בש"פ 4819/07 מדינת ישראל נ. מוחמד שורפי

1.

בפני בקשתה השמינית של המדינה להארכת מעצר המשיבים מעבר לתשעה חודשים, על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

המשיבים, ועמם נאשמים נוספים, עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב בפרשיית מעשים ואישומים רחבי היקף שבמסגרתם הוגשו כתבי אישום כנגד חברים בשני ארגוני פשיעה, האחד שמרכז פעילותו הנטען באזור יפו והשני באזור לוד.

על פי הנטען, עסקו ארגוני הפשיעה הנ"ל – באמצעות המשיבים והנאשמים הנוספים – בפעילות ייצור, סחר והפצת סמים מסוג קוקאין והרואין, וזאת באופן מתמשך ואינטנסיבי ביותר. המשיבים 1 ו-2 עמדו בראש ארגון הפשיעה ביפו, והמשיבים 6, 7, 8 ו-9 מילאו תפקידים מרכזיים במערך אותו הארגון שכללו רכישות סמים, העברתם, חלוקתם, הכנתם ומסירתם. המשיבים 3 ו-4 עמדו בראש ארגון הפשיעה בלוד, כאשר המשיבים 5, 10 ו-11 שימשו בתפקידים בכירים באותו הארגון. בשל פעילויות נטענות אלה מואשמים כל המשיבים בעבירות של חברות בארגון פשיעה, סחר בסמים במסגרת אותו הארגון ועבירות סמים נוספות.

המשיב 4 מואשם בנוסף בעבירות הלבנת הון שנועדו להסוות את רווחי ארגון הפשיעה, והנאשם 5 מואשם בנוסף בעבירות עשיית פעולה ברכוש אסור במסגרת ארגון הפשיעה.

המשיבים ועמם נאשמים נוספים באותם כתבי האישום נעצרו ביום 21.12.04 עד לתום ההליכים. לאחר תשעה חודשים הוארך מעצרם בבית משפט זה בשבע תקופות של תשעים יום, אחרונה שבהם בהחלטת בית המשפט (כבוד השופטת מ' נאור) מיום 13.3.07 בגדרה של בקשת המדינה בבש"פ 2076/07. בהחלטה האמורה סקרה השופטת נאור את מהלכי משפטם של המשיבים ושאר הנאשמים עמם, ואת החלטות בית משפט זה בגדרן של בקשות הארכת המעצר הרבות שניתנו קודם לכן. הדברים ברורים ומפורטים באותה ההחלטה, ולא אשוב ואפרטם.

2.

חלפו שלושה חודשים, ההליכים במשפטם של המשיבים טרם הסתיימו ובפני כאמור בקשתה השמינית של המדינה להארכה נוספת של מעצרם. אכן, המדובר בענייננו במשיבים העצורים כשנתיים וחצי מאז החל משפטם, וסביר להניח כי גם בתקופת הארכת המעצר המבוקשת בבקשה זו לא יגיע משפטם לכלל סיום.

תקופת מעצר ממושכת עד למאוד שכזו, מעצימה את טענת המשיבים כולם כי הנחת המוצא של המחוקק שבסעיף 61 לחוק מושמת לאל. כזכור, על פי סעיף 61(א) לחוק:

"נאשם שלאחר הגשת כתב אישום נגדו היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום תקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים, ומשפטו בערכאה הראשונה לא נגמר בהכרעת דין, ישוחרר מן המעצר, בערובה או ללא ערובה".

סעיף 62 לחוק, שבהתאם לו הוגשה בקשה זו, קובע כי:

" על אף הוראת סעיפים 59 עד 61 , רשאי שופט של בית המשפט העליון לצוות על הארכת המעצר ... לתקופה שלא תעלה על 90 ימים, ולחזור ולצוות כך מעת לעת...".

תשעת החודשים האמורים בכלל שבסעיף 61 הסתיימו לפני עשרים ואחד חודשים.

בהינתן תקופות אלה, כך הסניגורים, היענות לבקשה זו של המדינה להארכה נוספת של המעצר כמוה כעיקור הכלל שבסעיף 61 לחוק מכל תוכן ומשמעות, ויהיו נסיבות והתפתחויות ההליכים או האישומים אשר יהיו.

כנגדם טוענת המבקשת, כי המדובר במשיבים המואשמים בעבירות קשות וחמורות ביותר שנעברו במסגרת מוקפדת, מאורגנת ומסועפת של ארגוני פשיעה.

