פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
7150/07
בפני:
כבוד השופט י' אלון
העורר:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב
מיום 16.8.07 בב"ש
92684/07
שניתנה
על ידי
כבוד השופט ז' כספי
תאריך הישיבה:
ט"ז באלול התשס"ז
(30.8.07)
בשם העורר:
עו"ד י' שקלאר
בשם המשיבה:
עו"ד ז' אריאלי
החלטה
העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בשורה ארוכה של עבירות מין חמורות שביצע על פי הנטען בשתי בנותיו הקטינות, בגיסתו, בחמותו, ובשתי נשים נוספות.
כתב האישום נגדו הוגש ב- 29.9.05 וביום 9.10.05 הוא נעצר עד לתום ההליכים.
בקשות שהגיש לעיון חוזר במעצרו נדחו בבית המשפט המחוזי. ביום 9.4.06 נתקבל ערר שהגיש על כך לבית משפט זה ונקבע כי הוא ישוחרר לחלופת מעצר של מעצר בית מלא בבית אחותו באיזוק אלקטרוני. החלטה זו נומקה בקצב האיטי בו התנהלו ההליכים במשפטו ובתחזית כי עשויים הם להימשך תקופה ארוכה. (בש"פ 2560/06, החלטת השופט א' א' לוי). חלפה חצי שנה והעורר פנה בבקשה נוספת לבית המשפט המחוזי לעיון חוזר בתנאי חלופת המעצר. הבקשה נדחתה ביום 4.3.07 נוכח עילות המעצר המקוריות שלא הועמו, לאור עמדת שרות המבחן בתסקיר המעצר שנערך על ידו, מתוך המסוכנות הנודעת ממנו והחרדה בה שרויות מפניו בנות משפחתו. חלף לו שבוע אחד בלבד וב-11.3.07 הוגשה על ידו בקשה נוספת לבית המשפט קמא לעיון חוזר בתנאי שחרורו ולביטול מגבלות מעצר הבית. הבקשה נדחתה.
העורר ערר על כך לבית משפט זה. ביום 6.5.07 נדחה הערר (בש"פ 3512/07, החלטת השופט ע' פוגלמן). בהחלטתו קבע השופט ע' פוגלמן כי:
"באיזון שבין התמשכות ההליך המשפטי לבין חירות העורר, לא מצאתי יסוד להתערב בהחלטת בית המשפט קמא בקובעו כי מסוכנותו הלכאורית של העורר אינה מאפשרת להיענות לבקשתו. העבירות המיוחסות לעורר הינן חמורות ביותר, והמסוכנות הנשקפת מן העורר בגינן עומדת בעינה... בחינת המלצת שירות המבחן מלמדת כי גם בשלב הנוכחי, מסוכנותו עומדת בעינה ואין עילה לשינוי התנאים המגבילים בהם הוא נתון".
העורר המתין שלושה חודשים נוספים ופנה בבקשה חדשה לבית המשפט קמא לעיון חוזר בתנאי השחרור בערובה ולביטול מגבלת מעצר הבית.
בית המשפט קמא (כב' השופט ז' כספי) דחה את הבקשה – לאחר שמצא כי לא הובאו בפניו נסיבות חדשות או עובדות שנתחדשו מאז ניתנה החלטת בית המשפט העליון מיום 6.5.07 בבש"פ 3512/07 הנ"ל.
על החלטה זו (מיום 16.8.07) הגיש העורר ערר זה שבפני.
בנימוקי הערר ובטיעונו על פה שב הסנגור ומעורר מחדש את טענות העורר שהועלו בהליכי הבקשה לעוצרו עד תום ההליכים. את שאלת מסוכנתו, את טענותיו לעניין היעדר ראיות לכאורה, את השגותיו לעניין תסקירי המעצר שהוגשו במהלך ההליכים המרובים שהתנהלו עד כה ועוד ועוד.
טענות אלה כולן אינן ענין לבחינת בקשה לעיון חוזר על פי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996.
נושאים וטענות אלה הוכרעו זה מכבר בהחלטות הערכאה, הדיונית ובהחלטות בית משפט זה בעררים השונים שהגיש עליהן העורר.
וכפי שכתב חברי השופט ע' פוגלמן בערר הקודם שהגיש העורר (בש"פ 3512/07):
"במסגרת בקשה לעיון חוזר, בית המשפט אינו נדרש לעצם ההצדקה למעצר או לחלופת המעצר. כל שעל בית המשפט לבחון הוא, האם מאז ההחלטה האחרונה שניתנה בעניינו של העורר נתגלו ראיות חדשות או השתנו הנסיבות – וחלוף הזמן בכלל זה – באופן שיש בו כדי לשנות את נקודת האיזון הראויה בין חירותו של העורר ובין בטחונו של אדם או הציבור. (בש"פ 2/06 זילברפרב נ' מדינת ישראל (לא פורסם))".
טענתו הנותרת של העורר הינה כי מאז ההחלטה האמורה בבש"פ 3512/07 הנ"ל – חלפו להם שלושה חודשים.
מסכים אני עם בית המשפט קמא כי תקופה זו אינה מהווה בנסיבות הענין, האישומים והעורר נסיבה חדשה המצדיקה בחינה מחודשת של תנאי השחרור בערובה וחלופת המעצר.
לאור זאת בדין דחה בית המשפט קמא את בקשת העורר שהובאה בפניו ועל כן אני דוחה את הערר.
ניתנה היום, י"ז באלול תשס"ז (31.8.07).
ש ו פ ט