר לפי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו - 1996. בבקשתו זו טען העורר כי סנגורו הקודם (אשר חדל מלייצגו) טעה כאשר הודה בקיומן של ראיות לכאורה. עוד טען, כי נתגלו ראיות הגנה חדשות, אשר מצביעות על התנהגות ללא רבב מצידו במשך שנים ארוכות. בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 18.12.05 דחה את הבקשה, בקובעו כי אין בראיות החדשות שהוגשו על ידי העורר, כדי לכרסם בראיות לכאורה הקיימות בחומר החקירה (ב"ש 93938/05, כבוד השופט ר' בן-יוסף ).

4.

ביום 2.2.06 הגיש העורר לבית משפט זה ערר על שתי ההחלטות האמורות. בית המשפט, בהחלטתו מיום 13.2.06, קבע כי קיימת לגבי העורר עילת מעצר מחמת מסוכנותו, אולם הורה על הכנת תסקיר מעצר לבחינת חלופת מעצר שפגיעה בחירות העורר פחותה (בש"פ 1075/06, כבוד השופט א' רובינשטיין ).

5.

בעקבות החלטה זו הוגשו שני תסקירי מעצר, אשר נמנעו מלהמליץ על שחרור העורר לחלופת מעצר. בהמשך לכך הוגשה בקשה נוספת לעיון חוזר, אשר נדחתה ביום 13.3.06, בשל התרשמותו של בית המשפט כי את מסוכנותו של העורר, הנובעת גם מהחשש לשלומן הנפשי של המתלוננות אם ישוחרר, לא ניתן להפיג בכל חלופת מעצר (ב"ש 90667/06, כבוד השופט ד' רוזן ).

6.

על החלטה זו הוגש ערר לבית-משפט זה, וביום 9.4.06 הורה בית המשפט על שחרורו של העורר למעצר בית מלא בבית אחותו, באיזוק אלקטרוני. כן נקבע כי על העורר להפקיד ערבויות להבטחת שחרורו, להפקיד את דרכונו, נאסרה יציאתו מן הארץ ונאסר עליו ליצור קשר עם עדי התביעה. את שחרורו של העורר למעצר בית נימק בית המשפט בקצב התקדמותם האיטי של ההליכים המשפטיים (בש"פ 2560/06, כבוד השופט א' א' לוי ).

7.

ביום 21.12.06 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר, ובה נתבקש בית המשפט להורות על ביטול מעצר הבית ועל הסרת האיזוק האלקטרוני, ולהסתפק במתן צו הרחקה מהעיר בה מתגוררות המתלוננות. בקשה זו עיגן העורר הן בהתמשכות ההליכים והן במצב הכלכלי שלו ושל ערביו כתוצאה מהתמשכות מעצר הבית. בית המשפט הורה על הכנת תסקיר מעצר נוסף. תסקיר חדש הוכן, ואף בו לא ראה שירות המבחן להמליץ על שינוי התנאים המגבילים. לאחר קבלת התסקיר, ביום 4.3.07, דחה בית המשפט את הבקשה, בשל המסוכנות הנשקפת מן העורר, המלצת שירות המבחן, וחרדת בנות המשפחה הימנו (ב"ש 94447/06, כבוד השופט ד' רוזן ).

8.

ביום 11.3.07 הגיש העורר בקשה לפיה יותר לו לצאת את ביתו לכל מטרה חוקית בליווי מפקח או ערב. ביום 28.3.07 דחה בית המשפט בקשה זו, בקובעו כי מדובר בחזרה על אותה הבקשה לעיון חוזר אשר נדחתה רק זמן קצר קודם לכן. בית המשפט מצא כי מאחר ולא השתנו הנסיבות, לא קמה עילה לעיון מחדש (ב"ש 91008/07, כבוד השופט ד' רוזן ).

מכאן הערר שלפני, בגדרו משיג העורר על שתי ההחלטות האחרונות שניתנו בעניינו.

9.

לפני חזר העורר על טענותיו בבית משפט קמא. העורר טוען כי גילוי הראיות החדשות מצדיק הקלה בחלופת המעצר אשר הוטלה עליו. כן טוען העורר כי שגה בית המשפט כאשר הסתמך על המלצות התסקיר, אשר התמקדו בהשפעות אשר עלולות להיות לשחרורו של העורר על מצבן הנפשי של המתלוננות. לטענת העורר, גובר האינטרס שלו בחירות על פני מצבן הנפשי של המתלוננות. עוד טוען העורר, כי התמשכות ההליכים מהווה אף היא שינוי נסיבות המצדיק בחינה מחדש של חלופת המעצר.

