בש"פ 2907/10 מדינת ישראל נ. רחמים סבן

1.

נגד המשיב ושבעה נוספים (להלן: האחרים ) הוגש כתב אישום הכולל 23 אישומים, המייחס להם שורה ארוכה של עבירות וביניהן סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, סרסרות, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות, ניהול בתי בושת, כליאת שווא, עיכוב דרכון, תקיפה איומים, זיוף מסמכים, הדחה בחקירה, הטרדת עד והלבנת הון. על-פי האמור בכתב האישום, ביצעו המשיב וחלק מן האחרים את העבירות באופן שיטתי לאורך פרק זמן של כ-9 שנים, שבמהלכן הובאו על-ידם לישראל מאות נשים לשם עיסוק בזנות ולשם סחר בהן בין מדינות שונות, ונוהלו על-ידם בתי בושת.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. לאחר דחיות מספר שמקורן לא היה בגורמי החקירה או הפרקליטות, והן נבעו, בין היתר, מקשיים הנוגעים לייצוגו של המשיב, נערך לבסוף ביום 8.12.09 דיון ראשון בעניין מעצרו בבית המשפט המחוזי, שבו נבחן קיומן של ראיות לכאורה. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח' כוחן )

קבע כי בשל היקף החומר שהונח בפניו, אין הוא יכול ליתן החלטה תוך פרק זמן קצר, ומשכך – נדחתה החלטתו ליום 30.12.09. משמועד זה חל בחלוף למעלה מ-9 חודשים מיום הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה לבית משפט זה להארכת מעצרו של המשיב.

3.

בית משפט זה, בהחלטתו מיום 28.12.09 (כב' השופט נ' הנדל ), עמד על כך ששמיעת הראיות טרם החלה ועל הקושי הכרוך בכך שטרם ניתנה – באותה עת – החלטה על-ידי בית המשפט בעניין מעצרו. עם זאת, נוכח חומרת העבירות שיוחסו לו, היקפן והרשעותיו הקודמות, וכן על רקע הקשיים בהסדרת ייצוגו של המשיב, שעיכבו אף הם את התקדמות הדיון בעניינו, ראה בית המשפט להאריך את מעצרו ב-30 ימים נוספים, שבמהלכם "על בית המשפט המחוזי לסיים את הדיון להארכת מעצר עד תום ההליכים".

4.

ביום 30.12.09, ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה למעצר עד תום ההליכים. בהחלטתו קבע בית המשפט כי נגד המשיב קיימות ראיות לכאורה לשם מעצרו. עוד קבע בית המשפט כי נוכח האישומים המיוחסים למשיב ומהות העבירות, אין מקום לקבל בעניינו תסקיר מעצר או לבדוק אפשרות לשחרורו לחלופת מעצר, והורה על מעצרו עד תום ההליכים.

5.

בחלוף 30 ימים מתום הארכת המעצר שנקבעה על-ידי בית משפט זה, הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים. בית משפט זה (כב' השופט א' א' לוי ) עמד על מורכבותה של הפרשה, ריבוי הסוגיות העומד לדיון, ריבוי הנאשמים ועדי התביעה הרבים הצפויים להישמע – 149 במספר. עוד ציין כי חרף מורכבות זו, לא פעלו רשויות החקירה והתביעה במהירות וביעילות הנדרשת, וכי לאורך שנת 2009, ואף עד למועד שבו ניתנה החלטה, המשיכה התביעה להעביר לסנגור חומר חקירה, לרבות הודעות עדים. בית המשפט קבע כי מדובר בהתנהלות בלתי תקינה שבנסיבות אחרות אפשר שהייתה מצדיקה את שחרור המשיב ממעצר. עם זאת, נוכח טיב העבירה והמסוכנות הגלומה בה, וכן נוכח היקף הדיונים שנקבע בבית המשפט לשמיעת התיק – 15 ישיבות בחודשים פברואר-מאי 2010, אשר "אף אם לא יספיקו לסיום ההליכים, עשויים לקדם את הדיון התקדמות של ממש", ראה בית המשפט להיעתר לבקשת התביעה ולהאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים, תוך שהוא מביע תקווה "שהפעם יעשו הכל כדי לקיים את ההליכים במהירות וביעילות".

6.

