בש"פ 5199/07 בהאא בן ג'מיל ח'ליל נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא), בה נדחתה בקשת העוררים לעיון חוזר בתנאי שחרורם. העוררים מבקשים כי בית המשפט יורה על ביטול התנאים המגבילים את חופש התנועה שלהם, תוך הותרת יתר תנאי השחרור בעינם.

2.

כנגד שני העוררים שהם אחים, וכנגד אביהם, הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, פציעה בנסיבות מחמירות ותקיפה בנסיבות מחמירות. בהתאם למפורט בכתב האישום, בערב ה-15.9.06, הגיעו העוררים, יחד עם אחרים, ליד בית המתלוננים, עמם יש להם סכסוך קודם, וזרקו לעבר הבית אבנים ובקבוקי זכוכית. בהמשך, תקפו העוררים את המתלוננים באמצעות סכינים ומקל. עורר 1 דקר את אחד המתלוננים באמצעות סכין שהחזיק שתי דקירות בגבו, וגרם לו פגיעות חמורות בחזה ובריאה. הנפגע נזקק לאשפוז. כן דקר עורר 1 מתלונן אחר במפשעתו באמצעות הסכין. עורר 2 דקר את המתלונן הראשון בסכין ופגע בכתפו. גם הנאשם השלישי, שאינו בין העוררים, תקף את המתלוננים באמצעות מקל ופצע אותם.

3.

עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את העוררים עד לתום ההליכים. ביום 19.10.06, הורה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' ס' הנשיאה ש' וסרקרוג) על שחרורם של העוררים למעצר בית - העורר 1 למעצר בית מלא, ואילו העורר 2 למעצר בית עם היתר יציאה לעבודה. מקום מעצר הבית הוא בטייבה, בעוד כפר מגוריהם של העוררים הוא בבאקה אל גרביה.

4.

במישור הראיות, מצא בית המשפט כי ישנן ראיות לכאורה לאישומים, אף כי מדובר בגרסאות נוגדות של בעלי ענין. לפיכך, ראה לבחון חלופות מעצר. הוא קיבל תסקיר מעצר, ולאחר שקילת מכלול הנתונים, הורה על מעצר בית בפיקוח אחות העוררים, אף שלבעלה רישום פלילי. בית המשפט ציין כי עורר 1 בעל הרשעה פלילית קודמת, אף שציין באופן שיקרי בפני שירות המבחן כי הוא חסר עבר פלילי. לגבי עורר 2 נשקל גילו הצעיר, והעדר כל עבר פלילי.

5.

בחלוף 7 חודשים, ביקשו העוררים במסגרת עיון חוזר הקלה בתנאים; בית המשפט (כב' השופט ר' שפירא) לא ראה לסטות מתנאי השחרור שנקבעו, ומצא כי לא נתקיימו הנסיבות הנדרשות בסעיף 52 לחוק המעצרים המצדיקות שינוי בתנאי חלופת המעצר שנקבעה.

6.

לטענת העוררים, שגה בית המשפט קמא כאשר דחה את בקשתם לעיון חוזר בתנאי השחרור שנקבעו להם. לטענתם, לא ניתן משקל לעובדה כי משפטם טרם החל, וכי ישיבת ההוכחות שהייתה קבועה ליום 28.3.07 נדחתה בשל אשפוזו של הנאשם מס' 3, שאינו צד לבקשה זו, ולאחר מכן נדחתה בשל יציאת השופט שדן בתיק לשנת שבתון. לטענת העוררים, הזמן הרב שהמשפט צפוי להימשך מוסיף למשקל הנימוקים בעד הקלה בתנאי השחרור. כן הם טוענים, כי התנגדותה של המשיבה לשינוי התנאים נסמכת בעיקר על הטענה כי העוררים מסוכנים למתלוננים, טענה שאין בה ממש, לאור העובדה שמאז שחרורם של העוררים בחלופת מעצר, לא נשמעה מפי המתלוננים טענה כלשהי, ולאור העובדה כי הם מקיימים כהלכתם את תנאי השחרור שנקבעו להם.

7.

המדינה מתנגדת לבקשה. לטענתה, נותר סיכון מצד העוררים, ושמירת המרחק הגיאוגרפי בין מקום מעצר הבית לכפר בו ארע האירוע העברייני נדרש לצורך הגנה על הציבור ועל המתלוננים מפני הישנות עבירות דומות. התמשכות ההליכים נובעת ממחלת האב, הוא נאשם 3, ואינה נעוצה בהתנהלות התביעה או בית המשפט.

8.

דין הערר להידחות.

נסיבות האירוע נשוא כתב האישום מצביעות על מסוכנות רבה מצד העוררים, ומסוכנות זו כרוכה בסכסוך מקומי בין משפחות יריבות בכפר, אשר לגביו לא חלה כל התקרבות בין הצדדים היריבים, ולא הושגה סולחה. קיים, איפוא, חשש כי חזרת העוררים לכפרם במסגרת תנאי חלופה אחרים עלולה להדליק מחדש את אש המריבה, ולסכן חיים וביטחון של תושבים במקום. תנאי חלופת המעצר שנקבעו ביחס לעוררים מאוזנים בנסיבות הענין, ואף מיטיבים עמם, ובמיוחד עם עורר 2, שיציאתו לעבודה התאפשרה.

9.

התנאים לעיון חוזר בחלופת מעצר מחייבים גילויין של עובדות חדשות או שינוי נסיבות, או מעבר זמן ניכר מאז ההחלטה נשוא הבקשה (בש"פ 2/06 זילברפרב נ' מדינת ישראל , תק-על 2005(1), 5118 ). בענייננו, לא אירעו עובדות חדשות, ולא נשתנו הנסיבות. מעבר זמן של 7 חודשים הוא, אמנם, נתון שאין להתעלם ממנו, אך בנסיבות הענין אין בו כשלעצמו כדי להצדיק שינוי תנאי החלופה.

10.

מסוכנות העוררים כלפי בני המשפחה היריבה בכפר מגוריהם מצדיקה את הרחקתם אל מחוץ לגבולות הכפר, במרחק ניכר. התמשכות המשפט נזקפת בעיקרה לטעם אובייקטיבי הקשור במחלת נאשם 3, אביהם של העוררים, ואין בה כדי להצדיק שינוי תנאי החלופה תוך הטלת סיכון לשלום הציבור ושלומם של המתלוננים ובני משפחתם.

הערר נדחה.