פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
7007/07
בפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
העורר:
אריה הכט
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
מיום 14.8.07 בב"ש 92662/07, 92857/07 שניתנה
על-ידי כבוד השופט ז' כספי
תאריך הישיבה:
י"ב באלול תשס"ז
(26.8.07)
בשם העורר:
עו"ד
ק' צווטקוב
בשם המשיבה:
עו"ד ז' אריאלי
החלטה
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ז' כספי) מיום 14.8.07 בב"ש 92662/07 ו-92857/07, במסגרתה דחה בית המשפט את בקשת העורר לשינוי מיקום מעצר הבית בו הוא שוהה.
1.
נגד העורר הוגש כתב אישום הכולל תשעה אישומים, שבהם מיוחסות לעורר עבירות של מעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 16 ואינוס של קטינה מתחת לגיל 16. על-פי העובדות המתוארות בכתב האישום, במועדים שונים ורבים בין השנים 2002 עד 2007, ביצע העורר בשתי קטינות, אחיות, מעשים מגונים שונים בכך שנגע וליטף אותן באזורים אינטימיים של גופן, לצורך סיפוק, גירוי או ביזוי מיני. בנוסף, במספר מקרים החדיר העורר את אצבעותיו לאיבר מינה של אחת מן הקטינות ובכך אנס אותה. יצוין, כי שתי הקטינות האמורות הן בנותיהם של זוג חברים קרובים של משפחתו של העורר אשר היו באותה עת חברותיו של בנו הקטין.
2.
בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ג' נויטל), על בסיס תסקירי שירות המבחן שהמליצו על שחרורו של העורר לחלופת מעצר, דחה את בקשת המדינה והורה על שחרורו של העורר למעצר בית מלא בבית של ידידו (להלן: הערב ), תחת פיקוח צמוד של 7 ערבים שונים (לסירוגין) במשך 24 שעות ביממה, ובצירוף פיקוח באמצעות איזוק אלקטרוני. כן הותנה שחרורו של העורר בכך שבביתו של הערב לא תשהינה קטינות; בהפקדה של ערבויות הן על-ידי העורר והן על-ידי הערבים המפקחים; ובאיסור יציאתו של העורר מן הארץ.
3.
כשלושה שבועות וחצי לאחר שחרורו למעצר בית, הגיש העורר בקשה לשינוי מקום מעצר הבית שנקבע לו. בבקשתו, ציין העורר כי הוא נשוי ואב לשלושה ילדים, ביניהם קטין, וכי בעקבות הפרשה עזבה המשפחה את מקום מגוריה באריאל ושכרה דירה בכפר סבא. על מנת להימצא בקרבת בנו הקטין, על מנת למזער את הנזק הפסיכולוגי שנגרם לילד בשל הרחקת אביו מביתו ועל מנת לאפשר לעורר ולרעייתו לקיים חיי משפחה תקינים, ביקש העורר לאשר את ביתו החדש בכפר סבא כמקום מעצר הבית במקום ביתו של הערב, וזאת מבלי לגרוע או לשנות את יתר תנאי הפיקוח שנקבעו.
4.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. בהחלטתו, ציין בית המשפט כי במהלך הדיון חלה תפנית משמעותית בהתייחסותו של הסנגור לבנו הקטין של העורר: הגם שהבקשה עצמה נומקה כאמור ברצונו של העורר להימצא בקרבת בנו, במהלך הדיון - נוכח החשש שהעלה בית המשפט כי בביתו של העורר יוכל הוא לבוא במגע עם חברות קטינות של בנו (וזאת בניגוד לתנאי השחרור שנקבעו) - הציע בא-כוח העורר בהינף יד כי הקטין יעבור להתגורר אצל אחותו. תפנית זו, קבע בית המשפט, הן השמיטה נימוק רציני מן הבקשה והן מעוררת קושי בשל הקלות שבה הוצעה. לדברי בית המשפט, מדובר בהחלטה משמעותית שבא-כוחו של העורר לא יכול היה לקבלה מבלי שנועץ בעניין בצורה מסודרת עם כל הנוגעים בדבר ומבלי שהדברים נבחנו לעומקם. בנסיבות אלו, הבקשה אינה עומדת בהנחיות שניתנו על-ידי בית המשפט בהחלטתו הקודמת בעניין שחרורו של העורר לחלופת המעצר וקבלתה עלולה לפגוע באפשרות להפיג את הסיכונים הצפויים מן העורר.
5.
על ההחלטה זו הוגש הערר שבפניי. לטענת באת-כוח העורר, שגה בית המשפט בדחותו את הבקשה: ראשית, החלופה המוצעת יכולה להבטיח מפני מסוכנות העורר בדיוק כמו חלופת המעצר הנוכחית, וכפי שעד כה העורר לא הפר את תנאי שחרורו, אין חשש כי יפר אותם במידה וכתובתו תשתנה. שנית, לא היה מקום להגן על אפשרותו של בנו הקטין להיפגש בביתו עם קטינות, אך מנגד למנוע ממנו את האפשרות לחיות עם אביו. בהקשר זה, טוען העורר כי בנו - אשר נאלץ לשנות את מקום מגוריו עקב האישומים המיוחסים לאביו ולהתחיל ללמוד בבית ספר חדש - זקוק בעיקר לקשר עם אביו ועם אמו ולא לקשר עם קטינות. שלישית, אשר לתפנית הלכאורית שחלה בעמדת העורר, נטען כי אין מדובר בתפנית אלא בהצעה שעלתה מצד משפחתו של העורר במהלך הדיון. לבסוף, נטען כי העברת הפיקוח על העורר לביתו החדש תקל מאוד על המשפחה ותאפשר למזער מעט את הפגיעה שנגרמה למשפחה, לתא המשפחתי ולבן הקטין. לאור כל האמור, מבקש העורר לאשר את ביתו החדש בכפר סבא כמקום מעצר הבית שלו.