בשלהי חודש ינואר שנה זו, הודיעה המדינה לסנגוריה כי הגיעה לידיה הודעה מאת שלטונות אוקראינה שלפיה הגב' אולגה רלקו שאותה ביקשה המדינה לחקור, אך לא נמנתה על עדי התביעה באותו שלב, אותרה על-ידי הרשויות, אך טרם נגבתה ממנה עדות בשל הצורך בפנייה לשלטונות אוקראינה על דרך של בקשה לעזרה משפטית. ביום 2.2.10 נתגלה לתביעה כי בידיה חומר חקירה נוסף בשפה הרוסית, שבתחילה העריכה שהוא אינו רלוונטי לעניינם של הנאשמים, ובימים הבאים הועברו לסנגוריה הודעה, רשימות ובהמשך (ביום 15.2.10) גם תרגום של חומר זה. לטענת התביעה, נוכח מציאתו של חומר זה, היא נמנעה מלזמן לדיון ההוכחות שנערך ביום 11.2.10 עדים שיש להם נגיעה כלשהי לחומר הנוסף. הסנגורים מצדם סירבו לחקור נגדית את העדים שהובאו על-ידי התביעה בטענה שעד לאותו יום הם לא קיבלו לידיהם את מלוא חומר החקירה בתיק, זאת על אף הודעת בית המשפט שככל שההגנה תבקש לזמן שנית לעדות מי מעדי התביעה שהעידו, תישקל בקשתה בחיוב. ביום 16.2.10, בהתאם לבקשת בית המשפט כי לא יעידו עדים מהותיים או כאלה הקשורים לחומר הנוסף שנמצא, העידו 2 עדי תביעה, ובחלוף שבועיים, ביום 2.3.10, העידו שלושה עדי תביעה נוספים – כשעדותה של אחת מהן, שהתלוננה כי היתה קורבן לעבירת סחר, הופסקה על-ידי בית המשפט ונמשכה כעבור יומיים. לבקשת המדינה, נקבעו ששה מועדי הוכחות נוספים בחודשים יוני-יולי שנה זו. בחלוף שלושה ימים נוספים העידו שלושה עדי תביעה, ועדותה של אחת מהן המשיכה ביום 25.3.10. ביום 11.4.10 החלה להישמע גם עדותו של עד המדינה בפרשה. במהלך התקופה נתבקשו דחיות שונות בדיון על-ידי סנגוריהם של הנאשמים השונים, חלקם נתקבלו אך רובם נדחו. עד תום התקופה העידו למעלה מ-20 עדי תביעה והחלה להישמע עדותו של עד המדינה. ביום 15.4.10 ביקשה התביעה לבטל את הישיבה שהיתה קבועה ליום 18.4.10 להמשך שמיעתו של עד המדינה ולדיון בעתירת ההגנה לגילוי ראיה בשל "מידע מודיעיני שלא היה בידיעתה קודם לכן ושיש לבררו בטרם ניתן יהיה לדון בעתירת ההגנה". ביום 18.4.10 נעתר בית המשפט לבקשה וקבע דיון בעתירה לגילוי ראיה ליום 25.4.10.

עוד קודם לכן, משחלפו 90 ימים נוספים, וההליכים בפרשה טרם באו על סיומם, הגישה המדינה בקשה זו שלפניי להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים.

6.

המדינה עומדת בבקשתה על עילות המעצר השונות העומדות נגד המשיב, ובכללן עילת המסוכנות הגלומה בעבירת הסחר בנשים, כך בפרט בנסיבות שבהן בוצעו המעשים בעניינו, נוכח חלקו הדומיננטי בביצועם ועל רקע האלימות המיוחסת לו; העילה בדבר שיבוש הליכי משפט, שלה קיימות אינדיקציות בחומר הראיות, מה גם שהמשיב הואשם בעבירות של הדחה בחקירה והטרדת עד בכך שלאחר מעצרן של חלק מהנשים שנסחרו על-ידו הוא ניסה להשפיע עליהן לבל יסגירו אותו למשטרה; ועילת ההימלטות מ"אימת הדין", נוכח נגישותו למסמכים מזויפים. עוד טוענת המדינה כי הגם שבעת הגשת כתב האישום לא היה בידי התביעה מלוא חומר החקירה, הרי שהקלטות המתעדות את חקירות החשודים הועברו לידי ההגנה כבר בשלבים המוקדמים של ההליך בעוד שתמלילי החקירות וחומרים נוספים הועברו בשלב מאוחר יותר בשל עיכוב בהעברתן לידי התביעה מצד הרשויות בבלגיה וברוסיה. לבסוף, גורסת המדינה כי חרף התקלות והעיכובים שחלו בשמיעת התיק – שחלקם נבעו מטעמים הקשורים במשיב – הרי שמעת שהוסרו טעמי העיכוב, החלה שמיעתו של התיק באופן רציף, כ-20 עדים העידו עד כה, ובמהלך תקופת המעצר המבוקשת קבועים בו עוד 17 מועדי דיון שיקדמו את שמיעת הראיות באופן משמעותי.