10.

המשיבה סומכת ידה על החלטות בית המשפט המחוזי, ומדגישה את החשש לפגיעה הנפשית במתלוננות, ואת המסוכנות הנשקפת מן העורר.

11.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר על נספחיה, שמעתי את הצדדים שטענו לפני, ועיינתי במסמכים שהוצגו לי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

12.

במסגרת בקשה לעיון חוזר, בית המשפט אינו נדרש לעצם ההצדקה למעצר או לחלופת המעצר. כל שעל בית המשפט לבחון הוא האם מאז ההחלטה האחרונה שניתנה בעניינו של העורר נתגלו ראיות חדשות, או השתנו הנסיבות – וחלוף הזמן בכלל זה – באופן שיש בו כדי לשנות את נקודת האיזון הראויה בין חירותו של העורר ובין ביטחונו של אדם או הציבור (בש"פ 2/06 זילברפרב נ' מדינת ישראל , לא פורסם).

13.

עיקר הראיות עליהן מסתמך העורר הינן עדויות שנגבו מנשים אשר טופלו על ידו, וחוות דעת פסיכו-דיאגנוסטית אשר נערכה עבורו, ואשר יש בהן להעיד על אופיו הטוב, והתנהגותו נטולת הרבב. אין בראיות אלו לסייע לעורר – בגדר ההליך שלפני –

ולו מן הטעם כי ראיות אלו אינן ראיות חדשות, אלא היו בפני בית המשפט עוד בעת ההחלטה על שחרור העורר למעצר בית.

14.

העורר טוען עוד, כי חקירה נגדית של חלק מעדות התביעה שנשמעו עד כה הביאה לכרסום בראיות התביעה. בית משפט קמא לא יכול היה להזקק לטענה זו במלוא היקפה, שכן עיון בפרוטוקול הדיון בפני בית המשפט המחוזי מיום 4.3.07 מעלה כי באותה עת הסתיימה עדותה של עדה אחת בלבד.

בנסיבות אלו, ומשהסוגיה לא נתלבנה לפני בית המשפט המחוזי,

הטענה בדבר כרסום בראיות אינה יכולה לסייע לעורר.

16.

התמשכות ההליך השיפוטי עשויה להוות שיקול להקלה בתנאי מעצר הבית (ראו: בש"פ 5334/04 משה

נ' מדינת ישראל , לא פורסם). מוכן אני להניח כי ההגבלה המוטלת על העורר מכבידה, גם אם מדובר במעצר בית שהינו, מטבעו, פוגעני פחות (ראו: בש"פ 6358/06 מולנר נ' מדינת ישראל , לא פורסם). עם התמשכות ההליך השיפוטי, גובר

המשקל שיש ליתן לאינטרס הנאשם בחירותו. בענייננו, מאז מתן ההחלטה הקודמת בעניינו של העורר חלפו אחד עשר חודשים, במהלכם נשמעו שלוש עדות תביעה בלבד. נראה כי משפטו של העורר עתיד להימשך עוד זמן רב. עם זאת, באיזון שבין התמשכות ההליך לבין חירות העורר, לא מצאתי יסוד להתערב בקביעת בית-משפט קמא בקובעו כי מסוכנותו הלכאורית של העורר אינה מאפשרת להיענות לבקשתו. העבירות המיוחסות לעורר הינן חמורות ביותר, והמסוכנות הנשקפת מן העורר בגינן עומדת בעינה. לא למותר להזכיר בהקשר זה, כי אלמלא התמשכותו של המשפט, יש להניח כי העורר היה נותר במעצר ממש.

17.

לא ראיתי לקבל את טענת בא כוח העורר, לפיה קיבל בית המשפט את המלצות תסקיר המעצר כפי שהן, מבלי להפעיל את שיקול דעתו בנידון. עיון בהחלטות בית המשפט מעלה כי הפעיל את שיקול דעתו על בסיס התשתית המלאה שהוצגה לו. בחינת המלצת שירות המבחן מלמדת כי גם בשלב הנוכחי, מסוכנותו עומדת בעינה ואין עילה לשינוי התנאים המגבילים להם הוא נתון.

אשר על כן החלטתי לדחות את הערר.

אין בדחיית הערר למנוע מן העורר לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשות פרטניות ליציאה מביתו (כפי שצויין גם על ידי בית המשפט בהחלטתו), ואלו ייבחנו לגופן.