בכתבי האישום מיוחסים למשיבים עבירות ייצור, סחר והפצה של קוקאין והירואין בכמויות גדולות ביותר. כתבי האישום הקיפו בתחילה עשרים ושמונה נאשמים, ומטבע הדברים בירורם של הליכים שכאלה הינו מסובך, מורכב וממושך ביותר. עילת המעצר המקורית, בשל מסוכנותם של המשיבים, סטאטוטורית וקונקרטית, עומדת בעינה ובתוקפה גם לעת הזו. כך גם עילת המעצר בשל החשש הטבוע לשיבוש ההליכים אם ישוחררו ממעצרם.

וזאת עיקר. הליכי משפטם של המשיבים מתנהלים ביעילות ובתכיפות. הורכב הרכב מיוחד לתיק זה, התקיימו עד כה כשבעים ישיבות הוכחות שבהם נשמעו למעלה מ-200 עדים. פרשת התביעה הסתיימה, והתקיימו מספר ישיבות לשמיעת פרשת ההגנה, שלוש מהן לאחר הארכת המעצר האחרונה (בש"פ 2076/07), ובמהלך חודש זה קבועות שלוש ישיבות נוספות להמשך פרשת ההגנה.

בהינתן כל אלה – כך המבקשת – נמנה עניינם של המשיבים על החריג שבסעיף 62 לחוק, גם כשהמדובר בהארכה שמינית של תקופת המעצר.

3.

בבש"פ 644/07 (20.2.07) ניתחה חברתי השופטת א' פרוקצ'יה את אמת המידה הנדרשת לשיקול הדעת השיפוטי בסוגית הארכת המעצר מעבר לתשעה חודשים, ואת נקודות האיזון הנדרשות בגדרו של אותו שיקול הדעת בין הכלל שבסעיף 61 לחוק לבין סמכות הארכת תקופות המעצר שבסעיף 62:

"הגדרת החוק הכוללנית של תקופת המעצר הבסיסית לצורך סיום ההליך הפלילי בלא יצירת אבחנה עניינית בין סוג ההליכים על פי משך העניין השיפוטי הסביר הנדרש להם, יוצר סד של לוח זמנים המתאפיין באחידות שאיננה תואמת את צרכי המציאות ואת הצרכים הדיוניים האמיתיים גם כאשר ערכאות השיפוט הדיוניות פועלות ביעילות ומקדישות זמן שיפוטי רב לעניין שבפניהן.

סד זמנים זה עלול לפגוע בתקינותו של ההליך הפלילי ובאינטרס הציבורי העומד ביסודו.

בהיעדר אבחנות ראויות בהסדרי החוק בין סוגי הליכים על פי הזמן השיפוטי הנדרש להם, שומה על בית משפט זה, בגדר שיקול דעתו בהארכת המעצר, לערוך הוא בעצמו את האבחנות הרלבנטיות הנדרשות על פי סוגי העניינים המובאים בפניו בהתחשב בטיבם.

אבחנות אלה נכללות אף הן בגדר שיקול הדעת השיפוטי הנתון לבית משפט זה".

סוג ההליך המתנהל נגד המשיבים, היקפו, מורכבותו, טיב האישומים וחומרתם – מחייבים לטענת המדינה את סיווגו לאותו סוג ההליכים הדורש בחינה משולבת ומלכתחילה של הוראות סעיף 61 במאוחד עם סעיף 62 לחוק. שכן, אל מול הפגיעה המתמשכת בחרותם של הנאשמים שמשפטם טרם הסתיים וחזקת חפותם בעינה עומדת, ניצב בעניין זה האינטרס של ביטחון הציבור ושלומו והגנת הליכי השיפוט והמשפט מחשש של שיבוש וסיכול.

4.

מוצא אני, כי בעניין המשיבים דנן נוטה הכף – גם הפעם – לעבר האינטרס הציבורי והפגיעה שתיוודע לו אם ישוחררו ממעצרם. המדובר כאמור בכתבי אישום מסועפים שעניינם עבירות סמים חמורות ביותר המתבצעות על פי הנטען במסגרת ארגוני פשיעה, על כל הנלווה לכך והמסתעף מכך.

כמפורט לעיל, ההליכים מתנהלים ביעילות ובאינטנסיביות והתקיימו עד כה כשבעים ישיבות הוכחות. אכן, לא נראה כי ההליכים יסתיימו עד תום במהלך תשעים הימים הבאים, אולם מצויים אנו בשלבים מתקדמים ביותר של פרשת ההגנה ולקראת שלב הסיכומים.

בהינתן כל אלה, אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, החל מיום 10.6.07, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1226/04 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לפי המוקדם.