7.

המשיב טוען מצדו כי לאורך כל תקופת מעצרו, הוסיפה המדינה להעביר לידי סנגורו חומר חקירה חדש בעניינו, וכי התנהלות זו של רשויות התביעה הינה בלתי תקינה באופן קיצוני. לדברי בא כוחו המלומד, שעמד בפירוט רב על ההשתלשלות הדיונית, חרף הביקורת שהשמיע בית משפט זה בהארכת המעצר הקודמת, לא השתנה דפוס ההתנהגות של הפרקליטות, ששבה והעבירה לו חומר חקירה חדש גם לאורך תקופת מעצרו הנוכחית. המשיב גורס כי נוכח התנהלות דיונית זו, ובהתחשב במורכבות הרבה של ההליך, ומספר הנאשמים והעדים, אין היתכנות לסיומו של ההליך בזמן הנראה לעין. לפיכך עותר הוא לשחרורו בערובה.

8.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, ובחנתי את השתלשלות ההליכים בתיק זה, בפרט מאז החלטתו הקודמת של בית משפט זה להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים, מצאתי כי יש להיעתר לבקשת המדינה ולהורות על הארכת המעצר ב-90 ימים נוספים.

אכן, כפי שציין השופט א' א' לוי בהחלטתו בדבר הארכת המעצר הקודמת, בהתנהלותם של גורמי החקירה והתביעה בפרשה זו נפלו פגמים שהביאו להתמשכות ההליכים, זאת, בצד טעמים אחרים שאינם קשורים להתנהלות גורמים אלה כמוזכר בהחלטת השופט הנדל הנזכרת לעיל, ובהחלטת השופט מלצר שתפורט להלן. הודגש כי על התביעה להשלים את איסוף חומר החקירה בעניינו של נאשם עד למועד הגשת כתב האישום, ולהעבירו לעיון הסנגוריה, שאחרת לא יתאפשר לנאשם לקיים הגנה אפקטיבית והתקדמותו של המשפט עלולה להתארך ולהתעכב. הדברים מקבלים משנה תוקף כשמדובר בנאשם הנתון במעצר, וכל עיכוב בהתנהלות המשפט משמעותו שלילת חירותו, כשהוא עודנו בחזקת חף מפשע. מצב דברים זה, כקביעתו של חברי בהארכת המעצר הקודמת, עשוי היה בנסיבות אחרות להצדיק את שחרור המשיב ממעצרו.

9.

ואולם, בחינת ההליכים שהתנהלו בעניינו של המשיב מאז ההחלטה הקודמת להאריך את מעצרו מלמדת כי הגם שאף לאורך תקופה זו שב ונתגלה חומר חקירה חדש על-ידי התביעה, חלקו כזה שהיה בידיה למן ההתחלה, לא קפאו הדיונים בתיק על שמריהם, ונשמעו בו עדויות שונות שלדברי התביעה הן נטולות זיקה לראיות החדשות שנמצאו. צוין כי ככל שתסבור ההגנה אחרת, פתוחה בפניה הדרך לפנות לבית המשפט קמא בבקשה לקיים חקירה מחודשת של העדים שכבר נחקרו. במצב דברים זה, נראה כי גם אם נפלו ליקויים בהתנהלותה של התביעה, לא היה בהם כדי לעכב באורח משמעותי את התקדמות הדיונים בתיק במהלך תקופה זו. ואמנם, בתיק נשמעו עד כה 20 עדי תביעה ולאחרונה החל בית המשפט בשמיעתו של עד המדינה בתיק. גם במהלך תקופת המעצר המבוקשת, צפויים להיערך בתיק 17 דיוני הוכחות נוספים עד לתחילת פגרת בית המשפט, וסביר שאף הם יביאו לקידום ניכר של בירורו.

10.