במקביל להגשת הערר הוגשה בקשה מטעמו של הערב שבביתו שוהה העורר, במסגרתה עותר הוא להורות על ביטול מעצר הבית של העורר בביתו. לדבריו, שהייתו של העורר בביתו מקשה עליו לנהל את חייו באופן תקין: בשל חובתו לפקח על העורר הוא מנוע מלצאת מביתו ללא תיאום עם הערבים האחרים; כל עוד העורר שוהה בביתו הוא מנוע - תחת התנאים שנקבעו - מלארח את בנותיו ונכדותיו; ובנוסף, לא יוכל הוא לחגוג את החגים הקרבים בביתו עם בני משפחתו. לפיכך, מבקש הוא כי מעצר הבית של העורר יועבר למקום חלופי.
6.
בא-כוח המשיבה טען בדיון לפניי כי יש לדחות את הערר. בטיעונו, הדגיש הוא כי קבלת חלופת מעצר על-ידי הערכאה הדיונית נעשית לאחר שהעניין נבחן בכובד ראש ומתוך הבנה כי החלופה שתתקבל אמורה לחייב את הנאשם עד תום משפטו. במקרה הנוכחי, נראה כי לא נעשתה מצד העורר בחינה רצינית של משמעות חלופת המעצר והצורך לעמוד בה. הבקשה הנוכחית הוגשה בחלוף שלושה שבועות וחצי בלבד ממועד שחרורו של העורר לחלופת המעצר, כאשר בפרק זמן זה לא התגלו עובדות חדשות וכמובן שלא חלף זמן ניכר. שינוי הנסיבות היחיד הוא עובדת מעבר המשפחה מאריאל לכפר סבא ובכך אין כדי להצדיק את שינויה של חלופת המעצר שהתקבלה. בסיכומו של דבר טוען בא-כוח המשיבה כי בהחלטת בית המשפט המחוזי לא נפלה כל טעות ועל כן דין הערר להידחות.
7.
לאחר שעיינתי בערר ובהחלטות בית המשפט המחוזי בעניינו של העורר וכן שקלתי את הטענות שהעלו בפניי הצדדים, החלטתי לדחות את הערר. בקשתו של העורר מהווה למעשה בקשה לשינוי תנאי שחרור ממעצר, וככזו, מוסדרת הגשתה בסעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. כזכור, סעיף זה מעניק לעצור, למשוחרר בערובה וכן לתובע, את הזכות לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בעניין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה, וזאת אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה. מכאן, כי לצד האפשרות המורחבת לשוב ולפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר על החלטות בענייני מעצרים, תוחם ומגדיר המחוקק את המקרים שבהם ניתן יהיה לעשות שימוש באפשרות זו, וכפי שנאמר:
"מושכלות ראשונים הם כי התנאים לעיון חוזר בהחלטת בית משפט בענין הנוגע לחלופת מעצר מחייבים גילויין של עובדות חדשות, או קיום שינוי נסיבות, או מעבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה נשוא הבקשה ... כלל הוא כי במסגרת בקשה לעיון חוזר, לא נפתח דיון מחודש בסוגיית עצם ההצדקה למעצר, או לחלופת מעצר והתנאים שנקבעו במסגרתה. עיקרו של הליך העיון החוזר הוא בבחינה ובדיקה האם מאז ההחלטה המקורית שניתנה ארעו עובדות או נסיבות חדשות או מעבר זמן רב שיש בהם כדי לשנות את נקודת האיזון הראויה בין עניינו של הנאשם בהגשמת חירותו האישית כפרט לבין האינטרס הציבורי בהגנה על בטחון הציבור והבטחת תקינות ההליך השיפוטי (בש"פ 2/06 זילברפרב נ' מדינת ישראל , תק-על 2005(1) 5118, 5119).
איני סבורה כי במקרה הנוכחי מתקיים אחד מן התנאים האמורים. כזכור, מאז
הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בביתו של הערב חלף פחות מחודש עד שפנה בבקשתו הנוספת לשנות את כתובת מעצר הבית שנקבעה עבורו. ברי כי טרם חלף "זמן ניכר" ממועד מתן ההחלטה; עובדות חדשות לא התגלו ואין גם לומר לטעמי כי נשתנו הנסיבות באופן שעשוי להצדיק היענות לבקשה. העובדה כי משפחתו של העורר שכרה דירה חלופית בעיר כפר סבא, כמו גם העובדה כי החלופה שנקבעה מעוררת קשיים כאלו ואחרים למשפחתו של העורר, אין בהם - לעת הזו - די כדי להצדיק בחינה מחדש של חלופת המעצר שנקבעה, וזאת בפרט נוכח חומרת המעשים המיוחסים לעורר אשר חייבו קביעתה של חלופת מעצר לאחר בדיקה רצינית ויסודית. יתר על כן, וכפי שרמז גם בית המשפט המחוזי, נראה כי הבקשה הוגשה מבלי שמשמעויותיה נבחנו לעומקן וגם מהיבט זה לא היה לכן מקום לקבלה. בנסיבות אלו, לא מצאתי להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.
אשר לבקשתו של הערב, לא מצאתי לנכון להידרש לטענותיו לגופן שכן טרם פנייתו לבית משפט זה עליו לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט המחוזי.
לאור כל האמור, הערר נדחה.
ניתנה היום, ט"ז אלול תשס"ז (30.8.07).
ש ו פ ט ת