בש"פ 232/11 מדינת ישראל נ. רחמים סבן

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצר שישית של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 22.1.2011 או עד למתן פסק דין בתפ"ח

1016/09 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.

כנגד המשיב ושבעה נאשמים נוספים (להלן: האחרים ) הוגש כתב אישום המונה עשרים ושלושה אישומים, ומייחס להם שורה ארוכה של עבירות בניהן, עבירות סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, סרסרות, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות, ניהול בתי בושת, כליאת שווא, עיכוב דרכון, תקיפה, איומים, זיוף מסמכים, הדחה בחקירה, הטרדת עד והלבנת הון. על פי הנטען בכתב האישום המשיב וחלק מהאחרים, לאורף תקופה ארוכה של כתשע שנים, ביצועו את עבירות הסחר המיוחסות להם באופן שיטתי, בהיקפים גדולים וגרמו להבאתן של מאות נשים לישראל לשם עיסוק בזנות, ולצורך סחר בהן למדינות שונות. לשם כך, בין היתר הקימו וניהלו המשיב וחלק מהאחרים בתי בושות בישראל ומחוצה לה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. ביום 30.12.2009 קיבל בית המשפט המחוזי (מ"ת 9632/09, השופט ח' כוחן ) את הבקשה וקבע, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית למיוחס למשיב באישומים השונים בכתב האישום. לעניין המסוכנות קבע בית המשפט, כי העבירות המיוחסות למשיב מחייבות על דרך הכלל מעצר עד תום ההליכים, וכן כי המסוכנות הנשקפת ממנו מתעצמת הן בשל ריבוי העבירות המיוחסות לו, והן בשל כך שהוא ביצע את חלק מהמיוחס לו בשעה שהוא נתון במאסר. לעניין זה ציין בית המשפט, כי לחובת המשיב עומדת הרשעה מאותה סוג, בגינה הוא ריצה עונש מאסר וכי תלויים כנגדו 36 חודשי מאסר חבי הפעלה.

משלא הסתיים משפטו של המשיב, בחלוף תשעה חודשים, שבה והגישה המבקשת מספר בקשות להארכת מעצרו של המשיב, אשר התקבלו על ידי בית משפט זה (בש"פ 10207/09; בש"פ 515/10; בש"פ 2907/10; בש"פ 5388/10; בש"פ 7515/10). במסגרת בש"פ 7515/10 קבע והורה בית המשפט (השופט ח' מלצר ) כי:

"לא ניתן להתעלם מן העובדה שהמשיב אכן עצור מזה חודשים ארוכים וסוף למשפטו – לא נראה באופק. בנסיבות אלה, ומבלי להמעיט במסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב, הנני סבור שבשלה העת לבחינה מדוקדקת יותר של חלופות המעצר המוצעות על ידו. אשר על כן, הנני מורה כי שירות המבחן יערוך תסקיר מעצר לגבי חלופות המעצר שיעלה המשיב בתוך 30 ימים מעת שחלופות כאלה תוצגנה בפני שירות המבחן. לאחר קבלת תסקיר זה, היה ויהיה חיובי, המשיב יהיה רשאי לפנות בבקשה לעיון חוזר ל בית המשפט המחוזי הנכבד, או לחילופין להציגו בעת שתתבקש הארכת המעצר הבאה, אם תתבקש כזו"

בהמשך לאמור ביום 24.11.2010 הוגש תסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב, אשר העריך את מסוכנותו כגבוהה ביותר. שירות המבחן ביסס את הערכתו זו בין היתר על יכולתו לאורך שנים לנהל חיים כפולים, אשר כלפי חוץ הוא חי חיים נורמטיביים תוך שהוא מסתיר מסביבתו את ההיבטים המורכבים והבעייתיים במעשיו. כן צוין, כי המשיב בעל יכולות מניפולטיביות, תחכום ומרמה, וכי הוא ביצע את המיוחס לו בשעה שהוא ריצה עונש מאסר, ובעת בה תלויים כנגדו עונשי מאסר על תנאי. על כן סבר שירות המבחן, כי על אף שהוצגה על ידי המשיב חלופת מעצר נורמטיבית ומגויסת הרי ש –

"לאור הערכת הסיכון הגבוהה ביותר, אופי העבירות היקפן ואפיונן בהם מואשם רחמים לכאורה, בכלל זה היות העבירות מאופיינות במערכת מסועפת של קשרים במדינות שונות, לצד נטייתו של רחמים לטשטש חלקים בעייתיים בעצמו, להערכתנו אין בידי חלופת מעצר כלשהי לאיין הסיכונים העלולים לעלות במידה ורחמים ישוחרר, בכלל זה שיבוש מהלכי משפט בדרכים שונות בין השאר באמצעי תקשורת שונים, השפעה על עדים והימלטות מן הדין".