בצד האמור, יש לתת את הדעת לחומרת העבירות שעל הפרק, שעל טיבן ואופיין הרעים ועל המסוכנות הכרוכה בהן, עמד בית משפט זה פעמים רבות, בקובעו כי רק בנסיבות חריגות תתאפשר שחרורו של נאשם בהן לחלופת מעצר (ראו

בש"פ 6173/02

גילעדי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.7.2002)). נוכח היקפן של העבירות המיוחסות למשיב, כמפורט ברישא, אין זה המקום לחרוג מן הכלל. המשיב מצידו הפנה לשורה של החלטות שיצאו מלפני בית משפט זה, המורות על שחרורם של מי שהואשמו בעבירות מעין אלה לחלופות מעצר. עיינתי בהחלטות ומצאתי כי נוכח הנסיבות השונות שם, אין הן יכולות להשליך על ענייננו. כך למשל בבש"פ 966/03 מדינת ישראל נ' יונני (לא פורסם, 2.2.03), הוחלט על שחרורו של המשיב שהואשם, בין היתר, בסחר בבני אדם לעיסוק בזנות, היות שלהמשך הדיון נקבעו רק שני מועדים נוספים, ובית המשפט סבר כי משכך עלולות להידרש מספר הארכות מעצר נוספות עד לסיום המשפט. בענייננו, כאמור, נקבעו לתקופה הקרובה 17 מועדי דיון, וגם אם נניח שאין די בהם כדי להביא לסיומו של ההליך, ודאי יביאו אלה לקידום משמעותי של הדיון בו. בבש"פ 9344/04 מדינת ישראל נ' תקווה (לא פורסם, 2.11.03), שגם בו הואשם הנאשם בעבירות שונות ובכללן סחר בבני אדם, קבועים היו לדיון במועד הבקשה רק 3 ישיבות נוספות, ונוכח המגבלה שהייתה קיימת אז בדין לעניין העדתו של שותפו של הנאשם לעבירה שהואשם בכתב אישום נפרד, בטרם נגזר דינו, לא היה ברור כמה זמן עוד יידרש עד לסיומו של המשפט. בענייננו לא נטען כי קיימת מגבלה מסוג זה וממילא, "הלכת קינזי " שמכוחה הוטלה מגבלה זו, עברה מן העולם (ראו בג"צ 11339/05 מדינת ישראל נ' בית המשפט המחוזי באר שבע (לא פורסם, 8.10.06)). בבש"פ 2204/10 מדינת ישראל נ' קונין (לא פורסם, 28.3.10), שבו נידון עניינו של אחד משותפיו של המשיב, שוחרר הנאשם, הסובל מניוון שרירים, בין היתר, נוכח מצבו הבריאותי הקשה. נסיבה זו אינה רלוונטית לענייננו. להבדיל מכך, בעניינו של שותף אחר של המשיב, דוד מוראידי, הוארך המעצר לאחרונה בתשעים יום נוספים, חרף התקלות בנושא חומר החקירה, נוכח המסוכנות הנשקפת מהמעשים המיוחסים (בש"פ 2322/10 מדינת ישראל נ' מוראידי (לא פורסם, 1.4.10; השופט ח' מלצר ).

11.

הנה כי כן, נוכח התקדמות ההליכים בפרשה זו בעת האחרונה, והמסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב, כמו גם עילות המעצר הנוספות שלהן טוענת התביעה, סבור אני כי באיזון שבין חזקת החפות של המשיב וזכותו לחירות לבין ההגנה על אינטרס הציבור וביטחונו והחשש מפני שיבוש הליכי משפט (ראו למשל בש"פ 2214/10 מדינת ישראל נ' סויטאת (לא פורסם, 25.3.10); בש"פ 9216/09

מדינת ישראל נ' טאהה (לא פורסם, 24.11.09)), מוסיף גם עתה להיות ידם של אלה האחרונים על העליונה. חרף משך הזמן הממושך שבו נתון המשיב במעצר, אינני סבור, איפוא, כי המטוטלת נעה באופן המצדיק בעת הנוכחית את שחרורו של המשיב ממעצר. ראינו כי בית המשפט המחוזי עושה מאמץ ניכר כדי לקדם את שמיעת ההליך. יש לקוות כי כל הצדדים להליך יעשו אף הם ככל שביכולתם על מנת לסייע בידו של בית המשפט.

הבקשה מתקבלת, אפוא. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים החל מיום 28.4.2010 או עד למתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, לפי המוקדם.