בש"פ 7432/07 מדינת ישראל נ. מוחמד שורפי

1.

בקשתה התשיעית של המדינה להארכת מעצר המשיבים מעבר לתשעה חודשים, על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

המשיבים, ועמם נאשמים רבים נוספים, עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב בפרשיית מעשים ואישומים רחבי היקף שבמסגרתם הוגשו כתבי אישום כנגד חברים בשני ארגוני פשיעה, האחד שמרכז פעילותו הנטען באזור יפו והשני באזור לוד.

על פי הנטען, עסקו אותם ארגוני הפשיעה – באמצעות המשיבים והנאשמים הנוספים – בפעילות ייצור, סחר והפצת סמים מסוג קוקאין והרואין, וזאת באופן מתמשך ואינטנסיבי ביותר. המשיבים 1 ו-2 עמדו בראש ארגון הפשיעה ביפו, והמשיבים 6, 7 ו-8 מילאו תפקידים מרכזיים במערך אותו הארגון שכללו רכישות סמים, העברתם, חלוקתם, הכנתם ומסירתם. המשיבים 3 ו-4 עמדו בראש ארגון הפשיעה בלוד, כאשר המשיבים 5, 9 ו-10 שימשו בתפקידים בכירים באותו הארגון. בשל פעילויות נטענות אלה מואשמים כל המשיבים בעבירות של חברות בארגון פשיעה, סחר בסמים במסגרת אותו הארגון ועבירות סמים נוספות.

המשיב 4 מואשם בנוסף בעבירות הלבנת הון שנועדו להסוות את רווחי ארגון הפשיעה, והמשיב 5 מואשם בנוסף בעבירות עשיית פעולה ברכוש אסור במסגרת ארגון הפשיעה.

המשיבים ועמם נאשמים רבים נוספים באותם כתבי האישום נעצרו ביום 21.12.04 עד לתום ההליכים. לאחר תשעה חודשים הוארך מעצרם בבית משפט זה בשמונה תקופות של תשעים יום, אחרונה שבהם בהחלטת בית המשפט מיום 10.6.07 בגדרה של בקשת המדינה בבש"פ 4819/07.

חלפו שלושה חודשים נוספים, ההליכים במשפטם של המשיבים טרם הסתיימו ובפני בקשתה התשיעית של המדינה להארכה נוספת של מעצרם.

המדובר איפוא במשיבים העצורים שלושים ושלושה חודשים מאז החל משפטם.

2.

ב"כ המבקשת שבה וטוענת, כי המדובר בפרשיה מורכבת ומסועפת של שני ארגוני פשיעה שעסקו באופן שיטתי ומתמשך בסחר בסמים, לרבות כמויות עתק של קוקאין והירואין. הפעילות בוצעה במסגרת הירארכית וכללה, על פי הנטען, פעולות להלבנת ההון שנצבר באותם הארגונים מכספי עסקאות הסמים. עשרת המשיבים הינם – כפי שפורט בהחלטות הקודמות – העומדים בשורה הראשונה של מדרג הפעילויות בשני ארגוני הפשיעה. לכולם עבר פלילי מכביד, חלקם בעבירות סמים, חלקם באלימות, חלקם ברכוש וחלקם מזה ומזה. מכאן, כי עילת המעצר של המסוכנות בגינה נעצרו מלכתחילה ואשר בשלה הוארך מעצרם מפעם לפעם, שרירה ועומדת גם לעת הזאת. שחרורם ממעצר בטרם סיום המשפט יש בו סכנה ממשית לשלום הציבור ובטחונו.

מוסיפה ב"כ המבקשת, כי הליכי המשפט מתקדמים בצורה משמעותית. עד למועד הארכת המעצר האחרונה התקיימו למעלה משבעים ישיבות של הוכחות. מאז הוארך המעצר באחרונה (10.6.07) התקיימו חמש ישיבות נוספות בהן נשלמה פרשת ההגנה, למעט מספר קטן של עדים האמורים להשמע ביום 5.9.07, ובישיבה זו אמורה להסתיים פרשת הראיות כולה.