בהמשך לכך, הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד תום ההליכים. במסגרתה טען, כי מכוח החלטת בית המשפט בבש"פ 7515/10 היה ושירות המבחן ימצא כי החלופה שהוצעה על ידי המשיב, הינה ראויה, הרי שיש לשחררו אליה. אולם, ביום 2.12.2010 דחה בית המשפט (מ"ת 9632/09, כבוד השופט צ' קפאח ) את הבקשה וקבע כי אין לקרוא את החלטת בית המשפט העליון באופן דווקני לפיו יש לבחון את חלופות המעצר המנותק משאלת המסוכנות. על החלטה זו ערר המשיב לבית משפט זה וביום 13.12.2010 דחה בית המשפט (בש"פ 9002/10, השופט נ' הנדל ) את הערר, וקבע כי החלטת בית המשפט המחוזי מיישמת הלכה למעשה את החלטת הארכת המעצר שניתנה בבש"פ 7515/10.

משחלפו תשעת החודשים וטרם הסתיים משפטו של המשיב, הגישה המבקשת בקשה זו שלפניי, להארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים.

בגדרה של הבקשה טוענת המבקשת, כי חרף העיכובים שהיו בעבר בניהול התיק, הרי ששמיעת ההוכחות בתיק התקדמה באופן משמעותי, כך שנשמעו למעלה מחמישים עדי תביעה, ונותר לתביעה להעיד עוד כששה עשר עדים. עוד מציינת המבקשת, כי קבועים כשנים עשר מועדי דיונים אשר ישמעו עוד במהלך תקופת המעצר הנוכחית. כמו כן, שבה המבקשת ומדגישה את מסוכנותו הרבה של המשיב בשל אופי העבירות המיוחסות לו, ואופן ביצועם, כמו גם בשל החשש הממשי משיבוש הליכי משפט והימלטות מאימת הדין.

מנגד, שב וטוען בא כוחו של המשיב כי מכוח החלטת השופט מלצר בבש"פ 7515/10 הרי שבמידה ותמצא חלופה טובה הרי שיש לשחרר את המשיב אליה, על אף המסוכנות לכאורה שנשקפת ממנו, שכן זו עמדה בפני בית המשפט בשעה שנתן את החלטתו בבש"פ 7515/09. כמו כן טוען בא כוח המשיב, כי מדובר בתיק מורכב הכרוך בהעדתם של עדים רבים וסיימו עוד נראה רחוק ויש לתת את המשקל הנדרש לחלוף הזמן והימשכותם של ההליכים בעניינו של המבקש.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

כידוע, סעיף 62 לחוק המעצרים קובע כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר,

אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את המשך מעצרו (בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002), וכבר נקבע כי " ככל שאנו מתרחקים על ציר הזמן מנקודת הגשתו של כתב האישום, הולך ופוחת משקלם של שיקולים כמו הסכנה הנשקפת מהנאשם, החשש מפני שיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים, ומאידך, הולך ומתעצם משקלה של זכות הנאשם לחרות" (בש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו (לא פורסם, 24.1.2007)).

עם זאת, ישנם מקרים, שבהם חובה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיבים (ראו בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)).

במקרה זה אומנם אנו עומדים בפני בקשה שישית להארכת מעצרו של המשיב, ואף המבקשת עצמה ציינה במסגרת הבקשה, כי חלו עיכובים שונים בניהול ההליכים. אולם, נדמה כי חלה התקדמות משמעותית בתיק, וכן כי בתקופת המעצר הנוכחית עתידים להתקיים שנים עשר ימי דיונים. לעניין שאלת מסוכנותו הגבוהה של המשיב, נדרשו והכריעו הערכאות השונות בהחלטותיהן ואיני סבור כי יש בחלוף הזמן כדי להפיגה. באשר לסוגיית שחרורו של המשיב לחלופה, הרי שטיב החלופה שהוצעה כמו גם שאלת המסוכנות נבחנה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 2.12.2010 (מ"ת 9632/09) ובמסגרת הערר שהוגש עליה (בש"פ 9002/10) כמפורט לעיל, על כן איני מוצא מקום להידרש אליה במסגרת בקשה זו.

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 22.1.2011 או עד למתן פסק דין בתיק פ"ח 1016/09 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.