בית המשפט קמא קבע את לוח הזמנים להשמעת סיכומי הצדדים. המאשימה תגיש סיכומיה בכתב עד ל-15.10.07, הנאשמים עד תחילת ינואר 2008, ובאותו השבוע נקבעו שלושה מועדים להשלמת הסיכומים על פה.

3.

סניגורי המשיבים שבים על טענותיהם שבהליכי בקשות הארכות המעצר הקודמות – וביתר שאת.

בסעיף 61 לחוק נקבע, כי נאשם הנתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא הסתיים – ישוחרר. סמכותו של שופט בית המשפט העליון להאריך המעצר בתשעים ימים, הינה החריג לאותו הכלל. היענות לבקשה זו של המדינה להארכת המעצר בפעם התשיעית תרוקן, לדעתם, את הכלל שבסעיף 61 מכל תוכן ומשמעות. בנקודה זו, ולאחר שהמשיבים עצורים שלושים ושלושה חודשים ומשפטם טרם הסתיים – מתבטלת לטענתם עילת המעצר בפני הפגיעה הכה קשה וכה ממושכת בחרותם של המשיבים שכולם בחזקת חפים מפשע.

4.

האיזון עליו מופקד בית המשפט בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 נע בין הקוטב האחד של האינטרס הציבורי המתבטא בעילת המעצר ובמסוכנות הנודעת לציבור משחרורו של הנאשם, לבין הקוטב האחר – חירותו של הנאשם העומד בחזקת חפותו. וכך נבחנו הדברים על ידי השופט י' זמיר:

"באיזון הראוי שבין השיקול של מסוכנות לציבור לבין השיקול של חירות האדם, גובר בהדרגה המשקל של חירות האדם ככל שחולף הזמן, והנאשם, שהוא עדיין חף מפשע, נתון במעצר.

אכן, אפשר שמידת מסוכנות אשר יש בה כדי להצדיק את מעצר הנאשם עד תום ההליכים שוב לא יהיה בה כדי להצדיק את המשך המעצר של אותו נאשם, אף שנותר מסוכן לציבור, לאחר שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו טרם הסתיים.

... המשקל היחסי של השיקולים השונים בנסיבות המקרה, לפי הערכת בית המשפט, עשוי לשכנע את בית המשפט שגם אם המשפט מתמשך זמן רב, ללא כל אשם מצד הנאשם, המסוכנות של הנאשם גדולה עד כדי כך שמן הראוי להאריך את מעצרו פעם אחר פעם, עד שבית המשפט יפסוק את הדין" (בש"פ 4077/98 מדינת ישראל נ' צורני , פ"ד נב(3) 241, 243).

בהליך קודם בפרשה דנן, נאמרו על ידי השופטת ד' ביניש (כתוארה אז) הדברים הבאים:

"במסגרת הפעלת נוסחת איזון זו ישנן עבירות אשר טיבן ונסיבות ביצוען מלמדות על מסוכנות כה רבה עד כי יש בה כדי לחייב את המשך שמיעת המשפט בעוד הנאשמים נתונים במעצר. זאת, אף לנוכח התארכות המשפט, שהיא לרוב מנת חלקם של תיקי ם קשים ומורכבים מבחינת אופי האישומים, מספר הנאשמים והיקף העדים והראיות. זהו המצב במקרה שלפנינו, בו מדובר בפרשה מורכבת, סבוכה ומסועפת של סחר בסמים במסגרת ארגוני פשיעה. אכן, כפי שבית משפט זה

ציין לא אחת, אף בפרשיות החמורות ביותר יש בחלוף הזמן כדי לשנות את נקודת האיזון בין האינטרסים המוטלים על הכף וכדי להצדיק בחינה מחודשת של שאלת המשך הארכת המעצר; אולם, בנסיבות העניין שלפניי שוכנעתי כי עניינם של מרבית המשיבים עדיין לא הגיע לאותו שלב קריטי שבו משתנה נקודת האיזון כאמור".

על ההידרשות לעריכת קטגוריזציה בין סוגי הליכים פליליים שונים בבחינת האיזון האמור, עמדה השופטת א' פרוקצ'יה בבש"פ 644/07:

"הגדרת החוק הכוללנית של תקופת המעצר הבסיסית לצורך סיום ההליך הפלילי בלא יצירת אבחנה עניינית בין סוגי הליכים על-פי משך הזמן השיפוטי הסביר הנדרש להם, יוצרת סד של לוח זמנים המתאפיין באחידות שאיננה תואמת את צרכי המציאות ואת הצרכים הדיוניים האמיתיים, גם כאשר ערכאות השיפוט הדיוניות פועלות ביעילות ומקדישות זמן שיפוטי רב לענין שבפניהן.

סד זמנים זה עלול לפגוע בתקינותו של ההליך הפלילי ובאינטרס הציבורי העומד ביסודו.

בהעדר אבחנות ראויות בהסדרי החוק בין סוגי הליכים על-פי הזמן השיפוטי הנדרש להם, שומה על בית משפט זה, בגדר שיקול דעתו בהארכת המעצר, לערוך, הוא עצמו, את האבחנות הרלבנטיות הנדרשות על-פי סוגי העניינים המובאים בפניו בהתחשב בטיבם.

אבחנות אלה נכללות אף הן בגדר שיקול הדעת השיפוטי הנתון לבית משפט זה".

כתב האישום בעניין זה הוגש נגד עשרים ושמונה נאשמים, ובמקביל לו התבררו כתבי אישום נוספים הקשורים והמסתעפים ממנו כנגד נאשמים נוספים. רשימת עדי התביעה שבכתב האישום כוללת 302 עדים. בכתב האישום עצמו נטענים מאות מעשים ואירועים. אין ספק, כי מדובר אמנם באותו סוג של הליכים אליהם מכוונת חברתי השופטת א' פרוקצ'יה בדבריה המצוטטים לעיל.

5.

בהחלטות הקודמות בעניין בקשות הארכת המעצר בפרשה דנן עמדו שופטי בית משפט זה על עילות המעצר השרירות ועומדות בתוקפן בעניין המשיבים. עילות אלה לא הועמו ולא נס ליחן גם עתה.

מאז ההחלטה האחרונה (מיום 10.6.07) התקדמו ההליכים במשפטם של המשיבים בצורה משביעת רצון. פרשת הראיות הסתיימה למעשה ונקבעו המועדים להגשת סיכומי הצדדים בכתב ועל פה. סופם של ההליכים נראה עתה באופק הלא כל כך רחוק, ובטווחי הזמן הסבירים הצריכים לעניין פרשה מורכבת ומסועפת זו.

בהינתן כל אלה – יש מקום להיעתר לבקשת המדינה.

6.

במהלך הדיון בבקשה זו הופיעו המשיב 4 (עומר אבו שחאדה) והמשיב 9 (אחמד דבור) ללא עורך דין.

המשיב 9 הודיע, כי אינו מעוניין יותר בהמשך ייצוגו על ידי עורך הדין שייצג אותו עד כה וביקש לטעון בעצמו. עורך דינו – מר אבנון – לא שוחרר מייצוג המשיב 9, והודיע בכתב כי חוזר הוא על טענות המשיב כפי שנטענו על ידו בהליכי בקשת הארכת המעצר הקודמת.

אשר למשיב 4 – הסניגוריה הציבורית מינתה את עו"ד צ' אורינוב לייצגו בהמשך ההליכים במשפט עצמו, אולם במהלך הדיון בבקשה זו הודיע עו"ד אורינוב (שייצג את המשיב 2 וטען בשמו) כי אותו המינוי לא התייחס להליכי בקשה זו.

בנסיבות הדברים, רשאים יהיו המשיבים 4 ו-9 לשוב ולפנות בבקשות נוספות לעניין הליכי בקשה זו, וזאת לאחר שהסנגוריה הציבורית תיתן דעתה והודעתה לעניינם.

7.

סיכומם של דברים, אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת המעצר של עשרת המשיבים בתשעים ימים החל מיום 6.9.07, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1226/04 בבית המשפט המחוזי בתל אביב – לפי המוקדם שביניהם.